שיח השדה (פרומר)· הרב אריה צבי פרומר
לוח הטעות והתיקון
[מסודר על דפי הספר]
דף ב' עמוד א' שורה ה' אחרי תיבות שיבוא אחר ויוציאנו ידי חובתו צ"ל כמ"ש המג"א סי' תצ"ד והפר"ח סימן מ"ו:
שם בצד ב' הבאתי מדברי הרמב"ן ברכות דברכות ק"ש על ק"ש נתקנו כמו שאר ברכת המצוות וכן הבאתי משבלי הלקט השלם סי' רי"ח ומדברי הריטב"א ר"ה (דף י"ז: ודף ל"ד) וע' ברמ"ע מפאנו סי' ק"ב בתשובת השאלה השביעית כ' בתו"ד וז"ל ברכות ק"ש לא חשובה לן כברכת המצוות גרידא אלא צלותא וכו' עיי"ש משמע דמ"מ עולה ו"כ לברכת המצו'. וח"א העירני מדברי הר"ן פ' לולב וערבה שכ' דברכות ק"ש אינו בהמ"צ על ק"ש וכ"כ בתשובות הרמב"ם סימן קצ"ב:
שם עמוד ב' בד"ה וטעם החילוק בין שאר פסוקי תחנונים לק"ש וכו' עיי"ש מש"כ בזה עוד יש לדון בזה לדעת הרמב"ן במלחמות פ"ג דר"ה דכוונת מצו' וכוונת הלב דין א' למו דלמ"ד מצאצ"כ ה"ה דק"ש לא צריך כוונת הלב לפ"ז החילוק פשוט דק"ש שהיא תורה שבכתב ולא צריך כוונת הלב כמ"ש הרב ז"ל ה"ה דיוצא גם בלא כוונת מצו' משא"כ בנביאים וכתובים דדינם כתורה שבעל פה וצריך כוונת הלב ה"ה דל"ח ת"ת רק בכוונת מצו':
דף ג': צד ב' סוף שורה י"ג אחרי תיבות כאלו אכל והריח כבר צ"ל וע' תוס' גיטין (דף מ"ז:) וע' ירושלמי פ"ג דר"ה סוף הלכה ה'. וע' רי"ף סופ"ב דמגלה לענין דעתו לחזור ודו"ק:
דף ג'. סוד"ה ואין להקשות ע' רשב"א שם:
דף ג': צד א' שורה י"ח צ"ל וקצת ראי' למש"כ התוס' הרא"ש הנ"ל דברכה דאורייתא מעכב המצו' מנדרים (דף פ"א.) על עזבם את תורתי שלא בירכו בתורה תחלה ולכאו' ק' דהברכה הוא מצו' בפ"ע ואיך יאמר עזבם את תורתי עבור שלא ברכו בתורה תחילה וער"ן שם ולמש"כ דלתוספי הרא"ש וכו' כמ"ש בפנים:
דף כא. ד"ה עוד אקבע מסמרים שורה י"ב מתחלת דיבור זה אחרי תיבות כיון דמעכב את הקידוש חשיב כגוף הקידוש [צ"ל] כעין שכתבו התוס' ביומא (דף כ"ד:) סוד"ה אלא מעתה דדבר המעכב את חברו חשוב כחד דו"ק ותשכח:
דף כ"ד. צד ב' שורה י"ב מלמטה למעלה אחרי תיבות ולקיים המצו' בשמיעה [צ"ל] וע' פסחים (דף ס"ט) דכמו דחייב בעצם המצו' כחו כן חייב להכשיר עצמו שיוכל לקיים המצו' והוא חיוב גמור כחיוב עצם המצו' דהרי ערל שלא מל חייב כרת עייש"ה וקו"ח בנ"ד דכיון דחייבת בשמיעה ממילא חייבת בקריאה ג"כ כדי שיה' לה מה לשמוע:
דף ל'. שורה י"א אחרי תיבות מש"ה בעי תרי טיבולי [צ"ל] דאי ס"ד מצוות אין צריכות כוונה תרי טיבולי למ"ל והא טביל לי' חדא זימנא וכו':
דף ל"ה: הקשיתי עמש"כ רש"י מנחות (דף מ"ט) שכ' דמש"ה תמיד קודם משום דחשיב מקודש משום דקדים וק' דאם נימא דמקודש קודם לא יהי' תמידין קודמין למוספין. שו"ר די"ל בפשיטות דהתוס' הק' בזבחים (דף פ"ט:) למ"ל קרא דתמיד קודמין למוספין תיפ"ל מהעולה עולה ראשונה ותי' דהעולה עולה ראשונה קאי רק על הקטרה עיי"ש וא"כ אפי' נימא דמקודש קודם לתדיר מ"מ הקרבת התמיד ודאי קדים למוספין דבזה אי"צ לבוא מדין תדיר וממילא חשיב כמקודש וממילא קדים לגמרי:
דף ל"ז: שורה י"ג ממטה למעלה אחרי תיבות שוב אי"צ יותר [צ"ל] כעין זה כ' התוס' נדה (דף ס"ו:) דדבר שאינו מצו' רק מתיר ל"ש בי' חיוב לכתחלה:
דף מ"ו: שורה י"ט ממטה למעלה אחרי תיבות עוקר נדר מעיקרו. ע' תשובת הרשב"א שהביא הב"י סי' רכ"ח במי שנשבע שאם לא יפרענו חמיו קודם הפסח שלא יהי' חג העצרת בעיר עיי"ש וע' רשב"א גיטין (דף פ"ד.) בד"ה ע"מ שתבעלי לפלוני וכו' עיי"ש:
דף נ"ה: צד ב' שורה ו' ממטה למעלה דמאלי' נגמרה המלאכה [צ"ל] ולדברי המג"א הנ"ל א"ש דכיון דאמרינן דאשו משום חציו היינו כאלו פעל כל המעשה בחפץ לפי מצבו עכשיו וא"כ לענין מכה בפטיש וכו' כמ"ש בפנים:
דף ס"ג. בד"ה עוד י"ל שורה ט' מהתחלת דיבור הנ"ל אחרי תיבות ופליגי בהיזק שאינו ניכר עיי"ש [צ"ל] וכ' התוס' דלרב דמוקי לי' בשיחררו רבו ראשון חשוב שפיר היזק ניכר אבל שיחרור דרבו שני שאינו אלא מדרבנן חשוב היזק שאינו ניכר עיי"ש וכו' כמ"ש בפנים:
דף ס"ז: שורה י"ב בסוה"ד המסיים וז"ב. וכן מבואר בלשון המרדכי עצמו בקידושין שם וכ"כ בפשיטות הב"ש והח"מ סי' ל"ה סקט"ז דעיקר סברת הק' מרדוש משום דל"ח גמר מעשה אך עיקר דברי לבאר דהטעם דל"ח גמר מעשה אינו מחמת דחסר עוד דעתה וריצוי שלה רק משום דחסר הקבלה כמ"ש הרמב"ן בביאור דברי הר"י מיגאש. רק דאם הי' מועיל בע"כ ל"ה חשיב זה חסרון דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי. אך בעבור שאינו בידו דצריך דעתה דין גרמא שלא יחשב גמר מעשה משום חסרון הקבלה ודו"ק:
דף ע"א: צד ב' סוף שורה י"ד [שם כתבתי דספק חשיב כאלו הי' בו תערובות מהותין של ב' צדדי הספק] וכן מבואר בפלתי וחוו"ד ביו"ד סי' ק"ב סעי' ב' דס' טריפה ל"ח דשיל"מ כיון שאין המתיר עתיד לבוא בבירור ותמה הצ"צ דבל"ז איך יחשב דשיל"מ דאם הוא אסור אין לו מתירין ותירצו לפמש"כ הר"ן נדרים דהא דדשיל"מ לא בטיל היינו משום דחשיב מב"מ מחמת זה עם היתר וה"נ בס' שמא יהי' לו היתר חשיב מב"מ עם היתר גמור עיי"ש הנה דאף דעיקר הביטול צריך רק משום הס' שמא הוא טריפה ואז אין לו מתירין מ"מ כיון דיש בו ס' שמא יש לו מתירין חשיב מב"מ אף לפי הצד דהוא טריפה:
דף ע"ט. שורה כ"ו אחר תיבת ודו"ק. וכן משמע בשבת (דף צ"ז:) כגון דאמר עד דנפקא לרה"ר תנוח ובהא קמיפלגי דר"י סבר קלוטה כמי שהונחה דמיא ואיתעבידא מחשבתו הנה דמצד הדין דקלוטה כמי שהונחה דמיא חשוב איתעבידא מחשבתו:
בסימן ח' כתבתי דאף דצריך לחזור ולהתפלל בשביל חסרון כוונה מ"מ אם לא חזר יצא בדיעבד דאל"כ מי שעומד באמצע תפלתו ונזכר שלא כוון באבות ראוי שיעקור רגליו ולא יתפלל הלאה עיי"ש. נזכרתי שבגוף הדבר קדמני בשבלי הלקט סי' י"ז בענין תפלה כ' בשם ר"י מגורצבורק דאע"ג שכמה פעמים אדם מתפלל ואינו מכוון יצא יד"ח כמו דאמרי' בריש זבחים סתמא לשמו קאי עיי"ש והוא בעצמו הביא שם לפני זה דאם לא כוון לבו יחזור ויתפלל וצ"ל כמ"ש בפנים דזה משום חובת כוונה עצמה אבל מ"מ יצא יד"ח גוף התפלה אף בלא כוונה:
סוף הספר