שיח השדה (פרומר)· הרב אריה צבי פרומר
שער הכללים · כלל ג
בענין אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות
בלימוד הישיבה אמרתי לבאר דברי התוס' רפ"ק דגיטין (דף ב':) בד"ה לפי שאין בקיאין לשמה וכו' ומפרש ר"ת דבכל הלכות גיטין בקיאין אלא דהך דרשא דוכתב לה לשמה אינה נראית להם עיקר דרשה ואין בקיאין פירוש אין חוששין וכו' עיי"ש והקשיתי לפי מה שכתבו התוס' שם בד"ה ורבנן הוא דאצרוך דעיקר החשש שמא יערער הבעל שהסופר כתבו להתלמד והמעיין לקמן ר"פ כל הגט יראה לעינים שיש ג' מיני שלא לשמה ונלמדים מג' ילפותות אם נכתב להתלמד יליף מכריתות דבעינן לשם גירושין ושלא לשמו יליף מוכתב ושלא לשמה יליף מדכתיב לה לשמה עיי"ש, וא"כ כאן דעיקר החשש שמא נכתב להתלמד ולא נכתב כלל לשם גירושין וא"כ אי"צ לזה הדרשה דלה לשמה דזה ילפינן מכריתות ותירצתי בהקדם דברי הירושלמי רפ"ק דהוריות נפש תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא הרי אלו מיעוטין התולה בעצמו חייב והתולה בב"ד פטור ופריך בירושלמי בכל אתר את אמרת מיעוט אחר מיעוט לרבות וכאן אתמר מיעוט אחר מיעוט למעט אמר ר' מתנא שניא הוא דכתי' מיעוט לאחר מיעוט לאחר מיעוט הובא ברש"י ותוס' שם (דף ג'.) דכיון דאיכא ג' מיעוטין כלהו אתי למעט ודוקא בב' מיעוטין אמרינן אמא"מ אלא לרבות עיי"ש וא"כ י"ל ג"כ באלו הג' מיעוטין דוכתב לה ספר כריתות דממעטין ג' מיני שלא לשמה דלכאורה הי' ראוי לומר אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אך כיון דאיכא שלשה כלהו אתו למעט, וכ"ז לדידן דממעטינן ג"כ לה לשמה, אבל לבני מדינת הים דהך דרשה דלה לשמה לא משמע להו ושוב לא נשאר רק ב' מיעוטין וכתב וכריתות ושוב אמרי' אמא"מ אלא לרבות ואין ממעטין כלל לכן אפילו בכתב להתלמד כשר כנלע"ד ע"ד פלפול.
אמנם בתוס' שם הביאו בשם רשב"א דל"ש אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות רק כשהמיעוטין מיותרין ולא אתיין אלא למעט דבר א' אבל היכא דכל מיעוט נצרך לד"א ל"ש זה, וכ"כ התוספי הרא"ש וכ"כ בחי' הרמב"ן נדה (דף מ':) על קו' הירושלמי הנ"ל הביאו בס' י"מ וכ"כ בס' הכריתות וכ"כ בס' הליכות עולם וכן מבואר להדי' בתוס' קדושין (דף י"ז:) בד"ה למר למעוטי כספים ולמר למעוטי פרדות וכו' לכך נראה לר' דגרסי' למר לאתויי כספים ולמר לאתויי פרדות והשתא אצטריך שפיר יקב דאי לא הוי כתי' יקב הוי ממעטינן תרווייהו מצאן וגורן אבל השתא דכתי' צאן וגורן ויקב הוי יקב כעין מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות וכו' עיי"ש הנה דאם הי' כתוב רק ב' מיעוטין צאן וגורן ל"ה שייך כלל אמא"מ א"ל כיון דיש למעט שניהם אך כיון דכתי' מיעוט שלישי והוא מיותר לכן דרשינן לרבות וע' מנחות (דף ע"ה:) איזהו דבר שצריך שני מיעוטין הוי אומר זו מנחת מאפה, והתם ליכא ג' מיעוטין כמבואר להדי' בתוס' שם ד"ה איזה דו"ק ותשכח וא"כ ליכא אלא ב' מיעוטין ומ"מ ל"א דאתי לרבות וע"כ כנ"ל דכיון דאיצטריך תרווייהו ל"ש זה:
עוד יש להעיר מש"ס בכורות (דף מ"א.) מן הצאן מן הכבשים ומן העזים פרט לחולה ולזקן ולמזוהם וצריכי וכו' ואי כ' רחמנא תרי וכו' וק' הא אי לא כתב רחמנא אלא תרי הי' שייך אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ול"ה אפשר למעט כלל אך כיון דאיכא שלשה ממעטין כמ"ש הירושלמי הנ"ל וא"כ בע"כ צריכי כלהו תלתא המיעוטין וע"כ דלש"ס דילן ל"ש בזה אמא"מ א"ל:
ונלע"ד עוד ראי' ברורה לזה מש"ס מכות (דף ט':) במשנה הסומא אינו גולה דברי ר"י רמ"א גולה ובגמ' שם ת"ר בלא ראות פרט לסומא דר"י רמ"א לרבות את הסומא ומ"ט דר"י דכתי' ואשר יבא את רעהו ביער אפילו סומא אתי בלא ראות מעטי' ור"מ בלא ראות למעט בבלי דעת למעט הו"ל מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ור"י בבלי דעת פרט למתכוון הוא דאתי עיי"ש, הנה נראה בעליל דלר"י ל"ח מיעוט אחר מיעוט דבבלי דעת אצטריך למעט ד"א ורק לר"מ הוי מיעוט אחר מיעוט כיון דשניהם ממעטין סומא ומיותר מיעוט שני לכן דרשינן לרבות והוא ראי' ברורה:
עוד נלע"ד ראי' גלוי' ומפורשת במנחות (דף ס"ז) בעי רבא גלגול עכו"ם מהו וכו' ואפי' ר"מ ור"י דקא מחייבי התם פטרי הכא התם הוא דכתי' דגנך דגנך יתירי הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מא"מ א"ל אבל הכא תרי זימני עריסותיכם כתי' חד עריסותיכם כדי עיסתכם וחד עריסותיכם ולא עיסת עכו"ם וכו' הנה מפורש באר היטב דל"ח מיעוט אחר מיעוט רק בדגנך דגנך יתירי אבל אם המיעוט אינו מיותר ל"ח מא"מ וז"ב, וכן נראה להדי' מלשון הש"ס שבועות (דף ז':) משום דמיעוטא הוא דאייתר וכו' הוי מיעוט אח"מ ואין מיעוט אח"מ אלא לרבות מפורש ג"כ להדיא דדווקא משום דמיעוטא הוא דאייתר דרשינן לי' לרבות אבל לולא זאת הי' דרשינן שניהם למעט:
עוד ראי' ברורה ומפורשת לזה מש"ס סנהדרין (דף פ"ו.) על פלוגתא דר"י ורבנן במי שגנב חציו עבד וחציו ב"ח דר"י מחייב וחכמים פוטרין ובגמ' דר"י דריש מאחיו לאפוקי עבדים בני ישראל למעוטי ח"ע וחב"ח מבני ישראל למעוטי ח"ע וחב"ח הו"ל מא"מ ואמא"מ א"ל ורבנן מאחיו לאפוקי עבדים לא משמע להו דאחיו הוא במצוות בני ישראל מבני ישראל חד לאפוקי עבדים וחד למעוטי ח"ע וחב"ח עיי"ש הרי מפורש להדי' דרק לר"י דלא צריך מיעוט לעבדים א"כ מיותר חד מיעוט לכן דרשינן לי' למא"מ משא"כ לרבנן דאצטריך למעט עבדים ל"ש אמא"מ כו' כיון דכל א' איצטריך למלתי' וראי' זו מצאתי גם במלא הרועים חלק ב':
ובפרק ו' דפיאה משנה י' וכל הטמונין בארץ כגון הלוף והשום והבצלים ר' יהודה אומר אין להם שכחה וחכמים אומרים יש להם שכחה וכ' הרע"ב משום דשדך משמע גלוי וכן קצירך משמע גלוי אין מיעוט אחר מיעוט אלא להגות והוא בירושלמי שם, וכ' התוס' יו"ט טעמו של ר"י דלא דריש להו לרבות משום דאיכא לאוקומי' ב' המיעוטין לגופייהו דאיכא למעט עלים הטמונים שראוים קצת לאכילה וכו' עיי"ש:
אך יש להעיר דהנה בשבת (דף כ"ו:) ג' על ג' בצמר ופשתים דמטמא בנגעים מנלן וכו' ת"ל והבגד ואימא לרבות שלשה על שלשה ולאי קו"ח הוא כו' ואימא לרבות כו' ואימא כי אמעיט כו' תרי מיעוטי כתיבי חדא למיעוטי משלש ע"ש וחדא למיעוטי משלשה על שלשה עש"ה בתוס' ד"ה ואימא לרבות כו' ובתוד"ה ואימא כי אמעיט עש"ה והנה בתוס' ד"ה תרי מיעוטי כתיבי וא"ת לשתוק מריבויא דוהבגד וע"כ גע"ג בצו"פ טמא דאל"ה תרי מיעוטי למ"ל וי"ל דאי לאו ריבויא דוהבגד הוי מוקמינן תרי מיעוטא לרבות שלש על שלש בשאר בגדים דאין מיעוט אח"מ א"ל ושע"ש בצו"פ הו"א דטהור אבל השתא דכתי' ריבוי דוהבגד ע"כ תרי מיעוטא אתי למעוטי ולא לרבות דאי לרבות מוהבגד וחד מיעוטא הוי ידעינן שלשה ע"ש בשאר בגדים כדפרישית לעיל עכ"ל הנצרך לעניננו ובתוי"ש שם עמש"כ התוס' דאי לאו ריבויא דוהבגד הוי מוקמינן תרי מיעוטא לרבות שלשה ע"ש בשאר בגדים דאמאמא"ל כ' התוס' ישינים וז"ל ולבי מהסס דהיאך נאמר דאין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות שלשה ע"ש בשאר בגדים ויותר נ' לומר כיון דאיכא לאוקומי שפיר תרי מיעוטי ליכא למימר דאתי לרבות עכ"ל והמעיין יראה דאין מקום כלל כאן לד' התוי"ש דכיון דלא יכתוב ריבויא דוהבגד א"כ משמעות בגד איננו שלש על שלש רק בגד שלם או שלשה על שלשה שהוא ג"כ כבגד שלם כמ"ש התוס' שם ד"ה אתי בקו"ח ע"ש א"כ אי"צ למעט שאר בגדים רק משלשה על שלשה אבל לא משע"ש דשלש ע"ש בצו"פ נמי טהור א"כ למה לן ב' מיעוטין כיון דאי"צ למעט רק ד"א והמיעוט השני אך למותר ושפיר כ' התוס' דא"מ א"מ א"ל והוא ממש ככל מא"מ דכולי' הש"ס ואף דקושיית התוס' היתה דנידוק מדיש ב' מיעוטין ע"כ בצו"פ גם גע"ג טמא ממילא יצטרכו לנו המיעוטין כ"א לגופי' אבל הרי דחו שפיר כיון דיש לדורשן דרך מא"מ ולא נוכל למידק כלל והמא"מ נדרש יפה כהלכתו אף שיש לדחוק בזה אבל יותר נראה שנשמטו ד' התוס' ישנים ממקומן והוצגו איפוא ועיקר מקומם הוא על סוף ד' התוס' שכ' וז"ל אבל השתא דכתי' ריבוי דוהבגד, ע"כ הני תרי מיעוטי אתי למיעוטי ולא לרבות דאי לרבות מוהבגד וחד מיעוטא הוי ידעינן וכו' וע"ז ק' באמת למ"ל למימר דלהכי ל"ח מאח"מ משום דא"כ הוי ידעינן ריבוי מוהבגד וחד מיעוטא ותיפ"ל דכה"ג ל"ש כלל לומר אין מיעוט אח"מ א"ל כיון דצריך כ"א לגופי' ואיכא לאוקומי המיעוטין לצורך א' למעט משלשה ע"ש וא' למעט משלש ע"ש עכ"פ נראה מד' התוס' ז"ל דלא נחתו לחילוק זה וס"ל דאף כשיש לאוקומי ב' המיעוטין למלתייהו נמי שייך אין מיעוט אח"מ א"ל והתו"י ס"ל כחבל גאונים הנ"ל דל"ש בכה"ג אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות אך לפמש"כ בס' חק נתן מנחות (דף ס') יש ליישב דברי התוס' עייש"ה:
עוד מצאתי פלוגתא בזה בין הראב"ד והרז"ה רפ"ק דפסחים (דף ה':) בהא דפריך ותנא מהדר אהיתרא ונסיב לה קרא לאיסורא ומשני דכתי' לך לך תרי זימני והק' התוס' דא"כ למה נקיט כלל הקרא דת"ל לא ימצא ותי' הרז"ה דאי לאו קרא דלא ימצא ס"ד דלך דלך תרי זימני הוי מיעוט אחר מיעוט ואמאמא"ל השתא דכתי' לא ימצא דמינה מרבינן חמץ של עכו"ם שקבל עליו אחריות כיון דאפי' לא קיבל ע"א נתרבה לאיסורא מצד מיעוט אחר מיעוט אע"כ דהמיעוטין אינן לריבוי רק מיעוטין ממש ומש"ה נקיט הש"ס קרא דלא ימצא דע"י קרא זה ילפינן מלך לך תרי זימני להתיר חמץ ש"ע שלא קיבל עליו אחריות בין בעכו"ם שכיבשתו בין בעכו"ם שלא כיבשתו עכת"ד הנחמדים וע"ז הק' הראב"ד בהשגות דאפי' אם לא יכתוב לא ימצא נמי נדע דלך לך למיעוט אתא ולא לריבוי דאין אומרים א"מ א"מ א"ל אלא מדוחק היכא דליכא לאוקומי ב' המיעוטין לגופייהו וחד מיותר משא"כ בזה דיש לאוקומי חד לך למעט עכו"ם שלא כיבשתו וחד לכיבשתו עיי"ש ועכ"פ נראה דהרז"ה לא נחית לסברא זו וס"ל דאפי' בכה"ג אמא"מ א"ל:
אך נלע"ד ליישב בפשיטות קו' הראב"ד ע"פ ד' הרז"ה עצמו שכ' שם עוד ליישב קו' התוס' שהקשו למ"ל כאן ב' פסוקים חד למעט נכרי שכיבשתו וחד לנכרי שלא כיבשתו ובשום דוכתא בש"ס לא מצאנו כזה שיצטרכו ב' מיעוטין לזה רק מחד קרא ממעט שניהם ותי' הרז"ה דשאני הכא דמצינו דחילקה התורה בין קיבל עליו אחריות ללא קיבל עליו אחריות וס"ד דה"ה דיש חילוק בין כיבשתו ללא כיבשתו עיי"ש ולפ"ז נכון מאד דמייתי הברייתא הקרא דלא ימצא להיתרא דאי לאו לא ימצא דמינה שמעינן דחמץ ש"ע שקיבל עליו אחריות אסור הו"א דלך ממעט בין קיבל ע"א בין לא קיבל עליו אחריות וממילא דה"ה דאין חילוק בין כיבשתו ללא כיבשתו כמו בכל הש"ס דלא מחלקינן בזה והא דס"ד כאן לאפלוגי בינייהו היינו משום שמצינו חילוק בין קיבל עליו אחריות ללא קיבל עליו אחריות והיי"ד אי כתי' לא ימצא אבל אי ל"ה כתוב לא ימצא ול"ה חילוק בין קע"א ללא קע"א ה"ה דל"ה שום ס"ד לחלק בין כיבשתו ללא כיבשתו ממילא הוי סגי חד לך למעט עכו"ם בין כיבשתו בין לא כבשתו ואי כתי' ב' לך שפיר הא' מיותר והיו דורשין אמא"מ א"ל לכן מייתי הברייתא ת"ל לא ימצא ומינה ילפינן דחמץ שקיבל עליו אחריות אסור וא"כ ס"ד נמי לחלק בין כיבשתו ללא כיבשתו וכיון דאיכא לאוקומי המיעוטין ל"א א"מ אמא"ל ונכון:
לעיל הבאתי דברי התוס' גיטין (דף ב':) בד"ה לפי שאין בקיאין לשמה שהקשו מ"ש לשמה דנקיט יותר משאר פסולין כגון מחובר ושינה שמו ושמה וכו' ותירצו דדרשה דלה לשמה אינה נראית להם עיקר דרשה, ועדיין ק' קצת מ"ש דרשה זו דלה לשמה שלא נתקבלה בעיניהם כשאר דרשות ואם בשביל שאינו כ"כ במשמעות הכ' הרי גם מחובר דדרשי' וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה וכו' אינו במשמעות הכתוב ותו דבנכתב להתלמד אי"צ ללמוד מלה לשמה רק מכריתות כמבואר לקמן ר"פ כל הגט וכמו שהקשיתי לעיל. ולולא דמסתפינא נלע"ד דהנה הפנ"י הק' כיון דכל החשש שאין בקיאין לשמה הוא רק מיעוטא דמיעוטא כמ"ש התוס' דסתם ספרי דדייני מיגמר גמירי ואפילו ניהוב לך שהבעל הי' ממיעוטא דמיעוטא שאין יודעין מ"מ אפשר שבמקרה עשה כדין וכתב הגט לשמה, וא"כ אינו אלא ס' מיעוטא דמיעוטא ואיך נחוש בחשש רחוק כזה לספק, ונלע"ד לפמ"ש התוס' רפ"ק דחולין (דף ג':) דמומר חשיב אינו בר זביחה וכ"מ בש"ס גיטין (דף מ"ה:) דמומר חשיב אינו בקשירה, וא"כ כיון דבני מדינת הים לא קבלו דרשה דלשמה ופרקו עול זה מעל צואריהן לכתוב גט לשמה חשובי לגבי לשמה אינו בר כריתות ולקמן (דף יוד:) מבואר דבעינן בר כריתות וע' תוס' גיטין (דף כ"ב:) ד"ה והא כתבו לתי' א' דבכתיבה ל"ב בר כריתות אך שם כתבו עוד תירוץ דקאי לר"מ עיי"ש ולתי' זה נראה דלר"א בעינן בר כריתות בכתיבה] וא"כ אפילו לו יהי' שכ' הבעל לשמה מ"מ ל"מ דמי שאינו בר כריתות אינו יכול לעשות הכשר הגט ול"מ לשמה שלו, ובזה מיושב היטב הא דלא נקיט רק פסול דלשמה, דלעולם אין נזהרין גם בשאר דיני גיטין [וכמ"ש בירושלמי שם שאין בקיאין בדקדוקי גיטין] אך לענין שאר פסולין אין לחוש דהוי רק ס' מיעוטא דמיעוטא כקושיית הפנ"י דאולי לקח גט תלוש במקרה אף דסובר דגם מחובר כשר. ובזה אין לומר דכיון שאינו בר כריתות אינו יכול לעשות הכשר הגט דלאו בדידי' תליא מלתא והכשר הגט ממילא קאתי דכל שאינו מחובר אינו פסול ואי"צ לחדש הכשר רק שלא יגרום פסול בכתיבתו במחובר וכל שלא פעל הפסול נשאר ממילא בהכשרו וכן בשאר פסולין כמו שינה שמו ושמה ומוקדם דאי"צ עשיית הכשר הגט רק שלילת הפסול ואי"צ בזה בר כריתות, משא"כ לענין לשמה דצריך לחדש הכשר הגט בכתיבתו לשמה וכל שאינו לשמה פסול ואפי' סתמא פסול כדאי' בזבחים (דף ב:) וא"כ צריך להשים הכשר על הגט וכיון דאינו בר כריתות אינו יכול לעשות הכשר הגט וא"כ אינו ס' כלל דכל שחוששין שמא הוא ממיעוטא דמיעוטא שאין בקיאין לו יהי' שכתב לשמה ג"כ הגט פסול וז"ב ונכון בס"ד: