פרק ט' - שכרו הגדול של תלמוד תורה · אני לומד להיות תלמיד חכם
בעיר דיוור, קולרדו חי ''גר צדק'', איש מופלא ותלמיד חכם מובהק, ואת הסיפור עליו שמעתי מאברך תושב העיירה ''מונסי'' שליד ''ניו יורק'', בעת שהתלווה אלי לאחר דרשה שהשמעתי שם, בדרכי חזרה לברוקלין. אותו אברך, כפי שאמר לי, למד בעצמו בחברותא עם גר הצדק הלמדן ''מדנוור'', וידע את כל סיפור החיים המיוחד שלו, איך וכיצד בא להתגייר וגם כיצד זכה במשפט לפנסיה לכל ימי חייו, כאשר לימוד התורה שלו סייע לו בכך.
לפני שהתגייר, הוא שירת כחייל בצבא במלחמת העולם השניה, ופעם אחת נפצע קשה מרסיס שפגע במוחו ובגלל זה נקבעה לו נכות, שבגינה זכה גם לפנסיה קבועה, כנהוג לגבי חיילים שנפגעו.
מדי כמה חדשים צריך היה ללכת להיבדק אצל רופא, כדי שיקבע את מצבו ואת זכותו להמשך קבלת קיצבת הפנסיה הממשלתית. ברם, תוך כדי מחלתו התחיל להרהר ולתהות על עולמו הרוחני וחיפש לעצמו איזה שהוא תוכן, והוא ניסה את כל העבודות זרות עד שהחליט להתגייר ולהיות יהודי. לאחר גיורו, ביקש לדעת יותר ויותר על יהדות, והוא התחיל ללמוד בישיבה. תוך זמן קצר השתלב בלימודים והתמסר לכך בתשוקה גדולה.
עבר זמן קצר והוא התחיל להרגיש שיפור משמעותי במצב בריאותו עד שחש כי הוא הבריא. והנה, בהגיעו לבדיקה הרפואית השיגרתית אצל הרופא, קבע גם הוא שהינו כבר בריא ויכול לצאת לעבודה, כך שאינו זכאי יותר לפנסיה. אבל הוא רצה להמשיך בלימודיו בישיבה, ופרנסה מנין? החליט, איפוא, להגיש ערעור על החלטת הרופא, והוא נשלח לרופא אחר, אלא שגם זה קבע כי הוא בריא ויכול להתפרנס מעבודה. הוא לא נלאה והגיש ערעור נוסף, עד שהגיע לערכאה משפטית צבאית עליונה, שבראשה ישב גנרל.
השופט טען כלפי הבחור: הנה, כבר עמדת בפני ערכאות משפטיות נמוכות ונבדקת אצל כמה רופאים וכולם טוענים שאתה בריא, ולמרות זאת אתה דורש פנסיה. דרישתך אינה הוגנת ואתה סתם רוצה לסחוט כסף.
השיב הבחור: אבל אינני עובד ואין לי פרנסה. שאל השופט: וממה אתה חי? השיב הבחור: אני לומד בישיבה. ומה אתה לומד שם? - שאל שוב השופט. אני לומד תורה - ענה הבחור. מה זו תורה? שאל השופט, והבחור ענה: ''אני לומד להיות תלמיד חכם''...
והנה, דוקא הגדרה זו היטתה את דעת השופט לטובה. כי ברגע ששמע את ההגדרה תלמיד חכם, אמר לבחור: אתה לומד להיות תלמיד חכם אספר לך משהו.
בימי המלחמה הייתי מפקד צוללת. ופעם אחת קרה, כי למשך שנה שלימה נשארנו מתחת למים, ולא יכולנו לעלות לחוף, וכל המלחים היו כבר שבורים לגמרי ממצב זה. כל יום הייתי צריך לשבור את הראש ולחשוב על כל מיני תחבולות כיצד להעניק להם קצת בידור, כדי להפיג מהם את המועקה הקשה של שהיה כה ארוכה מתחת לפני המים.
אלא שבאותו זמן היו אצלי גם שלושה יהודים, והם תמיד היו שמחים. לא יכולתי בשום אופן להבין זאת. כולם מדוכדכים והם שמחים. פעם אחת עברתי ליד התא שלהם ושמעתי אותם שרים. את זאת כבר לא יכולתי לתפוס בשום אופן. לא רק שהם שמחים, אלא גם מסוגלים לשיר? דפקתי בדלת ואחד מהם פתח אותה לפני. נכנסתי וראיתי שהם יושבים ליד השולחן וספרים פתוחים לפניהם. שאלתי אותם, מה הם שרים ומה הם הספרים הללו. הם ענו לי כי הם לומדים כדי להיות תלמידי חכמים!...
והשופט סיים את המשפט בהחלטה חיובית, כשהוא מנמק זאת כך: אמנם אתה בריא, אבל פעם היית חייל והיית חולה, ועכשיו אתה רוצה להיות תלמיד חכם. אני מאשר לך את הפנסיה לכל החיים, שב בישיבה ותלמד באמת ''להיות'' תלמיד חכם!... (שאל אביך ויגדך ח''ב עמוד ל''ז)