פרק א' - שכר המצוות בימינו · בשעת מלחמה לוקחים הכל
היה אומר ה''חפץ חיים'' זצ''ל ''יסוד עצום'' שדוקא עכשיו, שהמצב הרוחני בעמינו נמצא בשפל המדריגה, דווקא בזמן זה אפשר לעשות ''עסקים טובים'', אפי' כשהמעשים קטנים ואינם מושלמים...
וכה היה ה''חפץ חיים'' ממחיש את הדברים ע''י מעשה שהיה וז''ל: מעשה ביהודי גביר אדיר, סוחר תבואה גדול, שהתגורר ברוסיה, וניהל את עסקי המסחר שלו על פני כל הארץ.
ובשעה שפרצה מלחמת העולם הראשונה בשנת תרע''ד, פגשו ה''חפץ חיים'' והנה הגביר הזה מתאונן לפניו שאין הוא רואה ברכה בעסקיו, ואף שהיקף מסחרו גדול והוא שולח ''קרונות של חיטה'' לטחינה, בכל זאת אין העסק מצליח, ומדוע? הסיבה היא, כי השוק ''מוצף'' סחורה, התחרות גדולה, והסוחרים בעצמם מורידים את השער, ועוד שאין מקבלים את התשלום במזומן, אלא בתשלומים ולזמן רחוק, כללו של דבר עסק גדול שהכנסתו מועטת...
לאחר זמן, כשנתחוללה המהפיכה ובעקבותיה בא הרעב הגדול בכל רחבי רוסיה, שוב נפגש אותו סוחר עם ה''חפץ חיים'' זצ''ל, וראה זה פלא, דווקא עתה בזמן הרעב הגדול הוא נראה שמח ומרוצה ביותר. שאלו ה''חפץ חיים'' לשלומו ולעסקיו והשיב לו הגביר, ברוך השם בלי עין הרע מרויח אני עכשיו יפה...
הכיצד? תמה ה''חפץ חיים'', הלא הרעב כבד בארץ, קשה להשיג תבואה המחסנים ריקים, ואיך יתכן דבר זה שדווקא עתה עסקי התבואה שלך מכניסים רווח גדול?
השיב הסוחר: דווקא משום כך, הרווחים גדולים, כי מלפנים, בזמן השלום, כשהארץ הייתה ''מוצפת'' בתבואה, קשה היה לי למכור את תבואתי משום שהאופים דרשו קמח משובח, ובעלי הטחנות הקמח תבעו אף הם חיטים משובחות. ''מובחר שבמובחר'' הם ביקשו, כל סחורה שהבאתי להם בדקו בשבע בדיקות, והיו מעקמים את אפם, ופוסלים, וחוזרים ופוסלים, ועוד שמסביב לכל קונה עמדו עשרים מוכרים, וממילא העסק לא היה ריוחי.
אולם כיום הרעב כבד בארץ, כמעט שאין חיטים למכירה, ולכן בזמן שאני בא למכור אפי' מעט תבואה. הרי ממש חוטפים ממני בעודו בכפי ואין בוררים דווקא תבואה משובחת ביותר, אלא לוקחים מכל הבא ליד אפי' תבואה גרועה, וגם משלמים כל מחיר שאבקש ובמזומן... א''כ ברור מדוע עסקי פורחים דווקא עתה.
ומסיים ה''חפץ חיים'' זצ''ל ואמר, כן הוא גם כן בעסקי התורה והמצוות, כי מלפנים, כשהיה עם ישראל בתפארתו הרוחנית, כל הישיבות מלאים בלומדי תורה בשקידה עצומה וכו', ובעלי בתים קבעו עיתים לתורה. ובעלי מעשים טובים נפלאים וטהורים, היה ''שוק התורה והמצוות'' מוצף בסחורה משובחת, אז ביררו מאוד בשמים, ולא קיבלו אלא סחורה ''מובחר שבמובחר'', תורה שנלמדה לשמה ובקדושה ובטהרה, ורק תפלה ומעשים טובים שנעשו בכוונת הלב כראוי, ואפילו אם נמצא פסול קל, בחסרון הלשמה בתורה, ובכוונה במעשים טובים, לא היה לסחורה כזו כ''כ דורשים.
אבל עתה שבעוונותינו הרבים עם ישראל ברובו הגדול ניעור וריק מתורה ומצוות, גם בקרב שומרי התורה והמצוות, מועטים העוסקים בתורה ובמצוות כראוי. והרי זה עתה ''בצורת רוחנית קשה'', שעת חירום.
בזמן כזה כל סחורה שמביאים לשוק היא ''מיד'' נחטפת! ואפילו אם התורה והמצוות לא מושלמים, שלא לשמה ושלא בקדושה ובטהרה כראוי, וכן תפילות ומעש''ט שלא בכוונת הלב כראוי, ואף שהמעשים ''קטנים'' בכמותם, מעט דפי גמרא, ומעשים טובים קטנים בהיקפם, אעפ''כ הכל חשוב ומתקבל ברצון, ובעד הכל משלמים בתשלומים נכבדים!
ישימו אל לבם דבר זה, כל אלה, המתרפים עתה בזמנינו, מפני שאינם יכולים לעשות מעשים גדולים ומושלמים, וידעו כי ''דוקא עכשיו'' הזמן המסוגל ביותר ל''עסקים'' כגון אלו.
עכשיו צריכים הרבה מים אפילו שאינם מסוננים.
פעם בא אל ה''חפץ חיים'' יהודי והתלונן על רוע מצבו הרוחני אשר מעשיו אינם מושלמים כראוי, וא''כ מה ערך מעשיו.
והשיב לו ה''חפץ חיים'' במשל: בעיירה אחת השכיר המושל את באר המים ליהודי אחד שתפקידו ופרנסתו תהיה בחלוקת המים מן הבאר, יום אחד מגיע המושל לבקר בבית היהודי, נו, במה אפשר לכבדך? כוס קפה, טוב, מחמם היהודי מים ומביא לו כוס קפה.
מה זה יהודי? מה פירוש מה זה, כוס קפה הבאתי לך, אומר המושל, נכון, כוס קפה, אבל מדוע יש חול בכוס, עליך לדעת שצריכים קודם ''לסנן את המים'', טוב, מבטיחך אני אדוני המושל, מהיום כל פעם שתבקש מים תקבל ''מים מסוננים''.
יום אחד פרצה שריפה בעיירה. המושל שולח שליח במהירות ליהודי שישאב מים מהבאר ויביא לו במהירות, והנה המושל מחכה, ומחכה, והמים אינם מגיעים. ''פקעה סבלנותו'', הוא רכב על סוס מהיר ומגיע לבית היהודי, והנה מה הוא רואה, סדינים ענקיים פרוסים, והיהודי עומד ומסנן כמויות גדולות של מים.
מה אתך? עכשיו יש שריפה, האש בוערת אין זה נפקא מינא מים מסוננים, או לא מסוננים העיקר תביא מים, והרבה מים...
והנמשל מובן.