פרק ג' - שכרה של עניית אמן · אין תיקון אלא בעניית אמן
מעשה פלאים מצדיקים הראשונים ''בכתיבת יד ישן נושן'', על שני בחורים שהיו לומדים אצל הרב הקדוש רבינו אברהם מולכו ז''ל ידידים אמיתיים, אהבה שוררת בליבם, ונאמנים אחד אל השני, שם האחד ''יוסף'', ושם השני ''יעקב''.
פעם אמר יעקב ליוסף, יוסף יוסף אני רציתי ללמוד תורה שבנסתר כדי להשיג את מטרתי, סוף סוף אתה יודע שאני יתום מאבא ואמא, ואין לי מי שישתדל בשבלי בענין חופה ובענייני שני העולומות, דהיינו בית גשמי ובית רוחני.
אמר לו יוסף, מה לנו ללמוד קבלה, הלואי שנזכה ללמוד תורה כפי הפשט, על מנת ללמוד, ללמד, ולקיים, אמר לו יעקב דוקא בלימוד הקבלה אדם יוכל להשיג הרבה דברים, ולהיות קרוב לה'.
אמר לו יוסף, אם כן מתוך דבריך אני מבין שאתה רוצה להשתמש בקבלה מעשית, אמר לו יעקב לכתחילה לא, אבל אם יזדמן איזה צורך למה לא? היה ביניהם ויכוחים, אולם יעקב לא שמע ליוסף, ויוסף בוכה ליעקב שלא יעשה דברים כאלו מרוב אהבתו אותו.
יעקב נכנס אצל הרב רבינו אברהם מולכו ז''ל, וביקש ממנו שילמד אותו קצת תורה שבנסתר, שנפשו חשקה מאד בה, ומדי יום ביומו שדל את רבו בשפת חלקלקות עד שבלבל אותו.
והנה יום אחד אמר לו הרבי, בני, אתה לא תוכל לעמוד במבחן משום שללמוד תורת הנסתר צריך להתענות ולקבל יסורים רבים וכיוצא בזה, אולם יעקב קבל הכל ברצונו הטוב, בקיצור הרבי התחיל לתת לו להתענות, ויעקב קיבל הכל בשמחה רבה.
עד שהגיע אותו היום שצריך להתחיל בלימוד, הרבי הכניס אותו לחדרו בסתר, והוציא מהארון כמה מיני סממנים שהוא בקי בזה, ערבב אותם והרתיח יחד והכין כוס גדולה ונתן לו לשתות, יעקב שתה בשמחה וכעבור שני רגעים ראה את עצמו כבריה חדשה.
לא עבר שנתיים והנה יעקב מלומד בקבלה, אמר לו הרבי תשבע לי שלא תשתמש בקבלה המעשית לא לרעה ולא ברוחות וכיוצא בזה, יעקב שם ידו על הספר שנתן לו הרבי ונשבע.
יעקב למד את שמות הקדושה ואת שמות הטומאה, והנה יום אחר קרא בשם פלוני, בא שד אחד שהוא ממונה על כמה אלפי שדים השתחווה לפני יעקב, ויעקב אמר לו שיקח אותו למרחקים, ותיכף נעלם מקומו כמעט לסוף העולם.
שאל יעקב מהממונה, אולי אתה יודע איזה מלך נמצא בצרה מפני אויביו, אמר לו כן, והוא הקיסר הגרמני שהוא בצער גדול שמרדו בו כל השרים, אם כך אמר לו יעקב לשד, נחוץ לי מלבוש יקר של דוכסים, ועגלה מפוארת, ותיכף הביאו לו.
שאל יעקב, מי הוא הממונה על הקיסר הגרמני וכמה נפשות הם? א''ל הקיסר ואשתו ובתו, אם כן צריך להביא מתנות חשובות לכל אחד הראוי להם, ותיכף הביאו לו גם את זה, יעקב לבש בגדי הדוכס, ישב על העגלה עם שלשה משרתים בדמות אדם. וצוה שיקחו אותו לחצר הקיסר הגרמני.
כשהגיע לשם, הודיעו לקיסר שבא אחד לבקרו, יעקב נכנס אל הקיסר.
באותה שעה נכנס יוסף לחדר הישיבה לבקר את יעקב ולא מצא אותו, יוסף התחיל לבכות ולצעוק, יעקב אחי, איפה אתה נמצא, אין לי עוד חיים בלעדיך!.
פתאום קול נשמע וקרא יעקב יעקב
ונחזור לעניינינו, יעקב נכנס אל הקיסר והשתחווה לו ונתן לו מכתב, במכתב כתוב אני החותם מטה (מלך קאשמיטה) השליט בכל ארץ ''טונבקוטו'' אשר מצד אסיה, דורש בשלום הקיסר הגרמני, ושולח את בני בליארד, גיבור מלחמה וחכם הרזים, אשר יוכל לשרת את הקיסר, בזמן שיש שלום ובזמן מלחמה, ועוד אבקש שבליארד בני ישאר זמן מה בגרמניה, מפני שלבו לא שלם עם אחיו הבכור, על כן מבקש את חסדו של הקיסר שיחד עם זה יקבל המתנה.
תיכף בא אחר המשרתים והביא מגן כולו זהב, גם שרשרת אבנים יקרות לקסרית וצנצנת בושם, הצנצנת היה מאבני שוהם עבור בתו של הקיסר. הם קבלו באהבה את המתנות, עבר הלילה בשמחה, ובליארד אכל ושתה ושמח, ואמר בלבו אלו הם חיים.
יוסף חברי מה מקשקש, כמה שנים למדנו גמרא והיינו חיים על ככר לחם יבש, הרגנו את עצמנו ולא ראינו שום שמחה, בבקר אכל ארוחת בוקר עם הקיסר, והקיסר סיפר לבליארד שהמצב אצלו מסוכן, כיון שרוב החיילים והקצינים מרדו בו. אמר לו בליארד, אל תפחד אני אצא הראשון במלחמה במעט החיילים שנשאר לך.
בקיצור הוא קרא לשדים למלחמה, וכמובן שנצח והציל את מצבו של הקיסר, והנה סמוך לגרמניה היה מלך ''שבדיה'', שיצא במלחמה נגד גרמניה ביד חזקה, יחד עם ממשלת ''איטליה'', וגם ''רומניה'' הצטרפה למלחמה, אולם במשך חודש ימים נצח את כולם.
כשחזרו שמחים מהניצחון מינה הקיסר הגרמני את בליארד לנסיך של ''שבדיה''. ויצא שמו בכל העולם נסיך של שבדיה בליארד בנו של מלך קאשמיטא מארץ טונבוקוטו איש מלחמה וגיבור חיל, וקבעו יום אחד לעשות ''חגיגה'' בכל ארץ גרמניה, בשם ''יום הנצחון''.
קישטו את כל העיר בדגלים ומיני שטיחים, וחיילים מזוינים ומסודרים ברחובות, כיון שצריכים לעבור שני עגלות מפוארות, עגלה ראשונה הקיסר עם אשתו, ועגלה שניה נסיך בליארד עם בתו של הקיסר.
והנה העגלות עוברות וכולם עומדים דום, פתאום קול נשמע וקרא ''יעקב יעקב'', זה היה יוסף חבירו, יעקב ראה את יוסף אלא שעשה את עצמו כאילו לא מכיר ולא שומע, אבל הקיסר נתן פקודה, ותיכף אסרו את יוסף, ויעקב לא ידע זאת.
הקיסר חזר הביתה, והביאו את יוסף בצנעה לפני הקיסר, ואמר לו אם לא תגיד את האמת למי אתה קראת בשם יעקב ובקול רם ואם לא תגיד דמך בראשך? אמר לו יוסף, האיש שהיה יושב בעגלה השניה עם בתך שמו יעקב, שאל ממנו מאיפה אתה יודע? אמר לו אדוני כמה שנים למדנו יחד עם רבינו אברהם מולכו שהיה בעיר ''סלוניקי'', זה שקר לא נסיך, ולא בן טונבוקוטו, הוא יהודי.
שאל אותו, א''כ מאין לו כל הכוחות האלה שנצח מלחמות בגבורה, ומאין לו כל העושר הזה שהביא אתו מתנות יקרות וכיוצא. תגיד לי האמת מאחד שאתה מכיר אותו אולי זה מכשף? ענה לו לא אדוני, הוא לא מכשף, הוא למד קבלה מעשית ומושל בשדים.
כששמע את זה הקיסר, תיכף קרא את חתנו, ושאל אותו האם אתה מכיר את האיש הזה? נשתנה פניו של יעקב, והיה מוכרח לדבר אמת, אמר לו כן אדוני למדנו יחד, אמר לו א''כ מדוע רימית אותי בלבוש נסיך, אמר לו אדוני הקיסר אם הייתי בא בשם יהודי, לא היית מסכים שאני אבוא לעזרתך אע''פ שהיית מוקף בסכנה מכל הצדדים, ומי הציל אותך ממות לחיים? ומה איכפת לך אם אני יהודי אם לא, כל זמן שאני נאמן לך.
הקיסר אמר ליוסף שאכן הוא ניצל ממות, וביקש מיוסף שילך מהר מכאן משום שהוא לא אוהב יהודים, יוסף קם והלך, אולם יעקב התעקש כשיוסף ביקש ממנו לחזור לדת היהודים, שהרבי מחכה לו, וגם יזכור את השבועה שנשבע לרבי שלא ישתמש ברוחות, אך יעקב לא רוצה לחזור, אמר לו יוסף עוד הפעם ידידי היקר יעקב הכל הלך לטמיון? מר לבי עליך, והלך לו. נעשה רעש גדול בבית ובחוץ ופתאום נשמע בכל העיר, שכולם מדברים, חתנו של הקיסר זהו יהודי מכשף, שרימה את הקיסר ולקח את בתו, מעולם לא שמענו מלך קאשמיטא, ובמפות אין עיר טונבוקוטו, כאלה וכאלה דברים, וכל הדברים האלו נכנסו באזנה של בת הקיסר שנתנו לה בעל יהודי, וכי חסר נוצרים בעולם?
ונעשה רעש גדול בבית ובחוץ, והכומרים שונאי ישראל לא שתקו על זה, אמרו כולם פה אחד ''רק מות'', וכל השרים הגדולים הרימו קול מות. והנה בא הבישוף בלוויית כמה כומרים ושרי המלכות ואמרו לקיסר, היהודי המכשף הזה צריך לעמוד במשפט ''כי בן מות הוא'', ותיכף אסרו אותו בשלשלאות של ברזל, ויצא פסק דין לתליה.
אותו הלילה קרא יעקב לשדים שיסירו ממנו השלשלאות ויצילו אותו, אמרו לו השדים שוטה שכמוך, אין לך יותר שום שליטה עלינו, אתה פושע ובוגד, יכולתה לשלוט בנו כשהיית יהודי, ויעקב התחיל לבכות ולהתחנן, השדים עזבו אותו והלכו ונשאר בבית הסוהר החשוך, וידע שהוא אבוד. ובבוקר יתלו אותו.
ואז צעק ואמר: יוסף יוסף ידידי, לקולך לא שמעתי, ועל התורה עברתי, ומכיון שנטמא בזונה בגויה בנידה וכיוצא בטח לא יועיל לי הסליחה, עם כל זה, עמד ואמר וידוי אולי יועיל לו, פתח פיו ואמר: רבש''ע יהי רצון מלפניך שמיתתי תהיה כפרתי, וקיבל המיתה באהבה, וחכה כל רגע לתליה כדי שיאמר ''שמע ישראל'' בקול רם לפני הגויים.
הבוקר האיר, והנה נפתח הפתח ויעקב רואה את הקיסר עם בתו, התחילו לבכות ולבקש סליחה מיעקב על מה שעשו לו, והביאו לו בגדים שיחליף לבוא הביתה, והבטיח לו הקיסר שינקום ממי שגרם לו את כל זה, רק! שיקבל על עצמו להמיר דתו לפני הכומרים.
אני יהודי ורוצה למות יהודי
ויעקב ענה ואמר: ''אני יהודי ורוצה למות יהודי'', התחילה אשתו לבכות ולומר בליארד בליארד תשוב הביתה, ונחיה חיים של שלום ושמחה, יעקב אומר שמי לא בליארד, שמי יעקב, ויהודי אני, ואני מתחרט שטימאתי עצמי בנוצריה, ועברתי על התורה שקיבלנו בהר סיני, ורוצה אני למות יהודי, וכל מה שבכו הקיסר ובתו לא עזר, לא היה להם ברירה, והסתלקו משם.
התליין בא לקחת את יעקב לגרדום. אמר לו, בליארד ''הרגע. האחרון'' שאתה נמצא בין מות לחיים, אם תקבל את הנצרות תחזור ליד אשתך, ואם לאו תעלה לגרדום, אמר לו יהודי אני, רק תן לי שני רגעים זמן להתוודות. צעק ואמר: יוסף יוסף אני הולך למות על קדושת ה', תגיד לרבי שעברתי על השבועה, ופתאום הרגיש שסוחבים אותו על הגרדום וצעק ''שמע ישראל''.
בצעקה זו הקיץ משנתו, וראה את עצמו באותו החדר ששתה הסממנים, והרבי יושב ולומד עם יוסף ועם כל התלמידים, יעקב משתומם לראות שקם לתחיה.
אמר לו הרבי, יעקב רציתי לשלוח אותך לטונבוקוטו אצל בליארד בנו של מלך קשמטיא, כשהוא שמע מלים אלו נפל ונתעלף, תיכף השיבו רוחו, אמר לו הרבי ליעקב במשקה שנתתי לך הוצאתי את המחשבה שלך ''לפועל''.
תיכף קם יוסף ונשק את יעקב, ואמר לו ידידי יעקב החלום הזה ''צריך תיקון גדול'' כדי שתתבטל הגזירה, אבל אני אומר אין תיקון לזה ''אלא'' בעניית אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו.