שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי דוד פרנקל
פרק י · הלכה ב
נותנו לחבירו. פירשתי בקונטרס דכל חד וחד לא ממטי להו ד' אמות וכן פירש"י ונ"ל דאיכא לאוקמי שנותנו לחבירו אפילו יותר מד' אמות אלא דכל אחד נוטלו מיד חבירו בעוד שהוא מהלך דלא עביד אלא עקירה וא"ת א"כ בשנים סגי י"ל דאין הכי נמי אלא דחיישינן באורך הדרך דלמא יעמוד לפוש ויהא חייב דחוץ לד' אמות עמד לפוש חייב כדאמרינן בבבלי בשבת דף ה' ע"ב ועיין בתוספות בפרקין דף צ"ז ע"ב בד"ה רבי שמעון אומר וכו':
דלא כן רבי יהודה כדעתיה וכו'. בקונטרס הגהתי להבין פשטא דשמעתתא וגם הוא מסכים לבבלי במקצת אך לשון דלא כן קשה לכן נ"ל דאפשר לקיים הגירסא וה"פ ריש לקיש מסקה לה במערה מכד לכד וכדפירשתי בקונטרס ופריך הש"ס לא כן ר"י כדעתיה כלומר א"כ דר"י סובר שמים אין בהם ממש א"כ קשיא דידיה אדידיה דהא איהו סובר משקה טופח חיבור דתנן מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות רי"א אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים בשעת טבילת השני אף השני טהור דכמאן דמחברי כל המים שעליו לתוך המקוה ואס"ד דמים אין בהן ממש. לכל מילי א"כ לא שייך בהו חיבור אלא ודאי דהא דפוטר במים היינו מטעם שאין ניכרים בעיסה אבל בשאר מים סובר ר"י דיש בהן ממש ומתני' בחבית של הפקר איירי וכדפרישית במתני' וכן משמע לקמן בפרקין. ומכאן קשה על מ"ש תוספות בגיטין דף ט"ז ע"א בד"ה הנצוק וכו' ועוד אומר ר"י דאפילו ר"י לית ליה טופח להטפיח חיבור וכו' ע"כ ע"ש. ומהכא ומפרק במה מדליקין ולקמן בפירקין משמע דר"י סובר משקה טופח חיבור וצ"ע: