אור ברסלב
שכרן של מצוות פרק ו' - שכרה של תפילה בציבור › זוכה ומקבל פני השכינה

שכרן של מצוות

פרק ו' - שכרה של תפילה בציבור · זוכה ומקבל פני השכינה

פרק ו' - שכרה של תפילה בציבור

נמנה כעת את כל המעלות, ואת השכר הגדול של תפילה בציבור.

שכר פסיעות

ראשון לכל: יש לו שכר בפני עצמו עבור הליכתו לבית המדרש וכדאיתא באבות (פרק ה, משנה י''ד) ארבע מדות בהולכי בית המדרש הולך ואינו עושה (כגון שהיה לו אונס) שכר הליכה בידו. והשכר הוא לפי חשבון הפסיעות, ככל שיתרבו הפסיעות יתרבה השכר כדאיתא בסוטה (דף כ''ב ע''א).

מקבל פני השכינה

מצוי מאד כשבא לבית המדרש הוא לומד גם כן פרק משניות, או דבר הלכה, או עין יעקב וכדומה. וכבר אמרו חכמינו ז''ל (ברכות ס''ד ע''א) היוצא מבית הכנסת (שבזמנם היו רגילים להתפלל בבית הכנסת והלימוד בבית-המדרש) ונכנס לבית המדרש, זוכה ומקבל פני השכינה, מה שאין כן כשמתפלל ביחידי בביתו נשאר בלא תורה. (וקלקול זה מצוי מאד בעוונותינו הרבים אצל כמה אבלים, שרוצים לזכות לאבותיהם, עושים מנין קבוע בביתם לכל השנה, אבל יצא שכרם בהפסדם, שתכף אחר התפילה, הולך כל אחד לביתו, ונשארים כל האנשים, ואלו הימים, בלא תורה, ודבר זה אינו זכות כלל לאבותיהם.)

ו''עיקר תיקון'' לנשמת אבותיו הוא: כשהבן מתחזק ללמוד תורה בכל יום וכן לעשות חסד. וכמו שהאדם לעצמו בעודנו חי עיקר תיקונו שיתכפר עוונותיו הוא, על ידי תורה וחסד כדכתיב ''בחסד ואמת יכופר עוון'' (משלי ט''ז, ו), ואמרו חכמינו ז''ל בברכות (דף ה' ע''ב) ד''אמת'' זו התורה שנאמר בה ''אמת קנה ואל תמכור'' (משלי כ''ג, כ''ג.) כן הבן כשרוצה ''לזכות'' לאביו, עיקרו הוא תורה וחסד.) ועיין בספרי אהבת חסד' פרק ט''ו שם הארכנו בעזר ה' בזה.)

זיכוי הרבים

עוד ידוע מה שכתבו הספרים דכשהאדם ''מתרגל'' באיזה מדה רעה, וחבריו לומדין הימנו ועושין גם כן כמוהו, נענש עבורם, כן מוכח ביומא (דף פ''ו, ע''א.) ברש''י ד''ה כגון. וידוע שמדה טובה ''מרובה'' ממדת פורעניות כדאיתא בסנהדרין (ק' ע''ב.)

ואם כן ''כל שכן'' באיזה מצוה, או מדה טובה, שאדם מרגיל עצמו, וחבריו לומדין ממנו, יקבל שכר עבורם גם כן. ולפי זה בענייננו ידוע, שכשהאדם מרגיל עצמו לילך לבית המדרש להתפלל בציבור בכל יום, הרבה אנשים ממכיריו ורעיו ילמדו ממנו, ויקבל שכר עבורם גם כן.

מקיים כמה וכמה מצוות

הנה ידוע מה שאמר הכתוב ''אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא (משלי פרק ב פסוק ד'. ה'). ובעניני הכסף, ידוע, אם מזדמן לאדם עסק שיכול להרויח ממנו חמישה זהובים, ועוד עסק שיכול להרויח ממנו כפלי כפליים, בודאי יתחזק ליטול העסק שירויח הרבה. וגם בענייננו, הלא ידוע שאינו דומה מועטין העוסקים במצוה למרובין העוסקים במצוה, וכמו דכתיב ''ורדפו מכם חמישה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו'' (ויקרא כ''ו, ח'). וכדפרש רש''י שם.

ועל כן בענייננו שידוע ''שלבד'' מצות תפלה, מקיימים עוד כמה מצוות דאוריתא: א. מצות עשה של הנחת תפילין. ב. מצות עשה של קריאת שמע. ג. מצות עשה של זכירת יציאת מצרים. ואם כן כשבא לבית המדרש להתפלל בציבור ומקיימים כולם כל אלו המצוות, נתעלה כל מצוה ומצוה בקדושה יתירה מאוד, מה שאין כן כשמתפלל ביחידי.

הקרן קיימת לעולם הבא

ידוע מה שאנו אומרים בכל יום: אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא וכו', והשכמת בית הכנסת שחרית וערבית.

סגולה לאריכות ימים

דבר זה גורם לאריכות ימים, כדאיתא בברכות (דף ח' ע''א) אמרו ליה לרבי יוחנן יש זקנים בבבל! תמה ואמר: ''למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה'' כתיב (דברים י''א, כ''א) כיון שאמרו לו, שמקדימים ומחשיכים לבית הכנסת אמר, זה שגרם להם לאריכות ימים עין שם.

עת רצון

כל איש כשמתפלל מצפה שיהיה ''עת רצון'' שתתקבל תפלתו. וידוע מה שאמרו חז''ל (ברכות שם) אימתי עת רצון? בשעה שהציבור מתפללין.

התפילה מקובלת

אמרו חכמינו ז''ל (שם) אין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים שנאמר ''הן אל כביר ולא ימאס'' (איוב ל''ו, ה'.) מה שאין כן כשמתפלל ביחידי, מדקדקין ''מאד'' על כל ברכה אם כיון בתפלתו כהוגן.

וכמו דאיתא ב''זהר'' הקדוש ויחי (דף רל''ד ע''א) על הפסוק בתהילים (ק''ב, י''ח) ''פנה אל תפלת הערער'' מלשון ''כערער בערבה'' (ירמיהו י''ז, ו') ''שהוא יחיד ולא בזה את תפלתם'' (של רבים).

וידוע שהיום ''הטרדות רבו'' מאוד, וכמעט שאין מצוי לאיש שיתפלל תפלה אחת בכוונה כראוי, אם לא שיעמול על זה הרבה. וכל איש הלא רוצה שתתקבל תפלתו למעלה, אם כן על כל פנים עליו להעזר בעצה זו להתפלל בציבור שעל זה נאמר: ''הן אל כביר ולא ימאס''.

נעשה כתר לקב''ה

כשמתפלל בציבור יש לו ''ברכו'' ו''קדושה'' ו''אמן יהא שמיה רבא'', שכל דבר בפני עצמו, הוא ''ענין נורא מאוד'', שעל ידי אמירת ''ברכו'' נעשה ''כתר'' להקדוש ברוך הוא כדאיתא במדרש כונן (יום ה).

ועל ידי קדושה מקיים מה שאמר הכתוב ''ונקדשתי בתוך בני ישראל'' (ויקרא כ''ב. ל''ב) ועל ידי זה נתוסף קדושה על עצמינו וכמו שמסיים הכתוב ''אני ה' מקדישכם''.

ועל ידי ''אמן יהא שמיה רבא'' מוחלין לו על כל עוונותיו כמו שאמרו חכמינו ז''ל בשבת (דף קי''ט ע''ב) כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו (היינו בכל כוונתו, ועיין שם בפירוש רש''י ותוספות ודו''ק), אפילו יש בו שמץ של מינות מוחלין לו.

והנה אם נבא לחשבון, יתבונן האדם בעצמו את הזריזות היתרה שראוי לאדם על ענין הזה, דהיינו להתפלל בציבור יום יום. כי הנה מיום אחד לבד מתפלת שחרית ומנחה, יש לו שלושים ושמונה אמנים מן תשע עשרה ברכות של תפלה, ואמרו חז''ל בשבת (דף קי''ט ע''ב) כל הזהיר בענית אמן פותחין לו שערי גן עדן שנאמר ''פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמנים'' (ישעיה כ''ו ב'.) אל תקרי אמונים אלא אמנים, ושמונה פעמים אמן יהא שמיה רבא, ועוד שש עשרה אמנים מן הקדישים, ושתי קדושות וברכו.

והנה כל זה הוא מיום אחד. ואם כן ''צא וחשוב'' כמה יש לו משבוע אחד, ומחודש אחד, וכל שכן משנה שלימה. הלא אין מספר לריבוי הזכויות שמתרבה לאדם על ידי רגילותו להתפלל בציבור.

ובפרט ביום שני וחמישי, מקיים גם כן המצוה של קריאת התורה, שהיא תקנה קדומה מימות משה רבינו עליו השלום כדאיתא בבבא קמא (דף פ''ב ע''א.) ובזמן הגמרא היו אנשי הכפרים באין לעיר ביום שני וחמישי לשמוע קריאת התורה כדאיתא בריש מגילה.

ובעוונותינו הרבים אנו צריכים להתבייש מאנשי הכפרים שבדורות הראשונים, שהם לא היו מתעצלין אפילו ליסע מן הכפרים לעיירות בשביל זה, ובינינו מצוי בשביל דבר קטן ליסע אפילו ביום שני וחמישי בבוקר השכם מן העיר לכפר ולא לשמוע קריאת התורה.

הנה הצענו מקצת ''גודל'' מעלת האיש שמתרגל להתפלל בציבור, שמתרבים מצוותיו וזכויותיו מאוד מאוד. ו''העיקר'' בזה שתהיה לו מצוה זו בקביעות ולא יתרפה ממנה.

אבל אם פעם יעשנה ופעם יתרפה ממנה חס ושלום, הוא בכלל ואם תלכו עימי קרי'' (ויקרא כ''ו כ''א), וכמו שפירש רש''י בחומש עיין שם.

וכן אמרו חכמינו ז''ל בברכות (דף ו, ע''ב) שכשהאדם ''רגיל'' לבא לבית המדרש ופעם אחת לא בא, הקדוש ברוך הוא שואל עליו מדוע לא בא. וזה מרמז הכתוב בישעיה (נ. ב) שאומר הקדוש ברוך הוא ''מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה'', אם לדבר מצוה הלך ''נוגה לו'', ואם לדבר הרשות הלך ''ואין נוגה לו'' ''יבטח בשם ה' היינו שהיה לו לבטח בשם ה' ולא בטח עכ''ל הגמרא.

והכוונה, אפילו אם מזדמן לו איזה ריוח, בעת שצריך לילך לבית המדרש, אל יביט על זה, ויבטח בשם ה' שמה שנקצב לו מן השמים לא יחסר לו על ידי זה.

ובאמת כמה פעמים הוא ''לנסיון'' לאדם מלמעלה שמנסים אותו, וכעין מה שאמרו חכמינו ז''ל במדרש איוב (פרק ה' פסוק י''ז) ''אין לך אדם שאינו עומד בנסיון'' מנסה להעשיר, ומנסה להעני וכו'. וכאשר יתבונן האדם יראה זה בחוש, שעמד לפעמים כל היום בחנות ואין מזדמן לו כל כך קונים, וכאשר מגיע זמן תפלת המנחה, או בערב שבת קודם שקיעה, באים אצלו קונים חדשים שלא ראה אותם מעולם, ומפצירים בו שימכור להם. וכל זה הוא לנסיון, שמנסה אותו הקדוש ברוך הוא בזה, אם באמת יקר בעיניו עבודתו בכל לב ובכל נפש.

מצות חינוך

ועל כל אלו המעלות שכתבנו למעלה להרגיל במצוה זו של תפלה בציבור, יש עוד מצוה גדולה פרטית, ''גדולה מאוד'' על ידי זה, שבזה הוא ''מחנך'' את בניו גם כן לעבודת ה', כי כשהבן רואה שאביו הולך לבית המדרש והמצוה חביבה בעיניו, מתרגל הוא גם כן למצוה זו, וכבוד ה' מתרבה על ידי זה.

והנה באמת מאד תמהתי, מהו זה שבימינו אין אנו רואים מן הבחורים בבית המדרש כי אם מעט מן המעט, זעיר שם זעיר שם. ואכן נודע הדבר שהבן מתלמד מאביו, כי כשהוא רואה לאביו שהמצוה אינה חביבה בעיניו, שפעם הולך לבית המדרש ופעם מתפלל בביתו, אף שלא באונס, הוא תופס למדה טובה זו ביתר שאת, ואינו הולך כלל. ואם כן נמצא, לבד שאינו מקיים מצות חינוך אדרבה, גורם להיפך חינוך רע להסיר בניו מדרך ה', ואשם הוא לעתיד גם עליהם.

ואיש הנלבב ישים כל זה על לבו, ואז אשרי וטוב לו. (מדברי החפץ חיים בסוף ספר שמירת הלשון)

תוכן העניינים

שכרן של מצוות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה