שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל
פרק י · הלכה ב
יין והבדלה יין קודם. כתב הר"א במסכת ברכות ר"פ אלו דברים בד"ה מדברי וכו' וא"ת מ"ש בקידוש והבדלה מברכין תחלה על היין ובברכת המזון אין מברכין עד לאחר ברכת המזון וי"ל דאם נברך וכו' ע"ש והנה קושיא זו ופירוקא דידיה היא כתובה בחי' רבינו יונה שם ול"נ דמעיקרא לא קשה דבה"מ תדיר דאף אם אין לו יין מברך בה"מ וגם אין היין גורם לבה"מ אלא אדרבה בה"מ גורם ליין שיבוא וכבר נתחייב בבה"מ עד שלא בא היין:
מקום שאין יין ש"ץ יורד לפני התיבה ואומר ברכה מעין שבע. וקשה מאי מהני ברכה מעין שבע וא"ת שתהיה במקום קידוש דקר' כתיב זכור את יום השבת והרי זכר אותו במדכ' זו קשה הא כבר זכר אותו כל יחיד בתפלה וי"ל שתקנוהו להוציא עמי הארץ שאינן יודעין להתפלל ולא זכרו קידוש היום כלל ועיין במג"א סימן רע"א ולפ"ז היה נ"ל לפרש דמיבעיא ליה אם מותר לילך ממקום אכילתו למקום אחר לשמוע קידוש ופשיט ליה מדנהגו תמן לקדש בב"ה שמעינן דיוצאין אפילו שלא במקום אכילה וא"ת הא מי שאינו יודע להתפלל אינו יודע לקדש א"כ אפילו במקום שיש יין נמי וי"ל במקום שיש יין מקדש על היין ובמקום שאין יין צריך לומר מעין שבע ועוד נ"ל לפרש דבמקום שיש יין מתעכב הציבור קצת בבה"כ לאחר התפלה עד לאחר שקידש הש"ץ על היין ובמקום שאין יין תקנו לומר ברכה מעין שבע כדי לעכב הציבור שבתי כנסיות שלהם היו בשדה ויש בני אדם מאחרים לבא ויש סכנת מזיקין לפיכך תקנו שיעכבו הציבור עד כדי שיגמרו גם המתאחרים תפלתו וניחא לן בזה מה שמתמה הטור על שמקדשין בבה"כ האידנא דהוי ברכה לבטלה די"ל דאנן עבדי' תרווייהו קידוש וברכה מעין שבע כדי לעכב הציבור: