אור ברסלב
שכרן של מצוות פרק י' - שכרה של כבישת התאוה › לשמע המלים ''חילול השם'' חוורו פניו

שכרן של מצוות

פרק י' - שכרה של כבישת התאוה · לשמע המלים ''חילול השם'' חוורו פניו

כבישת התאוה הגדולה ביותר

ר' פסח טרוקר זצ''ל, שהיה מכונה בפי כל ר' פסח'ל, מגדולי תלמידי החכמים שבירושלים היה. מיום בואו לירושלים, לשם עלה מהעיר ''קובנא'', התאבק בעפר רגלי כל חכמי התורה שבה. באופן מיוחד התקרב אל הצדיק ר' חיים יצחק שנודע בשם ''המגיד מווילקומיר'' שחי למעלה ממאה שנים.

בכל לילה ערכו יחד תיקון חצות ליד הכותל המערבי. עם עלות השחר למדו בחברותא שיעור אחד סדר הש''ס ב''חורבת רבי יהודה החסיד''. אחרי תפילת וותיקין למדו טור אורח חיים ושלחן ערוך, וכך המשיכו כמעט כל היום בהפסקות קצרות לאכילה וכדומה.

באחד הימים הרגיש ר' פסח'ל כי פני המגיד אינם אליו כתמול שלשום, יתר על כן, מרבה המגיד לצטט בפניו בכל יום מאמרי חז''ל וקטעים מספרי מוסר המדברים בגנות ה''מותרות'' ועניני העולם הזה, וכיצד דברים אלה יכולים להעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו. מרבה היה גם המגיד להדגיש שדברים אלה עלולים להמיט שואה רוחנית על עיר הקודש כולה.

ר' פסח'ל התקשה לרדת לסוף דעתו, מה לו ולמותרות - שאל את עצמו. הרי הוא חי בדחקות איומה, בשר ודגים הם בבחינת ''בל יראה'' ו''בל ימצא'' אצלו בכל ימות השבוע, הרהיטים בביתו פשוטים ביותר, הילדים לובשים טלאי על גבי טלאי, היכן איפוא המותרות שלו? מה רוצה המגיד ממנו?

באחד הימים לא יכול ר' פסח'ל להבליג עוד, ובעוד המגיד מטיף לו את דברי תוכחתו, שיסע אותו ר' פסח'ל ושאלו, ''יסלח לי מורי ורבי אלו מותרות ראה בביתי?! אדרבא יצביע לי עליהם ואוציאם מיד מביתי!''.

לפני כשבועיים ענה לו המגיד, בראש חודש הייתי בביתך וראיתי מפת משי פרושה על שלחנך. כך זה מתחיל היום מפת משי, מחר מותרות אחרות, שער בדעתך כמה חילול השם יכול לצאת מזה, לשמע המלים ''חילול השם'' חוורו פני ר' פסח'ל ובשברון לב החל לספר למגיד את סיפור ''מפת המשי'':

''בימי נערותי בקובנה חלה אחד מפרנסי המקום הנגיד ר' אליעזר פרידין. במשך תקופה ארוכה התנדבתי לבוא לביתו בכל יום כדי להקריא לפניו פרק משניות, פרשת השבוע ועשרה פרקי תהלים. כשהבריא פריידין הפציר בי לקבל שכר הגון תמורת עבודתי אך אני סירבתי. בינתיים עליתי לארץ ישראל, ר' אליעזר פריידין חזר לעסקיו וכל הענין נשכח מן הלב.

והנה לפני כחודש קיבלתי חבילה קטנה מקובנה, אליה היה מצורף מכתב מבני הנגיד הנ''ל ובו הם כתבו שאביהם נפטר ובצוואתו הוא ציוה לבניו לשלוח לר' פסח טרוקר בירושלים את מפת המשי היקרה שלו תמורת מסירותו הרבה בעת חוליו לפני שלושים שנה, ''אי לכך'', כתבו הבנים, ''מבקשים אנו מר' פסח לקיים דברי המת ולקבל את המתנה, כדי שיתמלא רצון אבינו והמפה תיפרש על שולחנו בעיר הקודש''.

אשתי הצדקנית המשיך ר' פסח'ל - סירבה בתוקף לקבל את המתנה היקרה, ''לשם מה נחוצה לנו מפת משי? '' שאלה, ''האם היא תוסיף לנו יראת שמים או חכמת התורה לבנינו? '' מנוי וגמור היה עמה להחזיר את המתנה לשולח, אך אני טענתי כנגדה: ''היתכן לבייש את המשפחה המתאבלת על האב? וכי יתכן שלא לקיים דברי המת אשר בוודאי סבר שעושה בכך מעשה גדול וחשוב? ''

המגיד שמע את סיפורו של ר' פסח'ל בתשומת לב רבה, ומכל מקום עדיין לא נחה דעתו. אחרי שעה ארוכה של ויכוחים שבמהלכם השמיעו הצדדים סברות והלכות, הסכימו שני הצדדים להציע את הבעיה לפני רב העיר ר' שמואל סלנט זצ''ל.

במשך שעה ארוכה דן הרב בבעיה, אף הוא העלה צדדים לכאן ולכאן. מצד אחד קיום מצוות המת דבר גדול הוא, גם הלבנת פנים חמורה לא פחות. אם יוודע לבני ר' אליעזר בקובנה כי ר' פסח'ל אינו משתמש במפה זו יצטערו על כך, אולם מאידך גיסא, אל לנו להחדיר ''מותרות'' לעיר הקודש.

חכמתו הגדולה של ר' שמואל עמדה לו גם הפעם, וכך הוא פסק: ''מפת המשי תמשיך להיות פרושה על השולחן, אד מעליה יפרשו מפה אחרת פשוטה, אשר בה יכוסה גנאי המותרות בעיר הקודש''. (ירושלים של מעלה ח''ג עמ' 107)

תוכן העניינים

שכרן של מצוות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה