אור ברסלב

שות תעלומות לב חלק ד· רבי אליהו בכור חזן

סימן מב

סימן מא

נא אמון יע"א.

בהגהות בסדר התפילה והקדיש אם אפשר לשנות הגירסא הנהוגה בפי כל ישראל.

ראה ראיתי דברי פי חכם החה"ש במדות ובדעות דט"ל כמהר"ר פ'רג חיים מזרחי הי"ו המדפיס תמימים ומרביץ תורה בישראל אשר אסף וקיבץ כמה טעיות לפי דעתו בסדר התפלה הנדפס והשגור בפה כל ישראל עד היום. והנה עם היות חובה עלינו לתקן כל מה שנוכל בסדר התפילה ול הסיר כל טעיות ושגיאות אשר אולי באו בטעות המדפיסים. ובפרט בנקודות העלולות לטעות והורגלו בהם ומשבשתא כיון דעל על. אכן בכל דבר שאפשר להעמיד הגרסא השגורה בפינו ראוי וחובה עלינו שלא לשבש הספרים. וכאשר אריה שאג על המגיהים הספרים הוא ר"ת ז"ל בס' הישר. וכבר ידוע מה שהאריך הרחיב בס' ישרש יעקב על מה שבחור אחד שינה לומר אנחנו מודים לך ומברכים את שמך וכן בברכת היין ונברכך עליה שהאריך לומר שיפה כיוין לשנות. גם כתב שמצא במחזור ישן בסדר קדושה של יוה"כ שהגיה חכם אחד ובכן נקדישך מלך וכתב על הגליון שכל האומר נקדישך כנדפס בסידורים, שהוא טועה וחוטא חטא גדול בדקדוק כמו שכתב הראב"ע שלשון זה הוא כינוי לנקבה וכו' עי"ש שהאריך:

וכל לעומת זה הרבה להשיב אפו על הגהות אלו הרב מופת הדור חיי"א ז"ל בס' יוסף אומץ סי' יו"ד וכתב דהגם דזמנין משכח"ל שגורעין ומוסיפין, או משנין תיבה או תיבות ויש להם על מה שיסמוכו וכו'. מ"מ בנדו"ד שרוצים לשנות המנהג של התיבות התדירות ומורגלות בפי כל המון ישראל שינוי מורגש וכו' יש לבטל דעתם ולכופם לכבוד ה' ותורתו וכבוד גדולי ישראל וכו' שבכל המקומות אומרים נקדישך ונעריצך, וההיתה כזאת לחשוב כל ישראל לטועים ח"ו בדבר של קדושה והעיד שבאר"ץ ופרס ומערב ועיה"ק ירושת"ו וחבת"ו ומצרים וקושטא ואזמיר ותוניס וכל ערי איטאליא שהיו בהם רבנים גדולים ומדקדקים עצומים ולא שינו המנהג וכו' ועל אלה אני בוכיה על דור יתום שמניחים העיקר ולוקחים הטפל וכו' ומי שיש לו לב אם בעל נפש הוא ינהג ככל ישראל ולא יוציא עצמו מן הכלל עיש"ב:

והגם שבס' לחם הביכורים בשער הכנויים ה"ד והאריך ללמד זכות על דברי בעל ישרש יעקב והשיב על דברי הגאון חיד"א ז"ל ולהורות נתן כי צדק בזה בעל יש"י ז"ל כיעו"ש. ואם אמנם דבריו צדקו בזה עפ"י הדקדוק. אך כל כונת הרב חיד"א ז"ל כי בתיבות השגורות בפי כל המון ישראל אין ראוי לשנות. וכבר הוא נר"ו הביא ממ"ש במחזור סלאויטא. שתקנו הכל כפי הדקדוק זולת בתיבות נקדישך ונעריצך שהניחו אותם כאשר הם כ"ף שו"א והאות שלפניה קמ"ץ והיינו ודאי כמ"ש הרב חיד"א ז"ל שכן צריך לאומרו וראוי לגעור בנזיפה למי שחושב לכל ישראל טועים ח"ו בדבר של קדושה והסכימו עמו כמה גאוני עולם כיעו"ש. ועיין להרב שמש צדקה בא"ח סי' י"א ה"ד בס' לב חיים ח"ב סי' ט' שהיה נזהר שלא לשנות שום אות ממה שהורגל בפי ההמון אף שהיה יודע בעצמו בלגלוגו ודלוגו עליו אהבה עי"ש. גם בס' פחד יצחק אות ח' הביא משם ה' עץ חיים על תיבת חי העולמים בפת"ח השגור בפי כל אדם שאין לשבש הספרים כמו המלך המשפט עי"ש ועי' בתשו' בשמים ראש בסס"י י"ט ובנוב"י מ"ק א"ח סי' ב':

באופן שבכל אלו הנסחאות הישנות הרגילות בפי כל ישראל אין ראוי לשנות ולבלבל הקריאה והש"ץ ודאי אינו רשאי לשנות את הרגיל והמשנה ידו על התחתונה וראוי לגעור בו, בנזיפה כמ"ש הרב מופה"ד חיד"א ז"ל ורבים אשר אתו שהסכימו עמו. ורק היחיד לבדו דאפשר שאם הוא בקי בדקדוק הלשון שראוי לו לשנות ולהתפלל כהוגן באופן היותר צח. אבל לא אכחד מה שקשה עלי על הגאון חיד"א ז"ל בתפילות שתקן ובנוח עליו רוח המליצה כתב איזה דברים שלא יובנו היטב אלא ע"י הנקודה של התיבה שמהפך אותה לכוונה אחרת על דרך המליצה. אבל הקורא שלא יבין כונת המליצה עם הנקודה שעליה או השומע נסח התפלה לא יבין מאומה. ובפרט רע עלי המעשה בתפלות שתיקן לשמחת תורה בהקפה רביעית כתב וקול בן לוי תסוב על שיר"ה ונבל"ה עמו כנור נעים עם נבל ע"כ, ואנכי מחיתי מספרי תיבות ונבלה עמו, שאין ראוי לאומרם וכ"ש לשומעם כמובן. ועכ"פ גם היחיד ביחודו אין ראוי לו לשבש הגרסאות הקדומות כל שאפשר לקיימם אפילו על צד הדחק ועל כן הנני בא להעיר בקצת מהם שהביא אהובנו החכם השלם הי"ו אם יש להם על מה שיסמכו:

א) ונחל בראשונה בברכת אשר יצר שהביא דברי המדקדקים שכתבו שצ"ל חללים חללים ולא חלולים חלולים. וכבר ביארנו שכל שיש להעמיד הגרסא השגורה בפי כל אדם אין ראוי להפוך הגרסא. והכא הגם דבש"ס פרק הרואה כתוב חללים כבר כתב הב"ח בא"ח סי' ו' דסובר רבינו הטור דט"ס הוא בש"ס ופירש שהכונה אם יפתח אחד מהאברים החלולים. וגם מב"י כתב דבחללים לא שייך בריאה. ומה שתמה עליו הב"ח שם מדכתיב ובורא חשך וחשך אינו אלא העדר בריאה. י"ל דלשון תורה לחוד ולשון תפלה לחוד. וגם רמ"א בד"מ כתב שא"ל חללים, משום שהוא ג"כ לשון הריגה או חללים לכהונה עי"ש. וכ"כ בפרישה שם. וגם הרב יעב"ץ ז"ל בסידורו עמודי שמים גריס חלולים ופירש הרב שהכונה על האברים החלולים. ובחיבור הרמב"ם שבידינו בפ"ז מהל' תפלה ה"ה הגירסא הוא חלולים. ואחרי שגם מרן ז"ל בש"ע א"ח סי' ו' גריס הכי ודאי דהכי נקטינן:

ב) אי אפשר להתקיים כתב שצ"ל אי בחירי"ק דאלו אי בציר"י הוא איה כמו אי הבל אחיך וכו'. הנה גם בזה כתב הבאה"ט שם דצ"ל בציר"י תחת האלף כי המלה נגזרת מאין, וכתב השע"ת שם ס"ב. דלכן אין לשנות ממה ששגור בפי כל והנח להם לישראל. וגירסתנו השגורה בפי כל היא בציר"י. וגם היעב"ץ בסידורו גריס הכי. ותו כיון דסמיך למלת אפשר הוא מובן שפירושו אין ולא איה:

ד) אלהי נשמה. כתב שצ"ל הנשמה בה"א הידיעה. וכתב שכן היא גרסת הרמב"ם. ובס' היד שבידינו כתוב נשמה כגרסת כל הספרים. וכ"כ באבודרהם ובש"ע ובס' עמודי שמים בלא ה"א הידיעה. ולכן כתבו להפסיק בין אלהי לנשמה כמובן. ועי' בשל"ץ דמ"ה ע"ב.

ו) הנותן לשכוי בינה להבחין וכו' כתב להעמיד גרסת ר' עמרם גאון ז"ל שגורס להבין והנה גרסת כל הספרים הוא להבחין. וכ"כ בעמודי שמים והכונה שהבינה שלו הוא דוקא להבחין בין חשך הלילה לאור היום. ואדרבא לשון הבנה אינו מובן והבחנה יצדק יותר. מ"מ כבר כתב התשב"ץ בח"ב סי' רמ"ו שהביא שתי הגרסאות וכתב שאין בזה שינוי מטבע. וכיון שכן ראוי לגרוס כפי השגור בפי כל שהוא להבחין.

ט) בפינו ובפיפיות כל עמך ישראל האריך לבאר שצריך לגרוס ובפי כל עמך ישראל. הגאון יעב"ץ גריס ובפיות עמך. ונראה שיותר נכון גרסתו ובפי כל עמך ומ"מ אין לגעור במי שרגיל לו' בפיפיות. כיון שכן הורגל בפיהם וכ"כ בספרים:

י"ח) שמיה דקודשא בריך הוא. האריך בזה שהיה צריך לומר שמא דקדישא בריך הוא שהוא פי' הקדוש ברוך הוא. ואלו קודשא הוא תרגום קדש כיעו"ש. וחלילה לחשוב כל ישראל לטועים בכונת הקדיש המסור איש מפי איש ורגיל בפי כל ישראל ורבניהם מדור דור. והנה הרב של"ץ בפירוש הקדיש בדפ"ג ע"ב כתב שצריכים אנחנו להזכיר לשון קודשא כי קודש מל"א עולה ת"י שבזמן בהמ"ק ראשון שהיה קיים ת"י שנים ובו היה ברוך זה השם הוי"ה ברוך הוא כי היו הכהנים קורין אותו ככתבו וכו' עי"ש. והיינו ע"פ מה שפירש בתחילת הקדיש שאותיות שמי"ה רבא ר"ל שם י"ה רבא ששם י"ה יהיה רבא ע"י שיתחברו עמו ו"ה האחרונות ויהיה השם גדול ושלם כמ"ש הרב בס' הכונות והוא תפילה שיתגדל שם י"ה ויהיה רבא כיעו"ש ולפי"ז אני אומר כי תרגום שמיה דקוב"ה אינו כפי הפשט שהוא פירושו שמו של הקב"ה אלא פירושו הוא שם הקדש ברוך הוא. והיינו על השם המפורש הגדול כי הוא שם הקדש היוצא מפי כ"ג בקדושה ובטהרה. ועיין להרב יעב"ץ ז"ל בפירושו להקדיש. ועיין בטא"ח סי' נ"ו ודוק. ועיין בד"מ בטא"ח סי' כ"א שכתב משם או"ז שי"ל דקודשא ולנוח באתנח תא ואח"כ בריך הוא. ובשע"ת שם סק"ו תמה ממ"ש בס' הכוונות. ולא ידעתי טעם לתמיהתו ומדברי הא"ז אלו יש סמך לדברינו ואכמ"ל.

י"ט) לעילא מן כל ברכתא. שהעולם נוהגים לאומרו בקמץ רחב וביאר מעלתו שהוא טעות וצריך לאומרו בקמץ חטוף כי כל בק"ר הוא לשון מדידה. וביאר שכן צריך להיות גם בכל נדרי וכל חמירא ע"כ. ועם היות דבריו נכונים צריכים אנחנו לבקש טעם לזה. ובפרט בכל נדרי שנאמר מאת הרבנים וגדולי החזנים שבכל קהלה וקהלה. ושגור בפיהם לומר בקמץ רחב ולא נוכל לתלות בהם טעות כזה. ולכן כר"ל שבהיות הקדיש וכל נדרי וכל חמירא בלשון תרגום לכן רצו לתת הבדל בין מלת כל שהיא בלה"ק למלת כל שהוא בתרגום. ולכן בוטים אותו בק"ר אע"פ שאין הפרש בתרגום במלת כל כשהוא סמוך כי בסוף פסוק תרגום כל הוא כלא כמו וה' בירך את אברהם בכל וכירק עשב נתתי לכם את כל וכיוצא ובאלו שהוא סמוך וא"א לומר כלא תקנוהו בק"ר להפריש מכל שהוא לה"ק ואין לחוש שיובן לשון מדידה כי הסמוך יפרש הקודם וילמד סתום מן המפורש והגם שבשאר כל שבקדיש קורין אותו בק"ח אולי היה להם בקבלה בכל זה שהוא בקמ"ר לאיזה טעם או סוד כמוס אתם ואין אתנו יודע. וגם שמלבד הכל שבעל ישראל שאר כל שבקדיש הם בלה"ק.

אחר ימים כה הראוני מ"ש הרה"ג תנא ירושלמאה כמהר"ח גאגין ז"ל בהגהותיו לס' אהל מועד שקראם יריעות האהל מד"פ ואילך שהאריך הרחיב בדבר זה ודעתו נוטה שצריך לומר בק"ח ככל תיבת כל שבתרגום שנקרא בק"ח. מ"מ נסתפק אם חייבים לגעור בש"ץ או היחיד העונה וקורא כל בקמ"ר. ובתחי' כתב דלא ברירא ליה מלתא אחרי שכבר ביאר שלא מצא מענה אחר לתיבה זאת דהא איכא תרי קראי שיצאו מן הכלל ונקראים בקמ"ר ומשמעותם לא יצאו מן הכלל. וה"ה להאומר מן כל ברכתא בקמ"ר כיון שאין משמעות אחר והביא תשו' מרן ז"ל באבק"ר סי' כ"ח ומ"ש הרב חיד"א בקונטריס טוב עין בסס"י ז'. ושוב יצא לידון שאיסורא איכא לאומרו בקמ"ר כיעו"ש. ולפי שלדעתי אין ראיותיו מספיקות לאסור לומר בק"ר ולגעור בש"צ האומר כן. ע"כ הנני בא להשיב על ראיותיו ויהי הקצ"ר אמיץ כי אין הפנאי מסכים:

ראשונה כתב שאין לסמוך על הב' פסוקים הנאמרים בקמ"ר ע"פ המסורת שאולי היה לסיבה ידועה או סודות נעלמים ואין ללמוד מהם כמ"ש הראב"ע וכו' וכפי"ז יש לומר דאיכא סרך איסור משום משנה ממטבע שתקנו רז"ל במבטא נכונה וכו' ע"כ. ודבריו נכונים על הכל הכתוב בתנ"ך שאין לשנות ולסמוך על היוצאים מהכלל משא"כ בהאי כל דקאימנא ביה שבנוסח הקדיש שיש לומר שכאשר תקנוהו תקנו שיקרא כל זה בקמ"ר לאיזה טעם וסוד ה' ליראיו. ומכאן תשובה למ"ש עוד שעוקר המקף וחזר להיות כל זה בחולם וקורא אותו בקמ"ד והוא שגיאה גדולה ואיסורא קעבד ע"כ כי זה אינו שיש לומר שכשתקנוהו תקנו כן בלא מקף ושיקרא בקמ"ר:

גם מה שהביא ממ"ש מרן ז"ל בסימן ס"ח ובב"י סימן ס"א והא"ח בהלכות ק"ש אות י"ז שאין להחליף התנועות שנתנו למשה בסיני ע"כ. אתו הסליחה כי לא אמרו אלא בתנועות שבתורה שניתנו למשה בסיני ולא בתנועות שבקדיש וכיוצא בו שנתקנו עפ"י דקדוק הלשון וי"ל שאותם שתקנו הנקודות בקדיש תקנו בכל זה בקמ"ר בלא מקף לאיזה טעם וסיבה:

ושוב הביא ג"כ שגם המשמעות מתחלף לא שמשמעותו מדה ע"ד וכל בשליש עפר הארץ שלא אמרו על מלת כל שהוא מדה רק על מלת שליש אמרו כן (כ"כ שם בדפ"א ע"א) אלא שמשמע ב"מ לשון כליה כמ"ש בספר דרך אמונה משם בעל אור תורה ובזה נתן טעם לאמירת כל חמירא וכל נדרי בקמ"ר שהוא לכלות הנדרים והאיסורים וכן בחמץ בפסח וכו' עיש"ב ואני אומר שכונת החוששים ללשון מדה אין הכונה כי תיבת כל הוא המדה אלא כונתם שהוא פועל מודד וכמ"ש המצודות שהוא ענין מדידה כמו וימודו בעומר שת"א וכלו. וכונת הפסוק הוא ומדד במדה גדולה של שליש. וכן בלשון חכמים במנחות דנ"ג קא כייל ובקידושין דע"ט כיילי ליה ובנדרים דנ"א ליכיל לי מר. וכן הביא במעריך דאיתא בב"ר הא סאתא קום כל שפירושו מדוד וכיוצא בהם הרבה שהובאו בארוכה באות כל וכאן אין לפרש כל שמדד הברכות:

ועל כן ביארנו שאין לחוש לזה כי הסמוך מפרש הקודם. ומ"ש בשם האור תורה דמשמע לשון כליה ח"ו שהוא כליון חרוץ. הן לא ידענו זה כי לא מצינו בתיבת כל בק"ר או בק"ח שם כליה ולא נמצא שורש זה בשום מקום אלא שם כלה כמו עשו כלה כי כלה ונחרצה וכיוצא בהם. אבל בתיבת כל לא מצינו שיובן לשון כליה חלילה. גם אם הוא בק"ר או בפתח. ואולי כונתו של האור תורה על לשון כלייה כלומר מדידה מלשון וכל בשליש כמש"ל. וכבר ביארנו וגם הוא ז"ל הסכים שאין לחוש לזה והוא ברור:

ולענין כל נדרי וכל חמירא כבר הביא שם בדפ"א ע"א משם מרן הכנה"ג בספר פסח מעובין אות ל"ד שכתב שהנוסחא השגורה בפי כל היא קמוצה בכל נדרי וכל חמירא, והגם שערער על זה סיים שצריך לילך אחר המנהג שקורין בק"ר וכן שמע ונהג עי"ש, וכן הביא שם דפ"ב ע"א משם ספר דרך אמונה שסיים פוק חזי מאי עמא דבר ובלבד שיכוין לבו לשמים ע"כ. ואחרי שאי אפשר לומר שנפל הטעות במקרה, כיון דהכל נדרי נתקן לאומרו בין שלשה גדולי הקהל וחלילה לומר שכולם טעו במדב"ר הנאמר בקול רם לפני כל קהל עדת ישראל וה"ה לקדיש שמצינו שיש תיבות אחרים בקדיש נאמרים בק"ח ורק זה של לעילא מן כל ששגור בפהם לאומרו בק"ר כי שפיר י"ל שכך נתקן וסוד ה' ליראיו. ואחרי שביארנו שאין סרך איסור ולא משמעות אחר. נר"ל שאין לגעור בש"ץ האומר בקמ"ר. והרא"ג רב שמח גאגין ז"ל האריך הרחיב שם ואין הפנאי מסכים עמי להאריך והנלע"ד כתבתי.

ך) בפי עמו כתב שכן צ"ל מפני שהוא סמוך. ופה הוא מוכרת ולא ידבק עמו עפ"י הדקדוק ע"כ הנה כתב הרב של"ץ בדס"ו ע"ג שצ"ל בפי עמו ולא בפה עמו (ט"ס נפל שם) וכתב שטעות הוא מ"ש המדקדקים לומר בברכות ההפטרה בפה כל חי וצ"ל בפי כל חי דוקא ע"כ. ואולם הרב המגיה שם הביא משם הרב חיד"א ז"ל בק"א למחז"ב שכתבו משם האר"י ז"ל שצ"ל בפה עמו בברוך שאמר ולא בפי כי בפ"ה גימ' פ"ז כנגד פ"ז תיבות שיש בברוך שאמר. ומפורש בספר הכונות שברוך זה הוא הוא כנגד תקון הי"ב שהוא סוד הפה ולכן צ"ל בפה ע"ש:

כא) בשבחות ובזמירות. וכתב שבסידור הרב עמרם גאון ובאבודרהם כתב בשבחיו ובזמריו ע"כ ואין הדבר כן. שהאבודרהם כתב שבספר רב עמרם כתוב בשבתות ובזמירות ככתוב בכל הסידורים וכן היא נוסחאת הרמב"ם וכ"כ בעמודי שמים וראוי לסמוך עליהם:

כג) וטובו צ"ל ולא ובטובו. הן אמת כי כן כתוב באבודרהם ופירש שהכונה על זריחת האור בכל יום שנאמר בו כי טוב. ואולם גירסת הסידורים השגורה בפי כל שהיא ובטובו מחדש. היא ודאי יותר נכונה כי לא על האור לבד אנחנו מברכים אלא על כללות מעשה בראשית שמחדשם בכל יום בטובו הגדול והוא כמו ובטובו חיינו של ברהמ"ז ועי' במסכת ברכות ד"ן ע"א ובפירוש כתב הרב של"ץ בד"ץ ע"ג שאין לומר וטובו אלא ובטובו והרב המגיה שם הביא משם ס' הכונות כי הענין הוא שהמאציל העליון מחדש בכל יום מע"ב ע"י טובו שהוא החסד והם דברים ברורים:

כט) וליראה את שמך לא נבוש בלי תיבת למען. כן ראיתי להרבה שלוחי צבור שצועקים ואומרים לא נבוש וכו' ונראה בעיני כרמות רוחא וחוצפא לומר לא נבוש ולא נכלם. והגירסא היותר בכינה הוא בוי"ו החיבור ולא נבוש ולא נכלם. וכך היא הגירסא בספר עמודי שמים וכ"כ השל"ץ בדצ"ג ע"א ואם השמטת תיבת למען הוא בעבור שלא יובן שאנחנו שואלים רק לחשש הבושה והכלימה ולא לאהבת הטוב. וגם באומרינו ולא נבוש ולא נכלם אכתי קשה אמירה זאת וכמ"ש הרב של"ץ ז"ל שם וביאר שבקשתינו זאת היא שלא יגיע אלינו בושה וכלימה מצד הבנים בנינו, ולפי"ז מאן דתני למען לא נבוש לא משתבש וכמו שאנחנו אומרים בקדושה דסדרא למען לא נוגע לריק ולא נלד לבהלה, וע"ש מ"ש בשל"ץ בדקנ"ג ע"ג והרב המגיה שם בע"ד. וא"צ לשבש הגירסא השגורה בפי כל:

עד כה דברתי לפי העת והפנאי כי אני טרוד מאד בעסק הצבור והיחיד כידוע לכבודו וכדי שלא לפוטרו בלא כלום באתי במגילת ספר בקצת מהערותיו. לא נצרכה אלא להעיר אוזן השלוחי צבור שאינם רשאים לשנות את הידוע ורגיל בפי כל ישראל והיחיד רשאי בשלו בלחש. וחלילה לגעור בש"צ המתפלל כפי הגירסא המורגלת, ודי בהערה זאת:

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה