אור ברסלב
שכרן של מצוות פרק י' - שכרה של כבישת התאוה › יותר חשוב מגלגול שלג

שכרן של מצוות

פרק י' - שכרה של כבישת התאוה · יותר חשוב מגלגול שלג

במקום תענית ואשרי לו

וכתב בספר ''טהרת הקודש'' שהמצנן עצמו בתאות אכילה, הוא יותר חשוב מגלגול שלג. והבן זאת אחי, שגלגול שלג מחליש הגוף ומסכן הגוף, ועם כל זאת המצנן עצמו מהתאוה באמצע אכילה, נחשב ליותר חשוב, כי שבירת התאוה באמצע התאוה, יותר חשוב בשמים, ויותר תיקון מסיגוף היותר גדול.

ולכן כתבו הצדיקים, שלאכול ''בקדושה'' הוא יותר חשוב מתיקון תענית. ואם כך, תתנהג שלא לחטוף תיכף האכילה שלפניך רק ללמוד איזה לימוד ולדבר דיבור של קודש לפני האכילה, ולאכול במתינות, אזי כל ''לעיסה'' ולעיסה תחשב לך לסיגוף גדול, ואתה מכניע בזה ביותר כח היצר הרע, ''יותר'' מתעניות וסיגופים.

והנה ככה גם כן, אם יש לפניך איזה פרי ואתה מתאוה לאוכלו, תאמר: רבון העולמים אני מתאוה לאכול זה הפרי ואני משבר תאותי לכבוד שמך יתברך לכפרת עוונותי.

וכן, אם יש לפניך איזה מאכל, וחסר לו שמן, או מתיקות, או מלח, או מתיקות, ואתה מניח זאת לכבוד הבורא, ובדיבורים דלעיל.

אל תחשוב שדבר קטן עשיתה!!!

רק דע, שנחשב בכל פעם לאיזה בחינת קרבן, כי אמרו בסהנדרין (דף מ''ג ע''ב) ''כל הזובח את יצרו ומתודה עליו מעלה עליו הכתוב כאלו כבדו לקב''ה בשני עולמים העולם הזה והעולם הבא'' דכתיב בתהילים (נ') ''זובח תודה יכבדנני''.

ואין לך זביחת היצר, יותר מאשר ישנו התאוה לפניו, והוא משברה לכבודו יתברך.

וככה אם עומד באמצע הלימוד, או סתם יש לפניו תאוה, ''עיקר הקדושה'' שלא יחטוף תיכף התאוה לאכול או לשתות אלא ימתין, עד שיצטנן רתיחת הדמים של התאוה, ובזה זיבח תאוותיו, ונחשב כהקרבת קרבן, וכתענית, וכגלגול שלג, לפי בורא כל העולמים, ששוקל כל אחד לפי רתיחת הדמים שלו, ואם כן בכל שבירת התאוה אתה מתענה תענית שלם או יותר.

אם כן, אחי אהובי תוכל לאכול, וגם להתענות כנ''ל אם עיני שכל לך, וגם בחלוקת משקאות או מיני מתיקה בבית המדרש, או בסעודה, וכל אחד חוטף, והוא ג''כ יש לו חשק ותאוה ומונע לכבוד הבורא, ולא לשם גסות רוחה ח''ו, אז גורם בזה גם כן קדושה לנשמתו.

תוכן העניינים

שכרן של מצוות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה