שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי דוד פרנקל
פרק טז · הלכה ה
כל שמזכירין לו אשה. בקונטרס פי' דרשב"ל מיקל וכ"כ המרדכי בפרקין וסיים בה אבל הא דגרסינן ס"פ לית הדא פליגי על רשב"ל וכו' משמע דרשב"ל מחמיר ע"כ. וי"ל דה"פ לית הדא פליגי אפי' ארשב"ל וכ"ש דקשיא לר' יוחנן. ועיין בתשובת מהר"ב אשכנזי סי' כא שהאריך בזה והרבה יש לדקדק בפירושו ואין להאריך כאן:
אמרתי לו בני יפה אמרת וכו'. משמע דר"ט אמר כן וגירסא שלפנינו משובשת וצ"ל מיד אמר העד שלאחר ימים חלה ומת ואח"כ א"ל ר"ט בני יפה אמרת וכו' וכ"ה בבבלי:
או נימר משום מה בכך. משמע אפילו למ"ד אין בודקין עידי מיתה בדרישה וחקירה רשאי לבדקן ואין איסור בדבר. מיהו בש"ע א"ע סי' יז סעיף כא בהג"ה כ' הרמ"א ואסור לדרוש ולחקור הרבה ע"כ. וי"ל דסובר לפי המסקנא דר"ט סובר עידי מיתה צריכין דו"ח למ"ד א"צ דו"ח אפי' איסורא אית ביה ודוחק:
דר"ט אומר אין בודקין עידי מיתה בדרישה וחקירה. בבבלי פריך ור"ט לא בעי דו"ח והתניא מעשה וכו' ומשני תנאי היא דתניא וכו' רט"א בודקין ע"כ וקשה עדיין קשיא קושית הש"ס הא ר"ט בודקין ס"ל ונ"ל דה"ג תנאי היא תניא אין בודקין וכו' וה"פ מעיקרא משני תנאי היא אליבא דר"ט והך ברייתא דמייתי מילתא באנפי נפשה היא. וכ"נ מדברי הרשב"א בחידושיו דגרסי' תניא: