שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל
פרק ו · הלכה ג
שמין דעתה של אשה וכו' הדא אמרה אין אדם רשאי וכו' כ' הרשב"א בחי' בגיטין דף מ"א משמע דוקא משום האי טעמא ולא שייך במקרקע ולא היא דכ"ש בקרקעות שהיא סומכת עליהן בגביית כתובתה אבל במטלטלי סד"א שאין דעתה עליהן שהרי הם פוחתין ובלין קמ"ל דמ"מ רוצה היא לבלותן בעצמה ולפחות חומש משום שבח בית אביה שתהא משתמשת בכליה ע"כ ותימא מאי שייטא דשדה שעשה לה אפותיקי דאיירי בה הרשב"א להכא ואם בשדה שהכניסה לו איירי אף שאין לשונו משמע כן קשה הא מתני' היא לקמן פ' האשה וכ"מ בסוף סוגיין ונראה דה"ק כי היכי במטלטלי שהכניסה לו מקחו בטל מיד שהרי היא צריכה להן כל עת ה"ה בקרקע שהכניסה לו וממילא שמעי' דאף בשדה שעשאה לה אפותיקי הדין כן שהרי רשב"ג כלל שלש השדות יחד וכמ"ש שם בראש דבריו ודוחק:
דינר לעשותן תקשיטין בשויו. מכאן ראיה לפי' הר"ח שכתבו תו' בדף ס"ז בד"ה זהב וכו' דבכלי זהב נמי השום בשויו ע"ש: