שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל
פרק ד · הלכה ד
אבל אם אסר החולה וכו'. וא"ת הרי אין הרופא נהנה משל חולה כלום אלא החולה נהנה מן הרופא וי"ל כשנכסי חולה אסורין על הרופא אסור הרופא לכנוס אצלו שהרי נהנה בדריסת הרגל. מיהו בבבלי מסיק דאפילו בכה"ג אמרי' מסתמא מן חיותי' לא אדרי':
דו נסב אשונא. הר"ש פי' ומזיע עמו בקטנה דבזיעה בעלמא אין תוספ' חום ע"כ. וא"ת א"כ אפי' בגדולה מותר וי"ל דנקט קטנה לרבותא. או בסוגיין לא משמע כפירושו:
תמחוי שיש בו לאכול ולשבוע ולהותיר. בבבלי גרסי' אריב"ח מן התמחוי החוזר לב"ה. ופיר' הרמב"ם והר"ב בפי' המשנה ראובן אוכל בקערה שיודע כשיחזירנה לבע"ה יחזיר וישלחנו לשמעון שמודר הנאה ממנו ולא חיישי' שמא ישייר בקערה כדי שיאכל ממנה שמעון ונמצא מהנהו ע"כ. וקשה הא ריב"ח מרבנן דארץ ישראל הוה ומבואר בסוגי' כוונתו דבתמחוי גדולה איירי שחוזרת לבע"ה וכ"פ הר"ן. ואף רבנן דהכא לא פירשו כפי' הרמב"ם. ועו"ק למה לא ניחוש גם בתמחוי חוזר שישייר בקערה. והר"ן לא כתב טעם איסורה בתמחוי שאינה חוזרות אלא משום שמא יאכל מעט כדי שיאכל חבירו הרבה. ופי' זה נכון ונראה שזה כוונת הראב"ד בהשגתו פ"ו מה"נ וע"ש בכ"מ וצ"ע: