שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי חגיגה· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה א
מתני' בראיית קרבן וכו'. כתבו תוספות בריש מכלתין בד"ה הכל וכו'. ועוד אמרינן בירושלמי במה דברים אמורים בראיית קרבן אבל בראיית פנים בעזרה הכל חייבין כמו בהקהל האנשים והנשים והטף וכו' ומיהו שיטת הירושלמי לא יתכן וכו' ועוד היכי מחיבין נשים בראיית פנים מהקהל הא ולא יראו מוקמי' לראיית פנים בעזרה וממעטינן נשים מזכורך וכו' ועוד בגמרא דקאמר שפטורה מראיה וחייבת בשמחה לפי שיטת הירושלמי המ"ל שחייבת בראיית עזרה אלא ודאי כולא שמעתין מוכח דפטורי בכל הראיות ע"כ ותימא לפי הגירסא שלפנינו ל"ק כלל מנשים דאף הירושלמי מודה דנשים פטורים מכל הראיות וקרא בראיית פנים בעזרה איירי אלא דה"ק דמתני' ע"כ בראיית קרבן איירי דהא קטן חייב בראיית פנים בעזרה כדילפינן מגזרה שוה דהקהל דהא ליכא קרא דממעט אותו וראיה לגירסתינו דהא לקמן דף ב' אמרינן נמי נשים חייבות בשמחה ואינן חייבות בראיייה אך קשה דאמר לקמן בשמעתין כל זכורך לרבות הקטן ומסיק דגזירת הכתוב הוא ומשמע דמדאורייתא הוא ולמה לי קרא תיפוק ליה מגזרה שוה דהקהל ויש לומר דשמעתתא דלקמן סובר דטפלים גריעו מנשים וכיון דממעטין מזכורך נשים הוה אמינא למעט מקל וחומר קטנים לכך איצטריך קרא לרבות קטנים וכאן סובר דטפלים עדיפו מנשים שבאים לכלל חיוב. ועי' בתוספות בקידושין דף לד ע"ב בד"ה ואנא אמינא וכו':
למע ילמדון ולמען ילמדון. כ"ה גם במס' תרומות אבל בפ' מצות חליצה הגירסא למען ילמדון למען ילמידון ונ"ל גירסא שלפנינו עיקר והדא"פ הגיה ללא צורך גם כל מה שפירש בסוגיא זו אינו מחוור ואף שבבבלי נמי קאמר קרי ביה למען ילמידו מכל מקום לשון הירושלמי לא משמע הכי ואפשר לומר דה"פ מדכתיב וא"ו יתירא אתי לאשמועינן דקרינן ביה למען ילמידו:
מה נפיק מן ביניהון. וקשה מאי פריך הא איכא בינייהו טומטום שנקרע ויש לומר ר' יוסי הוא דסבר בסמוך טומטום ראוי הוא וכו' אם כן אפשר לפרש דר"י הכי קאמר בטומטום כ"ע מודו דחייב הואיל וראוי הוא וליכא בינייהו אלא גר שנתגייר וחיגר וכן משמע קצת בבבלי:
על דעתיה דחזקיה פטור. בקונטרס הגהתי ע"ד דחזקיה ור"י פטור והוא הנכון ובהכי ניחא לי מה שתמה הכ"מ על הרמב"ם שפסק בפרק קמא דהלכות חגיגה כרבי יוחנן דאמר תשלומין דראשון ור' אושעיא רביה פליג עליה ע"ש והדבר ברור שרבינו סמך על הירושלמי דחזקיה כר"י ס"ל וה"ל תרי לגבי חד:
ושמחת. וקשה אם כן יהא חולה פטור מן הבכורים דכתיב ושמחת בכל הטוב ובבבלי יליף חולה מקרא אחרינא ע"ש:
תני שמואל מן השילוח. ותימא מהרמב"ם ומהמפרשים שלא ביארו דין זה ואפשר דס"ל דלפסח מדמינן ליה וכי היכא דהתם מאסקופת העזרה מיקרי דרך רחוקה ה"ה ה"נ אך קשה שאני התם דכתיב הרחוקה:
הפריש חגיגתו וכו'. כתב הרמב"ם פרק קמא מהלכות חגיגה המפריש עולת ראייתו ומת היורשין חייבין להביאה מותר להקריב בחולו של מועד נדרים ונדבות וכו' וכתב הכ"מ ואיתא בירושלמי פרק קמא דחגיגה שאם ירשו קרקע היורשים חיבים להביאה אפילו לא הפרישה ולא ידעתי למה השמיטה רבינו ע"כ והרב בעל לח"מ הוסיף לתמוה דבפ"א מהלכות מחוסרי כפרה כתב הרמב"ם האשה שהביאה חטאתה וכו' אע"פ שלא הפרישה מחיים ולמה נקט רבינו הכא המפריש וכו' דוקא וצ"ע עד כאן לשונו ונראה לי דכתב הרמב"ם בריש הלכות חגיגה הראייה האמורה בתורה היא שנראה פניו בעזרה בי"ט הראשון של חג ויביא עמו קרבן עולה ומי שבא לעזרה בי"ט ראשון ולא הביא עולה לא דיו שלא עשה מצות עשה אלא עובר על ל"ת שנאמר לא יראו פני ריקם ע"כ הרי שאי אפשר שיביאו יורשין עולת ראייה של אביהן אלא אם כן הפרישו אביהן דאי לא נכנס כלל לעזרה ברגל זה בחיים אם כן אין כאן קרבן ואם נכנס כבר הפרישו שהרי צריך להביאו עמו לעזרה ואם לא הביאו כבר ביטל מ"ע ול"ת ואין לו תקנה ואף דכתב הסמ"ג ומביאו הלח"מ שעדיין יש לו תקנה בתשלומין בשאר הימים מכל מקום פשט דברי הרמב"ם משמע שאין לו תקנה וכמו שכתבתי לעיל וכל שכן בכהאי גוונא שמת הכל מודים שאין צריך תשלומין אם כן עיקר איבעיא דש"ס אם הפריש קרבן ראייתו אם יביאו לאחר מיתתו ביום טוב וכדפירשתי בקונטרס וכ"ה לקמן דף ב' בהפריש עשר בהמות וכו' ואם תאמר אם כן מאי קפשיט ומדמי ליה לפלוגתא דר"י ושמואל הא כאן איירי במופרשת דוקא ויש לומר למאן דאמר דכופין היורשין להביא עולת חובתו ש"מ דדין עולת חובה כאילו הוא חי א"כ מקריבין עולת ראייתו ביום טוב אפילו מת ולמאן דאמר דאין כופין היורשין לאחר מיתה אין מקריבין אותה בי"ט וקצת ראיה לדברי מדכתב הרמב"ם המפריש עולתו וכו' מותר להקריב בחולו של מועד וכו' בחדא הלכה והן שני דינים חלוקים אלא לאשמועינן דעיקר הדין דקרב בי"ט דתחלת דבריו בי"ט איירי:
היורשים מהו שיביאו וכו'. נראה דודאי ידע שאינו יוצא לחולין בשביל שמת דלא גרע מפסח דתנן הפריש פסחו ומת לא יביאנו בנו אחריו לשם פסח אלא לשם שלמים שמעינן מיהת דקרב שלמים אלא מיבעיא ליה אם מת ביום טוב אחר ראיית פנים בעזרה מי הוה כחגיגה וקריבה ביום טוב או לא דקסבר כמאן דאמר נדרים ונדבות אין קריבין בי"ט: