שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי דוד פרנקל
פרק ו · הלכה ד
נזיר שהיה שותה כו'. וקשה הני תלתא ל"ל לאשמועינן ליתני יין וממילא אמרינן אף בטומאה ובתגלחת כן ואפשר בכל חדא מינייהו ה"א לאוקמי קרא יתירא דכתיב לחלק כדאמרי' גבי קרחה וכמ"ש בסמוך לכך איצטרך למיתנייהו לכונהו:
מקבל התרייה בדעת הזאת. וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה פ"ג דמכות ע"ש. לפום ריהטא נראה כן מהבבלי דגרסי' שם פ"ג דמכות דף כ' ת"ר לא יקרחו יכול אפי' קרח ד' וה' קריחות לא יהא חייב אלא אחת ת"ל קרחה לחייב על כל אחת ואחת ופריך הני ד' וה' קריחות היכי דמי כו' אלא בחדא התראה מי מחייב כו' ומסיק דסך חמש אצבעותיו נשא כו'. וקשה אמאי לא מוקי בשהתרו בו שיש בקרחה זו כדי חמשה קריחות לפיכך חייב על כל אחת אלא ודאי בכה"ג בכל איסורין לוקה על כל שיעור ולא איצטריך קרחה לרבוייא לכך מוקי לה בסך נשא דלא שייך בשאר איסורי וא"ת אף בנזיר ליחייב בכה"ג דלא חייב בנזיר אלא בתער וכעין תער וכן במצורע. אך קשה לפירש"י שכתב לכך חייב על כל קרחה כיון שנעשו בבת אחת. א"כ האוכל שני זיתי חלב בבת אחת ליחייב על כל אחת דהא בית הבליעה מחזיק שתי זיתים לכך נראה בהיפך דסובר הבבלי בכה"ג שמתרה בפעם אחת על כמה שיעורים לאו כלום הוא שאין כאן דבר המחלקו משא"כ בסך נשא שהאצבעות מחלקות וכ"נ דעת הרמב"ם שלא הזכיר מזה דבר בחיבורו ועיין בתוס' שם ובק"א פ' אמור. והדבר צריך אצלי תלמוד: