שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל
פרק ז · הלכה ז
מתניתא בשנטמא משירד לאוירו של כלי וכו'. וקשה הא תנן במתני' הפסח שנזרק ואח"כ נודע שהו' טמא משמע דוקא לאחר זריקה אבל קודם זריקה אף משירד לאויר כלי הטמא בטומאתו ונדחה לפסח שני. וי"ל דהא דתני הפסח שנזרק דמו הוא הדין אף קודם שנזרק והא דתני שנזרק דמו ואח"כ נודע משום דבעי למיתני סיפא נטמא הגוף אין הציץ מרצה דאפי' נזרק ואחר כך נודע אין הציץ מרצה תנא רישא נמי נזרק ואח"כ נודע אך קשה דתני סיפא נטמא טומא' התהום הציץ מרצה דאיירי נמי קודם שנזרק כדאמרי' לקמן קל שאתה מיקל ביחיד שאם נתוודע לו לפני זריקה וכו' א"כ רישא וסיפא בלפני זריקה ומציעתא בלאחר זריקה:
קל שאתה מיקל ביחיד שאם נתוודע כו' בבבלי דף פא בעי רב יוסף כהן המרצ' בתמיד הותרה לו טומאת התהום או לא וכו' אמר רבה ק"ו ומה במקום שלא הותרה לו טומאה ידוע הותרה לו טומאת התהום וכו' ופירש"י אליבא דמ"ד ציץ מרצה אפילו קודם זריקה מיבעיא ליה וקשה הא לאו ק"ו הוא כדפרכינן הכא שקולא וחומרא היא מה שטומאת התהום מרצה וי"ל דסובר הבבלי דהלכתא ודאי לגרוע קאתי במקום שהיה חייב מן הדין בקרבן שיהיה פטור אבל לא להחמיר וזה סייעתא גדולה למ"ש הרא"ש בפ"ב דכ"ק דבהא ליכא לאסתפוקי דפשיטא דהלכתא לגרועי קאתי ולא לחייב במקום שראוי לפטור וכו' כדאמרינן גבי סוכה הלכתא אתאי לגרעתא לשלישית ואוקמתא אטפח אבל הירושלמי סובר דמקרא יליף וא"כ קולא וחומרא ילפינן מיניה:
עובד בפסח מהו שירצה עליו הציץ כתב הרמב"ם בפ"ד מה' ביאת המקדש כהן שעבד ואח"כ נודע שהיה טמא אם היא טומאה ידועה כל הקרבנות שהקריב פסולין שהרי עבודתו חולין ואם היא טומאת התהום הציץ מרצה וכל הקרבנות שהקריב נרצו ע"כ ותימא דאף דבבבלי דף פא גרסינן בעי רב יוסף כהן המרצה בתמיד הותרה לו טומאת התהום או לא אם תימצי לומר כהן המרצה בקרבנותיהם של נזיר ועושי פסח מרצה בתמיד מאי וכו' ופסק הרמב"ם כאת"ל כדרכו בכל המקומות מ"מ מנ"ל לומר כן בכל הקרבנות יחיד דהא לא גמירי טומאת התהום אלא בנזיר ועושי פסח וקרבנות ציבור ילפינן מג"ש דבמועדו כדמסיק התם בבבלי ואני תמה מאוד מן מפרשיו שלא הרגישו בזה:
דר"י אמר תבן וביטלו בטל. נראה דברייתא היא ששנויה כך דר"י אמר ותבן וביטלו בטל ודלא כמ"ש תוספות בעירובין דף ע"ט ע"א והא דלא פריך ממתניתין היינו טעמא דברייתא מפורש תבן ועפר דמינייהו מקשה התם וניחא נמי מאי דמקשים תוספות התם בד"ה מאן תנא אהילות ר' יוסי ע"ש והא מסיק בבבלי התם משמיה דר' יוסי איפכא אפשר דקים להו דהך ברייתא דמייתי התם היא דוקא:
תיפתר שמצא קמצוץ. פירש בגליון בגומא תרגום של באחת הפחתים בחד קומציא ע"כ ואינו מחוור דה"ג בנזיר פ"ט סברין מימר קמצוץ מהו ראשיהם בצד מרגלותיהם אמר רבי יצחק בי ר"א כגון אילין נונייא צלייא רישי דהן גבי עוקציה דהן עוקציה דהן גבי רישיה דהן ע"כ וזהו כפי' שבקונטרס: