אור ברסלב

שות תעלומות לב חלק ד· רבי אליהו בכור חזן

סימן מג

סימן מב

קונטריס שמות הגיטין

המובא בספרי תעלומות לב ח"ב סימן ו' בתוספת מרובה. דבר אליהו ס"ט. בהיות ראיתי הרבה ספרים נפתחים בשמות הגטין של אנשים ונשים, והנם מפוזרים ומפורדים בספרי רבני האחרונים ז"ל ע"כ אמרתי לקבצם יחד. והנה הבאתי בקיצור השמות המובאים בספר עזרת נשים לה' הגדול כמהר"מ ן' חביב ז"ל. ובס' יד אהרן אה"ע ושאר הפוסקים האחרונים המצויים אצלי ומה שחידשתי בעניותי על דבריהם כדי להקל החיפוש מעל מסדרי הגטין. ולמודעי אני צריך כי לא היה לי פנאי לדקדק בכל השמות בסדר כתיבתם כפי הראוי מרוב טירדת הצבור וחסרון הספרים. לכן על הרב המורה המסדר הגט לעיין בדבר הדק היטב ולשקול בפלס שכלו כדת מה לעשות בכתיבת השמות יען רבו הסברות בענינים אלו, ויש הרבה שמות שתלויים במבטא שנוהגים במקום הנתינה. וגם בהרבה שמות נפלו טעיות המעתיקים והמדפיסים. ועל המורה החכם להבין דבר מתוך דבר לבל יכשל ח"ו וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות אמן. ומודעת זאת שבכל מקום שכתוב עיין להרב הנז' שם. כונתי על ס' עזרת נשים למהרמב"ח ז"ל כי הוא היה היסוד הזה:

שמות האנשים אות א'. א אברהם אם בשעת לידה קרו ליה אברם לסיבה שהיה אביו שמו אברהם ואבי אשתו ג"כ אברהם ומת ורצו לקרותו בשם אבי אמו. וכדי שלא יקפיד האב קראו אותו בשם אברם. כותבין בגט אברם ואם כתבו אברהם דמתקרי אברם הגט פסול. כ"כ הרב ע"נ ז"ל בשמות הגטין אות א' ואם משעת לידה קרו ליה אברהם ואח"כ היו קונין אותו אברם עיין להרב הנז' שם:

ב באיברהים אם עיקר שמו בשעת מילה היה אברהם והכי קרו ליה לס"ת רק בבית ובשדה כ"ע קרו ליה איברהים אין כותבין בגט רק אברהם ואם עליה לס"ת וחתימה היה בשם איברהים ג"כ אם יודעים דעיקר שמו היה אברהם כותיבם אברהם דמתקרי איברהים. ואם לא נודע כיון דעליה לס"ת וחתימה וכ"ע קרו ליה איברהים כותבים איברהים לבד וכותבים אותו בה"א באמצע כיון דשורש השם הוא אברהם ואם כתב באל"ף איבראים יש לפסול ואפשר בשעת הדחק ומקום עגון יש להכשיר. הרב הנז' שם. ועיין משאת משה סי' ח' וט' ה"ד הק"פ אות א'. ועיין טייב גטין להרב רח"ם ז"ל סימן י"א. ועיין י"א בשמות הגטין באות זה שהאריך, ועיין בספר נחלת שבעה סי' מ"ו שאם נקרא אברש או אברשקא אין כותבים אלא אברהם וכן כל' כיוצא עי"ש. ואם נקרא אברהמו עיין פאת ים דס"ז ע"ב ובס' עבודת משא דפ"ט עמוד ד'. ואם קורין אותו אברהמאג'י א"צ לכתוב אלא אברהם לבד כמש"ל בשם אליהו שקורין אותו ליאג'י או ליאגי'ון ועיין בס' שער אשר אה"ע סימן ט"ל מימר חיים סימן נ"ו אות י"ח. ונר' דה"ה אם קורין אותו אברהמינו או אברהמיקו שהוא אריכות או קיצור השם:

ג אבו פ' יש נוהגים הרבה לקרוא את האב ע"ש הבן דרך משל, אם הבן שמו יצחק קורין את האב אבו יצחק עד שכמעט משתקע שם האב, אם עולה לס"ת בשמו העקרי כותבים שמו וכל שום וכו' וסגי בהכי. ואם גם לס"ת עולה בשם אבו יצחק. וכן בנשים אם כ"ע קרו לה ע"ש בנה חם פ' ולא נודע לה שם אחר יכתבו עיקר שמה פ' דמתקריא אם פ'. הרב הנז' וציין למ"ש בג"פ סי' קכ"ט סק"א. ועיין חיים שאל סי' ל"ז הוראה דב"ד אות א':

ד אבו סעד הוא שם העצם כלומר אב העושר והוא תיבה אחת כמו אברך. ואם כתבו בב' תיבות בשיטה אחת אין ולאו ורפיא בידי להכשירו. הרב הנז' שם ועיין בי"א בשם זה מה שציין בזה:

ה אבו לחסי הרב הנז' ז"ל בשם תשו' הרא"ש ז"ל כלל ס"ח סי' י"א ובמערב יש הרבה ששם זה הוא כינוי משפחה:

ו אבו אל כ'יר הרב הנז' בשם רלב"ח רס"י ס"ו ואני ראיתי באלג'יר יע"א אנשים שכינוי משפחתם הוא אבו אלכ'יר:

ז אבי גדוד יש לכותבו מלא בוי"ו ואם חותם חסר הולכים אחר חתימתו. הרב הנז' שם וכתב שם משם ס' שמות שכתב בשם רש"ל דיש לכותבו בחד תיבה יעו"ש.

ח אבשלום האריך הרב הנז' שם ואסיק דכתבינן אבשלום מלח ו':

אבישלום מלא בו"ו ומלא ביו"ד ובתיבה א'. הרב הנז' שם, וציין למ"ש בסימן קכ"ט סל"ב. ועיין מ"מ א"ה סי' י"א. אדמ"ק אה"ע סי' מ"ט ציינם הק"פ אות א':

י אבישי תיבה אחת ומלא ביו"ד אחר הבי"ת הרב הנז' שם:

יא אבמרי יש להסתפק אם הוא ב' תיבות או מלה מורכבת עי"ש שציין תשובת הריב"ש סימן קצ"ג ורי"ב. ובסימן רס"ח כתב ישעיה בר אבא מארי.

יב אבי עד שר שלום עיין מחנה ישראל סי' פ"ז אות ה':

יג אבי העזרי יש לכותבו בב' תיבוה אבל לא בב' שיטות. יד אליהו סימן צ"ב:

יד אבא הוא שם המוזכר בתלמוד והובא ג"כ בס' שמות להב"ש וכתב שם משם הט"ז דשם אבלי הוא כינוי לאברהם ולא לאבא ואין כותבים הכינוי. הו"ד בי"א בשמות הגיטין:

טו אבלי עיין באות הקודם. טז אבו זכרי הוא כינו גנאי ואין כותבים אותו בגט. פה"א ח"ג דל"ב ע"ב הו"ד בי"א שם:

יז אדוניה יש לכותבו חסר ו' באחרונה ואם כתבו מלא אין להקפיד. הרב הנז' שם.

יח אדרת שם איש. הובא בי"א בש"ה משם מהרש"א ז"ל.

יט אדבונדו ויש קוראים אותו אדבודו ויותר טוב לכתיב אדבונדו כי כן עיקר השם. מס' כ"י:

כ אהרן חסר וי"ו ואם כתבו מלא. עיין ג"פ סי' קנ"ט ס"ק קכ"ח ועיין י"א שם שהביא משם מהר"א מוטל שבשעה"ד ואי אפשר לתקן שינתן:

כא אור שרגא בס' שמות כתב שיכתבנו בחד תיבה והרב הנז' כתב שיקרב אותם שיהיו נראים קצת לתיבה אחת ויותר יהיו נראים לב' תיבות. ואם כתב שרגה בה"א לבסוף הגט כשר, שם ובספר ק"פ אות א' הביא משם ה' תשובה מאהבה סימן ב"ן שכתב אורי שרגא ביו"ד שכך היה חותם ע"ש:

כב אושעיה אם המגרש חותם באל"ף כותבין באל"ף ואם אינו יודע לחתום או בשם אבי המגרש והמתגרשת ולא ידעינן איך היה חותם כותבין בה"א ואם כתב באל"ף הגט כשר. ואם היה רגיל לחתום בה"א וכתב בגט א' יש להכשיר במקום עגון ושעת הדחק. ואם חותם באל"ף וכתב בה"א יש להכשיר אפילו שלא בשעת הדחק. ואם היה רגיל לחתום בה"א בתחילת התיבה כותבים באל"ף ולא משגחינן בחתימתו. ואם כתב בה"א יש להכשיר בדיעבד ובשעת הדחק ואם יש טורח לכתוב גט אחר יש להכשיר כיון דהוא רגיל לחתום בה"א וליכא שינוי במבטא. הרב הנז' שם:

כג אודי למי ששמו יאודה קורין אותו אודי בס' אדמ"ק סימן מ"ו הו"ד בי"א שם שהסכימו לכתוב יאודה דמתקרי אודי ביו"ד לבסוף כד:

אוטו והוא קיצור שם ביינב'ינוטו עי"ל באות ב' מ"ש שם.

כה אוריאל בוי"ו וביו"ד כ"כ בי"א בש"ה משם מהר"ש ויטאל ז"ל ועיין גנזי חיים באות ג' במה"ג אות נ"ו:

כו אידר ביו"ד בין האל"ף לדל"ת ואם כתבו חסר יו"ד הגט פסול שמשתנה הכונה. ואם כתב אידיר בשני יודי"ן הגט כשר בדיעבד הרב הנז' שם. ועיין בי"א בש"ה אות זה מה שתמה עליו:

כז אידיל בשני יודי"ן. מנהגי מצרים אות א':

כח אייזיק עיין בספר נחלת שבעה סימן מ"ו:

כט איכל צריך לכותבו בכף ולא בחי"ת שכן הסכימו הפוסקים וכן כתב רמ"א בסי' קכ"ט ועיין הוראה דב"ד אות א':

ל אכילי בכ"ף עיין בספרי תעלומות לב ח"ב סי' י"ב שהעליתי לכותבו בכף וביו"ד לבסוף:

לא אלטר כתבו בטי"ת שם אות ב' במנהגי מצרים וכתבוהו חסר יוד אחר הטי"ת ובעה"ק ירושת"ו כתבוהו בעין אחר הטת כמנהג האשכנזים שהעי"ן הוא תמורת הסגול כמ"ש בהוראה דב"ד אות א' ועיין בספר עבודת הגרשוני סימן מ"ב:

לב אליהו כתב הרב הנז' בשם ת"ה סי' רל"ג. דאם לא נודע אם שמו אליה או אליהו כותבין אליהו. וכ"כ מרן ז"ל סימן קכ"ט סכ"ב ובספר שמות כתב משם מהרי"ט דיכתוב ב' גטין וב"א לציון ג"פ סימן קכ"ט ס"ק קי"ו וקי"ז הרב הנז' שם. ועיין פרי האדמה ח"א דע"ט ע"ב נוב"י מהד"ק אה"ע סימן צ' ה"ד הק"פ אות א'. ועיין הוראה דב"ד אות א' גנזי חיים אות ג' סימן י"ג ומ' וסימן ע"ח ועיין בס' נח"ש סי' מ"ו שהאריך ואם נקרא לייתו עי"ל באות לי'. ואם קורין אותו לייאג'י או לייאג'ון וכיוצא א"צ לכותבו כמ"ש בהוראה דב"ד שם עפ"י הוראת הרב חיים שאל סימן ל"ז אות ך'.

לג אליקים דמתקרי אנאשטאש שהוא פי' אליקים בלשון יון הרב הנז' שם ועי"ש:

לד אליגרי שם עצם של איש י"א בש"ה אות זה:

לה אליסאנדרו יש נקראים וחותמים כן. ויש נקראים וחותמים בלשון צרפת אליכסאנדר וצריך לכותבו בכ"ף שהוא נגזר משם אלכסנדרוס מוקדון. ועיין בס' נח"ש סי' מ"ו בשם זה:

לו אלעזר אליעזר צריך לחקור כיצד נקרא בשעת עריסה ואיך חותם ועולה לתורה ומי ששמו אליעזר וקורין אותו ליטמאן או ליפמן. עיין בס' אשדת סי' ע"ט מ"מ בשניות א"ה סימן י"א וי"ב. ועיין בספר נחלת שבעה סימן מ"ו שכתב משם הלבוש ומהר"מ שמי שקורין אותו ליזיר כותבים אליעזר וכשקורין אותו לאזר כותבים אלעזר ואין צריך לכתוב הקיצור. ועי"ש שהאריך. ומעשה היה בבית דיננו באחד שהיה נקרא שמו לאזאר בפי כל וכך היה חותם ולא ידע אם נקרא אליעזר או אלעזר מעולם. ולכן כתבנו דמתקרי לאזאר כפי חתימתו:

לז אמון שם איש וכותבים אותו באל"ף י"א שם:

לח אימרידך למי ששמו מרדכי קורין אותו אימרידך עיין אורים גדולים לימוד צ"ב דצ"ד ע"א ועיין י"א בשמות הגטין אות זה ולקמן באות מ' וכתב הרב מהרא"ז ז"ל שם שהוא קיצור שם מרדכי וע"כ כותבים מרדכי דמתקרי אימרידך וצריך לחקור אם עיקר שמו היה מרדכי:

לט אנג'יל כתוב בס' שמות בשם מהרי"ט ז"ל וז"ל אנג'יל שם אדם ורגילים לכתוב רפ"א על הגימ"ל. ונ"ל שאם נכתב בלא רפ"א שפיר דמי שהרי שם זה מיוחד למלאכים וכו' עיש"ב. ה"ד הרב הנז' ועי"ש ויען נהגו לקרות למי ששמו מלאך או מרדכי אנג'יל צריך לחקור אם משעת לידה קרו ליה אנג"יל או עיקר השם מלאך או מרדכי ואם יש לכתוב אנז'ילו בזין. עיין דב"מ בסימן ע"ב סכ"ט:

מ אנז'ילו עיין דבר משה ח"א סי' ע"ב שכתבו ג' גטין. והוא פירוש שם מלאך ולכן קורין אותו כן למי ששמו מלאך:

מא אנג'ילינו בספר מנהגי מצרים אות ג' כתבו כן ועל הרפ"א לא חששו והרב המאסף ציין לס' חיים ושלום אה"ע סימן ל"ג ול"ד ע"ש ואם הוא איטאלקי צריך לחקור כיצד חותם. יען משפט כתיבתו הוא אנג'ולינו בוי"ו אחר הג' ועי' גנזי חיים אות ג' סימן ס"ג שאמרו לו שמפני שהיה בכור וע"ש קדושתו מרחם קראוהו אנג'ילינו וא"כ יש שייכות ללה"ק עי"ש. והאמת שהוא קיצור שם אנג'ילו כלומר שם קטנות כמו אברהמינו וכיוצא:

מב אנשיל כתב הרב הנז' שם דיש כותבים אנשיל במקום אנג'יל וזה תלוי במבטא. ולי נראה דאנשיל אין לו דמיון לאנג'יל ונראה שהוא כינוי לשם אשר כמ"ש הרב בשם ס' שמות ועיין בספר טיב גיטין אות א':

מג אנשטיט מי ששמו אליקים קורין אותו כך וכותבים אליקים אנשטש עיין י"א שם שהעלה לכותבו בלא אלפין באמצע התיבה כיון שהוא לשון יוני והם אינם כותבים א' בהברת הפתח:

מד אסמאל מי ששמו כך כותבים בסמ"ך כ"כ הי"א בש"ה באות זה:

מה אפידא שם עצם איש כ"כ הי"א בש"ה אות זה. ובספר רב דגן במה"ג סימן ג' הובא בכמה גטין ובסימן ד' סקצ"ג הסכים לכותבו בה"א לבסוף עי"ש ובספר ג"פ דק"מ ע"ב הובא בא' לבסוף:

מו אצלאן למי ששמו יהודה איך לכתוב בצד"י או שי"ן. עיין באורך בספר דבר משה חאה"ע סימן ח"ן. ועיין י"א באות זה שאין קפידה בזה ומי שכותב בסמ"ך או בצד"י לא משתבש. ויש קורין אותו אצלאני ביו"ד לבסוף כמ"ש בדבר משה שם. ועין הוראה דב"ד באות א' ובספר רב דגן במה"ג סימן ג' בכמה גטין כתוב אשלאן בשי"ן והנכון לכותבו בצדי ואף אם חותם בשין כי טועה הוא.

מז אריה דמתקרי ליב. עיין טיב גטין מודעי סימן צ"ו:

מח אשקר כתוב בס' שמות אשקר שם זכר בערבי ופירושו אדמוני. וכ"כ בשו"ת מהר"ם אל אשקר ז"ל שם זה הרב הנז' שם:

מט אישתרוק כ"כ בס' שמות משם מהרי"ט בתי"ו וקו"ף באחרונה וכן הוא בתשובת הריב"ש סימן ס' ולפי מ"ש מור"ם סימן קכ"ט סל"א והוא מת"ה סימן רל"א. היה נראה דטפי עדיף לכתוב בטי"ת מיתו כיון דנהגו לכתוב בתי"ו אין לשנות. ואם כתב בטי"ת הוא כשר הרב הנזכר שם. ונראה שאם החזיק המגרש לכתוב בטי"ת כותבין בטית לכתחילה. ועיין הוראה דב"ד אות א' וכן כתוב בטית במזכרת הגטין שבספר שער אשר סימן נ"א גט ל' מפני שכך היה חותם:

נ אשחדי עי'ל באות ש' ובי"א באות זה ובאות ש' מה שציין:

נא אשרוגה אישרוגה איסטרוגו איסטרוגה עיין להרב הנז' שם:

אות בי'. א באייראס בב' יודי"ן וב' אלפי"ן, ואם טעה וכתב חסר הא' הב' אם כבר כתב הגט יש להכשיר. כ"כ הרב שמן המשחה סימן קמ"ב גט א' וצריך לחקור אם עיקר שמו יום טוב לפי שכך קורין למי ששמו יו"ט:

ב באלי שם זה נהוג בתוגרמה לכינוי והוא לקוח מהישמעאלים והסכים הראנ"ח ז"ל ח"א סימן ל"ה לכתוב אליהו המכונה באלי ולא דמתקרי' אם לכתוב מלא באל"ף או חסר הסכים הרב הנז' לכותבו כפי כתיבת הישמעאלים אם מלא מלא ואם חסר חסר. ועיין להרב הנז' שם שהסכים לכותבן מלא ועי"ש. ועיין הוראה דב"ד אות ב'. ועיין י"א בש"ה אות זה:

ג באראכאת שם ערבי למי שנקרא ברוך או ברכה. האריך הרב הנז' שם והעלה לכותבו מלא באלפי"ן ובתי"ו באחרונה כיעו"ש. ובס' שמות למהרש"ו ז"ל הו"ד בי"א באות זה, כתב ברוך דמתקרי ברכאת או ברכת וציין שם להדבר משה ח"ב סימן ק"ד, אדמ"ק ח"א באה"ע:

ד בבאני עיין בספר שמות מ"ש משם מהרימ"ט ז"ל הו"ד בי"א אות זה ובערי המערב נהגו שם זה לכינוי למי ששמו מרדכי:

ה בבאקו שם עצם איש. עיין בסי' י"א אות זה:

ויו בונג'ואה כתב בי"א אות זה שאם בשעת המילה קראוהו יהודה כותבים יהודה דמתקרי בונג'ואה ע"ש:

זיין בונדי או בונדיאה כך קורין למי ששמן יו"ט שהוא תרגומו בלשון צרפת או איטאלקי ועיין בכנה"ג סימן קכ"ט הגהב"י קי"ט:

ח בונפ'וש כתב בי"א אות זה משם מהר"א מוטאל ז"ל שקורין כן למי ששמו אשר ואם קראוהו אשר בשעת המילה צריך לכתוב אשר דמתקרי בונפוש. ואם יכתבו אל"ף בין נו"ן לפ"א כתב שם דאין קפידא ונראה דה"ד אם קורין אותו בונפוש בקמ"ץ אחר הנו"ן ודו"ק. ועיין מה שציין בשה"ג שבס' בית אהרן אות ב':

ט בודנאליס כתב הי"א שם משם הפה"א ח"א ד"פ ע"א שהוא כינוי ואינו גנאי וכות' בסמ"ך לבסוף ואם כת' בזיי"ן אין קפידא עי"ש:

יוד בונו עיין לח"ש דק"ס ע"ב:

יא בחיי בשני יודי"ן הרב הנז' שם:

יב ביב'אנטי מי ששמו חיים קורין אותו בב'אנטי עי"ל באות ח', ובסדר כתיבתו עיין י"א אות זה:

יג ביוו כתב בי"א שם משם מהרש"א ז"ל שכתבו בוי"ו ולא בבי"ת מפני הרפ"א ואם הוא כינוי משפחה עש"ב:

יד בינדיטו או בינדיקט הוא פי' שם ברוך ועי"ל בשם ברוך:

טו בינוינישטי כתב הי"א שם שכותבים בוי"ו בין נו"ן ליו"ד ולא בבי"ת ובתיבה אחת ולא ן' וינישטי. ואפילו חותם בב' תיבות אין משגיחין בחתימתו דטועה הוא וידוע שיש כינוי משפחה בשם זה. וראיתי רבים חכמים בכינוי משפחתם חותמים בב' תיבות ונראה שזה הוא ההפרש. כי כשהוא שם חותמים בתיבה אחת ובכינוי משפחה בב' תיבות:

טז בינוינומו כך משפט כתיבתו בלשון איטאלקי וכך כתבנו בחשון תרס"ו בתיבה אחת. והגם כי פירושו בלה"ק הוא ברוך הבא כמו ביין וינידא בלשון ספרדי ונכתב בב' תיבות, מפני ששם בינוינוטו משפט כתיבתו בלשונם הוא בתיבה אחת, וכן המגרש חותם בתיבה אחת. והוא כשם קאלומירה שהוא בלשון יון מזל טוב ונכתב בתיבה אחת ועיין גנזי חיים בשה"ג בשם קאלומירה גט ס' ומ"ג ועיין שער אפרים סימן קכ"ח. ועי"ל בש"ן אות ב' והמגרש הזה היו קורין אותו אוטו ולא חששנו לזה כיון שחתימתו היה בינוינוטו וכתבו דמתקרי לרמוז שם הקיצור:

יז ב ' יטה בבי"ת וה"א לבסוף כ"כ הרב מימר חיים בספר חיים לעולם חאה"ע סימן ט"ל סנ"ה שאין לשנות מחתימתו עי"ש. ועי"ל אות וי"ו.

יח בכור כתב הרב עז"ן שם שכותבים פלוני המכונה בכור. וציין למ"ש בג"פ סימן קכ"ט סוף ס"ק פ"ד. ובהגה שם כתב שהפמ"א ח"ב סימן כ"ט הסכים לכתוב דמתקרי. ועיין י"א אות זה שהאריך. ועיין היראה דב"ד אות זה:

יט בלאנקוג'ו כ"כ במה"ג שבספר רב דגן סימן ג' סש"ד שלמה המ' בלאנקוג'ו:

כ בניהו מלא בוי"ו משום דהרוב בכתוב הוא מלא ואזלינן בת"ר עז"ן אות ב' זולת אם נתברר שהיה שמו בניה שכותבים חסר. ועיין י"א באות זה. ובג"פ סימן קכ"ט ס"ק קכ"ב:

כא בנימין הולכים אחר חתימתו אם מלא מלא ואם חסר חסר. ואם לא נודע או לא חתם מעולם כותבים חסר ואם כתבו מלא בב' יודי"ן כשר. וכן במקום שנהגו לכתוב מלא וטעה הסופר וכתבו חסר אין קפידא בדבר. ואם נזדמן שם המגרש בנימין שחותם מלא ושם אבי המתגרשת בנימין שחותם חסר כותבים לכל אחד כפי חתימתו. הרב הנז' שם. ועיין דברי אמת סימן ג' דבר משה ח"א דקע"ה ע"ג ה"ד הק"פ באות ב', ועיין ויקרא אברהם גט צ"ט. ועיין טיב גטין מודעי סימן נ"א ונ"ה. ועיין י"א אות זה. ובגנזי חיים אות ג' סימן ע"ג האריך בזה:

כב בנאה כן כתבו בעה"ק ירושלים תוב"א כמ"ש בב"ב דנ"ח ועיין בהוראה דב"ד אות זה:

כג בן ימין אם קרו ליה כן וגם חותם כן צריך לכתוב כן. ואם היה שמו בנימין וכתב בן ימין הגט פסול. הרב הנז' שם. ועי' הוראה דב"ד אות ב' י"א אות זה בשם בנימן:

כד בן ציון האריך הרב הנז' שם והעלה לכותבו בשיטה אחת נראין כתיבה אחת ויותר יהיו נראים ב' תיבות מתיבה אחת כיעו"ש. ועי' הוראה דב"ד אות ב' ומ"ש הרב הנז' ז"ל שלא ראה ולא שמע מי שנקרא בן ציון אבל ראה מי שנקרא ציון. ולכן אם בא לפנינו לגרש את אשתו והוחזק בשם ציון מסתמא כתבינן צוון ולא חיישינן שמא נקרא שמו בן ציון וקצרו את שמו וכו' עש"ב. ואני אומר שכדבריו כן הוא במקומות שלא נהגו לקרות בשם בן ציון. אבל בערי המערב החיצון אני ראיתי הרבה שנקראים בשם בן ציון ומהם שמקצרים חת השם וכותבים ציון ושם ודאי צריך לחקור על עיקר השם. ועיין חיים שאל ח"א סימן ל'. ואם חותם בנציון בנו"ן כפופה עיין בית אפרים אה"ע סימן צ' שיכתבו כמנהג העולם. ואם שם אבי המגרש בן ציון במקום שלח נהגו לכתוב בר נראה שראוי להשמיט שם האב:

כה ברוך כתב ס' שמות בשם רש"ל מי שנקרא ברוך וקרו ליה ברכה לשם כינוי בעלמא אין כותבים שם ברכה כלל יע"ש. ועיין בספר שמות בשם נתן דקרו ליה נטע וחותם גם בשם נטע שהאריך לכתוב ב' השמות. ועיין מ"ש בשם עוזר. ובספר ג"פ סימן קכ"ט ס"ק ע"ה. והרב הנז' באות ב'. ועיין י"ח בשם ברכיה. ויש קורין למי ששמו ברוך בינידיטו וצריך לכותבו בג' יודי"ן וטי"ת. ועיין לרש"ל הובא בס' נח"ש סימן מ"ו.

כו ב ' יטא ב ' יטוריו עי"ל באות הוי"ו. וכך נהגו לכותבו בוי"ו מפני הרפ"א:

אות ג'

א גדליה מור"ם ז"ל בסימן קכ"ט סכ"ו. כתב לכתוב גדליהו אם לא שאומר בודאי ששמו גדליה ע"כ וי"ח ואומרים שיכתבו מסתמא גדליה חסר ו' ובספר שמות מסיק בשם דמש"א ליתן ב' גטין ויראה דאם כתב גט אחד בשם גדליה לא פסל לכ"ע. אך אם כתב בשם גדליהו בוי"ו יש לחוש לס' הפוסלים. ויש אנשים שחותמים גדלי' ועושים רפ"א על היו"ד ובס' שמות כתב דמסתמא שמם גדליה ולא גדליהו. ועכ"פ צריך לחקור איך נקרא ולפרש החתימה עפ"י מה שקוראים אותו העולם. הרב הנז' שם ועיין מקום שמואל אשכנזי סי' צ"ז דק"ב ציינו הק"פ שם. ועיין מ"ש הב"ש ומ"ש הי"א באות זה על דבריו:

ב ג'וליו ששמו גרשון כתבו במצרים גרשון דמתקרי ג'וליו ובנקודה על הג'. מנהגי מצרים דט"ו ע"א ובלשון צרפת כותבים ז'ול:

ג גוליילמו כך סדר כתיבתו בב' יודי"ן ובלשון צרפת כותבים גילייוס וצריך לחקור בסדר כתיבתו:

ד ג'יליבי כותבים שמו העיקרי המכונה ג'יליבי. ונהגו באזמיר לכתוב גט אחד בלא רפ"ה ולמוסרו בעדי מסירה ואח"כ נוקדים הרפ"ה על הגט וחותמים העדים ונותנים אותו. פאת ים בליקוטים אות ג'. ובספר עז"ן אות ג' כתב שיש כותבים ב' גטין אחד ברפ"ה ואחד בלא רפ"ה. ומנהג עיה"ק ירושת"ו לכתוב גט אחד בלא רפ"ה ומשפט כתיבתו הוא מלא ביו"ד אחר הגימ"ל ויו"ד אחר הלמ"ד. ועיין הוראה דב"ד אות ג' ובערי מצרים אומרים אותו בשי"ן דהיינו שיליבי ולכן אין לכותבו בגט זולתי כמשפט לשונם. כ"כ הק"פ במנהגי מצרים משם הלחם שלמה סימן קנ"א ע"ד. ומשאת משה ח"ב סימן ח' דל"ג ע"ב.

ה גיליבון בב' יודי"ן ווי"ו אחר הבי"ת. הוראה דב"ד אות ג'. ועיין טיב גטין מודעי סי' כ"ב כ"ג ל"ז, וצריך לחקור אחר השם העיקרי:

ויו ג'יב ' ה הוא כינוי למי שרגליו קלות כאילות. כ"כ הרב גנזי חיים אות ג' סי' ק':

זיין גלידייא בב' יודי"ן אחר הדל"ת ובאל"ף לבסוף למי ששמו ידידיה קורין אותו גלידייא ולכן כתבו ידידיה דמתקרי גלידייא עיין גנזי חיים אות ג' סימן ע"ב. ונראה דמ"ש שם בגלידייא באל"ף לבסוף הוא ט"ס דכיון שהוא יולא משם העברי ראוי לכותבו בה"א לבסוף. ובתו"ד כתוב גלידייה בה"א וגם שם ידידיה הכתוב אחר כך כתוב בא' ונראה דלא נחית להכי ומשפטו ודאי בה"א לבסוף:

ח גרשון וגרשם עיין סימן קכ"ט סכ"א ובספר ג"פ שהאריך בזה. ועיין למהר"מ מינץ בתשובת סימן ט'. ועיין י"א אות זה שהאריך:

ט גראסיין כתב בי"א אות זה משם מהר"א מוטאל שיכתבו בב' יודי"ן והוא ז"ל הסכים לכתוב באל"ף אחר הב' יודי"ן גראסייאן ונר"ל שזה תלוי במבטא השם כמובן. וכמ"ש באות שאחר זה:

יוד גראסייאנו בב' יודי"ן ואל"ף אחריהם. מהרשד"ם אה"ע סימן מ"ו הו"ד בי"א שם:

אות ד

א דאוד מי ששמו דוד וקורין אותו דאוד כותבים דוד דמתקרי דאוד. הוראה דב"ד אות ד' נראה דה"ד אם נתפרסם שם זה בין היהודים, כמ"ש הי"א אות זה משם מהרש"ו ז"ל. ואם כתב דוד לבד לא פסל כמש"ל באות מ' בשם משה:

ב דוד כותבים בלא יו"ד עיין סימן קכ"ט סכ"ו. ואם חותם מלא ביו"ד כותבים מלא ואם כתבו חסר כשר. ג"פ שם ס"ק קכ"א. ועיין י"א אות זה:

ג דוראן שם זה שכיח בין היהודים שבמערב צריך לכותבו באל"ף אחר הדל"ת והכותבים דורן חסר א' טועים הם. הרב הנזכר שם.

ד דוב ואם נקרא בער אם כותבים המכונה או דמתקרי. עי' הוראה דב"ד אות זה ובאות יו"ד:

ה דונש חסר א' בין נו"ן לשי"ן. י"א אות זה בשם מהר"א מוטאל ז"ל:

ויו דונזו שם עצם. י"א שם:

ז דיבו כינוי לזאב בלשון ערבי דיב ומוסיפין וי"ו לגעגוע ותפארת הלשון וכותבים שמואל המכונה דיבו. חיים לעולם ח"ב אה"ע סי' ל' אות ט':

ח דניאל מהראנ"ח ז"ל היה חוכך להחמיר לכתוב ב' גטין א' ביו"ד והב' בלא יו"ד. ובספר שמות מסיק דבגט אחד ביו"ד סגי. וכן הסכים הרב הנז' שם. ועיין גו"ר ח"ב אה"ע כלל א' סימן ט"ו מ"מ בשניות באה"ע סימן י"ג ציינם הק"פ ועיין מזבח אדמה דל"ג ע"א. טיב גטין מודעי סימן י"ז ועיין י"א אות זה שהאריך.

אות ה'. א הושע חסר יו"ד בין שי"ן לעי"ן. ואם כתבו מלא יש להכשיר. י"א אות זה בשם יאיר נתיב:

ב הושעיא עי"ל באות א' בשם אושעיא:

ג הטורי כן נכתב בגט שבא ממצרים עמנואל דמתקרי הטורי:

ד הילאל מהריק"ש כתב שם הלאל בערבי חסר יו"ד ומלא אל"ף. והרב הנז' כתב לכותבו ביו"ד וא' ונראה שאם כתבו חסר יו"ד שהגט כשר. ועיין אדמ"ק ח"א דק"ד ע"ד ובספר פה"א ח"א דפ"ד ע"ב. ציינם הי"א בחות זה ועיין בס' שש"א סי' קכ"ט:

ה הירש עיין תשובה מאהבה ח"א סימן ב"ן אות ט' שהסכים לכתוב מלא ביו"ד אף אם חותם חסר יו"ד. הו"ד בק"פ אות ה' ועיין הוראה דב"ד אות ה' שהאריך:

ו הלל עיין סימן קכ"ט ובג"פ שם והסכים הרב ע"ן אות ה' שיש לכותבו חסר יו"ד ואם נכתב מלא כשר. ועיין פה"א ח"ד דפ"ד ע"א י"א דק"ז ע"א וע"ב חיים שאל ח"א סימן ל"ח בשם מבורך:

אות ו

א ואלק כינוי ליהושע ואם חותם פלק צריך לכתוב כן. תשובה מאהבה ח"א סי' ב"ן אות יו"ד הו"ד בק"פ שם ועיין בב"ש בשמות הגטין שכתב כשקורין הוי"ו בקמ"ץ יש לכתוב א' אחר הוי"ו, אבל במדינות אלו שקורין בפת"ח יש לכתוב ולק חסר א' ע"כ. וכן כתבו בעיה"ק ירושת"ו. ועיין הוראה דב"ד אות וי"ו:

ב וואלף עיין שבות יעקב ח"א סימן קכ"ב הו"ד בק"פ אות וי"ו:

ג וידאל יש לכותבו כן ביו"ד אחר הוי"ו ובאל"ף אחר הדלי"ת. כן העלה הרב הנז' שם וסיים שאם כתב ויטאל בטי"ת במקום דלי"ת יש לחוש לשינוי השם יעו"ש.

ד וישל כן כתבו בעה"ק ירושת"ו ע"פ מ"ש בספר כחלת שבעה בקונטריס שמות הגטין דפ"ד ע"ב. עיין הוראה דב"ד שם:

ה ויטא אם נקרא בשם חיים כותבים חיים דמתקרי ויטא. עיין בספר הוראה דב"ד אות ו' שהאריך. ועיין חיים לעולם סימן ט"ל סנ'ה ועי"ל אות ב' והכי עדיף טפי מפני הרפ"א:

ויו ויטוריו מי ששמו חי או חיים קורין אותו ויטא או ויטוריו ויותר נכון לכותבו בוי"ו בתחילה מפני הרפ"א:

זיין וינטורא הוא לעז שם גד ואם נקרא מהעריסה בשם גד כותבים גד דמתקרי וינטורא ואם מעת המילה נקרא וינטורא כותבים אותו לבד ואם יש לכותבו בה"א או באל"ף. עיין להרב טיב גטין מידעי סימן נ' שנראה דאזלינן בתר חתימתו. ואם חותם בה"א כותבים בה"א ואם חותם באל"ף כותבים באל"ף עי"ש. ועיין י"א באות זה משם מהר"א מוטאל ז"ל שצריך לכותבו באל"ף לבסוף:

ח וילייסיד שם עצם וכך משפט כתיבתו וי"ו יו"ד למ"ד ב' יודי"ן סמ"ך יו"ד דל"ת. ואם כתב שי"ן במקום סמ"ך אין קפידא אך אם כתב תי"ו לבסוף במקום דל"ת אם הוא שעת הדחק ואין שהות לכתוב אחר יגרור התי"ו ויעשינה דל"ת ואם אי אפשר נראה שאינו מעכב. י"א אות זה בשם מהרא"ם ז"ל. ועיין במה"ג בסו"ס שער אשר גט ר"ד:

אות ז

א זאקיתו כן קורין למי שנקרא יצחק בשם זאקיתו וצריך לכותבו בקו"ף ותי"ו כמ"ש בס' תע"ל ח"ב סימן י"א כיון שנגזר משם יצחק ואם חותם זאכיתו בכ"ף אין משגיחין בחתימתו:

ב זבולון במחלוקת הוא שנוי אם כותבים אותו בב' ווי"ן או וי"ו אחד. ובספר שמות מסיק דטפי עדיף לכותבו בב' ווי"ן. ועיין להרב עז"ן ז"ל אות זה שהאריך וכתב דאזלינן בתר חתימתו כיעו"ש והי"א אות זה כתב משה מהרש"ו ז"ל להצריך ב' גטין:

ג זוסמן חסר אל"ף בין ס' למ' ובין מ' לנו"ן הוראה דב"ד שם:

ד זין שם זה שכיח בין הערביים ופירושו יפה אירמוזו בלע"ז וכותבים אותו ביו"ד אחת הרב הנז' שם ומ"כ בהגה כ"י וז"ל ועיין להרב ז"ל עצמו מש"ל בשם וארדה ועיין להרב הלקט בקונ' הגטין סימן ל' שכתב שהיו"ד מורה על החירי"ק וצ"ל שיש הפרש כשהצירי הוא בתוך התיבה כותבים ביו"ד. ואם הוא בסוף תיבה צריך לכתוב בה"א ע"כ. ובי"א אות זה כתב משם מהרש"ו זין דמתקרי שריה או שריה דמתקרי זין:

ה זכאי הגם שנמצא במקרא זכי חסר אלף. ראוי לכותבו מלא באל"ף. הרב הנז' שם ועיין י"א אות זה:

ו זכריה כותבים אותו חסר וי"ו ואם קורין אותו זכרי או זכארי כותבים זכריה דמתקרי זכרי או זכארי. הרב הנז' בשם זכרי:

זיין זכרי הוא שם בפ"ע וכותבים אותו ככתוב. הרב הנז' שם:

ח זלמן עיין הוראה דב"ד אות זה שכתב פלוני המכונה זלמן:

ט זמרא באל"ף לבסוף. כ"כ הרא"ם ז"ל והנאמן שמואל בסימן ט' כתב לכותבו בה"א ואם כתב בא' וניתן אין צריך גט שני. הו"ד בי"א אות זה:

י

זעליג עיין תשובה מאהבה ח"א סימן ב"ן אות ד' ואות ה' הו"ד בק"פ אות זה:

יא זרח זרחיה הם ב' שמות מתחלפים כי יש שנקראים בשם זרח ויש שנקראים זרחיה, ומי שנקרא זרחיה וקרו ליה זרח צריך לכתוב זרחיה דמתקרי זרח כמו אל חנן דמתקרי חנן. הרב הנז' שם ועיין טיב גטין מודעי סימן נ"ד. ויש מי שנקרא זרחיהו בוי"ו לבסוף עיין בספר חיים לעולם בסימן ל"ד ד"ן ע"א:

אות ח

א חביב שם עצם איש. מהר"א אלפאנדארי במזכרת הגיטין:

ב חגי כותבים חסר א' ככתוב במקרא יען שגם בתלמוד אשכחן חגי חסר א' הרב הנז' שם.

ג חויגה קיצור שם יצחק ויקרא אברהם בקונט' שדה מגרש סימן כ"ה:

ד חומאני קיצור שם רחמים. שם סי' כ"ה נ"ד מ"ט:

ה חוגה קיצור שם יצחק. ויקרא אברהם בקונט' שדה מגרש סימן ה' ע"ב:

ויו חזקיה אם לכתוב יחזקיהו עיין ג"פ סי' קכ"ט ועיין י"א אות זה מה שציין עוד:

זיין חייא הריק"ש ז"ל נסתפק אם כותבים אותו ביו"ד אחד או בשתי יודי"ן וכתב שרואים איך חותם. אך הרב הנז' שם העלה לכתוב בב' יודי"ן ואין להשגיח בחתימתו דטועה הוא. ועיין הוראה דב"ד אות זה שהאריך:

ח חיים דקרו ליה ביבאנטי כתב מרן ז"ל סימן קכ"ט סי"ז דכותבים חיים דמתקרי ביב'חנטי ועיין גט פשוט שם ובערבי קורין לחיים יחייה. וכתב הריק"ש שמשפט כתיבתו הוא בב' יודי"ן אחר החי"ת וה"א בסוף תיבה הרב הנז' שם:

ועי"ל באות יו"ד ועיין דברי אמת קונטריס י"א סימן ח"ן הוראה דב"ד אות זה ועיין י"א חות זה שהאריך בזה. וחם חותם ביוד אחד כתב מהרש"ו שכותבים ביוד אחד ובספר הוראה דב"ד אות זה שהנכון לכותבו בב' יודין עי"ש ובפרט שכשכותבים בחצי קולמוס כותבים ביוד רחבה שנראית כשתים:

ט חי ביוד אחד ככתוב. הוראה דב"ד אות זה, ואם קורין אותו חיוג'ו לגעגוע א"צ לכתוב הגעגוע:

יוד חייקאל בב' יודי"ן ואל"ף אחר הקו"פ וכתבו פ' דמתקרי חייקאל הוראה דב"ד אות זה:

יא חיו מי שנקרא חיים וקירין אותו חיו כותבים חיים דמתקרי חיו. ועי' הוראה דב"ד חות זה.

יב חידאד שהוא פי' חיים בלשון תוגרמה וראוי לכתוב חיים דמתקרי חידאד. טיב גיטין מודעי סימן מ"ו ובספר רב דגן במה"ג סימן ג' כתוב חיים המכונה חידאד. ועיין בספר חיים לעולם בסימן ל"ד סע"ה וצ"ג שביאר שאף שקורין אותו אידאר באל"ף כותבים בחית שכן משפט כתיבתו:

יג חכם מי שנקרא בשעת מילה בשם אברהם ומשום עגמת נפש אם נולד אחר מיתת אביו או זקנו קורין אותו חכם ואין קורין אותו בשמו אלא בעלית ס"ת כותבים אברהם המכונה חכם הרב הנז' שם. ואם קורין אותו חכאמגי עיין נח"ב ח"ב אה"ע סימן י"ז שהעלה לכתוב פלוני המכונה חכאמגי עי"ש. ובסימן י"א אות זה הביא משם הבארות המים אה"ע סימן מ"ד לכתוב דמתקרי חכם ע"ש, ועיין לח"ש בקונטריס ע"ד ועיין קול אליהו ח"ב סימן פ"א ובמש"ל בשה"ן אות ר' בשם רוביסה:

יד הכמון עיין ויקרא אברהם בקונטריס שדה מגרש סימן יו"ד.

טו חליפה חלפון עיין להרב הנז' באות ח'. ועי"ל באות ך' כי משפט כתיבתו הוא בכ"ף:

טז הלקיה ברוב המקומות בנביאים כתוב בוי"ו ובתלמוד אשכחן בכל המקומות בלא וי"ו אלמא דסבירא ליה דהוי"ו בשמות אלו אינם אלא לתוספת השם. עיין להרב הנז' שם:

יז חנינא כך מוזכר בתלמוד באל"ף לבסוף ובספר שמות כתב משם רש"ל שראוי לכתוב בה"א לבסוף. והרב הנז' שם העלה דכיון דיש חנינא באל"ף ויש בה"א כל כה"ג הולכים אחר חתימתו ואם נסתפק לנו כגון שפעם חותם בה"א ופעם באל"ף (או שאינו יודע לחתום) וכן באבי המגרש והמתגרשת לכתחילה ראוי לסדר ב' גיטין אחד באל"ף ואחד בה"א ואם הדבר נחוץ יסדרו גט אחד בה"א ואם כתב בא' יש להכשיר בדיעבד ע"ש:

יח חנניה במקרא כתוב בה"א ובש"ס כתוב באל"ף ולכן ראוי לכתוב כפי מנהג חתימתו אם באל"ף או בה"א. ואם יש ספק אם שמו חנניה או חנניהו מסתמא כותבים חנניה ולא חנניהו הרב הנז' שם. ועיין הוראה דב"ד אות זה שיש קורין אותו גראסיין או גראסייאכו עי"ל באות ג' ועיין י"א אות זה:

יט חננאל אם הם קורים אותו חנן כותבים חננאל דמתקרי חנן ואם נקרא מרזוק בלשון ערבי כותבין מרזוק. עיין י"א אות זה ועי"ל אות מ':

כ חנין יש לכתוב ביו"ד. דב"ש סימן רמ"א בהגה שם, ובערי המערב יש מי ששמו, חנן וכך סדר כתיבתו בלי יו"ד ע"כ צריך לחקור על טיב השר. ועיין ק"פ אות זה. ויקרא אברהם בקונטריס ש"מ אות ט'. ועיין י"א אות זה ובגט הניתן פה נ"א בב"ד ש"ש מעלת הרב מהר"ש חזן ז"ל בשנת התקצ"ב כתב חנן בלא יו"ד. וכתב שבארץ מצרים לא נהגו לקרות אלחנן אלא חנן לבד:

כא חסן שם זה שכיח בין הערבים ופירושו עשיר ואין כותבים א' כי בערבי אין רגילים לכתוב אותיות לרמוז על הנקודות כי הוא קרוב ללה"ק הרב הנז' שם. ואני לא ראיתי בערי מערב מי שנקרא בשם חסן בין היהודים רק משפחה גדולה:

יש שכינוי משפחתם הוא חסאן וחותמים בא' אחר הסמ"ך וגם בין הגוים יש הרבה ששמם חסאן והוא בא' אחר הסמ"ך כי כך משפט כתיבתו בערבי:

כב חסדאי עיין טיב גטין מודעי סימן ג"ן:

כג חת יש מי ששמו חזקיה וקורין אותו חת ויש מי ששמו יחזקאל וקורין חת עיין י"א באות זה שהאריך ועיין בספר נח"ש סימן מ"ו:

אות ט

א טאוס כותבים אותו בטי"ת ולא בתי"ו. הרב הנז' שם. וכן מצאתי בקונטריס שמות הגטין אות ט' כתוב שם זה בטי"ת ובסמ"ך באחרונה:

ב טוביה מסתמא יש לכתוב טוביה חסר וי"ו באחרונה. הרב הנז' אות זה:

ג טובי שם עצם איש וצריך לכותבו מלא. י"א אות זה בשם מהר"א מוטאל ז"ל וכ"כ בס' פאת ים אות ג' דס"ב סע"ב והוא ג"כ שם משפחה:

ד טורדוס ברוב המקומות כתוב בטי"ת בתחילה ומיעוט מקומות כתוב בתי"ו. והעלה הרב הנז' שם לכתוב בטי"ת כהוראת הת"ה סי' רל"א ופסקו מור"ם סימן קכ"ט סל"א בכל כינוי שצריך לכתוב תי"ו או טי"ת כותבים טי"ת עי"ש ואם המגרש אומר ששמו טודורוס בוי"ו אחר הדל"ת יכתבו כן. הי"א אות זה בשם הרא"ם ז"ל. ועיין פאת ים אות ג' דס"א ע"ב וע"ג ובספר חיים לעולם סי' ל"ד סמ"ד כתב שלא יוכל להלום דברי מהר"א מוטאל שהביא הי"א בשם זה ע"ש. ונראה שהבין שמ"ש הרא"ם שיכתבו חסר וי"ו אם אין המגרש חותם בוי"ו שכונתו על הוי"ו שאחר הטית. והאמת שכיוין על הוי"ו שאחר הדלי"ת כמבואר שם.

אות י

א יאיר בספר שמות כתב שהאשכנזים שקורין יאר בצירי כותבים חסר יו"ד. וכתב הרב הנז' שם דבין הספרדים מצוי שם וכלם קורין יאיר בחיריק וכותבים יאיר מלא ביו"ד. ואם טועה וחותם יהיר בה"א אין משגיחין בחתימתו וכותבים באל"ף ע"כ. ועיין י"א באות זה:

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה