שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי חגיגה· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה ב
רב הונא אכל פשוט כל שבעה. דברים אלו דברי תימה הם ונראה לי דהכי גרס ר"ח אכלא פשוט כל ז' וה"פ לא תקשי לך ליחשוב נמי דיש בשמחה מה שאין בראייה שהשמחה יש לה תשלומין כל שבעה מה שאין כן בראייה וכ"ה בתוספתא ומביאה תוס' במכלתין דף ו' ע"ב לכך קאמר דאכלהו פשוט ליה לתנא דהך ברייתא דיש להן תשלומין כל שבעה וכן כתבו תוספות שם ושמעתתא שלנו דלא גריס ליה ס"ל גם באינך יש להן תשלומין ע"כ אך קשה לי מי איכא מאן דאמר דחגיגה אין לה תשלומין כל שבעה והרי מתני' היא ומאי סלקא דעתיה דהתוס' להקשות מתוספתא זו דמשבשתא היא ואם נאמר כוונת התוספתא דשמחה נוהגת כל שבעה היינו אפילו שמח בראשון חייב לשמוח בשני דשמחה כל יומא איתא אם כן קשיא מאי מתרצי דס"ל בכלן דיש להן תשלומין וכו' הא אין ראייה וחגיגה נוהגת אלא ביום טוב הראשון ואפשר דה"פ כיון שיש להן תשלומין כל שבעה מיהת לא פריך משמחה דנוהגת כל שבעה ודוחק וצ"ע:
כזית מן המת וכו'. כתב הרא"פ בפרק קמא דפיאה כזית מן המת מטמא באהל ע"כ משמע דזהו עיקר צורך שיעורו דכזית ואינו נכון דפחות מכזית אפילו במגע אינו מטמא ואי אעצם כשעורה קאמר שהוא מטמא במגע ואינו מטמא באהל אף זה משיעורי חכמים הוא דעצם כשעורה מטמא גם מ"ש בסוגיין בד"ה וקשיא מן זו וכו' ע"ש אינו מחוור:
לעולם הוא מוסיף והולך וכו'. כתבו תוספות דף ח ע"ב דבסוגיין משמע דלענין דחיית יום טוב איירי ע"כ ואף דסוגיית הירושלמי מהופכת מבבלי דר"י לדר"ל ודר"ל לדר"י מכל מקום לענין זה ילפינן דבהכי פלוגתיהו ור"ז מנפשיה הוא דאמר הכי אבל הבבלי ידע בבירור מאן אמר דא ומאן אמר דא והיה נ"ל לומר דהא דמשני בבבלי כאן בסתם כאן במפרש היינו שאמר בפירוש שלא אוסיף אך מלשון הש"ס לא משמע כן עיין שם: