שות תעלומות לב חלק ד· רבי אליהו בכור חזן
סימן מד
זאת תורת שלמה בחכמתו הרה"ג כמהר"ש חזן זלה"ה בשם "צברונה" ופ'רג' ובחתימת העדים והבאנו דבריו להיות דובב שפתי ישנים.
המגרש ישראל המכונה צרונה (אבו ארון) בן חי שמו ושם אביו פשוטים. וכתבנו המכונה צרונה אעפ"י שלא ידענו מה פירושו וגם לא נמצא בספר כינוי זה מפני שחקרנו ודרשנו על סינוי זה והוגד לנו שבדירנא ון' גאזי וטראבלוס. כל מי שנקרא בשם ישראל מכנים אותו בשם צרונה ושם ישראל לא יזכר ולא יפקד זולת בעלית ס"ת. וכן אם יודע לכתוב חותם בשם ישראל גרידא. וכ"כ נד"ד כ"ע קורין אותו בשם צרונה רק בס"ת קורין אותו בשם ישראל ועכ"פ הקוראים אותו צרונה מידע ידעי ששמו העיקרי ישראל. ומשו"ה כתבנו ישראל המכונה צרונה דלא גרע כינוי צרונה מכינוי קורק שכתבו בגט הרב מאיר עיני חכמים בסימן, ק"ב ומכינוי בלי כמ"ש מהריק"ו בש"ו פ"ו ה"ד המקור ברוך בסימן ט' ג"פ אות ט'. ומכינוי רש וכמ"ש הפרה"א ח"א דס"ח. ומכינוי ריזו וכמ"ש הדב"מ ח"א בסימן טו"ב אות ז"ך ומכינוי שלומיקי שכתב הרב יא"ה בשמות הגטין ומ"מ שם באות פ' כינוי פפו, ובאות א' כינוי אודי. ונד"ד עדיף מכולהו מפני שבמקומות הנ"ל כל מי ששמו ישראל מכנין אותו בשם צרונה וכנז"ל וזה פשוט וברור לפע"ד:
המגורשת. אסתר ברת יעקב (בריגע) שמה ושם אביה פשוטים. העד השני ישראל בן פרג (ששון) ההוא אמר ששם אביו ישועה כך היה עולה לס"ת וכך היה חותם אבל כ"ע קרו ליה בשם פרג בחיו ובמותו והוא היה איש נכבד ושם פרג היא מילה ערבית דפירו' מילת ישועה בלשון ערבי פרג ונכנסנו לבית הספק כיצד יחתום אם יחתום בן ישועה דמתקרי פרג ממ"ש רמ"א בסימן קכ"ט סח"י ובסימן ק"ל סי"א והריק"ש שם בסימן ק"ל ובארות המים דר"ז שבחתימת העדים אין כותבים דמתקרי פ' אלא אם יש להם שני שמות יכתבו שניהם יחד וזה בשמות העדים עצמם ומכ"ש בשמות האבות וא"כ לפי דבריהם לא נוכל לכתוב בן ישועה דמתקרי פרג. וגם אין אנו יכולים לכתוב בן ישועה פרג מפני ששם פרג אינו שם העצם. וא"ת נכתוב בן ישועה גרידא ודי וכמו שמשמע מדברי הרבנים הנז"ל גם זה לא הוכשר בעיני ממה שראיתי להרדב"ז בחדשות סימן תקל"א שקרע הגט שכתבוהו בשם שמריה מפני שהיו קורין אותו כ"ע מיחריז וצוה שיכתבו הגט בשם מיחריז והגם דשם העריסה הוא שמריה ושם מיחריז היא מלה ערבית שפירוש שמריה בלשון ערבית מיחריז. וא"כ נדון הרדב"ז כנ"ד ממש וא"כ עפי"ה אם בא לגרש זה העד צריך לכתוב לדעת הרדב"ז בן פרג גרידא. ומשו"ה לא הוכשר בעיני לכתוב ן' ישועה ומה גם שאינו ידוע כ"א ן' פרג ששון ולא בן ישועה ששון. והגם דאנא זעירי עמדתי בתשו' הרדב"ז הנז"ל דבתשו' אחרת מוכח מדבריו דבכגון דא צריך לכתוב מיחריז דמתקרי שמריה ולא להשמיט שם שמריה לגמרי, וגם הרב ד"א בקו' י"א סי' ח"ן הניח תשובת הרדב"ז ז"ל בצ"ע מ"מ גם בזה לא הונח לי שאם יכתוב בן פרג דמתקרי ישועה וכדעת הרדב"ז כבר אמרנו לדעת כמה מרבוותא שאין כותבין כינוין בשם העדים ודבריהם אמורים אפילו לטפל. וא"כ כיצד אנן נניח העד שיחתום הכינוי לעיקר ושם העצם לטפל זה קשה לשמוע. ואיפכא נמי לא מסתברא וכמש"ל. ועמ"ש הרב ד"א שם וע"כ אלין דהוו כתבתי שם פרג גרידא דלא גרע מאם כתב חניכתו דכשר ואפי' בגט עצמו ומכ"ש בחתי' העד ומכ"ש בשם אביו:
" פרג " כתבנו אותו חסר שכן משפטו בלשון ערבי וכ"כ הרב דב"מ ח"א חא"ה סימן ע"ב אות י"ו משם מהר"י פ'אק ה"ד היא'ה בשמות הגטין אות פ"א וכתב עוד שם שמניחין נקודה על הפ"א ועל הגימ"ל יע"ש. ומ"ש מהריק"ש ז"ל פראג מלא א' אחר הריש לפענ"ד נראה כונתו ברור שאין על שם פרג אלא על שם אחר וראיה ברורה לזה שכתב בשם פרג אללה חסר א' ומ"ש זה מזה והלא זה פרג וזה פרג מבטא אחת וניקוד אחת לשניהם ומלת אללה היא תיבה בפני עצמה אלא ודאי הוא הדבר אשר דברתי דכונת הריק"ש ז"ל ע"ש אחר שנקרא בהרכבה פראג ופירושו בלה"ק מושיע וזה משפטו בלשון ערבי להכת' מלא אל"ף מפני הרחבת אות הריש וכגון סלימאן שמשפטו מלא א' אחר המ"ם מפני הרחבת המ"ם וכן פרחאת מלא א' כמ"ש הרב עז"ן והטעם ודאי מפני הרחבת החי"ת ואב דכולהו סולטאנה שמשפטה מלא א' אחר הטי"ת וכמ"ש הגו"ר בספר יאיר נתיב בסוף הס' ודבריו חיים וקיימים. אבל שם פרג' פירושו בערבי ישועה ואין קריאתו בהרחבה ומשו"ה משפטו חסר. ומעין זה ממש כתב הרב יאיר נתיב ז"ל שם דשם ג'והר אין לכתוב אלף אחר הה"א כיון שאינו בהרחבה ומ"ש הרב עז"ן בזה אחר המחילה הראויה לא דק בכל מ"ש בזה דמה שהביא ממהריק"ש ז"ל שכתוב מלא וכתב דברי הריק"ש עיקר כבר כתבנו לעיל שלא נתכון הריק"ש ע"ש פרג' שפי' ישועה והבאתי ראיה לזה. ומה שהביא ראיה מדרשות הראנ"ח פ' בשלח. אין להביא שום ראיה מזה דלא נחית להאי. ומ"ש ויש לחקור אמאי בין פ"א לרי"ש לא כתב אלף לרמוז על הפת"ח ותי' דבתחילת תיבה אין מקפידין לכתוב אל"ף להורות על הנקודה אבל בסיף תיבה מקפידין. ושוב דחה תירוץ זה ותירץ תירוץ אחר ומה שכותבין פראג' מלא דאם לא יכתוב באל"ף שמא יקרא הקורא הרי"ש בשו"א חטופה כמו פרג אללה יעו"ש אחר המחי"ר דשם פרג' גרידא ושם פרג אללה שניהם מבטא אחת אין ביניהם כמלא נימא שגם פרג' אללה הרי"ש נקודה בפתח כמו פרג גרידא אלא הטעם הוא כמש"ל דכל אות הנקודה בפתח או בקמץ אם קריאתה בהרחבה אזי צריכה אל"ף ואם אין קריאתה בהרחבה אינה צריכה אל"ף כך משפט לשון הערבי כאשר עינינו הרואות גופן שלהם וכמ"ש הרב יאיר כתיב ז"ל רמזתי דבריו לעיל וקריאת שם פרג בחטיפה רצוני לומר שלא בהרחבה וכקריאת שם תמר ודוגמתו בלה"ק חמת מלך (משלי ט"ז) אינה נקראת בהרחבה כלל אבל עד רחוב לבא חמת (בפ' שלח לך) נקראת בה חבה ומשפטו להיות מלא א' אחר המ"ם אלא שלבעבור להקל על הקריאה השמיטו הא' אחר הקמ"ץ ופעם אחת נכתב "וקאם שאון" וכמ"ש כל זה הרב יאיר נתיב יעו"ש. ואמת אגיד שכל מ"ש הוא בשם פרג הרגיל בערביסתאן שקריאתו שלא בהרחבה וכדבר האמור. ואולם בערי טורקיה אזן שומעת שקורין פראג' הריש בהרחבה ורפויה ויש משפחה בשאלוניקי פראג הריש בהרחבה וכל כי האי נראה לפענ"ד דצריך לכתוב כמו רגילות הקריאה באותו מקום וכגון נד"ד בערביסתאן שקריאת שם פרג' בלא הרחבה יכתבוהו חסר. ובערי טורקיאה שקריאת שם פרג הריש בהרחבה יכתבוהו מלא וראיה לדבר ממ"ש המ"מ בשניות אה"ע סי' ט' דל"ד ע"ד יש לי ללמוד מתוך תשו' מהרימ"ט חאה"ע סימן י"א למתבונן בה דאזלינן בתר הלשון המורגל בפי הבריות אע"ג שאין זה משפטו וכו' וכ"כ ג"כ בסימן ח' דל"ג ע"ב ע"ש וכ"כ הריק"ש בסימן קכ"ט וכל השמות הולכים אחר לשון בני המדינה רפוי או דגוש חית או כ"ף רפויה עכ"ל ומינה ג"כ למלרע או מלעיל כי מ"ש זה מזה ועי' מש"ה שיורי ברכה בסימן קכ"ט אות ח' משם ה' עז"ן ז"ל ובמעט התבוננות יש לחלק וק"ל. והי"מ כיר"א: