פרק ז' - כוחו הענק של הדיבור · הכל כדאי בתי
באישון לילה חורפי, קר ומושלג, העיר ה''חפץ חיים'' את בתו, ואמר לה קומי ונלך אל החיט, שכחת לשלם לו על המעיל שתפר.
נחרדה הנערה, בחוץ חושך ואפילה, סופת שלגים עזה משתוללת, קור אימים מקפיא, והחיט דר בבקתה בקצה העיר, כלום א''א לחכות עד אור הבוקר, עד שוד השערה.
אבל ה''חפץ חיים'' לא הירפה, ''הכל כדאי בתי'', ובלבד שלא לעבור על איסור תורה, על ''בל תלין פעולת שכיר איתך עד בוקר''.