אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל

פרק ב · הלכה ט

הלכה ח

והוא שנגמר דינה להריגה. כ' הריטב"א בחידושיו יש שפירש דר"י וחזקיה על מתני' אמרוה ומיהו חזקיה סבר כרב דמוקי מתני' בנשי דגנבי ולהכי בעי נגמר דינו להריגה ור"י סבר כלוי דוקא נשי רוצחים אבל נשי דגנבי לא ולהכי לא בעי נגמר דינו להריגה ואין נראה דא"כ ה"ל למימר בפלוגתא וכו' ע"כ ע"ש. ומסוגיין ראיה מבוררת שאין פי' זה מחוור שהרי אין פלוגתייהו דרב ולוי נזכרת כאן רק פלוגתייהו דחזקיה ור' יוחנן. וגדולה מזו דמסיק אמרין בשם ר"י אשת לסטים כלסטים הרי דר"י כרב דנשי גנבי כגנבי. ומכאן נ"ל ראיה לפסק הריטב"א שפסק כרב ודלא כלוי דהא ר' יוחנן קאי כוותיה דרב:

היו שם מחבוי' צריכה. לפי גירסתי שבקונט' קשה הא אמרי' לעיל דמשום סומא אחת התירו כל הכהנות שבעיר וי"ל דהתם לא ודאי נחבאת אבל הכא ודאי ערקא וכ"כ תוס' בפרקין דף כ"ז בד"ה כאן וכו' ע"ש:

אפי' קטן וקרוב וכו'. לא ראיתי לפוסקים שהביאו דין זה דקטן וקרוב כשר. ומבבלי נמי יש להוכיח דכשר דקאמר שם (דף כז) דרב פפי ודר"א תנאי היא ואס"ד דקטן וקרוב דאיכא תרתי לריעותא פסול לישני הא דתני אבל לא בנה ובתה ועבדה ושפחתה איירי בקטנים והא דתני הכל נאמנין להעידה חוץ מהימנה ובעלה איירי בגדולים אלא ודאי מאן דמכשיר בקרוב מכשיר נמי אפי' בקטן וקרוב. ויש לחלק וצ"ע:

אתון לגבי ריב"ל וקבלון. מלשון הש"ס משמע דקטן נאמן אפי' באינו מסיח לפי תומו דאתון וכו' וקבלון משמע שבאו להעיד לפניו וקיבל עדותן ומכאן סייעתא לפוסקים שסוברים כן. ועיי' בש"ע א"ע סי' ז' סעיף א':

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה