אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל

פרק ז · הלכה ו

הלכה ב

וכולהון בעדים. כ' הרא"ש משמע דאין המתקן נאמן לומר לא תיקנתי אם היא מכחישתו ומלתא דמסתבר הוא האיך יפקיע ממונה בעד א' אלא שני עדים צריך כגון שאמרה פלוני תיקן באותה שעה והעידו עדים שבאותה שעה לא היה פלוני בעיר או אם הבעל אומר היא אמרה לו שפלוני תיקן לה והיא אומרת לא אמרתי לו אין הבעל נאמן אם לא שיביא עדים שאמרה לו ע"כ. וכ"כ הר"ן בשם הרשב"א אבל בשם הרמב"ן כתב שפלוני שאומרת עליו שתיקן לה לחוד נאמן וכולהון בעדים. לא קאי אמאי דאמר כהן ע"כ. ונראה לי דהרמב"ן מפרש דקאי אדברי הבעל אם היא מכחישתו צריך עדים ועיי' בתי"ט בפרקין ועי' בחידושי הריטב"א שכתב הטעם דנאמן הכהן לחוד להפסיד כתובתה משום דיש רגלים לדבר. ולפ"ז ליתא לקושית התי"ט. ועיי' בא"ע ריש סי' קטו ובב"ש שם ס"ק ד':

לחצר אמרו וכו'. משמע דבחצר נמי איכא דת יהודית שלא תלך פרוע ראש ודלא כמ"ש רש"י ותוס' דף ע"ב. והא דאמר בבבלי שם ואלא לחצר א"כ לא הנחת בת לא"א קאי אהא דאר"י קלתה אין בה משום פרוע ראש וקשיא ליה אי קאי ר"י אפשר פשיטא דאל"כ לא הנחת וכו'. וראיתי שכ"כ הב"ח. מיהו רש"י ותוס' דחקו לפרש כן דהל"ל דאל"כ ולשון א"כ משמע כפירוש' ופשטא דמתני' משמע דדת יהודית א' נשואות וא' פנויות לא ילכו פרועי הראש. וכ"כ בש"ע בא"ע סי' כ"א סעיף ב'. אבל בא"ח סי' ע"ה ס"ב כתב אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר לקרות ק"ש כנגדן. ומקשה המג"א שדברי הש"ע קשיין אהדדי ועוד מקשי מהא דתנן לעיל פ"ב דבתולה יוצאת בהינומא וראשה פרועה ע"ש שדבריו דחוקים. ולדידי קשיא מהא דתנן פ"ג דנדרים הנודר משחורי הראש מותר בנשים ואמרו שם בגמ' מ"ט אנשים זימנין דמכסו רישייהו וזמנין דמגלו רישייהו ופי' הר"ן וא"א לתאר אותם לא במכוסי הראש ולא במגולי הראש וכו' אבל נשים כיון דלעולם מיכסי במכוסי הראש אדם מתאר אותם ע"כ. ואס"ד דבתולות מותרין וגם דרכן לילך בגילוי הראש אמאי מותר בנשים דלמא לכך לא אמר מכוסה הראש כדי לאסור גם הפנויות. לכך נ"ל דבשוק בין נשואות בין פנויות אסורות לצאת בראש פרוע כדילפינן מקרא דופרע ראש האשה והסוטה בעזרה היא עומדת ועזרה רה"ר היא גם כיון שכל הנשים מצוה לראותה כדתנן בפ"ק דסוטה ודאי דינו כרה"ר. ובבית ובחצר דרכן של בתולות לצאת בגילוי הראש ובהכי איירי בש"ע בא"ח דאין דרך לקרות ק"ש ברה"ר אבל נשואות דת יהודית היא שלא תצא פרוע הראש אפי' בחצר ובהכי נימא הכל. מיהו הא ודאי צ"ל דמ"ש בא"ח דבתולות שדרכן לילך וכו' הוא דלא כדעת רש"י ותוס' דלדידהו אף נשואות רגילות לילך פרועי ראש בבית ובחצר כדמשמע לישנא לא הנחת בת לא"א. גם בא"ע סי' קטו ס"ג פוסק בש"ע דלא כרש"י ותוס':

כאור הדבר תצא. מדמייתא דינא דכיעור לכאן ש"מ דבכלל העוברת על דת הן ותצא מבעל קאמר. וזה סייעתא לפירש"י והר"ח ביבמות פ"ב ודלא כדעת הרי"ף ע"ש. מיהו לפי מה שפירשתי בקונט' בסמוך דאמר ר' ומה בכך וכי בשביל זה נוציא אשה מבעלה יש סייעתא לפי' הרי"ף ול"ק מבבלי דאמר ר' הואיל ומכוער הדבר תצא דהתם קאמר דתצא מנטען וצ"ע:

סנדלו לפני מטתה וכו'. ביבמות דף כ"ה ע"א פירש"י בד"ה מקום מנעלים הפוכים ניכר מקום הפיכתו בעפר שתחת המטה לשון מורי ל"א מקום מנעלים מצא הפוך שבא ומצא את מנעליה במקום שהוא רגיל לתת את שלו ודאי נכרי בא לכאן ושם מנעליו במקום שלה ושלה במקום בעל וראשון עיקר דא"כ הפוך מיבעיא ליה ע"כ. והנה פי' השני מסכים לסוגיין וקושית רש"י יש ליישב דאשני מקומות קאי והמ"ל אפי' לא מצאו אלא מנעלים שלו לפני מעתה או שלה לפני מטתו נמי דבר מכוער הוא וכמפורש כאן:

וכולהון אם הביאה ראיה לדבריה נאמנת. כתב הרשב"א בתשו' סי' אלף רנ"א אשת כהן שנכנסה לחצר בסתר והגיפו הדלתות לא חיישינן דאמרי' תרעא טרוק סוטה מוגף צריכה ועוד שאין לך ראיה גדולה מזה שלא נתיחדה לרצונה אלא באונס וכל הנך דירוש' בשאין שם טענה ידועה לפיכך יש לחוש שמא שניהם נתכוונו ויש רגלים לדבר ע"כ. וקשה הא ספק סוטה אסורה לכהן וכיון דמוגף איבעיא דלא איפשיטא היא למה לא תהיה אסורה לכהן וראיה לסתור היא. גם ראיה שניה קשיא לא יהא אלא אונס הא אנוסה אסורה לכהן ואפשר לומר דוקא הנבעלת באונס אבל אנוסה לענין יחוד מותרת לכהן וצ"ע. ועיי' בא"ע סי' ז' וסי' קעח ובב"ש שם:

מעשה בא לפני ר' ומר מה בכך וכו'. בקונט' פירשתי שתי לשונות. ויותר נ"ל שהמעשה היה בעידי דבר מכוער והיא נתנה אמתלא לדבריה ואמר ר' מה בכך כיון שנתנה אמתלא לדבריה נאמנת שהרי אפי' בהוחזקה נדה בשכינותיה אמרי' לעיל בפ"ב בבבלי ובירושלמי שנאמנת כ"ש כאן ושאלו אח"כ אם מהני אמתלא לדבריה בשנתנה פיה על פיו שזה מכוער ביותר ופשיט שאינה נאמנת. ומפני שלא ראיתי לא' מן הראשונים ז"ל שחילקו בכך לכן לא פירשתי כן בקונטרס אבל לדינא צריך עיון:

תיפוק בלא פרן. כתב הרשב"א בתשובה סי' אלף רל"ד ואפי' פיו על פיה משמע דאינה סוטה כדמשמע בירושלמי פרק המדיר עד כאן ותימא אדרבה כאן משמע מפורש דתצא וצ"ע:

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה