פרק ח' - כוחה של פעולה אחת · סידר לו את הצווארון
מסופר על בחור אחד מישיבת ''פוניביז''', שהיה מן הבחורים המיוחדים שבישיבה, אבל מכיון שהיה מן השיעורים הקטנים, לכן הרבנים לא התייחסו אליו הרבה, ובצדק, משום שקשה לרבני הישיבה להתייחס הרבה לכל הבחורים, כשיש הרבה בני תורה בישיבה. ואם יתייחסו לכל בחור, תורה מה תהא עליה? מכל מקום מכיון שהבחור הנ''ל, היה זקוק להרבה יחס מצד הרבנים ולא קבל, לכן נשבר מזה, והחליט לצאת מהישיבה לרחוב, וברוך אומר ועושה הלך לפנימיה, וסידר את כל חפציו בתוך התיקים והתכונן לצאת מן הישיבה. לפתע הציץ בשעונו, וראה שהשעה היא אחת בצהרים, וכעת מתקיימת תפילת מנחה בישיבה, אמר לעצמו אלך להתפלל ואחר כך אצא מן הישיבה.
הלך להתפלל, חבש את הכובע ולבש את הזקט. אבל כשהוא לבש את הזקט, ''הצווארון התקפל לו'', ובחור אחד ניגש אליו וסידר לו את הצווארון.
חשב אותו בחור ואמר לעצמו, אני רואה שבאמת מסתכלים עלי, והראיה שסידרו לי את הצווארון שאם לא היו מסתכלים עלי לא היה אכפת להם שאלבש זקט עם צווארון הפוך, והחליט שהוא אכן נשאר בישיבה, וכיום הוא אחד מן האברכים החשובים שבירושלים.
הגד נא לי קורא יקר, האם אותו בחור שסידר את הצווארון חשב שהוא מקים במעשיו הפעוט בן תורה חשוב? ודאי שלא. אבל מכל מקום הפעולה שלו גרמה לכך.
ואל תשכח! גם אצלך יכול להיות כך, ותנצל את ימיך עלי אדמות.