פרק י''א - שכרו של השומר לשונו · חסמה פיה וזכתה לבן גדול הדור
חוץ ממה שאדם אוסף לעצמו זכויות בעולם האמת, הוא מרויח גם פה בעולם הזה, וכמו שמסופר על אשה אחת שיצאה מביתה לכבס את כל הכביסה שנצטברה כל השבוע, וידוע הוא, שבזמנם לא היו להם מכונות כביסה כמו היום שאפשר להכניס את הכביסה למכונה, ולאחר כשעה הכביסה היא נקיה וצחורה, ואם יש לך עוד קצת כסף אתה קונה מיבש כביסה, ותוך חצי שעה הכביסה גם יבשה אפילו בחורף קשה.
אלא בזמנם היה יום של כביסה, ובבוקר מוקדם היו הנשים יוצאות ומכבסות בגד אחר בגד, ורק לאחר טרחה מרובה אפשר לקבל כביסה נקיה. ובימי החורף הקשים, היה כל יום של שמש מנוצל ליבוש הכביסה.
והנה האשה הנזכרת יצאה כמו שאר חברותיה לכבס את הכביסה שנצטברה כבר כמה ימים, ולאחר עמל וטרחה מרובים היתה כל הכביסה מכובסת ונקיה להפליא, וסוף סוף ניגשה לתלות את הבגדים ליבוש על חבל התליה השוכן בקרבת ביתה, וכאשר היתה הכביסה תלויה על החבל, שמה פעמיה סוף סוף לביתה, לנוח ולהינפש מהטרחה המרובה.
שכנתה שחפצה להתחמם קצת בשמש, ראתה את הצלחתה של שכנתה, ולא יכלה ''לכבוש'' את מידותיה הרעות לקחה מספריים וחתכה את חבל הכביסה. ואבוי, הבגדים המכובסים והנקיים נפלו לבוץ, וכל היופי וההדר התערבב בבוץ ובסרחון.
האשה שכיבסה את הבגדים השקיפה מלמעלה, וראתה את אשר עשתה לה שכנתה הרעה, ובאמת שחפצה להשיב לחבירתה כגמולה, אלא שפשוט ''בכוחות עליונים'' העבירה על מידותיה וניגשה לבגדים המלוכלכים ללא אומר ודברים, וחזרה על הפעולה פעם נוספת, וגם כשבא בעלה מבית המדרש לא סיפרה לו מאומה, וקיבלה את הכל באהבה.
יושב בשמים הצופה ורואה את כל מעשה בני האדם, ראה את אשר נעשה, וראה את גבורת נפשה העילאית, ואין הקב''ה מקפח שכר כל בריה, האשה הנזכרת שהיתה עקרה כחמש עשרה שנה, ''זכתה לפרי בטן'', ולאחר כתשעה חודשים נולד לה בן וכשגדל האיר ומאיר את כל העולם כולו, הלא הוא ''הרב יוסף שלום אלישיב שליט''א''.
ראה והתבונן, כמה ומה אפשר ''לזכות'' כאשר חוסמים את הפה.