שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל
פרק ד · הלכה ה
לא יעשה עמו באומן דר"מ. הרמב"ם והר"ב פסקו כחכמים. ותימא לפי פירושם דר"מ גוזר רחוק אטו קרוב וחכמים לא גזרו אמאי לא פסקו כר"מ הא קיי"ל הלכה כר"מ בגזירותיו:
ע"ד דר"מ אסור ללמדו אומנות. בבבלי מפורש דאומן היינו שורת כרם וכ"פ המפרשים נראה דס"ל לבבלי מחיותי' לא אדרי' וכ"מ שם בריש פרקין לכך לא פירשו אומן מלשון אומנות. והירושלמי סוב' דאפי' מחיותיה דידיה אדריה כמ"ש בסמוך בתוס' בד"ה אבל אם וכו' מכ"ש מחיותא דחבריה נדר. ובתוספתא תניא המודר הנאה מחבירו מעיד עליו עדות ממון ועדות נפשות ומביאה הכ"מ. מכאן נראה כפי' השני שפירשתי במתני דאל"כ הך תוספתא אמאן תרמיי':