אור ברסלב
שכרן של מצוות פרק ג' - שכרה של עניית אמן › שכר אמן בעוה''ז הוא עשרה זהובים

שכרן של מצוות

פרק ג' - שכרה של עניית אמן · שכר אמן בעוה''ז הוא עשרה זהובים

השכר הגדול

מעשה שהיה: ''בבגדאד'' בימי הרב בו איש חי זצ''ל. היו שני אנשים שמלאכתם היה לקנות בגדים ודברים ישנים. פעם אחת שמעו שיש אצל משפחה אחת מן הגוים לקנות כמה חפצים ישנים, התוועדו ביניהם והלכו יחד כדי לקנות שמה.

בהיותם בדרך עברו ע''י קהל מתפללים שהיה חסר להם עשירי למנין עבור קדיש, והנה אחד מהם השיב שהוא אין לו זמן וממהר ללכת למקום המיועד, ונפרד מחברו. השני שם בטחונו בה, ואמר ''מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה'', ונכנס להשלים את המנין, ענה אמנים לקדיש ויצא גם הוא לאותו מקום.

בהגיעו שמה ראה שחברו כבר קנה את כל החפצים זולת כמה סמרטוטים פחותי ערך, ומרוב שהיו בלויים לא חפץ חברו לקנותם בשום אופן, מפני טורח משא.

בראותו כך, בכדי שלא ילך בידים ריקניות, קנה את כל הסמרטוטים ונשא אותם על שכמו לביתו. בהיותו ממיין את הסמרטוטים, מצא בתוכם כר אחד בלוי, פתח את הכר כדי להציל את הנוצות, מצא בתוכם מרגלית אחת, הלך אצל סוחר מרגליות, הסוחר העריך את המרגלית בחמשים זהובים, ונתן לו את הסכום במזומן, קרא על עצמו את הפסוק ''לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר'' (שמות ט''ז י''ח.)

בבואו לביתו, אשתו כששמעה שהסוחר נתן עבור המרגלית חמשים זהובים במזומן, התחילה לבלבל את מוח בעלה שילך לערער ויקח את המרגלית בחזרה. החסיד לא ידע מה לעשות, היה בין הפטיש של אשתו ובין הסדן של מצפונו, באומרו מה שעשה עשוי ואיני חפץ לשנות בדיבורי.

אבל מרוב הפצרותיה של אשתו החליט לשאול בעצת ''הרב בן איש חי'' ע''ה זיע''א, הרב כששמע את כל המעשה ענה ואמר: אתה ענית אמן על חצי קדיש שהם חמשה אמנים, וחז''ל אמרו שכר אמן בעוה''ז הוא עשרה זהובים חמש פעמים עשר, הרי נתנו לך חמשים זהובים במזומן בעוה''ז, והקרן קיימת לך לעוה''ב. החסיד יצא שמח ומרוצה.

למדנו מכאן כמה גדול שכר העונה אמו שיורד לו ''השפע ברכה בלי טורח''.

תוכן העניינים

שכרן של מצוות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה