שות תעלומות לב חלק ד· רבי אליהו בכור חזן
סימן יב
וזאת תשובת הרב המפורסם המו"ץ נ"י. טאנג'יר ב' ימים לח' שבט בזמירו"ת גריע לו.
המנורה הטהורה אספקלריא המאירה, מע' הרב הגדול מעוז ומגדול כמהר"ר אליהו חזן נרו יאיר ויזרח בזרח העודף כיר"א. אדוני רם, נתעטרתי ביקרתו ואעלז המון רבה מידיעת שלומה של מלכות כן ירבה וכן יפרץ, חי ובריא עדיף עד ביאת הגואל ה'ן משיח לישראל כיר"א:
קראתי בכל לב כל דברי מני"ר הי"ו, ושם נאמר על ההוא עסק ביש של קידושי סוליכה וכו' אשר לפי דבריהם הקידושין נעשו במתא דנא. אנא זעירא לא ידעתי מזה כלל כי על הרוב בני אדם כאלו הם עוברים דרך מחנ"ק ועושים מעשים במחשך והולכים לשם או למ"א. איך שיהיה אתאן לעניינם הם אמרו כי נתייחד לעדות הנז' הנק' ר' יעקב ולא גילה כינוי משפחתו מלאכתו מקום מולדתו הכי קרא שמו ר' יעקב, ואנן מהכא לא ידענא מי זה הוא ואיזה הוא, וכבר שלחתי שלוחים וכו' וטרחו ויגעו הביאו לפני איש א' דקרו ליה ר' יעקב וכינוי משפחתו אזולאי, וחתרתי ואיימתי בכמה איומים שיאמר לי האמת אם יודע מזה והוא נשבע שלא ראה ולא שמע רק היום אשר שמע את הדברים מפי ותל"מ. ומ"ש בהעתק הקב"ע של הקידושין ר' יעקב מטאנג'א, זה לא שייך שיהיה אחד משלנו מכמה טעמי ועוד לא נמצא אתנו מי שנקרא בשם ר' יעקב רק א' יר"ש וזקן ועכ"ז שלחתי אחריו ואמר כי לא ראה ולא שמע, ואלו היו כותבין בקב"ע הנז' כנויו או לפחות כנוי סוליכא ובת מי היא ומקום מולדתה אפשר שהיה מתברר מי הוא רי"ע הנז'.
ראיתי מ"ש מני"ר בסוף יקרתו כי מרוב ענותנותו פנה אל האזוב ועשה אינו ישנו באמור לי שאם נראה בעיני להקל וכו' אודיע לרו"ם כת"ר הי"ו מכיר אני ערכי עלי וכו' ובפרט בדין ערוה החמורה כי כשאני לעצמי צריכה רבה. מצורף לזה אנכי חלוש סבא כי זקנתי ושבתי ואור עיני איננו אתי כתמול שלשום לא עליה דמר. ואני אנה אני בא לדון וכו'. והגם כי לפום ריהטא עלה בדעתי ממ"ש בדברי הפוס' ז"ל דיש מקום להקל ובפרט אם יהיה מקום עגון וכו' והדרי בי מהטעמים האמורים, ומני"ר הי"ו מאריה דאורייתא בחכמתו הרמה ודעתו הזך והישר בקיאותו הרב כחו רב לקרב או לרחק ה' יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים כי"ר.
מ"ש רו"מ מעכ"ת הי"ו על הענין הזר ומוזר בתכלית הזרות זווגים הנעשים בערי המערב הלזה שמשיאים את בנותיהם כבת ח' שנים וכו' והוא רע ומר וכמה תקלות יוצאים ממנו רח"ל. מי יכחיש בזה שהוא דבר זר ומוזר וכו'. הן אמת דבר זה אינו נוהג בכל ערי מרוקו רק בקצת מקומות דוקא שהיה מנהג זה אצלם מימות הראשונים זיע"א. ואולם הנה ידוע מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים ובפרט בדור הלזה ובזמן הזה. ואנא זעירא כבר דברתי מזה עם איזה חכמים ונבונים הבאים אצלנו מהתם להכא ואמרתי להם שאלו היו יודעים הראשונים זיע"א מהימים הללו וכו' היו עומדים בכל עז וכו' ומחרימים וכו' לבטלו וכו' ושאפילו שכנינו אנשי אירופא מלעיגים עלינו ע"ד פתגם וכו', ומה כחי יפה להכריח על מקומות אחרים לתקן וכו'. ה' יתקננו בעצה טובה מלפניו כי"ר.
ועל הב' שמקדשים קודם הנישואין והוי ענין רע ומר מכמה טעמי. דבר זה אינו מצוי אצלנו גם בעיר הקרובה לנו עי"ת טיטואן יע"א ובכל המקומות הקרובים אצלנו, ונראה דגם בכל העיירות הגדולות אשר בזה המערב כי יש לנו תקנת רבותינו רבני קשישאי זיע"א שכל מי שיקדש שלא בפני חכם מחכמי המעמד וכו' בעשרה מישראל וכו' אם יהיו שם עדים ויבאו ויעידו תכף הם נקיים ואם לא יהיה תכף מלבד העונש וכו' והמקדש יפרע וכוי וישאר בבית האסורים עד שיתן גט כשר וכו' ולא יצא משם לא שבתות ולא ימים טובים עד שיגרשנה גירושין גמורים ואח"כ אם ירצה לעשות נשואין מחדש הרשות בידו, וגזרו כ"ז בכח נח"ש וכו'. הנה באו דבריהם ז"ל בספר ויאמר יצחק ח"א סי' קט"ו, וזה לי קרוב למ' שנה דהוה עובדא במחנ"ק מאיש א' מערי אפריק והיה מתגורר אצלנו שקדש אשה בשני עדים דוקא בלא רשות וכו'. ועשינו מעשה ככל מ"ש בתקנה הנז' ומן אז והלאה כל העם מקצה יראים מהעונש וכו'. ודבר זה לקדש קודם הנשואין ובלא רשות וכו' נראה דאינו מצוי כ"א בכפרי סוס ותפיללאת וכיוצא בהם, ולפעמים יוצאים ממקומם ועוברים עלינו במח"ק על איזה ימים ועושים מעשיהם במחשך מהם ובהם והולכים לדרכם תכף לבל יודע הדבר, ואנחנו לא נדע מהמעשה אשר נעשה כהדין עסק ביש אשר אנו דנין עליו ומה בידנו לעשות.
אחרתי לבא תכף בתשו' כדת מה לעשות, כי לא עליה דמר לא הייתי בקו הבריאות חולי הנזילות הבא אלי כפעם בפעם לא תפ"ץ. ה' ברחמיו יבריאני ויחלימני ויחזקני לעבוד עבודתו עבודת הקדש תמיד כל הימים כי"ר. ושלמא דמר יסגי, לעילא מכולהו דרגי, כנה"ר והנשאה וכנף הצב"י סר למשמעתו ומוכן לשרתו:
ע"ה מרדכי ן' ג'ו ס"ט.