אור ברסלב
שכרן של מצוות פרק ח' - כוחה של פעולה אחת › והנה פרח עליו עשב השדה ונבהל הרב

שכרן של מצוות

פרק ח' - כוחה של פעולה אחת · והנה פרח עליו עשב השדה ונבהל הרב

לקחת מקל ולסלקם מבית הכנסת

מעשה שהובא בספר ''דרכי חיים'' (בדף ר''ה) מעשה נורא בימי הרב המקובל רבי יהושע העשיל זצ''ל מחבר ספר ''אוהב ישראל'' ו''עדת ישראל'' עה''ש זיע''א.

כי הרב ז''ל בימי עלומיו היה רב בעיר ''באילסוב'' במדינת פולין, והעולם היו יודעים שהוא גאון גדול וצדיק והיה מתפרנס בדוחק גדול, כי עוד לא היה מפורסם.

ובוורשא היה המלך ''פאניט-צקי'', וכל דוכסי פולין היה כל איש על מקומו וממשלתו כמו מלך, ורק כאשר היו מעלים מס למלך פעם אחת לשלש שנים, היו נוסעים כל הדוכסים ל''וורשא'' לחצר המלך, לוועד, ויתעכבו שם כמה חדשים לטכס עצות לטובת המדינות, ואחרי זה נוסעים חזרה לביתם. והעיר ''קאליסוב'' שהיה הרב ז''ל שוכן בה, שייכת לדוכס גדול אחד, אשר היה יושב בה רחוק כמה פרסאות מהעיר, והיו לו עוד הרבה עיירות וכפרים תחת ידו, והוא היה ''גדול הדוכסים'' ויושב בראש המסובים סמוך למלך, והיה שונא ישראל מאוד, וכל איש ישראל אשר היה לו מסחר בחצר הדוכס לא ראה מעולם פניו, רק עם ''הקומיסר'' היה כל המסחר של היהודים.

פעם אחד בא יהודי אחד יפה תואר ובעל קומה ומדבר יפה בלשון פולין, ונכנס לחצר הדוכס לקומיסר להסתחר, והיהודי הזה היה ג''כ מעיר קטנה השייכת לדוכס הנ''ל, והיה מסתחר תמיד, והיה קונה סחורות הרבה, ומצא חן בעיני הקומיסר בלשונו ובתוארו.

ואמרו לו ''הקומיסרים'' מכיון שאתה מסתחר הרבה וקונה הרבה סחורות, אזי יכולים לתת לך בהלואה, וכן היה, והוא נהג מסחרו בהקפה זמן רב בלי ידיעת הדוכס.

פעם אחת בא היהודי לבית הקומיסר, וראתה הדוכסית מרחוק את היהודי כי היה יפה תואר ויפה מראה, ושלחה תכף לקרא לקומיסר, ושאלה אותו מי הוא זה האיש? ואמר לה הקומיסר, כי זה האיש הוא ''יהודי נאמן מאוד'', ומנהל מסחרו באמונה, אמרה הדוכסית לקומיסר כשיגמור לקנות את סחורתו בביתך תשלחהו אלי. הקומיסר הלך בחזרה לביתו וספר ליהודי, אשר הדוכסית קורא אותו לביתה, היהודי ''נבהל'' מאך מענין זה, כי ירא לדבר עם דוכסית גדולה כזו, והשיב לו הקומיסר לא תפחד כלל, כי כמדומה לי אשר נשאת חן בעיניה. וילך היהודי לבית הדוכסית, וכשבא עשתה לו כבוד גדול והגישה לו תכף כסא לשבת, ושאלת אותו מאיזה עיר הוא, ומה מסחרו, ומה הוא עושה פה, והוא נרעש מאד מהכבוד שעשתה, עד אשר תבעתהו שישא אותה לו לאשה, וכל רכושה יהיה שלו, וכל הכבוך וכל הנשיאות שהיה לבעלה שמת כבר יהיה לו. והוא התמרמר על זה, אבל היא ''הפצירה'' בו מאד שימיר דתו, ויגיע לו כל העושר והכבוד הזה, והיתה מפצירה בו עד אשר הבטיח לה לקיים דבריה, והחליטו ביניהם שהוא יסע למקומו, ובערך שני שבועות היא תשלח לו שני עבדים לקחת אותו אליה לביתה. ובביתה יהיה מוכן כומר פולני שימיר את דתו תכף, ותשנה את שמו ותקרא לו בשם בעלה הדוכס הראשון, ונתנה לו שני מאות זהובים שישאיר בביתו לפרנסתם בעת היפרדו מהם, והוא נסע בשלום לביתו. והנה אחרי שני שבועות, שלחה אליו שני עבדים שלה כדי להביאו אליה, והוא הניח המעות לביתו, וגם מכתב כתב לאישתו, והשאיר את הכסף ואת המכתב בתוך הארגז, וסגר את הארגז במפתח ומסר את המפתח לאשתו, ולא גילה כלום, רק אמר לה שאני נוסע בעסק איזה מסחר, כמו כל פעם. ובא אל הדוכסית הנ''ל, ותיכף המיר דתו ונעשה ''שונא ישראל'', והיא אהבה אותו אהבה עזה, ותתחתן אתו וילדה לו שלשה בנים.

ובהגיע הזמן לנסוע ל''וורשא'' לחצר המלך, נסע גם הוא שמה וישב במסיבה סמוך למלך ''פאניט-צקי'', כמו הדוכס הראשון אשר הוא נקרא על שמו, ונשא חן בעיני המלך בתוארו היפה ובקומתו ובצחות לשונו, והתעכב בוורשא כמה שבועות וישב בכל יום במסיבה אצל המלך עם הדוכסים, והוא היה מהיושבים ראשונה במלכות.

ויהי היום, וישבו כל הדוכסים במסיבה אצל המלך, ואחד הדוכסים מהפחותים ספר להם מעשה אשר אירע בכפר אשר הוא יושב בו, שהיה סמוך לחג המצות של היהודים שהיתה נערה אחת מהיהודים היושבים באותו כפר, והיא לקחה עמה עוד נערה מהערלים היושבים בכפר, והלכו שתיהן יחד מעט מחוץ לכפר ואח''כ שבה הנערה היהודית לבדה, והנערה הנוצרית לא חזרה, ונעלמה עד היום הזה כי היהודים שחטוה ולקחו את דמה, כי נצרך להם דם לחג הפסח.

ויענו כל הדוכסים היושבים שם, כי זה דבר ידוע ומה חידוש אתה מחדש? אצלנו ידוע כי בכל שנה ושנה קודם חג הפסח גונבים היהודים כמה נפשות מהערלים, שנחוץ להם בשביל דם לחג הפסח.

ויהי כאשר שמע המלך את דבריהם קצף מאד על היהודים וחמתו בערה בו, וחקר את הדוכסים אם אמת הדבר, וכולם ענו פה אחד אמת הדבר, שהיהודים רוצחים גדולים הם, תכף הוציא המלך פסק דין על היהודים להריגה שלא ימצא שום יהודי בכל מדינות פולין, וכל רכושם יאבד.

וציוה לכתוב כתב המשפט, וחתמו כולם על זה, הקטן חתם בראשונה והגדול באחרונה, והמלך חתם אחרון שבאחרונים, כדת פולין.

כל המקיים נפש אחת מישראל

וכאשר הגיע תור חתימת הדוכס היושב בראשונה שהמיר דתו לנוצרי, כי הוא שמע כל דברי הדוכסים ושתק, וראה את עצמו כי מוכרח גם הוא לחתום.

אז נתעורר בקרבו ''רעיון קדוש'' כי בן תורה היה מקודם, ועלה בדעתו מאמר חז''ל ''כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא'' (סנהדרין ל''ז ע''א), וכ''ש וכ''ש כלל ישראל, ואע''פ שהיה שקוע בטומאתו, עם כל זה בעת הזאת לא היה יכול לסבול הדבר הזה, והיה קשה בעיניו לחתום.

ונתחמם כל גופו בזיעה, ועמד מכסאו בחרי אף והרים קולו בחכמה גדולה לאמר: שמעו נא את דברי, את חטאי אני מזכיר היום, כי הייתי יהודי, ומי כמוני יודע אם היהודים עושים כך או לא, הלא אנכי הייתי בקרבם, אך הדבר הזה אשר אתם אומרים שהיהודים צריכים דם לפסח, וכל אחד מספר מעשה, זה שקר מוחלט וכזב ושטות הוא לדבר כך, ואני נותן ערבות על זה.

ובפרט אשר כתוב בתורת היהודים איסור חמור של שתיית דם, ואני יודע היטב כי כל זה כולו שקר, ואני לא רוצה להחתים את המלך על דבר שהוא שקר וכזב.

אז שאל המלך, האם אתה יודע דבר זה בבירור, שהיהודים לא עשו עולה מעולם, והשיב לו בקול גדול, כן, אדוני המלך, וכל מה שמדברים שקר וכזב, ואני אתן ערבות, אז תכף המלך כעס על אלו שרצו להחתימו על דבר שקר, ותכף בטל הגזירה וקרע את הכתב והחתימות.

נתעורר בקרבו רעיונות קדושות

ואחרי זה נסעו הדוכסים חזרה מוורשא, היהודי הסוחר שנעשה דוכס אשר עמד לטובת כלל ישראל, ''מן השמים רחמו עליו שיעלה מתהום הטומאה'', ונתעורר בקרבו רעיונות קדושות, ורצה לחזור ולאהוב את ''דת ישראל'' כבראשונה.

והיה הולך כמשתגע כשנסע מוורשא לביתו, בכדי שיתמאס בעיני הדוכסית ובניה אשר הוליד ממנה, אבל היא אהבה אותו אהבה עזה ועצומה, ובכליון עינים היתה מחכה לו לשוב חזרה לביתה, וכשבא לביתו יצאה הארורה לקראתו ונשקה לו והיתה מדברת עמו עניני אהבה וחיבה.

אבל הוא מאס בה, ולא גילה לה שום דבר, רק היה הולך כמשוגע כמו שהחליט, והדוכסית יעצה לו שיסע על פני העירות הקטנות ויראה השדות שלו, ויראה האנשים העוסקים בישוב העולם, זה קוצר, וזה זורע, זה בונה, וזה סותר, ואולי תשוב דעתו עליו.

והוא שמח על זה כי נמאסה בעיניו, וגם בניו נמאסו עליו, ותיכף לקח עגלה טובה, ונסע סמוך לעיר ''קאליסוב'' והעמיד העגלה והסוסים מחוץ לעיר ''קאליסוב''. והוא לקח לו סוס אחד ורכב עליו, ומקלו הטוב בידו כדרך שרי פולין, ובא לעיר ''קאליסוב'' בלילה אחר חצות.

נכנס לאכסניה אחת בעיר, ודפק על הדלת ופתח לו בעל האכסניה, והעמיד הסוס באורוות הסוסים, והוא לקח את מקלו אשר בידו, ובקש מבעל האכסניה להראות לי את בית הרב של העיר ''קאליסוב'', ובעל האכסניה הראה לו את מקום הרב. ואח''כ חזר לביתו. והוא בא לפני הרב הקדוש זצ''ל בעל מחבר הספר ''אוהב ישראל'', וכל בני הרב היו ישנים, והרב היה יושב וקורא תיקון חצות, וראה שר אחד כנגדו, שאלו מי אתה? אמר לו אני הדוכס המפורסם, שהוא היה יהודי והמיר דתו, ועכשיו רוצה לחזור בתשובה לדת ישראל, ומה שקרה ''בוורשא'' בענין הגזירה שהוא ביטל לא סיפר לו מאומה. ואמר לרב, שאלתי בכמה מקומות אם נמצא רב חכם גדול בתורה במקומות האלו, ואמרו לי כי בעיר הזאת ''קאליסוב'' נמצא רב גדול בתורה, אשר על כן אני שואל ממך דעה, ועצה, איך לחזור ולשוב לדת ישראל. הרב ז''ל לא רצה לדבר עמו כלל, כי היה ירא מאד אולי יגיע נזק ועלילה מזה ח''ו אם יודע הדבר, כי הדוכסית בוודאי תשלח בכל המקומות לחפש אותו, ונתגבר הפחד והבהלה בלב הרב.

והיה הרב ז''ל מהלך בבית ארוכות וקצרות אנה ואנה, ולא דבר כלום, ואח''כ זעק עליו שילך מביתו, והמוסר לא רצה ללכת והיה מתחנן לפניו, לרחם עליו, ולתת לי עצה, איך לשוב בתשובה לדת ישראל, והרב ז''ל ראה בפינת הבית ע''י הדלת את המקל שלו שמתהלך בו תמיד, ונשבע הרב כי בעת שאראה ''עשב השדה'' פורח על המקל שלי, אזי אדבר עמך ואתן לך עצה.

והאיש עוד עומך ומבקש מהרב לתת לו עצה ולרחם עליו, ולא ארך זמן רב, וירא הרב את המקל שלו והנה פורח עליו עשב השדה, ונבהל הרב על הענין הזה, בראותו פלא כזה והבין כי מאת ה' הוא.

אז נתקררה דעתו והתחיל לדבר עמו רכות, ויספר המומר לרב את כל המאורעות אשר עברו עליו מראש עד סוף, וגם מעשה שעשה בוורשא.

והרגיש הרב ז''ל שהמעשה מוורשא הנ''ל הוא שעורר את האיש הזה, ומשמים סייעוהו ''להיטהר מטומאתו'', ולא היה צריך להיטמאות, אלא רק כדי להציל את עם ישראל.

ותיכף הרב ז''ל נתן לו עצה מה יעשה, ואיך לברוח מביתו ויעצהו לנסוע לעיר ''אמשטרדם'', ונתן לו מכתב אל רב העיר של אמשטרדם, שיקרבהו בשתי ידים, ואמר לו הרב ז''ל כי גם הוא יתפלל עליו, ויברכהו הרב לפני היפרדו מעליו, ונתן לו התחזקות, ולוה אותו עד בית האכסניה, והרב שב לביתו ולא ידע איש מאומה מדבר זה.

''המומר'' הקיש על הדלת של בעל האכסניה, ופתחו לו, ורכב על סוסו עד שבא מחוץ לעיר, ורכב בעגלה ושב לביתו אצל הדוכסית, וכשובו לביתו לא היה יכול להביט באשתו, כי נמאסה בעיניו היא ובניה.

וכאשר ראתה הדוכסית שעדיין לא התיישבה דעתו עליו, ועוד לא מראה לה פנים שוחקות, התמרמרה מאד על זאת עד שקצה בחייה, ותייעץ לו שהיות שאדון אחד מחוץ למדינת פולין, מבקש לראותו זמן רב, כדאי שיסע אליו על איזה זמן לרוות דודים ולשבוע בתענוגים, והוא עדיין לא נסע אליו כדי לעשות את רצון האדון, וכעת אשר לבו בל עמו יסע אל האדון הזה ויפיג מרירות לבו ויתעדן עמו, ותיטב בעיניו העצה הזאת, שנתנה לו ידים לברוח ממנה.

ותיכף צוה לרתום לו המרכבה, ולקח בידו מעט מעות רק להוצאות הדרך, כי לא רצה ליהנות עוד מכספה, ונסע עד הגבול עם המרכבה והסוסים, וכשהגיע אל גבול מדינת פולין השאיר המרכבה והסוסים ביד העגלון, והוא לקח סוס אחד ורכב עליו מעבר הגבול, בכדי שלא ידע איש ממנו לאן נסע. וברח לעיר ''אמשטרדם'' והביא לרב העיר את ה''מכתב'' שכתבו הרב ''קאליסוב'' ז''ל, וקבלו הרב של העיר אמשטרדם בסבר פנים יפות, ויבקשהו להתאכסן אצלו.

וישב אצלו זמן רב עד שהגיע מכתב מרב העיר קאליסוב, שאשתו הדוכסית נשרפה היא ובניה וביתה, ולא נשאר לה שריד ופליט, כי זה האיש בעת היפרדו מאת הרב בעל''אוהב ישראל'', נתן לרב שם הדוכסית ושלשת בניה ושם המקום, והרב ז''ל ''בתפלתו'' עשה ''תיקון'' לאיש הזה ונשרפו הדוכסית ובניה. הרב של העיר אמשטרדם ברך אותו, ושלחו לעירו לשלום, והלך לאשתו הראשונה, ונעשה ''צדיק גמור'' עד יום מותו, וחי בדרך ישרה בדרך התורה, ואשרי אדם יעשה זאת. (אוהב ישראל)

תוכן העניינים

שכרן של מצוות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה