אור ברסלב

שות תעלומות לב חלק ד· רבי אליהו בכור חזן

סימן י

סימן ט

שאלתני ידידי אם מנהגנו שלא לחלוץ בימי נדתה כמנהג עירך. דע לך כי אין אנחנו מקפידים על זה, ולא ראיתי להרבנים שקדמוני ז"ל שהקפידו על זה, הגם שהיה מקום לקפידא זאת מפני שהיבמה תופסת בידיה רגל היבם וגם כשחולצת הרצועות היא נוגעת בבשר השוק, אבל ודאי שהיא חומרא יתירה כמובן. ובפירוש פסק בש"ע סימן קס"ד שחולצת בימי נדתה. וראיתי להגאון החסיד שארינו ז"ל בספר גנזי חיים במערכת ח' בדיני חליצה אות ט' שהביא משם הרב כסא שלמה ז"ל שהיה נזהר ע"ז וסיים וכן אנו נזהרים אחריו והביא משם בנו רב יצחק כ"י שנתן טעם לזה ממ"ש בש"ע סי' קס"ט שהיבמה תעמוד באמצע וחששו לההיא דאמרינן במסכת פסחים דקי"א בהנהו בי תרי דמצעא להו אשה וכו' ע"כ, ואין מקום לטעם זה מלבד שמנהג כל המקומות שהנוספים יושבים מן הצד כדברי רמ"א בהגה שם וכן ראוי להיות כדי שיראו החליצה כל הה' דיינים. וגם לדברי מרן בש"ע כר"ל שאין הכונה שהיבם והיבמה יעמדו באמצע בין הג' הדיינים ובין הב' הנוספים פניהם אל הדיינים ואחוריהם אל הנוספים. דא"כ הנוספים לא יראו כלום מהחליצה אלא הכוונה שהיבם והיבמה יעמדו באמצע מהצד שבאופן כזה יראו כל הה' כל מעשה החליצה וכן צריך להיות שהרי לקמן בסנ"ג כתב שצריך שיראו כל הה' דיינים הרוק וכו' והוא פשוט:

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה