שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק טז · הלכה ו
מכיון שהוא ניסת אין זה חכם. וקשה כיון שבאמת אינו ניסת שהרי הוא מביאו לב"ד למה לא יקרא חכם וי"ל. מיהו בבבלי פ"ד מפרש מסית זה הדיוט לאפוקי נביא שהסית שהוא בחנק והניסת את ההדיוט לאפוקי מסית את הרבים ע"ש:
וכה תימר אכין. וקשה דלמא שאני הכא בעיגונא הקילו ותדע דהא אפילו עבד ושפחה נאמנים ועמ"ש בסמוך:
הדא אמרה עבר עכו"ם כשר. מכאן נ"ל ראיה לדברי ה"ג שפוסל עכו"ם להוליך גט לישראל במקום אחר שיהי' שלוחו ליתן הגט לאשה. דאל"כ ניחוש שמא עכו"ם זה היה שליחו של בעל בענין שכתבתי. ודוחק לומר דלא שכיח ולא גזרו בו רבנן. שהרי הרא"ש דפליג אה"ג כ' וכן נוהגין באשכנז וצרפת לשלוח גט ע"י עכו"ם וממנה ישראל שבאותו מקום לשלוחו. ובדבר דלא שכיח לא שייך מנהגא. ועיי' בא"ע סי' קמא וצ"ע:
והא תנינן הלכו וכו'. וא"ת מאי פריך ממיתה לגט הא במיתה אפי' עבד ואשה כשרין משא"כ בגט וי"ל הא דעבד ואשה כשרין במיתה משום דאשה דיקא ומינסבא ובגט פסולין דמדאורייתא אין דבר שבערוה פחות משני עדים כשרים. והשתא אס"ד דסמכינן אקלא ולא חיישינן שמא אדם אחר ששמו כשם בעלה מת כי היכי דדייקא במיתה ה"נ דייקא בגט אם הגט הזה הוא מבעלה או לא. מיהו קשה בשלמא במיתה דייקא שמא יבא בעלה ויכחישנה משא"כ בגט דכיון דאית לה גט דמסייע לה מעיזה לומר גירשתני וכ"כ תוס' ב"מ דף יט ע"ב וכ"מ לעיל ר"פ האשה שלום וצ"ע:
האיש הזה בידו ב' גיטין וכו'. משמע דהדר ביה ממאי דשני לעיל חומר הוא בעריות. והרשב"א פ"ג דגיטין מייתי ראיה מסוגיין דהטעם שהחמירו בנפילת הגט משום חומרא דעריות. וא"ל דה"ק הבבלי סובר כדס"ד דירושלמי. דהא בא לתרץ הברייתא דהתם ומסתמא לא פליג עלה הירושלמי ע"ש: