שות תעלומות לב חלק ד· רבי אליהו בכור חזן
סימן כט
קונטריס סדר הגט
הערות על סדר הגט הנהוג פה נא אמון יע"א המובאים בספר תעלומות לב ח"ב סימן י"ג בתוספת מרובה.
א באחד אם כתב בראשון בשבת. כתב הג"פ בסי' קכ"ו ס"ק י"ב משם מהרשד"ם סימן מ"ו דכשר בשעת הדחק. ואם כתב באחת בשבת תי"ו במקום דל"ת הח"מ נסתפק בזה והב"ש פשיט"ל דכשר. ועיין י"א סימן קכ"ו הגהב"י י"ב. וברכת המים אות ק"ב ואות ק"ו. ועיין בס' שדי חמד מע"ג סי' י"ז אות ח':
ב בשני חסר יו"ד בין שי"ן לנו"ן ואם כתב מלא בשיני כתב הפר"ח שם דכשר כיון דאין משתנית הכונה:
ג בשלישי ברביעי בחמישי מלאים וסימנם (שר"ח מלא) וכתב הכנה"ג שם בהגה"ט ל"ו שאם נכתבו חסרים. אם א"א לכתוב גט אחר או משום עגונא שיש להכשיר שכ"כ הראנ"ח סימן ל"ה בשם רב אחד, ועיין ב"ש סק"ו שכתב שאם כבר נכתב הגט דכשר. ואם כתב בשלשה בארבעה בחמשה מדברי הג"פ סי' קכ"ו ס"ק ס"ג נראה דכשר. עי"ל אות ב'. ואם כתב ברביעי חסר ר' בביעי עיין להעטור ה"ד מב"י בסימן קכ"ו:
ד בששי. חסר יו"ד אחר שי"ן ראשונה ואם כתבו מלא בשישי כשר כיון שאין הענין משתנה כמ"ש בפר"ח. ואם לא כתב השין האמצעי וכתב בשי לבד עיין בס' העטור ה"ד מב"י בסי' קכ"ו:
ה בשבת אם כתב לשבת בלמ"ד עיין בג"פ ס"ק י"א שכתב דכשר בדיעבד. ואם דילג תיבת בשבת וכתב ברביעי כו"כ יום לירח פלוני כשר. כמ"ש מרן ז"ל בש"ע סימן קכ"ו סכ"א. וגם רמ"א ז"ל שכתב ויש פוסלין. היינו על הריעותא האחרת שכתב ך' לירח ואותו רביעי היה כ"א וכן מתבאר מדברי הריב"ש סי' קי"ז שהוא מקור הדין. ועיין ג"פ שם ס"ק ס"ד ובספר הוראה דב"ד בש"ן אות ד' דל"ג ע"א:
אם הוא ר"ח כותבים ביום אחד כירח פ' (וט"ס נפל בספרים שכתוב ביום ראשון כ"כ הג"פ בס"ק י"ג:
ואם ר"ח ב' ימים אם כותב הגט ביום א' יכתוב ביום שלשים לירח פ' שהוא ראש ירח פ'. וביום ב' של ר"ח יכתוב ביום אחד לירח פ' ואם כתב בראשון לחדש כשר בשעה"ד כ"כ הכנה"ג בסי' קכ"ו בהגה"ט:
ואם כתב ביום אחד לירח פ' שהוא יום שלשים לירח פ'. כשר"ח ב' ימים אין קפידא כמ"ש מב"י וכמ"ש הג"פ ס"ק כ"ח:
ז שני ימים. שלשה ימים חסר וי"ו. ארבעה. חמשה. ששה. שבעה. שמנה. חסר וי"ו. תשעה. עשרה. כלם לשון זכר בה"א לבסוף ויכתוב בהם ימים. ומעשרה ואילך יכתוב אחד עשר יום. שנים עשר יום. שלשה עשר יום עד עשרים יום. אחד ועשרים יום. שנים ועשרים יום. שלשה ועשרים יום עד תשעה ועשרים יום הכל בלשון זכר:
ואם כתב לשון נקבה שתי. שלש. ארבע. כשר בדיעבד. כ"כ הג"פ סי' קכ"ו סקי"ח:
אם כתב שלושה שמונה מלא בוי"ו. כתב הג"פ ס"ק ע"ג משם מהריק"ש דכשר ובס"ק כ' הביא משם מהר"א סגיס בתשו' הרב"א סימן כ"ג שהכשיר גט שכתוב בו שמונה מלא. אך הרב ב"כ ח"ב סימן מ' כתב שאם ניתן הגט כשר. ואם הוא מקום עגון או שעה"ד שינתן. ועי' בפר"ח ובג"מ סי' ק"ז ס"ל:
ואם דילג תיבת יום או ימים וכתב כו"כ לירח פ' הוה עובדא בעיר הקודש ירושת"ו והורו לחותמו וליתנו לה ע"פ מ"ש הלח"ש דקמ"ב כמ"ש בהוראה דב"ד בש"ן אות ד' דל"ג ע"א:
ז לירח פ'. ואם כתב לחדש יש להכשיר בדיעבד ג"פ ס"ק י"ד. ובס' ברכת המים אות ק' כתב שיש להכשיר אף אין חשש עיגון:
ואם דילג תיבת לירח. עיין בספר ויקרא אברהם בקונט' שדה מגרש בדף ק"ה ע"ד. ועתא בא לידי ס"ה ישמח לב ח"ב להרב כמהרח"ם נר"ו וראיתי שם בסימן ס"ג שהאריך בזה ואכמ"ל:
ח ניסן. מלא יו"ד ואם נכתב חסר כשר. כ"כ הרב שדי חמד מע"ג סי' י"ז (שבא עתה לידי) משם ס' קב ונקי אות ק"ד וישועות יעקב סי' קכ"ו סק"ט:
אייר בב' יודי"ן. ואם כתב בחד יו"ד בשה"ד כשר. ועיין ג"פ ס"ק ל"ה:
סיון מלא יו"ד תמוז מלא וי"ו:
אב ואם כתב לירח מנחם כשר בדיעבד כ"כ הג"פ ס"ק ל"ה. והכנה"ג בהגהב"י מ"א כתב דאף לכתחילה ינתן. ועיין ב"כ בסימן מ' שאין הדברים מכוונים:
אלול מלא יו"ד. ונ"ל דאם כתב לירח רחמים בדיעבד כשר כמש"ל:
תשרי בחד יו"ד:
מרחשון חד וי"י וצריך לכותבו תיבה אחת. ואם כתבו בב' תיבות או בב' שיטין יש להסתפק אם הוא כשר. עיין ג"פ ס"ק ל"ה ויש פוסלין אם נכתב בב' שיטות כמ"ש הב"ש והפר"ח. ועיין לח"ש דקמ"ד ע"ג. ואם כתב חשון ולא כתב מר כשר בדיעבד. ג"פ שם:
כסלו חסר יו"ד. ואם כתבו מלא יו"ד אין להקפיד. כ"כ הג"פ שם משם הריב"ל ח"ג סי' ס"ח וכ"כ הפר"ח ס"ק כ"ג. ועיין ג"פ שם ס"ק ע"ב. ועיין לח"ש דקמ"ד ריש ע"ג. ובס"ה למהר"י מינץ סי' צ"ד כתב דאפילו לא הרחיק הבעל נדוד יהבינן ליה. ועי' ג"מ סימן כ"ח אות יו"ד. ואם כתב כיסלו ביו"ד אחר הכ' עיין בס' ברכת המים אות ק"ד דכשר:
טבת שבט ככתוב:
אדר אם השנה מעוברת באדר ראשון יכתוב אדר הראשון. ואם כתב אדר ראשון בדיעב' כשר כן כראה מדברי הש"ע ומ"ש הג"פ שם ס"ק ל"ג. ויכתוב ראשון בוי"ו אחר השי"ן ואם כתב אדר סתם כשר. כמ"ש רמ"א בהג"ה. ועיין ג"פ סקל"ב שכתב שנראים דבריו:
ובאדר ב' יכתוב אדר השני ושני חסר יו"ד ואם כתב אדר שני בלא ה"א כשר בדיעבד כמש"ל. ואם כתב אדר סתם יש לפוסלו אם אין שעת הדחק ועגון. דב"מ ח"א סימן ע"א אות ד'. ועיין ב"ש ס"ק ל"ג:
ואם ר"ח אדר ב' הוא שני ימים יכתוב שלשים לירח אדר הא' שהוא ראש ירח אדר השני. כמ"ש הב"ח משם מהר"י מברונא וה"ד הג"פ ס"ק ל"ג:
ט שנת ואם דילג תיבת שנת וכתב לירח פ' חמשת אלפים וכו' כשר דסתמו כפירושו דבמנין שנים מיירי. כ"כ הג"פ בסי' קכ"ו ס"ק ס"ג וציין להראנ"ח ח"א סי' ק"ו:
ו
י חמשת אם דילג תיבת חמשת וכתב אלפים כשר. כ"כ הש"ע בסי' קכ"ז סי' י"ב:
יא אלפים אם דילג תיבת אלפים וכתב חמשת ושש מאות כשר כי תיבת חמשת היינו פירושו חמשת אלפים. כ"כ הג"פ בס"ק ל"ד:
יב ושש אם דילג תיבת ושש וכתב ה"א מאות ונ"ג כשר דסתם מאות משמע שפיר שש מאות. כ"כ הג"פ בס"ק ל"ד:
יג מאות אם דילג תיבת מאות וכתב העשרות והאחדים כשר כי הוא מובן דפירוש שש היינו שש מאות. כ"כ הג"פ ס"ק ל"ג ול"ו:
יד וחמשים. חסר יו"ד אחר המ"ם. כ"כ הי"א סי' קכ"ו בהגה"ט כ"ו:
טו ושתים אם כתב ושנים במקום שתים. היה מעשה בבית דיננו בחדש אדר התרנ"ב והכשרנוהו כי רבו המכשירים. והגם שהורו ב"ד הגדול בירושלים ת"ו היכא שנכתב עשרה במקום עשר לגרור הה"א כמ"ש בהוראה דב"ד דס"ב ע"ב כראה דהיינו התם שהיה אפשר לתקן. ולכן חששו למ"ש הג"פ סקכ"ו משם מהריב"ל ז"ל. אך היכא דא"א לתקן כנ"ד ובשעה"ד אין קפידא. וכמ"ש הב"ש ע"ד מור"ם דמשמע אפילו לא ניתן ואינו שעה"ד. ועיין ג"פ סקי"ט וג"מ סימן כ"ז ס"ל:
טז ושלש חסר וי"ו ואם כתב ושלוש בוי"ו כתב רמ"א ז"ל דכשר והפר"ח כתב שגם במקרא נמצאים מלאים ואין הענין משתנה. ועי' לעיל בתיבת ושלשה. ואם כתב ושלשה בה"א לבסוף עיין לעיל:
יז וארבע כלם בלא הא לבסוף (מלבד שמנה שהוא בה"א לבסוף בין לזכר בין לנקבה:
יח וחמש בלשון נקבה ואם כתב חמשה בלשון זכר כשר כ"כ רמ"א בסימן קכ"ו ס"ה וכתב הג"פ שם סקכ"ו משם מהריב"ל, ח"ג סימן ס"ח שאין לחוש למה שכתב בלשון זכר ויהבינן ליה לכתחי' מטעם שהאיש הרחיק נדוד והו"ל בדיעבד ע"ש. והרב רב דגן בדע"ט ע"א כתב משם מה"ג להרי"ד דמזכר לנקבה לא מעכב וכ"ש בשעת הדחק ע"ש. וכ"כ הב"כ ח"ב בסדר הגט דאם כתב לשון נקבה כשר. ועיין בפר"ח ס"ק י"ג שכתב כי כמו כשכותב חמשה במקום חמש כשר. ה"ה בכותב אחד במקום אחת דדא ודא מדא מלתא היא ואין מקום לספקו של הה"מ עי"ש ודבריו ברורים ועי"ל בתיבת באחד. ועיין להרב זקן אהרן סי' קס"ח ה"ד המשכנות הרועים באות ג' סנ"ה ומ"ש בספר הוראה דב"ד דס"ב ע"ב דהוה עובדא בגט שנכתב עשרה במקום עשר והורו ב"ד לגרור הה"א ולא טיטו שום טיוטה ע"ש. כראה דס"ל דהיכא דאפשר למתקן מתקינינן ועי"ל בתיבת ושתים:
יט לבריאת עולם אם דילג הסופר לבר"ע כשר. כ"כ הש"ע בסימן קכ"ז סי"א ואם כתב לבריאת עלמא באל"ף לבסוף כשר. כ"כ הכנה"ג בסי' קכ"ד:
ואם כתב עלמה בה"א. עיין מה שציין הג"פ סס"י קכ"ו סק"ז. ועי' פר"ח וג"מ סי' ל"ב ס"ב:
ואם כתב לבריאות עולם בוי"ו אחר האל"ף כשר. כ"כ ה' נחלת שבעה סימן מ"ה ס"ז. ואם כתב לבראת עולם חסר יו"ד אחר הרי"ש כשר. כ"כ מהר"ם שיק בתשו' אה"ע סימן קל"ה:
כ למנינא בחד יו"ד בין הנוני"ן וחסר יו"ד בין מ"ם לנו"ן. ונראה שאם כתב בשתי יודין יש להכשיר. ועי' ג"פ סי' קכ"ו ס"ק ע"ד:
כא דרגילנא אם דילג אות ד' וכתב למנינא רגילנא וכו' נראה דהגט כשר כמו שכתב הטור אם כתב למנין אנו מנין ולא כתב שאנו. וכתב הג"פ בסי' קכ"ו דאפילו לא ניתן כיון שכבר נכתב ינתן:
כב לממני ונראה שאם דילג תיבת לממני דכשר כיון דכתוב למנינא בתחילת ובן אם כתב יו"ד בין הממי"ן נראה דאין להקפיד כמש"ל בתיבת למנינא:
כג ביה אם דילג תיבת ביה אין קפידא. כמ"ש בג"מ סימן ל"ג ס"ה:
כד הכא אם דילג תיבת הכא אין להקפיד כיון שכתוב אחרי כן במתא וכו'. ועיין בתשו' הריב"ש סי' שי"ד ה"ד בב"י סס"י קכ"ז ובג"מ סימן ל"ב ס"ד. ועי' בספרי תעלומות לב ח"ג בקונט' אגרת שבוקין סימן י"ב:
וכן אם דילג תיבת ביה והכא וכתב לממני במתא כראה דכשר וכמתבאר בס' ג"פ סימן קכ"ו סקע"ו. ועיין בארות המים סימן נ"ו דב"מ ח"א אה"ע סימן מ"א. פאת ים אות ג' דס"ז ע"א:
כה במתא אם דילג תיבת מתא כשר. רמ"א בהג"ה סימן קכ"ז ס"ב וע"ל במתא האמצעי. וכן אם דילג הב' וכתב הכא מתא כשר דהמשמעות אחת. קנין פירות ד"ג. ועי"ל במתא האמצעי. ואם כתב במתה בהא עיין שדי חמד אות י"ד ויש להכשיר כמו בתיבת רבא:
כז נא אמון כתב מהריק"ש משם הרדב"ז סי' תת"ז דאין לכתוב בגיטין כא אמון אלא אסכנדריאה של מצרים וכתב שלא נהגו כדבריו וה"ד הג"פ בסי' קכ"ח וכן מנהגנו לכתוב נא אמון:
צריך ליזהר לכתוב נא אמון בשיטה אחת ואם כתבו בב' שיטין צריך לכתוב גט אחר כ"כ הק"פ במנהגי נא אמון ועי"ל באות נ"ד:
כז דעל כיף ביו"ד אחר הכ"ף ואם כתב כף חסר יו"ד נראה דאין להקפיד בדיעבד. וכך היה מנהג נא אמון בימים מקדם לכתבו חסר כמ"ש בס' מחנה ישראל סי' פ"ז אות ט' ועיין ג"פ סימן קכ"ח ס"ק מ"ו:
ואם כתב די על במקום דעל בב' תיבות נר' דכשר ועי' לרמ"א סי' קכ"ו סכ"ח ובג"פ שם ס"ק ע"ז:
כח ימא באל"ף ואם כתב בה"א עיין כנה"ג סי' קכ"ט. ג"פ ס"ק מ"ו. ג"מ סי' מ"א ס"ד. ומנהג קושטא הקדום היה לכתבו בה"א. ועי' ויקרא אברהם בשדה מגרש דצ"ג:
כט רבא. באל"ף כן מנהגינו ואם דילג תיבת רבא כשר. עיין ג"פ ס"ק מ"ו. ואם כתב רבה בה"א אין קפידא, ועיין ג"מ סימן ס"ו. ובס' בית אהרן בסד"ה סי"א עי"ש מה שציין. ומנהגנו לכתוב רבא אף אם נשלח הגט למקום שאין כותבים רבא כיון דעל עיר הכתיבה קיימינן ועי' בס' שדי חמד אות י"ב:
ל מותבה. בה"א ואם כתב באל"ף כשר כ"כ הב"כ דכ"ה ויש מקומות שכותבים באל"ף. עיין לח"ש דקמ"ה חק"ל אה"ע סימן נ"א ואם לא כתב מותבה כלל כשר ג"פ סימן קכ"ח סקמ"ו:
לא אנא אם דילג תיבת אנא כתב הרב שער אשר במזה"ג אות ך' דפסול:
פ' בן פ' מנהגנו לכתוב בן פ' ולא בר פ' כס"א בסי' קכ"ט ס"א. ואם כ' בר עיין ג"פ בסי' קכ"ו ס"ק פ"א. ומנהגנו גם בחתי' העדים לחתום בן פ' אף אם במקום הנתינה נהגו לחתום בר פ' כדי שלא לשנות ממנהג חתימתם ככתוב אצלי במ"א ועיין שדי חמד אות י"ד:
לב העומד היום אם לא כתב היום וכתב העומד פה אין קפידא כ"כ בס' בית אהרן בס' הגט משם ס' א"ב דמ"ג ע"ב תיבת העומד הוא מלא וי"ו. ואם כתבו חסר אין להקפיד כמתבאר מדברי הכנה"ג סימן קכ"ז הגהב"י ץ' ובסימן קכ"ד בשער השמות אות ק"מ. ואם דילג תיבות העומד היום כשר כ"כ הג"פ בסימן קכ"ו סק"ג משם הרדב"ז ז"ל וה"ה אם דילג תיבת פה וכתב אנא פב"פ במתא כמתבאר שם:
לג פה אם דילג תיבת פה וכתב היום במתא אין להקפיד. עיין פאת ים דס"ז ע"א ועי' חיים ושלום ח"ב סימן כ"ז ועי"ל. ועי' בספר חיים לעולם אה"ע סימן ל"ב אות י"ג שכתב כן:
לד במתא אם לא כתב במתא אלא פה נ"א אין לחוש כמו שכתב מהר"מ מפאדוב"ה סימן י"ב וכן כתב הכנה"ג בסד"ה אות ל"ב וז"ל וכ"ש אם דילג מתא האמצעי שאצל עמידת המגרש וכתבו אצל הזמן. אם דילג אות ב' של במתא וכתב פה מתא אין קפידא. וכן היה מעשה פה נ"א בשנת תקע"ז והכשרוהו כמ"ש בק"פ אות א' ד"ג סע"ב:
לח נא אמון עי"ל בתיבת נא אמון הראשון:
לו וכל שום אחרן מנהגנו לכתבו גם כששולחין הגט למקום שאין כותבים וכהוראת הר' ג"פ ס"ק מ"ב בסימן קכ"ט. ועי' שדי חמד אות ט"ו שהאריך.
לז וחניכא מנהגנו לכתוב באל"ף ואם כתבו בה"א כשר. עי' ג"מ סי' נ"ט סי"ב:
לח דאית לי אם כתב די אית בב' תיבות כתב הרב הון רב אה"ע סימן יו"ד שיאריך הדל"ת ותשאר היו"ד מובלעת בתוכה והו"ד בספר עבודת משא סימן ל' אות כ"א ועי"ל בתיבת דהוית. ואם כתב דאית ליה נראה שיש להכשיר בדיעבד. ועיין שדי חמד במע"ג מ"ש בשם הצ"ץ סי' קפ"ב:
טל ולאבהתי. אם דילג תיבת ולאבהתי אין קפידא כמ"ש בג"פ סי' קכ"ו ס"ק פ"ג והכנה"ג בהגה"ט י"ח. בגט של גר שכותבים בן אברהם אבינו אם יש לכתוב ולא בהתי עיין בארות המים אה"ע סימן מ"ט ועיין לב שלמה סימן כ"א סכ"א בגיורת, ואם לא כתב שם אביו אין לכתוב ולאבהתי ואם כתבו אין קפידא כמ"ש הד"מ סימן ס"ח. ואם טעה וכתב ולאהבתי עיין בספר שמן המשחה בהלכות גיטין סימן ק"מ ובגט צ"ב האריך. ואם כתב ולאבתי עי"ל בתיבת ולאבהתיכי.
מ ולאחרי אם לא כתב תיבת ולאתרי נראה שאין לפוסלו כמתבאר ממה שהאריך הג"מ בסימן נ"ט ס"ו ועיין י"א סימן קכ"ו אות ל"ו. אם הקדים תיבת ולאתרי וכתבו קודם ולאבהתי נראה דאין להקפיד דאין מוקדם ומאוחר בזה כיון שאם דילג לגמרי הגט כשר. ועיין בספר ויקרא אברהם בשדה מגרש גט קי"ב.
מא צביתי בב' יודי"ן אחר הבי"ת ואחר התי"ד ואם כתב צבתי חסר יו"ד בין בי"ת לתי"ו עיין כנה"ג סימן קכ"ו הגה"ט ך' ובספר חיים ושלום ח"ב סימן רי"ג כתב צביתי בב' יודי"ן בין בית לתי"ו והוא טעות הניכר:
מב ברעות נפשי ואם כתב נפשאי באל"ף אחר השי"ן כשר. כ"כ הג"פ סימן קכ"ו ס"ק פ"ג:
מג בדלא אניסנא כתב הג"מ בשם הב"ש שיכתבם בחד שיטה. וכתב הברכת המים בסדר הגט שאם כתבו בב' שיטות שינתן לכתחילה אפילו שלא בשעה"ד ומקום עגון כיון שלא נזכר זה בשום פוסק. ועיין בס' בני בנימין אה"ע סימן כ"ה שכן הורה זקן הגאון מז"ה בעל חק"ל ז"ל בעה"ק ירושת"ו. ועיין ויקרא אברהם בשדה מגרש גט ב"ן ובספר שמן המשחה סימן קמ"ב אות קכ"ו ובספר בית אהרן בסדר הגט ס"ק כ"ה ציין עוד ע"ש ובספר נחלת שבעה בסד"ה דע"ד כתב בפשיטות להכשיר. ועיין הוראה דב"ד בש"ן אות וי"ו דל"ד ע"ב ובלחם שלמה דקמ"ח ע"ג, אם כתב בדלא אנסנא חסר יו"ד כתב הריק"ש בהגהותיו דכשר. ועיין גנזי חיים אות ג' גט מ"ט ובויקר"א בשדה מגרש גט מ"ח ולא ראו דברי הריק"ש ז"ל ועיין ישמח לב קושטא ח"ב סימן טו"ב ואם כתב בדלא אניסא חסר נו"ן אחרונה עיין ויקרא אברהם בשדה מגרש גט י"ד שהצריכו לכתוב גט אחר. ואם כ' בדלא אנוס בוי"ו אחר הנו"ן. כ' הרב נח"ש סימן מ"ד דלא מפסיל. וכן אם כתב בדלא אניס אינו פסול כמ"ש רי"ו הו"ד בב"י שם, ואם כתב כדלא אניסנא בכף במקום בי"ת עיין להריב"ש בסימן שי"ד הו"ד בב"י סימן קכ"ט:
מד ושבקית אם דילג וי"ו דושבקית אין להקפיד כי לא יש משמעות. אחר כן כתב הרב חיים שאל ח"א סי' ט"ל אות ב':
מה ופטרית נראה דאם דילג וי"ו דופטרית דאין קפידא כמש"ל. והרב לח"ש בדקמ"ה ע"ג כתב שאירע שהשמיט הסופר תיבת ופטרית ולא ניתן ונכתב אחר.
מו ותרוכית בוי"ו אחר הרי"ש ויאריך אותה יותר מהוי"ו הראשונה כמ"ש בג"מ ובלחם שלמה דקמ"ה ע"ג. ואם שינה הסדר והקדים המאוחר או איחר המוקדם אין קפידא. עיין לח"ש וברכת המים ועבודת משא סימן ח"י. ועיין גט פשוט ס"ק מ"ט ופ"ד:
מז יתיכי ליכי יתיכי בג' יודי"ן ליכי בב' יודי"ן ואם כ' לכי ביו"ד א' לא מפס' לחם שלמה דקמ"ה ע"ג וכ"כ הג"פ בס"ק פ"ר בשם הרדב"ז סי' ר"מ והנחלת שבעה באות ל'. ואם כ' ליכי יתיכי כתב הדב"מ דקמ"א שאירע מעשה והצריכו לכתוב גט אחר. וכ"כ בספר בארות המים סימן מ"ח שכתבו אחר משום מהיות טוב, וצריך לכותבם בתיבה אחת ואם כתב יתי כי לי כי בב' תיבות פסול ובדיעבד במקום עגון ובא ממקום אחר יש להכשיר. כ"כ הלח"ש בדקמ"ה ע"ג ועיין בארות המים סימן מ"ח דקפ"ו ע"ג ועיין בג"פ ובג"מ סימן ס"ג שהאריך. יתיכי בשיטה אחת וליכי בשיטה אחרת אין לחוש אפילו לכתחילה ודלא ממה שהבינו בי דינא רבא בעה"ק ירושת"ו סו"ד בקונט' אזן אהרן מע"ג אות מ"א ממ"ש הזכו"ל ח"ג אות ב' דהתם הכונה על יתיכי ועל ליכי כמובן הפשוט. אם דילג תיבת ליכי זה כראה מדברי הרב בארות המים סימן מ"ו דאין להכשיר כי דוקא בליכי האחרון הכשיר אם השמיטו יען כבר כתב אח"ך דיתיהוייין רשאה וכו' משא"כ בליכי הא', ונר"ל דבדיעבד יש להכשיר אם השמיט תיבת ליכי הראשון כיון דהדר מפרש יתיכי ליכי וילמוד ראשון מתחתון. ועיין לח"ש בדקמ"ה ע"ג שכתב אם השמיט ליכי הראשון עיין ביתיכי ליכי לקמן ושם הביא דברי הבארות המים סתם שאם לא כתב ליכי לא איכפת ולא ביאר שיש הפרש בין ראשון לאחרון. וכן עשה מעשה להכשיר הרב מא"ד הדין ז"ל כמ"ש בק"פ אות יו"ד די"ח ע"א ועיין להרב חיים שאל ח"א סי' ט' ועי"ל. אם דילג תיבת יתיכי עיין להרב ישמח לב קושטא נר"ו בח"ב סי' ס"ז שבא עתה לידי ושם הביא ממה"ג של הרב כמהרי"מ ז"ל שהצריכו לכתוב גט אחד והרב המחבר נר"י האריך שם:
מח אנת אם דילג תיבא אנת וכתב יתיכי ליכי אנתתי נסתפק הרב רח"ם ז"ל בספר חיים לעולם ח"ב סימן י"ד ושוב כתב שמצא הדבר מפורש בספר נחלת שבעה סי' מ"ה סל"ה להכשיר. ועיין קול אליהו ח"ב במחנה ישראל סימן פ"ז אות ו' שהצריך לכתוב גט אחר מפני תיבת אנת שדילג. ועי' בספר בית אהרן בסד"ה סכ"ט ויש ט"ס בדבריו ולא ראה מ"ש הרב נ"ש וכנז"ל ואכמ"ל. ועיין להרב ישמח לב קושטא אה"ע סימן י"ח. ובספר עבודת משא דע"ה ע"א. ואם כתב אנתה בה"א לבסוף כתב הרב גנזי חיים ז"ל במע"ג גט צ"ז שאין לפסול כיון שנמצא בכתובים אנתה בה"א לבסוף, אך אם כתב אנתי ביו"ד לבסוף ציין להרב עבודת משא דס"ח שאם הוא לאחר חתימה צריך גט אחר. ואם כתב את אנתתי עיין:
למהר"ש הלוי אה"ע סי' ב' שהכשיר ועיין ב"כ ד"פ ע"ג. ובספר בגדי יו"ט ח"ב באות א' ס"ג ועיין שם:
מה שציין:
מט אנתתי אם דילג תיבת אנתתי אין קפידא כמ"ש בספר שיו"ב בסימן קכ"ו ועיין לב שלמה דס"ד ע"ג ובספר ג"מ סימן ס"ד ס"ו. ועיין במחנה ישראל סימן פ"ז אות וי"ו. אם כתב אתתי חסר נו"ן כשר. ג"פ וג"מ סימן ס"ד אות ד', ואם דילג ב' תיבות אנת אנתתי וכתב יתיכי ליכי פב"פ יש לחוש לכתחילה. ועיין ישמח לב קושטא אה"ע סימן י"ח. והרב מחנה ישראל סימן פ"ז ס"ו הצריך בכגו"ד לכתוב גט אחר עי"ש:
ן פ' ברת פ' מנהגנו לכתוב ברת ולא בת כמ"ש הכס"א באה"ע סימן קכ"ט ס"א. שם האשה צריך שיהיה בתוך ששה שטות הראשונות כמ"ש השכנה"ג בסימן קכ"ד בשם י"א. וה' פנים מאירות ח"ג סימן מ"ה כתב שיש להכשיר בשי' שביעית אפילו שלא במקום עגון עי"ש. ואם צריך לכתוב דמתקריא פ' צריך לכותבו ביו"ד אחד. ואם כתבו בב' יודי"ן אחר הרי"ש אם אפשר בנקל לתקן:
דהיינו לגרור היו"ד ראשונה ולהאריך הרי"ש אף שנגמר הגט שפיר דמי. ונראה שאם כבר חתמו העדים שא"צ לתקן וכשר. כמו שמתבאר בכפר הוראה דב"ד בש"ן אות פ"ד דכ"ו ע"ב וע"ש בדס"ב ע"א:
נא העומדת היום ואם הוא גט הנשלח לאשה ע"י שליח כתב בש"ע סימן קכ"ח ס"כ שאין כותבים מקומה כלל. ומנהגנו לכתוב בכל מקום שאת עומדת כמ"ש מהריק"ש ז"ל ועיין ג"פ שם סקט"ו. ואם דילג תיבת העומדת היום רבו המכשירים. ועיין גנזי חיים אות ג' גט ז' וע"ח. וכר"ל שמנהגנו כשהוא גט ע"י שליח שכותב בכ"מ שאת עומדת והסופר העתיק ממנו שיש להכשיר בדיעבד והא עדיף מהשמיטו לגמרי כמובן ואכמ"ל. ועיין במה שציין הג"פ שם:
נב הכא אם דילג תיבת הכא אין להקפיד כמש"ל בתיבת הכא הראשון:
נג במתא אם דילג תיבת במתא כשר כמש"ל:
נד נא אמון צריך לכותבו בשיטה אחת כמש"ל וכ"כ הרב מאריה דאתרא הדין מהר"י פ'ראגי מהמה ז"ל בתשו' כת"י סימן צ"ד ה"ד הרה"ג כמהר"מ פארדו ז"ל בקונט' כ"י. והגם שהאריך להוכיח מהכתובים כי שם העיר היא נא לבד ואמון ר"ל רבתא או לשון גדולה, מ"מ הסכים לדעת הרב ז"ל שצריך לכותבו בשיטה אחת מהטעם שכתב הוא ז"ל דכיון שהורגלו כ"כ לקרות ולכתוב שם העיר אלכסנדריאה נא אמון א"כ כבר הוקבע לה השם הזה והו"ל כשם אחד שכתוב בב' תיבות כמו יו"ט ש"ט וכיוצא שאין כותבים אותו בבי שיטות עי"ש. ודבר ה' בפיהו אמת כמו שמצינו בש"ט כי שם הוא בפ"ע שם בן כח. וטוב ג"כ הוא שם בפ"ע כמו אם יגאלך טוב וכשהוסב השם ש"ט צריך לכותבו בשיטה אחת ודוק:
נה וכל שום אחרן עיין לעיל בשם האיש
נו וחניכא באל"ף ואם כתבו בה"א כשר כמש"ל:
נז דאית אם כתב די אית ביו"ד אחר הדל"ת עיין לעיל בתיבת דאית לי ולקמן בתיבת דהוית:
נח ליכי ולאבהתיכי אם דילג אות ה' וכ' ולאבתיכי העלה הרב חיים לעולם סימן כ' לכתוב גט אחר וכ"כ הרב גנזי חיים גט קמ"ה ופאת ים באות ג' דס"א ע"א ועי"ש אם כתב ולאבאתיכי אל"ף במקום ה"א. אם לא כתב שם אביה משמיט תיבת ולאבהתיכי ואם כתבו הגט כשר. ובס' י"א יש ט"ס כמ"ש בספר פאת ים במע"ג דס"ב ע"א. ועיין למהרש"ל ז"ל בספר לב שלמה בסי' ב"א סכ"א בגט של גיורת ועיין בארות המים אה"ע סימן מ"ט. ואם כתב ולאהבתיכי עיין בספר שמן המשחה הלכות גיטין סימן ק"מ. ואירע מעשה בשנת התרס"ה פה נ"א יע"א בגט שכ"מ שטעה הסופר ודילג אות ה' וכתב ולאבתיכי והיה שעה"ד והכשרתיו כי הטעם שכתבו המחמירים הינו מפני שמשמע לרצונך והוא קליש טובא דהוי חציו לה"ק וחציו תרגום. ועוד דתיבת ולאתריכי הבא אחריו הוא מפרש הקודם וילמד סתום מן המפורש בתיבת ולאבהתי ולאתרי, וכ"ש הוא מההיא שכתב המבי"ט בכתב ולאבהתי כי בב' תיבות שכשר. ואף מהרלנ"ח בסימן קכ"ט שפסל, נראה שמודה בדיעבד דכשר. ועוד יש להכשיר ע"ז מטעם ס"ס כמו שהעלה הרב שמן המשחה בסימן ק"מ שכתב ולאהבתיכי ונראה דה"ה לנ"ד שהשמיט אות ה' וכן ס"ל להרב שדי חמד נר"ו במע"ג אות י"ז ואכמ"ל.
נט ולאתריכי ואם הוא גט על ידי שליח שכותבים בכל מקום שאת עומדת משמיט תיבת ולאתריכי. ואם טעה הסופר וכתבו לא פסל כמ"ש בספר חיים שאל ח"א סימן ט"ל אות י"ג בהסכמת רבנן סבוראי ז"ל. ועיין י"א בסימן קכ"ו אות ל"ו:
ש
ס דהוית ואם כתב די הוית בב' תיבות וב' שיטות כתב הג"פ סימן קכ"ו ס"ק פ"ז דיראה דכשר וציין למ"ש שם בס"ק מ"ד ותשובת מהר"ם גאלאנטי סימן ו' וי"ט וקכ"ד ועיין הון רב סימן יו"ד. ואם כתב דהות חסר יו"ד כתב הלח"ש דקמ"ו ע"א שפסול לכתחילה. ועיין חת"ס אה"ע סימן מ"ז שכתב להכשיר בדיעבד שכבר נכתב. ואם דילג תיבת דהוית כשר. רמ"א בסימן קכ"ו סל"ה ועיין ג"כ שם ס"ק ץ':
סא אנתתי אם דילג תיבת אנתתי זה כשר כיון שכבר כתב אנת אנתתי קודם אך אם דילג שניהם יש לפסול ג"מ סימן ס"ד ס"ו וסימן ט' ס"ז. ואם כתב אתתי חסר נו"ן הגט כשר ג"פ סימן קכ"ו ס"ק צ"א:
סב מן אם לא כתב מן קדמת דנא כשר. רמ"א בסימן קכ"ו סל"ה:
סג קדמת. אם כתב מקדמת דנא ודילג תיבת מן כשר. ג"ע סימן ע' ס"ד ועיין חת"ס חאה"ע סימן מ"ט שהאריך.
סד דנא. באל"ף ונראה דאם כתב בה"א דכשר כיון שיש נוהגים לכתוב בה"א כמ"ש הכנה"ג בסי' קכ"ו הגה"ט כ"ו ובסימן קנ"ד בשער השמות אות קס"ד. אם דילג תיבת דנא לחוד כתב הרב ד"מ ח"א אה"ע סימן ע"א ו' שהצריכו לכתוב גט אחר ועיין אגורה באהלך דמ"ג ע"ג:
סה וכדו צריך להאריך הוי"ו האחרונה. ועי' ג"מ סי' ע"א שהאריך בפרטי דינים אלו. אם לא כתב הוי"ו האחרונה וכתב וכד הגט כשר. כמ"ש הרשב"א באלפי"ו סימן אלף רמ"ח. ועיין לח"ש דקמ"ו ע"א ועיין ג"מ סימן ע"א ס"ח. ויעויין ג"פ ס"ק מ"ח ומזבח אדמה דל"א ע"ב. ועיין שדי חמד אות כ"ג שהאריך. ואם כתב כדו והשמיט הוי"ו הראשונה כתב הרב פה"א ח"א דע"ג ע"ב משם הרב המגן דכשר. וס"ל שמ"ש רמ"א וי"ו שניה ר"ל וי"ו ראשונה עי"ש:
סו פטרית ושבקית ותרוכית ו' ארוכה ועי"ל:
ועי"ל:
סז יתיכי משפטו כיתיכי ליכי הראשון ועיין שם אם דילג תיבת יתיכי עי"ל שציינתי מ"ש הרב ישמח לב נר"ו בח"ב סימן ס"ז ואולי יש להקל בשעה"ד ביתיכי השני אחרי שכבר מוכח מתוכו כיון שכבר נכתב בראשונה. ועיין בספר יאיר נתיב סי' י"ח. ואם כתב ליכי יתיכי עיין בית אהרן די"ג וכתב הרב שדי חמד באות ך' דבדיעבד לית לן בה:
סח ליכי אם דילג תיבת ליכי וכתב יתיכי דיתהוייין כשר כמ"ש הבארות המים ה"ד לעיל. ועיין להר חיים שאל בח"א סי' ט' בדילג ליכי זה השני שצידד צדדים להכשיר ובפרט בליכי השני שנראה שאינו צריך ע"כ. ושם הביא מ"ש היאיר נתיב בסימן י"ח ומ"מ הסכים להחמיר כיון שהבעל לפנינו ועדיין לא נתגרשה עי"ש. ואם כתב ליבי בבי"ת עי' שדי חמד אות ך' מה שציין בזה. ונראה שיש להכשיר בדיעבד:
סט דיתיהויין נהגו לכותבם בחמשה יודי"ן ואם דילג הב' יודי"ן הראשוני' שבין דל"ת לתי"ו ובין תי"ו לה"א אין קפידא. כמ"ש בש"ע סימן קכ"ו סכ"ב ועיין ג"פ שם סקמ"ג. ואם דילג א' מהיודי"ן השלשה עיין ג"פ מס"ק ס"ה ואילך ובס"ק ע' העלה דאם לא כתבו הבעל אלא הסופר מפיו ולא בא הבעל לערער אם הוא במקום עגון ושעה"ד אם נתגרשה תנשא לכתחילה. ועיין ג"מ סימן ע"ד ס"ד ועיין ב"כ שכתב שיש להכשיר בשעה"ד ועיין עבודת משא סימן ל'. ונהגו לכותבם בתיבה אחת נראית כב' תיבות ובדיעבד אם כתבו בתיבה אחת לגמרי או בב' תיבות ואפילו בב' שיטין די בשיטה אחת תיהוייין בשיטה אחרת כשר. הג"פ בס"ק מ"ד ובג"מ סימן ע"ב ס"ד כתב משם הב"ש שמשמע שאם לא ניתן לא ינתן לכתחילה עי"ש ועיין להג"פ בס"ק ע"ז ופ"ז ובתשו' מהר"ם גאלאנטי שציין שם ועיין י"א סימן קכ"ו הגהב"י כ"א:
ועי"ל באות ע"ה.
ע רשאה. באל"ף וה"א לבסוף ואם כתב רשאי כשר במ"ע כ"כ השבות יעקב ח"א סי' קי"ח ה"ד הי"א בסימן קכ"ו אות כ"ו. אם השמיט תיבת רשאה נראה דכשר עי"ל בתיבת ושלטאה.
עא ושלטאה אם כתב ושלטה בה"א לבד כתב מהריב"ל ח"א כלל ד' סי' כ"א דכשר וה"ד הג"פ בס"ק ק"ה. וכן אם כתב ושלטא באל"ף לבד כתב הרב חיים לעולם בח"ב סימן ט"ז דכשר ועי"ש שהאריך בזה, ואם השמיט לגמרי תיבת ושנטאה. כתב מהריב"ל שם דכשר והישועות יעקב בסימן קכ"ו סקי"ג כתב ב' טעמים אחד שתיבה זאת הוא מהטופס ועוד דרשאה ושלטאה הוא ענין אחד והוא כפל הענין בע"ש ולפי"ז נראה דה"ה אם לא כתב רשאה וחם כתב ושלטאה שני פעמים הכשיר הרב שמן המשחה במעה"ג גט צ"ח.
עב בנפשיכי בב' יודי"ן אחר הש"ן ואחר הכ"ף ואם חיסר יו"ד שאחר השי"ן כשר. רמ"א בסימן קכ"ו סל"ז וכתב הג"פ ס"ק צ"ב דינתן לכתחילה בין אם נהגו לכותבו בב' יודי"ן וכתב אחת או אם נהגו באחת וכתב שתים ע"ש, ועי' בתשו' הרב"א סי' כ"ג הו"ד בג"פ שם. ובספר חיים ושלום ח"ב סימן ס"ג נכתב בטעות בנפשייכי שני יודין בין שין לכף:
עג למהך חסר יו"ד אחר הלמד ועיין ג"פ ס"ק ן' ואם כתבו מלא ולא כתבו הבעל ולא ערער עיין ג"מ סימן ע"ד ה"ד. צריך להזהר יפה ברגל של ה"א ונהגו להרחיקה יותר משאר ההי"ן ואם עשאה כשאר ההי"ן כשר ג"פ ס"ק נ"א. ואם נדבקה הה"א אם יוכל להפריד בסכין כיון שהוא מהטופס עיין ג"מ סימן ע"ד סק"ה. אם כתב למהר ריש במקום כף כשר ג"פ שם וכן אם היתה הכף גדולה ונקראת כדלי"ת יש להכשיר במק"ע ג"פ שם. אם השמיט תיבת למהך יש להכשיר בדיעבד ג"פ שם.
עד להתנסבא בה"א אחר הלמ"ד ולא באל"ף ואם כתבו באל"ף והרחיק לא תנסבא לכ"ע פסול. אך אם כתבו בתיבה אחת יש מכשירין כמ"ש בס' ג"פ ס"ק נ"ב ונפק"מ למק"ע ושעה"ד ועיין ג"פ סימן ע"ה ס"ב. נהגו לכתוב להתנסבא בלא שום יו"ד ואם כתב יו"ד אחר הה"א כשר ש"ע ורמ"א בסימן קכ"ו ס"ק ל"ח. אם דילג אות ה"א וכתב לתנסבא כשר כמ"ש הרשב"א סימן אל"ף קס"ג וכתב הפר"ח בסקל"ה שינתן לכתחי' אם דילג תי' להתנסבא הגט פסול אך אם כתבו אחר תיבת דיתיצביין הגט כשר. כ"כ בספר בית אהרן בסדר הגט אות מ"א ממזה"ג של הרב מ"א ז"ל עי"ש. ועיין ג"פ ס"ק צ"ג וצ"ו ובפר"ח ס"ק ט"ל כ' שאם נתגרשה תנשא לכתחילה עי"ש. ועיין שדי חמד אות כ"ו ובסו"ד יש טעות הניכר:
עה לכל גבר דיתיצבייין. משפטו ככתי' דיתהוייין ועיין מש"ל ואם נכתב חסר צ' הכשירו רבני קושטא כ"כ בספר עבודת משא סי' ל' הו"ד בס' בית אהרן בסדר הגט ועיין ג"פ סימן קכ"ו ס"ק ס"ב, וכן אם נכתב בב' שיטות די בשי' אחת ותיצבייין בשי' אחרת כתב להכשיר הרב שמן המשחה בדק"ט ע"ג צינו הרב בגדי יו"ט ח"ב אות ד', ועי"ל באות ס"ט:
עו ואגש חסר יו"ד בין אל"ף לנו"ן ואם כתבו מלא כתב הג"פ בסימן קכ"ו ס"ק נ"ג שאין לחוש לפוסלו. ועיין בספר חיים לעולם אה"ע סי' ל"ב שכתב שהכשיר מהרי"א ז"ל ע"פ הוראת הפר"ח סי' קכ"ו ס"ק מ"ג וציין להנחלת שבעה סימן מ"ו. ונראה דה"ה אם כ' ואניש ביו"ד אחר הנו"ן ועי' בתשו' מהר"מ אלשיך סימן ק"ב:
עז לא ימחא באל"ף ואם כתבו בה"א כבר כתב מב"י שאין לפסול אותו ועיין ג"פ ס"ק נ"ה והריק"ש בהגהותיו לסימן קכ"ו ובספר רב דגן ח"א סימן ז' אות ט'. ואם כתב ימחי ביו"ד יש להכשיר כמ"ש בג"פ ס"ק נ"ו. ואם כתבו בב' שורות כשר לכתחילה ועי"ל בתיבת בדלא אניסנא ובספר פני יצחק הנד"מ ח"ה אה"ע סימן ו' כתב שלא נמצא צורך זה בשום ספר. ועיין בברכת הימים הו"ד בספר שד"ח במע"ג ובספר משכנות הרועים מע"ג אות כ"ד כתב שנראה שהוא לעכובא עי"ש. ופשוט שדבר שאינו מעכב הוא אפילו שלא בשעה"ד וכ"ש הוא מתי' דיתיצביין. ועיין למהר"א ששון סימן כ"א:
עח בידיכי בג' יודין ואם כתב בדיכי חסר יו"ד א'. כתב הרב אגורה באהלך דגים ע"ג דהוה עובדא והכשירוהו אף שהיו"ד הוא מהשורש. הו"ד בספר ב"א בסדר הגט ונראה דכ"ש אם השמיט היו"ד השניה:
עט מן שמי מנהגנו לכותבו. ויש נוהגים שלא לכותבו ואף להנוהגים לכותבו אם טעה הסופר ולא כתבו נראה דאין בכך כלום כמתבאר מתשובת הרשב"א ז"ל שהביא הב"י וכן נראה מתשובת הרדב"ז סימן תל"ד ומהר"ם גאלאנטי סימן קכ"ד ה"ד הג"פ בס"ק צ"ה והרב לחם שלמה בדקמ"ו ע"ג כתב דכשר במק"ע. ועיין, פה"א דל"ב ע"א ובמזבח אדמה דף מ"ו ע"א:
פ מן יומא גם בגט ע"י שליח כותבים כן ולא מכי מטא גטא לידיכי כמ"ש הלק"ט בדג"ן הו"ד בכס"א אה"ע סימן קכ"ו וכמו שהעלה הרב קול אליהו ח"ב אה"ע סימן ל"ו, אם לא כתב מן יומא דנן עיין ג"פ בס"ק צ"ה דפסול מדרבנן. ועיין ג"מ סימן ע"ח ס"ב. אם דילג תיבת מן הוה עובדא ופסלוהו. כ"כ הרב פאת ים דס"ו ע"ג ד"ה ואירע. ועי' אגורה באהלך דמ"ג ע"ג זכור לאברהם ח"ג דקט"ו ע"ג ד"ה כותבין:
פא דנן אם לא כתב תיבת דנן כתב הכנה"ג בסימן קכ"ו הגה"ט אות ל' משם מהר"ם אלשיך ז"ל סימן ק"מ דכשר. וה"ד הג"מ שם ועיין י"א סימן קכ"ו אות כ"ו. ועיין פה"א ח"א הלכות גירושין דע"ט ע"א:
פכ ולעלם אם דלג תיבת ולעלם פסול ואפי נתגרשה לא תנשא כ"כ הג"פ בס"ק צ"ה ועיין שם מה שציין. ועיין ג"מ סי' ע"ח ס"ד:
פג והרי את תיבות אלו וה"א מלכ"א צריך לכותבם בשיטה יו"ד כדי שיתחיל בשיטה י"א ודן וכו' ואם אירע שכתב בשיטה י"א והרי את וכו' ודן וכו' עד פיטורין יש להכשיר דעקר ההקפדה הוא שלא יכתוב בשיטה י"ב אלא כדמו"י מעשה היה בעה"ק ירושלים ת"ו והכשירוהו כמ"ש בהוראה דב"ד באות יו"ד דכ"ו ע"ב:
פד מותרת בוי"ו אחר המ"ם ואם כתב מתרת חסר וי"ו עיין ג"פ ס"ק ל"ח שכ' משם הלבוש דאפשר דפסול אפילו בדיעבד. וכ"כ הכנה"ג והפר"ח ס"ק ס"א כתב שאינו דומה לפיסולי' אחרים המוזכרים בתלמוד ועיין בג"מ סימן ע"ט ס"ק ד'.
פה לכל אדם. תיבות והרי את מותרת לכל אדם יכתבם בשיטה אחת ואם נכתבו בב' שיטות כשר כמ"ש הב"כ בסד"ה ועיין גנזי חיים אות ג' גט קט"ו ובתשובה שהשבתי לעיר מכנאס הארכתי עי"ש ועיין ג"פ סימן קכ"ו ס"ק צ"ז ובלח"ש דקמ"ו ע"ד וכן נעשה מעשה פה נ"א בשנת תקס"ז שנכתבו בשיטה י"א תיבות לכל אדם ודן וכו' והכשירוהו כמ"ש בק"פ אות ב' ד"ה ע"ב. ועיין חיים לעולם אה"ע סי' ל"ב. ועיין באות שאח"ז:
פו ורן חסר יו"ד בין דל"ת לנו"ן ואם כתבו מלא עיין ג"מ סימן פ' ס"ד ועי' שבות יעקב ח"א סימן קי"ח ותיבת ודן יתחיל לכותבה בריש שיטה י"א ואם כתב והרי את מותרת לכל אדם ודן וכו' בשיטה י"א יש להכשיר וכן עשו מעשה בעיה"ק ירושת"ו כמ"ש בהוראת דב"ד אות יו"ד דט"ו ע"ב. ועיין בספר אגורה באהלך דמ"ג ע"ג שהכשירוהו ממ"ש הכנה"ג בסימן קכ"ו הגה"ט נ"א. אם דילג תיבת ודן ונתגרשה באותו גט דיינינן לה כספק מגורשת כ"כ הג"פ סימן קכ"ו ס"ק צ"ו:
פז די יהוי כתב מרן ז"ל בסמ"ג דנהגו לכותבו בב' תיבות ורמ"א סיים שאם כתבו תיבה אחת כשר והיינו דכתב דיהוי בב' יודי"ן. וכן אם כתב דהוי כתב רמ"א שם שכשר בשעה"ד ומק"ע ועיין ג"פ שם ועיין ויקרא אברהם בשד"ם ג"ט כ"ד. י"א שתיבות יהוי ליכי מנאי יהוי כתובים בשיטה אחת וכתב הרב ב"כ ז"ל שלא ראה מדקדקים בזה. וכ"כ הכנה"ג בשער השמות אות ק"פ:
פח ליכי בב' יורי"ן ואם כתב לכי ביו"ד אחת כשר כמש"ל, אם השמיט ליכי זה כר' שיש קפידא. ועיין בארות המים סימן מ"ו ועי' למב"י בר"סי קכ"ו שכתב דבעינן ודן ומנאי והג"פ בסס"ק צ"ו כתב משום דבעינן יד"מ שהוא מגרשה ובגט זה. ולא פירשו דבעינן לעכובא תיבת ליכי משום יד"ם שמגרש אשתו זאת ולא אשה אחרת ואולי י"ל דלגבי דידה כבר יש יד"מ בתיבת ליכי הקודמים וצ"י:
פט מנאי. חסר יו"ד אחר המ"ם ואם כתב מינאי ביו"ד עיין מאמר מרדכי דר"ג ע"ג שכתב שלא ינתן לכתחילה אם לא במקום עיגון ועיין ג"מ סימן פ' אות ז' ואות ח' והלח"ש בדקמ"ו ע"ג כתב דכשר בדיעבד. אם דילג תיבת מנאי אפילו נתגרשה בו דינינן לה כספק מגורשת כ"כ הג"פ סי' קכ"ו ס"ק צ"ו. אם כתב מנא בלא יו"ד באחרונה עיין חת"ס חאה"ע ח"ב סימן י"ט שנראה דעתו להחמיר ולא רצה לומר לא התר ולא איסור. ועיין שואל ומשיב מהדורא תנינא ח"ג סימן ס"ז שכתב להכשיר במק"ע.
צ ספר תרוכין צריך להאריך וי"ו דתרוכין שלא יהיה נראה כיו"ד ונהגו להאריכם יותר משאר ווי"ן אבל לא יותר מדאי ש"ע ורמ"א בסימן קכ"ו סי"א. ונראה שאם לא האריכם יותר משאר ווי"ן ואינם כראות כיו"ד דכשר לכתחילה כמתבאר מדברי הב"י שם ועיין מה שהאריך הרב ג"מ בתיבת וכדו בסימן ע"ה. תרוכין חסר יו"ד בין תי"ו לרי"ש ואם כתב ביו"ד כשר מהריק"ש בהגהותיו ופר"ח ס"ק מ"ה ועיין ב"כ בסד"ה שכתב דיש להכשיר בשעת הדחק. והלח"ש כתב בדקמ"ו ע"ג שיש להכשיר אפילו שלא בשעת הדחק ועי"ש מה שציין:
צא ואגרת חסר יו"ד בין אל"ף לגימ"ל ואם כתב אגירת ביו"ד אחר הגימ"ל עיין בתשו' הרב"א סימן כ"ג שכתב משם הרדב"ז דכשר במקום עגון אחר שיתקנוהו הב"ד וחו"ד בג"פ ס"ק מ'. ואם דילג אות ו' וכתב אגרת עיין פר"ח סימן קכ"ו:
צב שבוקין. צריך להאריך הוי"ו יותר משאר ווי"ן ואם לא האריך יותר ונקראת יפה וי"ו אין לפוסלו כמש"ל בתיבת תרוכין. צריך לכתוב שבוקין חסר יו"ד בין שי"ן לבי"ת ואם כתבו מלא כשר כמש"ל בתיבת תרוכין ועיין ג"פ ס"ק מ"ז, ואם כתב שובקין וי"ו אחר השי"ן עיין בספר ויקרא אברהם בשדה מגרש דצ"ו ע"א ואם כתב שבקין חסר וי"ו אחר הבי"ת עיין להרב ישמח לב קושטא אה"ע סימן כ':
צג וגט פיטורין מנהגנו עתה לכותבו בב' יודי"ן וכן נראה שהיה המנהג מזמן הרב כמהרי"ש ישראל ז"ל כמ"ש בק"פ אות יו"ד די"ח ע"א. ואתה תחזה להרב ק"פ ז"ל במנהגי נ"א אות י"ז שכתב שנהגו לכותבו חסר יו"ד בין פ"א לטי"ת עי"ש. ונראה שכתב כן ע"פ מ"ש עוד שם שנחלקו חכמי הדור במצרים על גט הבא מנא אמון שהיה כתוב בו פטורין חסר יו"ד ראשונה ונחלקו רבני הדור הו"ד בתשו' הרב"א ז"ל בסימן נ"ב ונ"ג ונ"ד כיעו"ש. ואין ראיה משם למנהג נ"א שאפשר שהב"ד של נ"א חשבו שבמצרים כותבים חסר וכתבו הגט כמקום הנתינה. אבל האמת שגם במצרים נהגו לכותבו בב' יודין וכמ"ש במנהגי מצרים שבספר טיב גיטין די"ד ע"א. וממקומו היא מוכרע ממה שנחלקו רבני הדור הנז' על הגט שבא למצרים והיה כתוב פטורין חסר יו"ד שהיו פוסלין ומכשירין והוא ברור. ותימה על הרב ק"פ שבמנהגי מצרים אות ז' כתב שמנהג מצרים לכותבו חסר יו"ד ראשונה וליתא כאמור. ואין ראיה מהגט ממצרים המובא בספר בארות המים סימן ס"ב שה"ד הרב ק"פ שם דהתם אפשר כתבוהו לפי מה שחשבו שהוא מנהג מקום הנתינה לכותבו חסר ודוק כי אכמ"ל. ובנוסח הגט המובא בספר בית אהרן בדנ"ה ע"א מפה נ"א משנת הדר"ת כתוב פטורין חסר יו"ד והוא ט"ס שהרי הרב המחבר שהרבה להשיב על השנוים שבגט לא העלה על דל שפתיו שינוי זה. ועיין בספה"ק תעלומות לב ח"א אה"ע סי' יו"ד ולמנהגנו שכותבים פיטורין בב' יודי"ן אין צורך להאריך הוי"ו דפיטורין כמ"ש הב"ש והח"ם וכ"כ הפר"ח שם בסימן קכ"ו ועיין ג"מ סימן פ"א ס"ו ובלח"ש דקמ"ו ע"ג ועי"ש מה שציין ומ"מ נהגו להאריכה מעט:
צד כדת משה וישראל. צריך שלא יהיה בשיטה אחרונה אלא תיבות אלו דוקא. ועיין ג"פ ס"ק ס'. ואם כתב ישראל באל"ף למ"ד כאחד כתב בש"ע סימן קכ"ו סי"ט שלא נפסל בכך. ומור"ם בהגה כתב דוקא בדיעבד או במקום עגון ועיין ג"פ סימן קכ"ה ס"ק ע"ה ובסימן קכ"ו סק"ו. בענין הארכת האותיות של כדת משה וישראל כדי שלא יסיים באמצע השיטה. כתב הג"פ בס"ק נ"ה שיאריך הדל"ת והתי"ו וה"א ורי"ש ולמ"ד דבכל הני אם יאריך אינו מפסיד צורתן וכו' עי"ש. והכנה"ג בסי' קפ"ו הגה"ט ס"ה בשם הרדב"ז כתב להזהיר הסופרים שלא יאריכו הדל"ת והרי"ש רק הה"א והתי"ו ע"כ. והג"מ סימן פ"ג ס"ה כתב שמנהג ירושלים להאריך חמשה אותיות והם אותם שכתב הג"פ והדב"ם דקע"ה כתב להאריך אותיות רדת"ה עי"ש. ואני הנהגתי פה העירה להאריך ג' אותיות שהם תל"ה תי"ו למ"ד וה"א: