אור ברסלב

שות תעלומות לב חלק ד· רבי אליהו בכור חזן

סימן יג

סימן יב

בדין קידושין הנ"ל והספיקות הנופלים בהם

מעשה שהיה בעיר טאנג'יר יע"א בסיעה של בנ"א הבאים ממארוקו לעלות לעיה"ק ירושלם ת"ו ונזדמנו כולם לפונדק אחד, ושם אתם נער עברי ובתולה בת ישראל ואמה, ועמהם ג' אחים ואיש אחד זר. ובבואם פה העירה נ"א יע"א הלכה הבת הנז' לשרת בבית אחד מתושבי העיר, ואז הוציא הנער הנז' קול שקדשה בטאנג'ה. ולכן עשינו קב"ע ובא האיש הזר הנז' ואחד מן האחים הנז' והאיש הזר העיד שנתן לה חותם של כסף ואמ"ל הרי א"מ לי בזה כדמו"י, ואחד מן האחים העיד בפניו שנתן לה טבעת ואמ"ל זה הקידוש שלך. וכשנשאלו על הזמן אמרו שניהם שעבר כמו שני חדשים מו"מ ועל שאלת הב"ד אם ייחד עדים, השיבו שניהם כי היה עמהם עוד אחד מטאנג'ה שמו ר' יעקב, ואמר לכולם שהיו שם הב' הנז' והג' אחים הוו עדים בדבר, והאח הב' בא לב"ד ואמר שהיה חולה ואינו זוכר מזה כלום. והבתולה הנז' מכחשת את הכל ואומרת שלא קבלה ממנו דבר ולא נתקדשה לו. וכתבנו להרב המו"ץ בטאנג'ה שיחקור על ר' יעקב הנז' וכתב לנו שיגע ומצא שני אנשים ששמם רבי יעקב ושניהם אמרו שלא ידעו מזה כלל. זהו תוכן השאלה בקיצור ושואלי"ם הלכו, אם הנערה הזאת היא קשורה עמו וצריכה גט או לא ויבא שכמ"ה:

וכשאני לעצמי חפץ היתי לחשוך עצמי מדין זה, שאינם מבני קהל עדתנו. וגם מעשה שהיה לא בקהלתנו נעשה, אשר ת"ל מיום שעשינו ההסכמה הכללית לכל ערי מצרים בהפקעת הקידושין ופיסול העדים לא ערב אל לבו שום אדם לעשות זר מעשיהו, אכן בהיות הנערה הזאת נשארה פה והיא משרתת בבית אחרים, וחוששני לה מחטאת, ע"כ ההכרח אלצני להטפל בדבר. וטרם כל בקשתי מהנער המנוער הזה לגרשה בג"פ. ופיסתיו בכמה פיוסין, וגם הבטחתיו לתת לו מנה הראויה לרצותו ברצי כסף, וגם דברתי אתו קשות ואיומים. וכל זה לא הועיל והוא באחת שתשב עד שתלבין ראשה והוא לא יגרשנה, אז דברתי על לב הנערה למען תהיה לו לאשה, ואף היא תשיב אמריה כי בוחרת היא מות מחיים עם נער ובער כזה, וצועקת במרה כי היא לא נתקדשה לו, והעדים עדי שקר הם, ומוטב שתשב עגונא כל ימיה ולא תהיה לאיש הזה לאשה, ונא רציתי לכופה עוד בדברים שתהיה לאיש השנוי לה ומואסת בו, שלדעת רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל אם טענה מאיס עלי כופין אותו לגרש, ואף שחלקו עליו כל רבני דורו משום חומרא דא"א. מ"מ כתב הרשב"ש שאם מקודם שנשאת ידוע שהיתה מואסת בו לכ"ע נקטינן כהרמב"ם וכייפינן ליה לגרש, וכ"ש שאין נכון הדבר להשתדל עם האשה שתנשא לו כמ"ש. ויען אינו בכחנו עתה לכופו להבער הזה לגרש, ובדברים לא יוסר האויל הזה, חובה עלינו לתור ולדרוש אם לפי דין תוה"ק אינה צריכה גט, ולא תעשינה ידיו תושיה, וכגו"ד מצוה שלא לפוסלה לכהונה, וכמו שהאריכו הפוסקים זלה"ה הלא בספרתם.

ובהיות אין הפנאי מסכים עמדי להאריך בכל פרטי הסעיפים בענין זה. ע"כ הנני בא בקצר אמיץ לברר הספקות הרבים שיש בנדון זה:

א' הלשון הגרוע לדברי העד הא' שאמ"ל זה הקידוש שלך:

ב' ששני העדים הכחישו זה את זה בגופה של עדות של הקידושין. ב' שהוזמנו להעיד כשרים ופסולים ופיסול הפסולים הוא דאורייתא. ד' דאפי' נימא שנשאר ע"א כשר ואפי' לדעת המחמירים בע"א, הרי הוא מוכחש מהאשה ולכ"ע ע"א בהכחשה לאו כלום הוא, ובפרט שהעד הכשר הוא מוכחש מהאשה והעד הב'. ה' שלא ידעו לכוין יום המעשה. ו' שיש הסכמה בערי מארוקו שלא לקדש אלא ברשות ב"ד.

ומעתה נבין ונדון בדברי העדים שהעידו לפנינו כי אחד מהאחים כבר מת ונלב"ע ואותו ר' יעקב שהזכירו כבר דרשנו. עליו מעי"ת טאנג'א ולא נמצא כמ"ש הרה"ג המו"ץ הי"ו וכמבואר במכתבו הבאה לעיל. וכיון דליתיה קמן לית לן למיחש שבא יבא אח"כ ויעיד כדאמרינן בפ"ב דכתובות דכ"ג ע"ב עדיה בצד אסתן ותאסר. ואע"ג דממ"ש במס' קידושין די"ב הא איכא סהדי באידית ומשני השתא מיהא ליתנהו קמן ומסיק דאביי ורבא לא ס"ל להא דר"ח והם אמרו אם הקלו בשבויה נקל בא"א. והרב שמחת יו"ט בסימן ח' דל"א ע"ב תמה מזה על מהרי"א בסימן רנ"ז והרב מוהרד"ף ז"ל שסמך עליו כיעו"ש. כבר הבאתי בספרי תעלומות לב ח"ג בקונטריס השליחות סימן ג' תשובת הריב"ש בסימן קכ"ג הובאה בב"י סימן מ"ב ותשובת הרשב"ץ בח"א סימן קל"ב. ומשם יתבאר דהיכא שהקידושין אינם ברורים ובקול בעלמא שיש עדים גם אביי ורבא מודו דלא חיישינן. ובפרט היכא שכבר דרשנו עליו במקומו ולא נמנא כנ"ד:

אתאן לדברי העד שהוא אחד מהאחים שהעיד ואמ"ל זה הקידוש שלך, שנראה ודאי שהם דברים שאין בהם ממש לקדש את האשה. ואפי' אמר זה הקידושין שלך אינו מועיל כמ"ש הרשב"ש בסימן תקפ"ג וכ"כ מרן ז"ל בתשובה סימן ד' שאם אמר אלו קידושין שלך או קידושין לבתך ולא פירש למי מקדשה אין כאן מיחוש ואינה צריכה גט וראיתי מה שכתבת בדברי החולקים להצריכה גט ואיני רואה בדבריהם ממש להשיב עליהם כלל ע"כ. וכ"כ בסימן ח' שהדין דין אמת שאין כאן בית מיחוש עי"ש והיינו ע"פ מה שפסק לעיקר בש"ע סימן כ"ז שאם לא אמר לי אינה מקודשת. וכ"ש שלשון קידושין שלך הו"ל שם דבר ולא מהני ובעינן שיאמר דברים שהאשה מתקדשת בהם וכמ"ש ר' ישעיה וסייעתו ה"ד מהריב"ל ז"ל ח"א סימן ח"י וכ"כ הרשב"ש סימן תקפ"ג באומר זה הקידושין שלך שאינו מועיל. ובלשון האדו קידושימך רבו המתירים כמבואר בספר נבחר מכסף סימן כ"ז וכ"ח וכ"ט. ואף שהרב מהר"ס ן' אוחנא ז"ל שם בסימן ל' החמיר בדבר. ובספה"ק תעלומות לב ח"א אה"ע סי' כ"ח הבאתי בזה מ"ש הרב"א ז"ל בסס"י י"ט שכתב בדור שלפנינו נפל מחלוקת גדול לכן ראוי לחוש וחילוקים דקים לחלק בין לשון ללשון אינו כדאי להתיר ערוה החמורה. וגם רב רחומאי הרב שערי רחמים ז"ל בח"א אה"ע סימן כ"ג נטה להחמיר בלשון זה מ"מ כבר ביארתי בספה"ק תע"ל ח"ב דיני קידושין סימן ד' שמה שהיה מקום להחמיר היינו באותו נדון שהיה מחזר אחריה לקדשה ושניהם נתכונו לשם קידושין שאז יש צד להחמיר כמו שכתב הרב חביר יעקב בסימן כ"ד. משא"כ בנ"ד שלא היה שום קירוב דעת ביניהם, והאשה מכחשת בדבר ולא נתכוונה לקידושין כלל, ועיין בח"מ בסי' כ"ז סקי"א:

ובפרט שאפילו המחמירים היינו היכא שאמר לשון קידושין משא"כ בנ"ד שאמר זה הקידוש שלך כי הוא לשון גרוע טפי ואין בו לשון קידושין כלל, ועיין למז'ה הגאון ז"ל בחק"ל אה"ע סימן ך' שכתב וז"ל ומ"מ בנ"ד אין לחוש כלל מצד זה כיון שגם הרי את מקודשת שלם לא אמר אלא הרי את מקודש ובכי האי י"ל דכ"ע יודו להתיר ע"כ וכ"כ לקמן שם. וכ"ש בנ"ד שאמר לשון קידוש דכ"ע ידעי שהוא לשון קידוש על היין ואינו נשון קידושין כלל. וכיון דאפ' אמר הא"מ ול"א לי רובא דרובא דרבוותא ס"ל דאינה מקוד' ואינה צריכה גט ומרן הש"ע שקבלנו הוראותיו פסק כן להלכה בש"ע ובתשובה כתב שאין לחוש לדברי המחמיר, וכ"ש לדעת הסוברים שצריך שיאמר לשון שנראה שמקדשה להבא. ובלשון הגרוע כזה ודאי דלכ"ע אין כאן ריח קידושין כלל. ועיין למז"ה הגדול בחק"ל שם שהביא מ"ש המ"מ אה"ע סימן ד' דבמקום חומר ערוה איבעי לן למחש לדעת המחמיר וכו' עי"ש. והשיב לזה דכי חיישינן למיעוט היינו היכא דאיכא מ"ד שהיא מקודשת גמורה, אבל בכי הא שגם לדברי האוסר הוא ס' קידושין ובכל ספק קידושין מוקמינן לה אחזקת פנויה כמ"ש הר"ן בפ"ק דקידושין וכמ"ש הרימ"ט ח"א סי' קל"ח וא"כ מהי תיתי להחמיר בשל דבריהם נגד רוב בנין ומנין ומ"מ בנ"ד אין לחוש וכו' עי"ש והיינו מפאת הלשון הגרוע וכ"ש בלשון זה של נ"ד שאין ספק דלכ"ע אין לחוש כלל. ובכן העד הזה כמאן דליתיה דמי ואין לחוש לו כלל.

פש גבן ע"א שמעיד שאמר כהלכה, ואעפ"כ אין שומעין לו דהלכה רווחת שהמקדש בע"א אין חוששין לקידושיו ואפילו שניהם מו דים כמו שפסק מרן בש"ע סי' מ"ב ולא חש להביא סברת המחמירים, וכבר הרב שארינו ז"ל בספר כרך של רומי סימן כ"ד האריך בזה והביא מערכה מול מערכה אף הוא היה מונה רובא דרבוותא המתירים כולם פה אחד ומרן ז"ל שקבלנו הוראותיו מכללם. ובנ"ד יש מקום להתיר בשופי אף אם נרצה לחוש לסברת המחמירים משום שהוא דבר שבערוה כידוע מכמה טעמים שנבאר.

ראשונה דהו"ל ע"א בהכחשה דלאו כלום הוא לכ"ע והרי הוא מוכחש מחברו שלא:

אמר הרי אמ"ל. אלא זה הקידוש שלך וכיון שהכחשתם הוא בחקירות שבו תלוי קיום הקידושין או ביטולם, לא מבעיא לדעת מהרימ"ט ודעמיה דאפי' הוכחשו בבדיקות עדותם בטלה, אלא אפילו להחולקים בזה וס"ל דדוקא בחקירות הוא דמבטלינן עדותם אין לך הכחשה בחקירות ובגוף הענין גדול מזה. וכבר האריך הגאון מז"ה הגדול זלה"ה בחק"ל מה"ב אה"ע סימן יו"ד. ובחק"ל אה"ע סימן ך' כתב שנראה עיקר כדעת רוב. הפוסקים המתירים בהכחשת העדים במדי דנ"מ לדין אי חיילי הקידושין דעדותם בטלה ושם א"ב הים מוכה דעת גדולי הפוסקים המתירים בכגון זה אלא שסיים ואכתי מדעת רשד"ם והרח"ש לא יצאנו ובדבר ערוה אין להתיר נגד דעתם וע"כ חתר למצוא ריעותא אחרת כדי להתיר לכ"ע כיעו"ש ובנ"ד גם הרח"ש בסימן נ"ו ורשד"ם אה"ע סי' צ"ט ה"ד מז"ה ז"ל שם יודו להתיר. שמבואר שם בדבריהם שלא חששו להחמיר אלא היכא שיש לומר דל"מ הכחשה כגון זה שמע וזה לא שמע, או בדבר דעבידי אינשי למטעי וכיוצא בזה. אבל כשהם מוכחשים בנוסח הלשון שאמר המקדש דליכא למימר זה שמע לשון זה וזה שמע לשון זה, שאם אמר זה הקידוש שלך לא אמר הרי אמ"ל, ואם אמר האמ"ל לא אמר זה הקידוש שכך, וגם לא עבידי אינשי למטעי בשינוי לשון כזה כמובן בהא ודאי כ"ע אזלי ומודו דעדותם בטלה ופשוט. ועיין בב"ח בסימן ל' ס"ג. ובכעין נ"ד שהעידו זה בפני זה בב"ד, הו"ל האחד מכחיש את חברו ואומר לא כי וכמ"ש הנוב"י מ"ק סי' מ"א. ומהרי"א בסימן ב' כתב דבין בד"מ בין בד"נ כל שהעדות מוכחשת אע"פ שלא אמר לא כי אלא עדותם בטלה ה"ד הכנה"ג ח"מ סי' ל' הגה"ט כ"א. ועיין מה שציין שם. ובחשק שלמה שם אות ט' ציין עוד וסיים ת"ל ולכן בעדות קידושין כולהו מודו דהוי הכחשה אף כי לא אמר לא כי אלא ע"כ. ועיין למהרש"ך ח"ג כ"ט ומהרש"ח סי' כ"ו הו"ד בכנה"ג אה"ע סי' כ"ז הגהב"י ל"ב. ועיין משפ"ץ ח"א סי' כ"ו ה"ד העה"ש סי' מ"ז ס"א ועיין מה שציין עוד שם ואוקי באתרין.

זאת שנית מלבד הכחשת העדים ביניהם, עוד זאת יש כאן הכחשת הנערה שמכחשת ואומרת שלהד"מ, וכיון שעדות העד הא' כמאן דליתיה, לא נשאר רק ע"א בהכחשת האשה. והרי מבואר בתשו' התשב"ץ בח"א סי' ע' והובאה בב"י וז"ל ועוד דאפילו בע"א לא חשש החושש אלא כששניהם מודים אבל אם יש הכחשה ביניהם לא וכ"כ הרשב"א וכיון שהאשה טוענת וכו' ליכא מ"ד דחוששין וכו' עי"ש. וכ"כ מהרימ"ט בח"ב סימן מ"ב דאף אותם שחששו לע"א אם האשה מכחשת ליכא למיחש ליה כלל כיעו"ש. וכ"כ הרשב"ש בסימן שצ"ה ועיין להרב נוב"י במ"ק אה"ע סימן ה' ובערוך השלחן א"ה סימן מ"ב אות ד'. והכא בנ"ד יש ע"א המכחישו וג"כ הכחשת האשה דעדיף טפי. ושמא תאמר דאדרבא גרע טפי דכיון שיש ע"א המסייע אותה היא מעיזה וכמ"ש הה"מ לדעת הרמב"ם וה"ד הב"ש בסימן מ"ז ס"ק ד'. הא ל"מ דמלבד שכבר הביא הב"ש שם דלהראב"ד והרמב"ן והרשב"א היא מותרת. עוד זאת אני אומר שגם הרמב"ם לא אמרו אלא כשהעד אומר לא נתקדשה כלל ומסייע לה שהיא אומרת לא נתקדשתי. אבל הכא אין העד מסייע אותה ואדרבא גם הוא מעיד שנתקדשה אלא שמכחיש את העד בלשון הקידושין. ונמצא שהעד הב' מוכחש מהאשה בעיקר הקידושין ומוכחש מהעד הא' בלשון הקידושין ולאו כלום הוא. ועיין להרב קמ"ר ח"א בהל' אישות דמ"ה ע"ב.

ועוד אני אומר דהא שי"ל שאם יש אחד שמסייעה מעיזה, היינו אם היא ידעה שיש עד אחד המעיד כדבריה, אבל בכעין נ"ד שתכף שיצא הקול בא שוברו עמו שהיא הכחישה את הכל ואכתי היא לא ידעה שיש עדים אחד או שנים ואם יעידו כדבריה או נגדה, נ"ל ברור שאין לחוש כלל ודוק כי קצרתי. ואפילו אתמ"ל שיש חולקים בזה, דל מהכא עדות העד האחד שאין עדותו עדות ונשאר ע"א בהכחשת האשה דלאו כלום הוא. וכן תראה בתשובות מרן ז"ל אה"ע סימן ב' בנמצא אחד מהעדים פסול כתב דאף לדעת הסמ"ג דחייש לע"א כיון שהיא מכחשת אין חוששים כמ"ש הרשב"ץ וכו' עי"ש ופשוט הוא:

ואין לומר שהכחשת האשה ל"מ מפני שבזה שני העדים מכחישים אותה ואין דבריה כלום נגד שני עדים. וכמו שכתב מהר"מ מפאדוב"ה סי' ל"ב וז"ל ועוד נ"ל שאף אם נחליט כדברי ת"ה שר"ל אפילו בהכחשת האשה לבד מ"מ נראה שבנ"ד מודו כולהו שהכחשת האשה לא נחשבת למאומה אע"פ וכו' הואיל ואבשלום מסייע ליצחק שהעיד שקבלה הקידושין וכו' עי"ש ה"ד העה"ש בסימן מ"ב ס"ק ו' וכתב וה"נ כיון שיש עדים שהיו כולם במעמד אחד ואחד מהם ראה וכו' והיא מכחשת כל העדים שלהד"מ כלל א"כ אין הכחשתה כלום וחוששים לעד אחד שראה ושמע הקידו' ע"כ. ודבריו תמוהים בעיני כי הדבר פשוט כי אחרי שעדותו של אחד מהעדים לא הועילה מחמת קורבתו או פסלותו או מצד הלשון והכחשתו וכיוצא הרי בטלה עדותו וכמאן דליתיה דמי. והעד הנשאר והוא באחד בהכחשת האשה לאו כלום הוא. וכן מתבאר שפיר מדברי מר"ן ז"ל בתשובה סי' ב'. וגם למ"ש מהרימ"ט בח"ב סי' מ"ג באשה שאמרה שלא יצאת ולא זזה ממקומה מעולם ושני העדים אומרים שיצאת וקבלה הקידושין אלא שזה ראה וזה לא ראה מ"מ לדברי שניהם שקרנית היא ואין הכחשתה כלום וכו' מלבד מה שסיים הרב דהא ליתא דאין אנו צריכים להכחשת האשה לבטל דברי העד אלא כל שאין הבע"ד שותק ומודה אין העדתו של עד אחד כלום וכו' עי"ש. עוד זאת דהתם היתה הכחשה בין האשה והעדים בעיקר הענין שלא יצאתה כלל ולא זזה ממקומה וגם שלא דברו לה בענין הקידו' והיא מכחשת הכל. ועדות שני העדים היא מכוונת אלא שזה ראה וזה לא ראה. וכן בנדון מהר"מ מפדוב'ה שהאחד מהעדים היה נטמן ומחמת זה לא הועילה עדותו וכן בנדון העה"ש שם שאחד שמע לשון הקידושין ואחד לא שמע, שבכל אלו עדים כשרים הם אלא שלפו"ד לא הועילה עדות אחד מהם, ועכ"פ שניהם מכחישים את האשה י"ל לדעתם שאין הכחשתה כלום. מה שאין כן בנ"ד שהעד הא' הוא מוכחש מחברו בגופה של עדות ואין מקום למתלי בטעות. ועכ"פ אחד מהם משקר, ודאי דלכ"ע הכחשת האשה לעד הא' הויא הכחשה. ואין הפנאי מסכים להאריך בדבר ברור כזה.

שוב בא לידי ספר חיים ושלום ח"א ושם ראיתי להגאון המחבר שארינו ז"ל שהביא דברי הרב מהרשד"ם אה"ע סימן א' זקן אהרן סי' ב' הריב"ל ח"ב סי' ז' והוא ז"ל האריך הרחיב ואני לקצר אני צריך.

והבאתי את השלישית לבטל עדות זה, מפני פיסול קורבת העדים שהיו שלשה אחים ואחד זר ביניהם ושני האחים באו והעידו אלא שהאחד אמר שאינו זוכר מזה יען היה חולה והאח השלישי מת קודם שבא לב"ד אבל עכ"פ הוזמנו כולם להעיד יחדיו ובדבר הזה הושוו שני העדים שבשעת ראיה הזמין המקדש לכולם יחד להיות עדים בדבר. וכבר ידוע דההזמנה מלתא היא אפילו אם לא באו לב"ד והעידו וכמתבאר יפה מדברי הש"ע בח"מ סימן ז' ס"ה שפסק בסתם שאם הוזמנו להעיד אף בעדות אחרים אין דנים ואף לסברת הי"א שדנים בעדות אחרים, י"ל דהיינו לענין דיינים אבל בעדים מודו שאם הוזמנו קרובים ופסולים בטלה כל העדות ועיין בש"ך שם סק"ד. עכ"פ אנן דקי"ל כסתם ודאי דהכי נקיטינן להלכה ולמעשה כמ"ש הר"ן הו"ד בב"י. ומז"ה הגאון בחק"ל מה"ב ח"מ סי' ד' הביא ראיה מדין זה דמרן כונתו לפסוק כסתם, והרב צדק ומשפט שם בסימן ז' הקשה על דבריו שדברים אלו שכתב בב"י דהכי נקיטינן להלכה ולמעשה הם דברי הר"ן. וכונת מז"ה הגדול הוא לומר דממה שהביא בב"י דברים אלו שכתבם הר"ן משמע דהכי ס"ל ולכן פסק בסתם כוותיה. וכן נראה מדברי הכנה"ג שם הגה"ט ח' שעל דברים אלו סיים וכתב וכ"פ בספה"ק בסתם:

וגדולה מזאת כתב הריטב"א בשם רבו בפ' האיש מקדש דע"ג וז"ל בקידושין כל היכא שיש באותו מעמד כשרים ופסולים או קרובים צריך ליחד עדי הקידושין, דאי לא כיון דאיכא עד פסול עמהם עדות כולם בטלה ואע"ג דאמרי' למחזי אתיתו וכו' היינו בד"מ וד"ן שאין העדות מתקיימת עד שבאים לב"ד ושעת ראיה לא חשיבה עדות, אבל הכא בקידושין אין העדות באה לאמת הדבר בלבד אלא אפילו ידעינן דהכי קושטא דמלתא שקדשה, אינה מקודשת בלא עדות וכו' וכיון דאיכא צירוף פסולי עדות עמהם עדות כולם בטלה דומיא וכו' עיש"ב. וכ"ש בנ"ד שהזמינם המקדש לכשרים ופסולים וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ה"ד מהר"מ אלשקאר סימן י"ו וז"ל מ"מ מחשבה לבד אינה עושה אותם עדים. ומיהו כל שזמנום להעיד הדברים מראים דהו"ל עד ואם פסול הוא פוסל את האחרים. עוד כתב הרשב"א בתשובה הביאה שם אין הכשרים פסולים מחמת הקרובים אלא בא' מב' ענינים או שיהיו מזומנים לעדות מתחילה או וכו' ע"כ. ועיין בתשו' הרדב"ז ח"ד סימן נ"ז. גם מרן ז"ל בתשוב' סי' יו"ד כתב בשלשה עדים שאחד מהם קרוב כתב בפשיטות שעדותם בטלה אלא שבאותו נדון היה הקרוב מכחיש כל הענין ולכן כ' דלא בטלה כל העדות כיון דמכחשי אההדי. וכבר קמו עליו רוב הפו' ודחו סברא זאת ואמרו דל"ש מקיימי ול"ש ויכחשי. וגם נראה ברור שתשובה זאת לאו מרן חתים עלה אלא היא קיצור תשובת מהר"ד ן נאחמיאש שקצרה מר"ן ז"ל והתחיל להשיב עליה וכמ"ש בספה"ק תע"ל ח"ב דיני קידושין סימן א'. מ"מ לא אמרה הרב הפוסק שם אלא במכחיש כל הענין וגם שהיו שנים שלא הוכחשו, מה שא"כ בנ"ד שאין כאן אלא שנים והמכחיש לא הכחיש כל הענין אלא שהוכחשו בגופה של עדות וכנז"ל:

ואף אם תמ"ל שיש חולקים בזה וס"ל שלא בטלה כל העדות. ועיין בספר פמ"א ח"ב סי' ח"י שהאריך. מ"מ בנ"ד שאין כאן אלא שנים המכחישים זה את זה כבר כתב גאון עוזנו הרב שער אשר בחלק אה"ע סימן ל' בהוזמנו שניהם ונמצא אחד קרוב או פסול עדותם בטלה וגם לס' היש מורים שהביא הרב כנה"ג סי' ל"ו הגה"ט ק"א שלמדו מדברי התו' דאע"פ שנמצא אחד מהם קרוב או פסול לא בטלה כל העדות ולע"א מהני ואכתי יש לחוש לס' הסמ"ג ז"ל ודעמיה במקדש בע"א, מ"מ כבר הסכימו האחרוני' דאין לחוש לס' זאת כלל. ובהוזמנו שניהם לעדות ונמצא אחד מהם קרוב או פסול אין כאן קידושין כלל וכמ"ש הרב אביר יעקב אה"ע סימן כ"ד ע"כ. ואין לומר שלא היה יודע העד הכשר בקורבת האחים הנז' ולדעת הרי"ף והרמב"ן לא בטלה עדות הכשרים שהרי הוא היה אומר שבשעת מעשה היה הוא ושלשה אחים ורבי יעקב, וכיון שהיו נוסעים יחד בודאי שכדבריו כן הוא וידע והכיר בקורבתם ועיין להרב פמ"א שם בסימן ח"י שהאריך. ובנ"ד אע"פ שלא העידו כל השלשה אחים כבר ביארנו שלדעת רוב הפוסקים משעת ראיה שהוזמנו כבר בטלה עדותם. ועיין להכנה"ג ח"מ סימן ל"ו הגהב"י ד' מ"ש משם תשו' כ"י למהר"א הלוי. ועיין פני יצחק ח"ה אה"ע סימן ז'. ואף אם נחוש לסברת החולקים ונחשיבם לשנים כשרים הא גם בזה רבו הפוסקים שאם הוכחשו בבדיקות עדותם בטלה. ואת"ל הלכה כהמחמירים גם בזה, הא איכא גריעות הלשון של העד הראשון שלדעת רוב הפו' אין בו מועיל וא"כ נשאר אחד בהכחשת הב' דלאו כלום הוא. וכ"ש שגם האשה מכחשת אותו שבנ"ד שהיא הכחישה משעה ראשונה שיצא הקול בטרם ידעה שיש ע"א המסייעה, וגם שאין זה מסייעה שהרי גם הוא העיד שנתקדשה, נראה דלכ"ע הו"ל הב' ע"א בהכחשה דלדעת רוב הפו' גם המחמירים במקדש בע"א מודים בכגון דא שאין כאן קידושין. הרי איכא כמה ספקות בנ"ד ובכל ספק יש רוב הפו' המתירים ואין מקום לחוש עוד ולהחמיר. ועיין בת' רעק"א אה"ע ובס' פמ"א אה"ע סימן קי"ז.

ואם מועט ואוסיפה לך עוד ס' א' שיש בקידושין אלו. והוא שלדברי שני העדים נתן ואמר והוה ליה שתיקותא דלאח"מ דלאו כלום הוא. והיכא דלא שדיך ולא קבלתו לשם קידושין כתב מרן ז"ל בתשובה אה"ע סימן ב' דגם להרי"ף והרא"ש ז"ל אינה מקודשת. ואף שאפשר לפרש שבעודו נותן אמר. וכמו שביארתי בספרי הק' תעלומות לב ח"ב דיני קידושין סימן א'. מ"מ פשט הדברים מורים שנתן בתחילה ואח"כ אמר ועיין להגאון עז"ה ז"ל בספר נדיב לב אה"ע סימן ז' ובמה שפירשתי דבריו בתשובתי הנז'. עכ"פ ודאי דמידי ספקא לא נפקא ובפרט שהוא דין מרומה גמור מכמה אומדנות מוכיחות שלא ראיתי צורך לבארם ולא נחקרו העדים כראוי מפני נחיצת הזמן:

עוד יש לצרף ס' אחר והוא שלא ידעו העדים היום והחדש אלא הם אמרו מזה שני חדשים מו"מ, ואין זה זמן מוגבל וברור. וגם מפאת ההסכמה שיש:

להם בכל ערי המערב שלא לקדש אלא במנין עשרה וכו' והיא עשויה בכל תקף ובגזירת נח"ש והובאה בספר ויאמר יצחק אה"ע סימן קט"ו כמ"ש הרב המורה נ"י. וכל זה הוא לרווחא דמלתא שהרי יש לנו יותר משלשה ספקות שבכל ספק מהם לרובא דרבוותא לא הוו קידושין. ואיכא נמי חזקת פנויה דמסייע לה וכמו שביאר היטב גאון עוזנו הרה"ג כמהר"א קובו ז"ל בס"ה שער אשר סימן כ"ט והגאון שא"ב כמהר"מ חזן ז"ל בס' כרך של רומי סימן כ"ד. ואף שבאותו נדון עצמו הגאון מז"ה הגדול ז"ל היה חוכך להחמיר כמ"ש שם. היינו ודאי משום שהיה אפשר להשיג גט משא"כ בנ"ד כמש"ל. ועיין בספה"ק תע"ל ח"ב דיני קידושין סימן א' ובח"ג בקונט' השליחות סי' ג' שהארכתי בזה ואכמ"ל.

ומפאת הקול שיצא עליה הרי לא אתחזק בב"ד ותכף יצא הקול ושוברו עמו שב"ד מעיינים בדבר. וכבר כתב מרן בתשובה אה"ע סוף ס"י ב' וז"ל ואפילו היה קול הא קי"ל דמבטלינן קלא. ועיין פמ"א ח"ב אה"ע סימן ח"י שכתב שכיון שב"ד התחילו לעיין בדבר אעפ"י שנתאחר הפס"ד כיון שתכף שיצא הקול נעשה קב"ע הו"ל קול ושוברו עמו. והגאון מז"ה ז"ל בחק"ל אה"ע סי' כ' כתב שיש להתיר מטעם ס"ס ע"ש כי מכל אלין כר"ל שיש להתיר את הנערה הזאת סוליכא בת יצחק אזולאי בלא גט. וצור ישראל יצילנו משגיאות.

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה