שות תעלומות לב חלק ד· רבי אליהו בכור חזן
סימן כא
בענין אסיפת הרבנים שהיתה בעוב"י קראקא יע"א בחדש מנחם שנת התרס"ג ליצירה.
מודעת זאת איך בשנת התרס"ג העיר ה' את רוח ידידי הרה"ג ר' אהרן מענדל הכהן נ"י מו"ץ לעדת אחינו האשכנזים בעי"ת קאירו יע"א. לקרוא לאספה לרבני ישראל בעיר קראקא יע"א הסמוכה לגבול רוסיא ואשכנז, לבקש תרופה ומזור לחולי עמנו בית ישראל אשר רבו בם המחללים כל קדש ושלחו יד בעקרי תורתינו הקדושה, וגם בגדריה וסיגיה כפתוריה ופרחיה באשמת הסוררים ומורים אשר היו צריה לראש ובאו בה פריצים וחללוה, אשר ע"כ ראוי וחובה לחסום הדרך בפני רבנים שאינם מהוגנים ולתקן תקנה שלא יורשה שם רב לשבת על כסא הרבנות אם לא יהיה לו התר הוראה מרבנים מפורסמים. וגם כי בעניני אישות רבו התקלות בגטין וקידושין. וכן בענין איסורי שבת בדברים שנתחדשו בהמצאות חדשות ורבו בהם הדעות והסברות. ומדי דברו עמי בענין זה וראיתי כי הרבה מרבני וגאוני דורינו כבר נתנו ידם לו, אמרתי ועניתי להיות חבר ליראי ה'. ולהיות נמנה עמהם לדבר מצוה:
ובהיות כי בשנה ההיא ובשנה שלפניה אירע איזה עלילות דם בהרבה עיירות וסבלו ממנה כמה תלאות אחב"י. ע"כ בטרם נשים לדרך פעמנו כתבתי לאיזה רבנים כדברים האלה. הנה אנחנו נוסעים בדרך מצוה, לאסיפת הרבנים שתהיה בקראקא יע"א בחדש הזה. הנה רחש לבי דבר טוב ונשגב. כי אחרי שנרדפנו יגענו זה מאות בשנים בעלילת דם המתועבה. ובפרט בשנה הזאת בכמה עיירות. גם בארץ מצרים ארץ החופש והדרור אויבינו ילעגו בעלילת שקר הזאת. ומדי דברי עם גדולי ושרי המדינה, ראיתי כי צר להם מאד על הבערות הזאת בדור דעה הזה. אבל הם אמרו כי לא לבד הבוערים בעם הם חושדים בנו מרוע לב או מאשר מילדותם הוטבע להם וינקו משדי אמותם החשדה הזאת, אלא כי גם הרבה מהמלומדים שבהם היודעים שלא נכתב דבר רע זה בשום ספר מספרי ישראל. הם חושבים כי קול המון זה מדורות עולם. אולי יש לו שורש בקבלה איש מפי איש רק לבני ישראל. לכן אמרתי שראוי והגון שתחילת מעשה הרבנים מכל הארצות שיתוועדו לראשונה שתחילת כל יתוועדו בבית הכנסת בעיר הגדולה ההיא ויזמינו את שרי המדינה. ולעיני העמים השרים יפתחו שערי הכל הקדש וישבעו כולם בס"ת בחיק, כי העלילה הזאת היא עלילת שקר וכזב. ושלא נהיה מעולם דבר זה בשום עת וזמן, כי רציחת נפש הוא עון פלילי לכל הנברא בצלם אלהים על פי דת ישראל, ולא נמצא בשום ספר ולא קבלנו בזה שום רמז לא בכתב ולא בע"פ למנהג המכוער והרע שחושדים בנו ואולי נועיל בזה אם לא להבוערים בעם עכ"פ יועיל להמתוקנים והטובים שבהם. ובבואנו שמה לעיר קראקא הסכימו כל הרבנים הגאונים שיחיו לדעתי, ונעשה הדבר הגדול הזה להסיר חרפה מעל ישראל:
וזה נוסח הכתוב בפרטי כל שנדפס בקראקא בהוצאת ועד הקונגרים בשנת התרס"ג
השבועה. ביום א' ששה עשר לירח מנחם אב תרס"ג בשעה הי"ב באו הרבנים כחמשים במספר, לבהכ"נ הישן. בהכ"נ כבר היה מלא מאלפי אנשים שנדחקו לתוכו, אף כי שוטרי הפוליציי עמדו בפתח הבית ולא הניחו להכנס פנימה לכל הרוצה, בכל המנורות היו נרות דולקים ונורא היה המחזה עוד קודם שהתחילו עצם השבועה, הרבנים התעטופו בטליתות של מצוה ויעלו ויתיצבו על הבימה שאצל ארון הקדש ואלה שלא יכלו עוד לעלות שם באפס מקום נשארו עומדים על המעלות סביב להן. אחרי כן בא הרב הגאון מוהר"ר חיים ליבש הלוי איש הורוויץ ראב"ד דקראקא ויתיצב בתוך והרבנים עוטרים אותו מכל עבריו. לימינו עמד הרב הגאון ר' אלי' חזן העקסעלענץ חכם באשי מאלכסנדריא של מצרים לבוש בגדי השרד אשר לו ועל חזהו ארבעה אותות כבוד שכבדתהו ממשלת תוגרמא בזמנים שונים. החזן מר משה שור שר את הכתובים "מה טובו" וכו'. בתוך כך הובאו מבית הדפוס גליוני נוסח השבועה ויחלקום בין כל הרבנים. וככלות החזן שירתו פתח הרב הגאב"ד ודרש כדברים האלה:
הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליריאיו. יחס החכמה אל היראה בברכה זו, נקל לנו להבין בשימנו אל לב כי מחכמים בעניני העולם שאנו רגילים לשמוע רק חכמת אנושית, כשמתקבצים יחד לדון על אדות דבר הנוגע להטבת איזה סדרי האנושית. הרי הם צריכים להתחשב רק עם חכמתם ועם ישרת לבם בלבד רק לפניהם צריכים הם לתת דין וחשבון, אם זך וישר פעלם או חלילה יעותו משפט ויסלפו יושר. לא כן חכמי ישראל שחכמתם מוגבלת ביראת שמים ממעל (עיין שבת ל"א.) חכמי ישראל שבהם נאמר ראשית חכמה יראת ה' כשהם מתאספים יחדו לפעול דבר מה, מלבד מה שגם הם צריכים להתחשב עם שני השופטים האלה השכל והיושר, עוד יותר צריכים הם לשים לב לפני מי עוד הם עתידים לתת דין וחשבון מפעלם. אם אמנם המה פועלי אמת שפעולתם אמת לפי חקי וגבולי יוצר האדם מקור החכמה יתברך שגבל בתורתו הקדושה והטהורה, והוא הדבר שהורו לנו רבותינו. הרואה חכמי ישראל שנתקבצו יחדיו, שבודאי פעולת חכמתם תהיה לפי דרכה של תורה, הכי הוא אומר: "ברוך שחלק מחכמתו ליראיו":
אהובי רבותי היקרים. מארצות רחוקות וממדינות שונות. וביחוד העקסעלענץ הרב החכם באשי מאלכסנדריא של מצרים, טלטלו עצמם טלטלת גבר ויבאו הנה לשבת יחדו לפקח על חיזוק דת תוה"ק הנני מקדם את פניכם מורי ורבותי הנכבדים, בברכה זו שצוו לנו רבותינו ז"ל. אספתכם הקדושה והנכבדה שמטרתה להתיעץ ולישא וליתן על אודות תקנות בחוזק וקיום דת תוה"ק, שבודאי כל אחד יחוה דעתו לשם שמים. אספתכם זו תעורר בי רגשי קדש שלהבת יה. לברך בקול רם "ברוך שחלק מחכמתו ליראיו".
אמנם כן, מטרת האספה הזאת היא להתיעץ על תקנות בחזוק הדת והאמונה, בימים האלה, בעת רעה כזאת, שמיום אל יום תרבה סערת החפשיות לנשל את בני דור החדש מעץ החיים והם הולכים ופורקים מעליהם עול תורה ומצות ומנהגי אבותינו הקדושים, צועדים הרבנים מארצות ומדינות שונות את הצעד הראשון למצא עצות ולבקש דרכים לשוב ולהפיח בלבות אחינו האובדים והנדחים האלה את זיק אהבת התורה והמצות ולהשיב צאן אובדות על עדרן למען הרים קרן התורה והיראה לא רק בעיני בני עמנו כי אם גם בעיני כל יושבי תבל ושוכני ארץ אשר יראו כי אמנם שם ה' נקרא עלינו.
סבת האספה הנכחית בקראקא הוא, מפני כי בזמן האחרון בכלל גם בין הרבנים וצדיקי הדור שבכל הארצות מרגש היה החפץ והרצון הפנימי למועצה כללית לטובת כלל ישראל. וע"כ אמנם נחוצה היא אספת רבנים. ולא רק אספה פרטית כי אם גם כללית. אף כי עוד לא נדע ברור מה בצע באספתנו ומה נועיל בה.
" קול אומר קרא" לאספה לבא ולהתיעץ. אף כי "ואמר מה אקרא", מה אפשר לתקן היום, מי יודע אם יהיו דבריה והחלטותיה נשמעים, ומי יערוב כי תצא תועלת, אחרי כי כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה אחרי שכל כך ירדו פלאים התורה והמצוה המוסר והמדות, איך אפשר להועיל. בכל זאת רבותי הנכבדים אל יפול לבבכם אל תפחדו ואל תערצו, אם רק "רוח ה' נשבה בו" אם רק תהי כונת האספה לשם שמים יש תקוה כי אף אם יבש חציר נבל ציץ בכ"ז "ודבר אלהינו יקום לעולם"... גם זאת למודעי בפני קהל ועדה אנו צריכים כי בעד הוצאות החפץ הכללי הכח אל הפועל, הננו אסירי תודה להרב מקיירא העומד לפנינו, אשר בהתרגשות עצומה ועמל הרבה בלי לאות מסר נפשו להיות קול הקורא לרבנים מארבע כנפות הארץ לבא לאספה הנוכחית, אשר על ידה נקוה לסול מסלה להשיב תועי אמונה לדרך הישרה כפי האפשרות:
ובכן אהובי רבותי וחברי הנכבדים הנני מקוה כי מועצותינו והחלטותינו תתאמנה לדברי החוזה. שאף אם אמנם יבש חציר נבל ציץ ובכ"ז ודבר אלהינו יקום לעולם:
וע"כ רבותי היקרים הנני מרשה לי להביע את רגשי שמחתי מפגישתנו אל האספה הקדושה הזאת, אתם רבותי הנכבדים, מארצות רחוקות וממדינות שונות באתם הנה הנכם חיים בארצות שונות בין עמים שונים ואמונות שונות, בארצות שסדרי ממלכתן חוקיהן ומדותיהן שונים זה מזה הנכם ממלאים את חוקי החיים ומנהגי כל מדינה ומדינה איש על מחנהו ועל דגלו וממילא שונים הנכם. אולם כאשר נוגע לקיום התורה כולנו יחד עם אחד הננו לעבודת ה' ולשמירת מצוותיו וחוקיו בכל ארץ ומדינה שהננו עם אחד נחנו. וזהו שספרו לנו חז"ל. כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה פתח ר' יהודה בכבוד תורה ודרש. הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם וכי אותו היום ניתנה תורה לישראל והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה אלא ללמדך שחביבה התורה על לומדיה בכל יום כיום שנתנה מהר סיני (ברכות ס"ג ב'):
כי אמנם בעת צרה ליעקב כזאת. אחרי שבית מקדש חרב, העיר הקדושה והמחוזות היו לבזות, ואחינו שה פזורה ישראל, הזוחלים ורועדים מתגרת ידי הרומיים כמעט היו לשמה בהרס המרכז הישראלי הרוחני, הוא מקדש ה' אשר בירושלים, ורק יבנה וחכמיה נשארו בשארית הפליטה ע"י ר' יוחנן בן זכאי בעת רעה כזו שעם ישראל עמד על עברי פי פחת כשנכנסו חכמינו לכרם ביבנה, כלומר לפקח על הכרם המה ישראל כדכתיב כרם היה לידידי לעזקו ולסקלו מהשמיר והשית שהיו בו המה עון בית ישראל ופשעיהם לכל חטאתם. כשחכמינו נכנסו לכרם ההוא לתקנו, כמו שבאמת תקנות גדולות נתקנו שם. והנאספים הראו כי חביבה עליהם תורה כיום שנתנה בסיני, אז באמת קרא ר' יהודה מקירות הלב. הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם. אחרי כל ההרפתקאות והחרבנות שעברו עליך הנך חוזר עוד הפעם להיות עם לה' אלהיך:
גם אתם רבותי הנכבדים בהטריחכם עצמכם מארצות רחוקות וממדינות וממלכות שונות והנכם נכנסים עתה לכרם בית ישראל לעזקו ולסקלו ולתקנו, גם אתם מראים היום כי חביבה עליכם תורה כיום נתינתה בסיני בששון ובשמחת לבב הנני קורא גם אני ממעמקי לבבי את הקריאה הזאת. הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם.
אולם אהובי רבותי, אוי לי כי שמחתי תהפך לי לתוגה, בה בשעה שאינני מוצא די מלין בפי להביע את רגשי שמחתי מדי אראה אתכם נקבצים ועומדים לפני בה בשעה פתאום הננו טובעים בים של דאגה וצער מדי נעיף עין אל אלפי הפצעים הפוצעים את לב העברי ופולחים כליותיו בארצות שונות. ואם כי אין ביכלתנו לרפא את כלם, אבל איננו בני חורין להבטל מבקש תרופה לפחות להפצע היותר כורא ואיום, היותר יוקד ונוקב ויורד עד דכדוכה של נפש.
וע"כ רבותי הנקבצים הנה מארבע כנפות הארץ, חזון שלא היה בעולמים זמן רב, הבו נא ונשתמש ברגע הנשגב ונאדר הזה להבליט פעם אחד לפני כל העולם הנאור את מחאתינו העזה והנמרצה נגד העלילה היותר בזויה והכי כוזבה, נגד העלילה שהרבתה לשפוך בנו דם נקי ורב היא עלילת דם הנוראה, ואת שם ה' אלהי ישראל נקרא נא לעד כי חפים אנחנו מפשע רב ונורא כזה:
ואולם אנחנו אזרחי ממלכת אוסטריא אונגארן אין לנו צורך בזה. הודות לה' ית' הננו מתענגים תחת חסות אדוננו הקיסר הטוב ומטיב פראנץ יוסף יר"ה (העם קם ממושבותיהם בהזכר שם הקיסר יר"ה) אשר יחסה עלינו תמיד ואשר בעבור זה אסירי תודה הננו לו כל הימים. אבל מקרי הימים האחרונים הוכיחו לנו כי לארצות רחוקות שתושביהן עוד לא עלו כל כך במעלות ההשכלה אמנם הודעתינו זאת נחוצה מאד. ההודעה הנמרצה ונלהבה שאנחנו מודיעים היום תעורר נא רגש היושר בלב כל אהובי אדם האמתים לקום ולמחות אתנו יחד בכל עוז נגד אותה העלילה הבזויה והכוזבה:
ואמנם עצם הצורך למחות נגד עלילה בזויה כזו הוא ג"כ חרפה גדולה מאין כמוה, אבל החרפה הזאת רק אל חיק אלה המכריחים אותנו לזה תשוב. ובלב קרוע ומרתח מחליטים הרבנים לישא אל שמים ידם להשבע שבועת אמונים על הדבר הברור ההוא שאמנם מובן מאליו הנהו לכל ישרי לב. ואולם כלימה תכסה פנינו בהעלותינו על לבנו, כי אנחנו צאצאי אבותינו הקדושים ונביאינו הטהורים הראשונים שהכירו באחדות הבורא יתברך מקור האמת מוכרחים היום להשבע כי חפים אנחנו מפשע רב וגעל נפש כזה כלימה תכסה פנינו עת אנחנו מפיצי ההשכלה האמתית מקור חקי המוסר והמדות בעד כל העמים הנאורים נחשדים בעון מר ונבזה כזה:
אכל לא לנו לא לנו. כי אם למען האנושית כולה היא מטרתינו היום הזה, לא לנו, כי אם למען נקות את האנושית כלה מפשע רב, לחשוד בכשרים הננו דורשים מאת כל הרבנים לקרא בשם ה' ולהשבע כי אותה תעלילה הנובעת ממקור סכלות ורע לב, עלילת שוא ודבת שקר היא, למען אשר כליל תחלוף ותעבור מן העולם לעד ולעולמי עולמים:
הרב ר' אליהו עקיבא ראבינאוויץ מפאלטווא פנה עצמו אל העם ואומר בקול מחריד לבבות:
אחים יקרים אתם ידעתם, כי לא למענינו לא למען תועלתנו הפרטית באנו הנה, כי אם למענכם ולמען כל בית ישראל התאספנו פה להשבע היום וע"כ התאחדו נא גם אתם עם הרבנים בשבועתנו זאת, כי מי כמוכם יודעים שיכולים גם אתם להשבע כמונו. ה"אמן" שתענו כולכם על שבועתנו הרי הוא שבועה ממש, ע"פ דין תורתינו הקדושה. וע"כ ראו נא אחים יקרים, לעמוד ברעדה ולשמוע מלה במלה כל נוסח שבועה שנשבע, ואח"כ ענו נא אמן בלב שלם וה' יראה בענינו ויאזין שועתנו להסיר ממנו כל שטנה ועלילת שקר:
אח"כ פתחו את ארה"ק ויוציאו ס"ת והרב הגאבד"ק קראקא בהחזיקו בו החל לקרא את השבועה וכל הרבנים בבכי נורא עד מאד קראו אחריו מלה במלה מתוך גליון נדפס שהחזיק כל אחד בידו הרועדת את השבועה הזאת:
באחד בשבת בששה עשר יום לחדש מנחם אב בשנת חמשת אלפים ושש מאות וששים ושלש לבריאת עולם. אנחנו הרבנים שהתאספנו מארצות שונות לבהכ"נ הישן פה קראקא. הננו נשבעים היום שבועת התורה על דעת הבורא ברוך הוא ועל דעת כל יושבי תבל, בשם י"י אלהי השמים והארץ, הבוחן כליות ולב ויודע מחשבות אדם. איך שהעלילה הנמבזה המעוררת גועל נפש, עלילת הדם שהורו והוגו אנשי זדון ומרמה להעליל על אחינו בני ישראל במדינות שונות זה שנות מאות, שמשתמשים בדם אדם של אינם יהודים או אינן יהודיות לצורך עבודה דתית, מצוה או מנהג או לאיזה שום תכלית אחרת. הנה היא עלילת שקר וכזב. גם לא ראינו ולא מצאנו בשום ספר מספרי תורתינו הקדושה שבכתב ושבעל פה, דהיינו תורה, נביאים וכתובים. ותלמוד בבלי וירושלמי. וספרא וספרי ומכלתות ותוספות וכל המדרשים והזוהר וכל ספרי הקבלה ושולחן ערוך וכל הפוסקים הראשונים והאחרונים ושארי ספרים בלי שום יוצא מהכלל, שום דבר חוק ומשפט או אפילו אתה מנהג, או איזה רמז רמיזה על אודות מעשה מכוער ומגונה כזה. גם אנחנו הרבנים אשר קבלנו מאבותינו ואבות אבותינו ידיעת התורה והמצות והמנהגים לכל פרטיהם ודקדוקיהם לא קבלנו ולא שמענו מהם שום מצוה או מנהג נתעב כזה. ואף לא ראינו ולא שמענו מעולם שתמצא בינינו איזה כתה או אנשים פרטים שיעשו חלילה כדבר הרע והמשוקץ והמתעב הזה, וכשם שאנו נשבעים באמת ובתמים ובישרת לבב. כן יעזרנו י"י בכל אשר נפנה אמן:
וקול רעש גדול ונורא התפרץ מכל הקהל: "אמן".
אח"כ פתח הרה"ג ר' אליהו חזן העקסעלענץ חכם באשי מאלכסנדריא את נאומו בשפת עבר לאמר:
" אחינו בני ישראל אנו באנו מארץ רחוקה, מערי מצרים אל האספה הקדושה להרמת קרן תורתינו הקדושה, תחלת מעשנו לשם שמים להסיר חרפה מעל ישראל בעלילת הדם המתועבה אשר רבים חללים הפילה. וכבר מלפנים המלכים והקיסרים והרבה אפיפורים פרסמו ובררו שהיא עלילת שוא ושקר. ואדוננו השולטן יר"ה שאנו חוסים בצלו בחקה אחת ומשפט אחד אישר וקיים מאמר (פירמאן) אביו השולטן המנוח. אשר יצא דבר מלכות מלפניו זה ששים שנה ששום שוטר ומושל לא יטה אזן לעלילה הרשעה הזאת, גם הקיסר הרחמן ניקולאי השני יר"ה קיסר רוסיא הראה בעליל אשר יתעב העלילה הזאת והמעלילים בצוותו לשלוח שרים גדולים ונכבדים לחקור ולדרוש ולענוש קשה את כל הפושעים בצרת אחינו בקישנוב. גם המתוקנים והמלומדים שבנוצרים ידעו והכירו את האמת כי חפים אנו מפשע כזה, ולהסיר כל שמץ חשדא מדלת העם והבוערים שבהם, הכה באנו היום להשבע בבהכ"נ ובספר תורה לעיני העמים והשרים, כי עלילה זאת היא שקר וכזב. נקוה כי הרשעה הרעה הזאת כעשן תכלה ונחיה עם כל העמים יחד באהבה ואחוה וריעות כי אב אחד לכלנו ואל אחד בראנו ונהיה תמיד נאמנים למלכים ולקיסרים ולחוקי כל הארצות אשר בשלומם שלום יהיה לנו ונזכה לראות בנחמת ציון. ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום":
הרב ר' יהונתן בנימין הלוי איש הורוויץ מאלשא- קובין תרגם לפני הקהל את הנאום הנ"ל בשפת אשכנז צחה:
הרב ר' אהרן מענדל הכהן מקאירא אמר:
"מה מר גורלנו ומה מכוער ושפל ערכנו, שמכרחים אנו להשבע כי איננו רוצחים ואוכלי דם אדם. אבל מה נעשה, וגורל אחינו בני ישראל בארצות שונות יכריחנו לזה. יראה ה' בענינו ויאמר די לצרותינו:
אח"כ התפלל הש"ץ תפלת "הנותן תשועה" לאשר והצלחת הקיסר יר"ה ויענו אמן בקול אדיר ונורא נכר היה כי מעומקא דלבא היתה תפלתם זאת. אחרי כן התחילו לצאת מבהכ"נ:
בכלל נורא היה המחזה בבית ה' קול בכי הרבנים ורבים מן העם בשעת השבועה וידיהם הרועדות בהחזיקן לפניהם את השבועה עוררו בקרב הרואה רגשי תוגה שאין לציירם ולתארם עלי הגליון בשום אופן. ירא ה' בעני עמו ויסיר מעליו כל שנאה ומשטמה רק ישים להם שלום עד יבוא לציון גואל במהרה בימינו אמן:
הרב מאלשא-קובין נאם דברי רצון ויתן תודה ותשואות חן לקהל עדת קראקא להרב הגאב"ד ולראש העדה יועץ הקסרי מר הירש לנדא ומסיים בשבח הרבנים שהטריחו עצמם לבא הנה:
ראש העדה מר לנדא, השיב להרבנים ויזכיר כי הוא ועדתו חושבים להם לכבוד גדול את העובדא הזאת אשר לזכר עולם יהיה לעיר קראקא, שכל כך רבנים התאספו לתוכה ובה נעשה הענין הגדול ההוא. ע"כ מהפרטי כל:
אחרי כן הועתק נוסח השבועה הזאת בעיר ברלין יע"א ללשון לטין צחה ונכתבה על קלף וחתמנו בה בשם כל רבני האסיפה. אנכי הצעיר נשיא הכבוד והרב הגאון אבדק"ק קראקא יע"א נשיא האסיפה והונחה למשמרת לדור אחרון באוצר הכתבים של חברת כי"ח בפאריז יע"א:
ובהיות אחרי כן שמעתי שאיזה מהרבנים היו מערערים על השבועה הזאת שהייתה כמו שבועת שוא או שבועה שאינה צריכה, וכאשר רמז על זה הרה"ג מו"ה מנחם לאנדא נ" הגאב"ד נאוודוואר יע"א בקונטריס מקיץ נרדמים שהוציא לאור בענין אסיפת קראקא. (וכבר השבתי על דבריו עי"ל בסימן שאחר זה) ראיתי נכון להביא פה העתק מה שכתוב בספר ישועה ונחמה שער הראשון דט"ו ע"ג ואילך בדבר מסע משה השר הצדיק מונטיפיורי זלה"ה בענין עלילת הדם שהיתה בדמשק. וטרם נסיעתו כתבו אליו בשבועת האלה הרבנים הגאונים דק"ק אשכנזים וק"ק ספרדים מעוב"י לונדון וז"ל:
ואלה דברי הספר אשר שלח הגאון הערשעל רב רבני לונדאן אל השר מונטיפ'יורי, כאשר התעתד לאחוז הדרך:
ידידי איש הנכבד. טרם תעשה את שליחותך היקרה והרצויה בעיני אלהים הנני חפץ להעיר לך איזה הערות אשר הערני רוחי עליהן, גם מפאת חובת משמרתי גם מפאת המסבות:
ידעת יקירי כי נקיים בני עמנו תכלית נקיון מהחטאת אשר טפלו אויביהם בם, והנך יכול להתערב לפני בני האדם גם בכבודך גם בחלקך בעולם הבא כי לא יש ולא היה בישראל מעולם דת או מנהג הצריך לדם אדם. אולם על פי החזיונות החדשות הנני דואג פן יאמרו מלשיננו כי בכל אלה יש רגלים למנהג ההוא ואתה לא ידעתו אחרי כי כבר למדו לשונם לדבר שקר כי אין מגלים את הסוד בלתי אם לרבנים בישראל לבדם ולא לכל איש פרטי ולכן הם יודו לדבריך ויאמרו כי כנים המה ביחס אל ידיעת נפשך ונכזבים ביחס אל עצם העלילה אשר המה מחפיאים על עדת ישראל כלה:
על כן הנני בא בכח הרבנות להפיל את הקיר ואת הטיח התפל אשר טחו, כי אותי חננה ההשגחה לשבת על כסא הרבנות ארבעים שנה בעיר ואם לקהלות ישראל אשר בבריטאניה, גם אבי הנכבד זכרו לברכה היה רב באשכנז וישתמש ברבנות לאנדאן וערים גדולות זולתן באירופה וגם הוא ירש את המעלה הזאת מאביו ואבותנו מאבותנו למעלה מעשרה דורות, כלם אנשים מצוינים ברבנות היו והתורה השתלשלה בבית אבותי מאב לבן עד בואה אלי עד כי אין בקי ממני בכל דבר חק ומשפט מצוה מנהג ומעשה אשר נעשה בישראל, אדברה ואל יחשב לי לגאוה, כי שב וישיש אני ומה תקות זקן כמוני עוד בארץ, יום יום הנני מתעתד לעמוד לפני השופט העליון אלהי ישראל אשר השמיעני את דברת קדשו בהר סיני לאמר:
לא תרצח לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, הנני יודע את הדין אשר אני עתיד לתת על דברי, והנני מקבל אותו על נפשי בלי ערמה ובלא לב ולב, נאמן עלי הדיין חבר אני אל השבועה הנוראה אשר נשבע בשם הכלל מאתים שנה לפני הדור הזה החסיד ר' מנשה בן ישראל נגד העלילה הזאת היא השבועה אשר על פיה הותרו בני עמנו לשוב לשבת בממלכת בריטאניה:
נוסח השבועה ההיא נמצא בספרו תשועת ישראל והנני משתמש בלשונו ועונה אחריו מלה במלה את הדברים האלה:
והיה אם לא תאמינו לראיות הנזכרת ואנחנו אין בידינו להוכיח כי שקר הדבר על ידי עדים כי אין עדות על מעשה אשר לא נעשה:
הנני אנוס לקיים את דברי על פי שבועה כאשר צונו השם הנני נשבע בלי שפתי מרמה ותחבולות לבב בהשם אל עליון קונה שמים וארץ אשר נתן תורה ומצות לעמו ישראל על הר סיני. וגם כפי ידיעתי אשר ידעתי ואשר שמעתי מפי שמועה ראויה להאמן או אשר קניתי בספר מספרי ישראל לא נעשה ולא נרצה לעשות התועבה הזאת, ואם שקר מלי יחולו על ראשי כל הקללות והמארות הכתובים בתורת כהנים ובמשנה תורה לא אראה בנחמת ציון וירושלים, ועצמותי לא תחיינה בעת אשר יקיצו המתים לתחית עולם אחוה כי יאמינו לי:
את השבועה החמורה הזאת אשר נטפל אליה גם הצדיק החכם ר' משה בן מנחם ויקבל על נפשו לשבוע אותה מלה במלה ואחרי ר' מנחם בן ישראל את שבועתי זאת הנני מניח בידיך היום אף כי אני בעניי הנני אך למותר אחרי שני הגדולים האלה אשר דבריהם אינם צריכים חיזוק. אף זאת ידעתי כי בארצינו המשכילה אין עוד חפץ להכזיב את העלילה ההיא בשבו' ובכל זאת מי יודע אם לא יש חפץ בשבועתי להניח את דעת השוקדים על דבר אמת בארץ אשר אתה הולך עליה:
ברכתי תלוך בדרך הזה ידידי הנכבד, עלה והצלה, יואל אלוה לתת לפעלך את האחרית הטובה הראויה לדבר אמת כזה, אשר אתה הולך להוכיח יוצא לאור את תמת לבבנו ואת נקיון כפינו לעיני כל גויי הארץ. ושלום לך:
לאנדאן כ"ט סיון ת"ר שלמה הירשעל.
גם החכם ר' דוד מלדולה חכם קהלת הספרדים אשר בלאנדאן נלוה ביום ההוא בכתב מיוחד אל דברי שלמה ואל שבועתו ע"כ: