אור ברסלב

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יומא· רבי דוד פרנקל

פרק א · הלכה ב

הלכה א

היו שם ד' וה' עורות רבנן אמרי נוטל אחד. כתב הרמב"ם פ"ה מה' כלי המקדש הלכה יב ונוטל חלק בראש כיצד כשירצה אומר זו החטאת שלי וזה האשם שלי ע"כ ונראה שזו דעת רבנן שלעולם אינו נוטל אלא אחת וכן משמע מפורש בבבלי בפרקין ובפ"ד מהלכות תמידין כתב הרמב"ם כ"ג נוטל לעולם מכל משמר חצי החלות שזכה בהן שנאמר והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו ואין כה"ג נוטל פרס שאין זה כבודו עכ"ל ופסק זה כר' דלעולם נוטל המחצה וא"כ תימא שדבריו סותרים זה את זה וגם מ"ש דאינו נוטל פרס נראה דדוקא לרבנן אמרו הכי בבבלי אבל לרבי נוטל פרוסה וכמפורש בסוגיין דנוטל חצי עור ש"מ דאפילו פרוסה נוטל וצ"ע:

מביא חמשים בכלי אחד וחמשים בכלי א' ואם הביא וכו'. בבבלי פ' מי שמת דף קמג פריך נמי הש"ס מברייתא זו והגיה הרשב"ם מביא ששים בכלי א' ומ' בכלי א' ואם הביא נ' וכו' ע"ש. ובתוספתא פי"ג דמנחות היא שנוייה כגירסא שלפנינו ונראה דדחק להרשב"ם להגיה משום דהוה קשיא ליה א"כ מאי פריך דלמא לכך צריך להביא לכתחלה נ' בכל כלי משום דאמרינן לפלגא ופלגא היתה כוונתו אך לפי מאי שפירשתי בקונ' לאו קושיא היא ואין צורך להגיה:

ובא ומקריב תמיד של שחר. ותימא א"כ בצרי להו ארבע פיסות שהיו שם בכל יום וי"ל דהקרבה האמורה כאן היינו שמקריב האיברים לאחר שהביאו אותן לכבש הוא זורקן ע"ג האישים והכי תנן בפ"ז דתמיד וכן משמע מלשון הרמב"ם פ"ה מה' כלי המקדש ע"ש:

(שם) ובא ולן בלשכת פרהדרין. וקשה דמשמע בשבעת ימי הפרישה דאי בכולא שתא בלשכת פרהדרין מאי בעי א"כ הא דקאמר בכל יום כה"ג מתלבש וכו' נמי בשבעת ימי הפרישה איירי וקשה דלקמן קאמר מ"ד הציץ מרצה על מצחו מסייע לר' יוסי בר' בון משמע מפורש דבכל יום היינו כל יום מימות השנים וצ"ע:

תוכן העניינים

שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה