שות תעלומות לב חלק ד· רבי אליהו בכור חזן
סימן ט
לעוב"י מצרים יע"א
שאלה ברו"ש שבשנת התרמ"ג יצאו את העיר להכפרים לסחורה והיה מנהגם לחזור לש"ק ולא חזרו. והלכה אשת ראובן ובנו של שמעון לבקש אותם ולא מצאום. ויקשרו ברית אהבה ביניהם וישבו יחד כאיש ואשתו. וכאשר נודע הדבר להרב מא"ד כמהרי"ט ישראל ז"ל שלח והתרה בהם להפריד הקשר רשעים שביניהם. ולא שמעו בקול מורים. וחזר והתרה בהם שהבנים אשר יולדו להם הם ממזרים ולא יבואו בקהל ה'. ולא הטו אזן ויולידו בנים לבהלה. וגם בבא הרב המורה צדק כמוהר"א ן' שמעון נר"ו טרח ויגע עם ראשי העדה יחד עד שהפרישם. אך אחר ימים חזרו לסורם הרע ולא חששו לבקש להם התר ע"י עדויות. ועתה כי הגיעה בת אחת מהם לפרקה ולא רצו הב"ד להשיאה, בא איש אחד שהיה בכפרים בשנת התרמ"ג והעיד מה ששמע מגוי אחד בענין הריגת רו"ש הנז'. ועתה נתחדשה השאלה אם עפ"י עדות זה הותרה האשה הנז' מכבלי עיגונא, וממילא גם הבנים אשר הולידו הם כשרים לב"ק:
ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עליה מאת רחימא דנפשאי הרב הכולל סרו"י בנש"ק כמוהר"ר מסעוד חי בן שמעון נר"ו אשר העלה להתיר את האשה ואת בניה. ואחריו ל"ו קם הרה"ג רב נהורא'י גאון כמוהר"א בן שמעון נר"ו הסכים עמו להלכה ולמעשה. ואותי שאל לחוות דעי גם אני. ולהיות חביבים עלי דברי דודים הנני בא בקצר אמיץ כי להאריך אין לי פנאי:
והנה בעדות הישראל שהעיד מפי הגוי, הגם שהיה מקום להאריך בדברי הרבנים אחי ומרחמי אחרי כי המתחיל בענין ההריגה היה הישראל, מ"מ לפי מה שבינותי בספרים לא נפיק מידי מסל"ת. ואם העד הזה היה בא בזמנו להעיד מה ששמע מהגוי היה נכון להשתדל בהתר העגונה הזאת:
אך לבי מהסם בעדות זה שלא בא לב"ד להעיד אלא אחר י"ג שנה, וגם כי נזכר כל העדות בקשר הדברים, וזה מורה כי ידע שיש בעדות זה התר להעגונא, והוא בעצמו אמר כן לחברו דוד דיין באותו פרק כמבואר בזכ"ע. ומדוע לא הציל בעת ההיא כאשר עשה דוד דיין נ"ע הנז' שבא לפני בית דיני בנ"א בשנת התרנ"ג להעיד על עגונא אחרת ככתוב בספרי תע"ל ח"ב בדיני עגונה סימן א'. ומהרי"א ז"ל הו"ד בספר מוצל מאש סי"ג כתב שאם נתאחר שנה או שנתים צריך דו"ח למה לא בא בזמנו ואפי' אם ישבע בנק"ח אינו נאמן ועיין מה שציין בזה הרב י"א בח"א סימן י"ז הגה"ט תי"ז ותי"ח. ואף שבנ"ד אפש"ל שכיון שראה אותה עם האיש ההוא חשב שהתירוה ב"ד. ועתה כאשר שמע שאינם רוצים להתיר את הבת בא והעיד, מ"מ למיחש מיהא בעי ובפרט שלפי דברי הגוי המעיד הריגת אלו האנשים נתבררה על ידי הממשלה ועמדו למשפט ושפטו אותם למאסר. וגם היא האשה אומרת עתה כן. ובודאי שבאותו זמן הגידה ולא כחדה מהרב המו"ץ ז"ל ואיך יתכן שהרב יו"ט ראשון ז"ל ואשר ע"י השני עמוד הימני הרב מהרמ"ט ז"ל לא דרשו מבית המשפט לברר ענין זה שהיה יותר בנקל לבררו בעת ההיא. וכיון שגם לעת כזאת אפשר לברר ממקום המשפט כיצד היה הענין, ראוי ונכון לחקור ולברר הדבר כיון שהאשה הזאת היא פרוצה וחצופה אשר לא שמעה בקול מורים ולהתראת ב"ד וכן. מתברר מתשובת הרדב"ז ח"ג סימן תקמ"ב הבאתי דבריו בס' הק' תע"ל ח"ב שם, ועיין חת"ס אה"ע ח"א סס"י ע"ה שכתב דהיכא דאפשר לעמוד על החקירה האמתית עלינו לעשות כל טצדקי דאפשר וכו' ואם תסור האשה למקום גבוה וכו' ותקרא אותה השורה שנכתבה כבר ל"ת וגם הוא מארכי של מלך וכבר נעשה מעשה כזה וכו'. וציין למ"ש בסימן מ"ג. וכבר האריכו בזה רבני האחרו' ואחר אחרון אני בא הגאון שארינו כמהרמ"ח ז"ל בס' כרך של רומי סי' ט"ז שהאריך הרחיב:
ומה גם שבנ"ד עיקר מטרין לא באנו אלא כדי להתיר את הבת שהגיעה לפרקה, כי היא האשה זה כ"ג שנה שעוברת על התראת ב"ד ולא בקשה התר לעצמה. וכיון שראינו דלא דייקא ואף עדות ע"א לא הי"ל כדי שנאמר שסמכה עליו במלתא דעבידא לגלויי וגם אין לה חומר בסופה כיון שנאסרה על בעלה הא' אם הוא חי. ואף אם, לגבי האשה יש מקום להתיר כמו שכתבתי בעניותי בספה"ק תעלומות לב ח"ב בפסק עגונא הנז"ל. ואף שבנ"ד כבר עברה ונשאת ולא חששה גם על הבנים שהולידה, י"ל שעתה רוצה אשה לשבת אתו בהתר ולא באיסור וממילא תבא להכשיר את בניה. ושם הבאתי דברי מהרעק"א ז"ל (שהביא הפ"ת בסקי"ג יען לא היה מצוי אצלי) סי' ק"ל שכתב דחומר שתצא מבעלה הב' סגי להאמינה דמשום חומר זה דייקא. ועתה אני רואה להגאון חת"ס בח"ב אה"ע סימן קל"ו שכתב וז"ל אם זינתה ועברה ונשאת טרם יצא התרה אם תאומן אי משום דייקא ומנסבא הא קחזינן דכבר נסבא ולא דייקא וכו' ומשום חומר שהחמרת עליה בסופה עיקר החומר הוא מה שתצא מבעלה הראשון וכו' והאי כיון שזינתה וגם נשאת לאחר וכו' למה תאומן. ולא נעלם ממני מ"ש הרא"ש בסימן כ"א וכו' אבל העיקר שאצל הגאון עיקר הוא טעמא דעבידא לגלויי וע"כ לא הצריך כל כך דייקא ומנסבא אבל אנו אין לנו אלא דברי ה"ה דהרמב"ם חייש לב' הטעמים וא"כ אין להתיר ע"כ. הרי דלדעת הגאון חת"ס ז"ל אם עברה ונשאת קודם ההתר דלא שייך בה דייקא ומנסבא ואין לה חומר בסופה לבעלה הא' אין להתירה עפ"י העד, כ"ש שאין להתיר את הבנים הפך סברתו של חמיו הגאון רע"ק ז"ל בסי' קכ"ג וקכ"ד וקכ"ה שהביא ידידי ה"ה חי ומלא הי"ו, שהרב ז"ל יסוד התרו הוא דכיון שנשאת יש לה חזקת דייקא וגם יש לה חומר מבעלה השני. ותימא שהרב ז"ל בסי' ק"ל כתב שגם הגאון חתנו הסכים עמו, אלא שי"ל שהחת"ס ס"ל בדעת הרמב"ם כמ"ש ה"ה ז"ל שסומך על שני הטעמים. אך לדעת הרא"ם ז"ל בסי' ך' והו"ד בכ"מ בריש פי"ג דהלכות גירושין שרבינו סובר שהעיקר הוא הטעם הראשון דעבידא לגלויי ועיין בכ"מ שם ובב"י סימן י"ז. והגאון נוב"י בסי' כ"ז וסי' מ"ב במה"ק אסברא לן דפי' הבעיא כך הוא אם טעמא דע"א משום מלתא דעבידא לגלויי וממילא לא משקר או טעמא משום דאיהי דייקא ויתודע שקרו ומתירא לשקר וכו' כיעו"ש י"ל דהעד חושש אפילו לדיוקא פורתא משום בעלה השני או משום בניה והעד מתירא לשקר, וממ"נ אם העד לא ידע שזינתה ונשאת א"כ יש להאמינו גם משום דייקא, ואם ידע יש לומר דהנישואין עצמם הוי דייקא כמ"ש הגאון מליסא שם. ובכן יש לסמוך על הג' רעק"א לומר דכמו שהקלו במקום עיגון דאשה, הכא כמי לפסול הבנים לבוא בקהל מקרי מקום עגון ויש לסמוך על עדות זה. ואף אם אין אנו באים עתה על התר האשה, מ"מ כיון שיש להתיר את האשה משום חומר שבסופה ואדרבא כיון שנשאת יש לומר דדייקא ואינסבא. ה"ה שיש להתיר את הבנים כמו שביאר הרב ז"ל בסס"י קכ"ה. ועל עיקר יסודו של הנוב"י ז"ל בסימן מ"ב מדמתרינן לה בו ביום לאלתר ומתי תידוק וכו' אני תמיה כי הלא אין אנו אומרים לה שתנשא ב"ב. ואם היא לא דייקא מקודם לא תנשא ב"ב ואם נשאת אמרינן דדייקא קודם שבא העד, וכן בקטנה שנתקדשה ע"י אביה י"ל שאביה ואמה דייקי עבורה ואכמ"ל.
ומ"ש ה"ה נ"י שנ"ד עדיפא מנדונו של מהרעק"א יען שהעד בא עבור האשה שהיא עדיין בחיים אתו הסליחה שגם כאן לפי המבו' בשאלה עיקר ביאתו של העד הוא בשביל הבת העומדת להנשא שהב"ד הודיעו לבל יקרב איש אל פתח ביתה כי לא יתנו רשות להשיאה ואז נתעורר העד לבוא ולהעיד מה שלא נתעורר קודם לכן. מ"מ אין נפק"מ בזה כמו שמבואר בתשובת הרב ז"ל בסימן קכ"ה. ואף שבכל אופן אין ההתר כל כך ברור כמש"ל. ותמהני מהרה"ג השר המסכי'ם הי"ו שלא נרגש בכל זה. ועוד היה לי אריכות דברים בזה ממה שמצויין אצלי אך אין הפנאי מסכים כעת:
אתאן למה שנסתפק אם יש להתיר האשה הזאת להבועל הזה, ופשיט"ל שאין לחוש שבא עליה קודם שנהרג בעלה. ובכן אין מקום לאוסרה עליו כיון שלא אסרה על הבעל והבאת לנו דברי המוצל מאש סימן מ"ו ומה שכתב הברכ"י בסי' י"א ככל הכתוב בדב"ק. ראה דבריך טובים ונכוחים ישר חילך לאורייתא. הגם שאין אני רואה זמן מבורר להריגתם ומי יודע אם לא בא להם עסק אחר ונתעכבו שמה עוד ימים אחדים לזמנם הנהוג לחזור. וכשיצאה האשה עם הבן הבליעל יחד וילכו שניהם יחד ונועדו לדבר עבירה עדיין היו בחיים ונמצא שאסרה על בעלה. מ"מ יפה כתבת שאין לנו לחוש לזה. אחרי שאין בירור בדבר. ואם היה אפשר לברר אז בודאי שהיתה אסורה להבועל הזה, ומותרת לאחרים, ואין מקום לומר דהוו ב' הפכים בנושא אחד כמ"ש הרב אחיו כ"י בהסכמתו. ועכ"פ חקירתך היא חקירת חכם כיון דהאשה הזאת היתה בחזקת א"א והתרו בהם ב"ד הזמן והודיעום גודל האיסור והם עמדו במרדם וכיוינו לאיסור היה מקום לומר שאסורה עליו והוא ממש ספיקו של מהר"י אלפאנדארי ז"ל שהיה ממש כנ"ד באשה שהלך בעלה למדה"י ועדיף מנ"ד דהתם נתברר בבירור שבשעה שזינתה כבר מת בעלה. ובברכ"י בא"ה סי' י"א הביא משם הפרי הארץ סי' ב' שהעלה להתירם מדינא. והרב שה הביא ראיה ממ"ש בנדה דנ"ב והיא ראיה עצומה להתיר אף שהרב כתבה בדרך לכאורה וזה נראה שהיה כונתו של מז"ה הגדול ז"ל בישר"ל א"ה אות א' שכתב שהברכ"י פשיט ליה להתיר. וכן הבין הפ"ת בסי' י"א ס"ג:
ואנכי חזו"ן הרביתי מ"ש הרה"ג מ"א הי"ו שתמה על מעכ"ת שלא ראית הדברים בשורשם. והאמת כי הנכון והישר הוא לראות סברות הפוסקים במקורם. כי רבני המאספים מביאים בקיצור הדברים. אבל בדין זה בחינם החריד עליך החרדה הגדולה הזאת. אחרי שהגאון חיד"א ז"ל לא חלק על עיקר הדין אלא בראיותיהם וסו"ד הביא ראיה ברורה להתיר כיעו"ש. והנה כל הספרים שציין בברכ"י שם אינם מצויים אצלי ואם רב נהוראי גאון הרב המשיב נ"י ראה כל הדברים במקומם ושורשם אין הדברים מכוונים למה שכתוב בברכ"י. כי שם כתוב שהמוצל מאש נסתפק בזה ולא כתב שהרמ"מ התיר כמ"ש הוא נ"י. גם מה שהביא דברי הרב פרי הארץ שאסר והברכ"י דחה דבריו. גם בזה לא כיוין יפה שהברכ"י לא כתב שאסר הפרה"א אלא שהביא ראיות לאסור ולהתיר ודחאם וסו"ד העלה להתיר. גם מ"ש דברי המ"מ שהתיר וחלק עליו אינו כי לא חלק עליו ולא כתב שהמ"מ התיר אלא שעמד בזה והביא ראיה להתיר והרב המחבר דחאה. ואין ס' משאת משה ופרי הארץ מצוים אצלי לראות הדברים בשורשם. עכ"פ הדין דין אמת כמ"ש הרב הפוסק רח"ם רחמתים נ"י ואפיריון נמטייה. ומ"ש הרב המשיב אהרן אחי נ"י לומר שנ"ד עדיף שלא כיוונו כלל לדבר עברה ומעולם לא נזדקקו לזה אלא עד עבור שנה או שנתים וכו' אני אומר כי אין בירור לזה מהזכ"ע כמש"ל. ועכ"פ הם כיוונו לאיסור אחרי שעברו על התראת ב"ד וצריכים לכפרה כמ"ש בהגהותי לס"ה ישרי לב חיו"ד אות ס' ואכמ"ל:
זאת תורת העול'ה כי אחרי שהעד הזה לא בא בזמנו להעיד בב"ד כאשר החיוב מוטל עליו ואחרי שהאשה הזאת עברה על התראת ב"ד וישבה עם הבועל זה כ"ג שנים והולידו בנים ובנות אשר אם היה כח ב"ד יפה היו כופים אותם להפרד זה מע"ז כיון שדינא יתיב שאפילו אם נשאת תצא כיון שבאותו זמן עד אין בה אפילו עבד או שפחה ואם היתה נשאת אפילו עפ"י הוראת חכם היו חייבים להוציאה מבעלה ובניה ס' ממזרים כמ"ש הרדב"ז בח"א סי' תקכ"ו וגם עדות העת הזה בעת שהגיעה הבת לפרקה וגזרו הב"ד להתרחק ממנה ולא קודם לכן יש בו חשש ואחרי שיש מי שחושש דלא אמרינן בה דייקא ומנסבא ולא מתרינן לה בעצמה וכ"ש לבניה שהוא דבר שבערוה וצריך עדות גמורה, ואף שהראנו פנים להתיר, מ"מ היכא דאפשר לברר נר"ל שצריכים לברר הענין באר היטב. ואחרי שמבואר בעדות העד שבמקום ההריגה נתפסו הרוצחים וגם הוא נתפס עמהם. וידוע כי בכל בתי המשפט כותבים כל הפסקי דינים, ומצוה מוטלת על הב"ד לשאול ממקום המשפט העתקה מכל הנכתב שם בענין הריגת השני ישראלים האלו. ובכן יצא הדין לאורה כמו שביארנו. ועי' שבות יעקב ח"א סס"י צ"ח וח"ב סימן קפ"ה ואכמ"ל. זהו הנראה לע"ד. וצור ישראל יצילנו משגיאות אכי"ר.
הכ"ד החותם פה נ"א בש"א לח' תמוז שנת לא תיס'ו'ר מן הדבר אשר יגידו לך:
אחר החיתום כן בא אלינו הרב המובה"ק בנש"ק כמוהר"ר יוסף ענתבי הי"ו מתושבי מצרים יע"א והעיד בגודלו כי זה קרוב לט"ו שנים באו שני עדים להעיד על עגונא זאת ולפי הרשום בזכרונו היה בו כדאי להתיר העגונא, והוא היה אחד מהב"ד שחתם בקב"ע, גם הודיעני הרב הפוסק רחימ"א דנפשאי נ"י כי לא דקדקו בסידור השאלה שמובן ממנה שהעד הזה בא להעיד על התר הבנים יען הבת כבר הגיעה לפרקה, והאמת לא כן כי לא בא אלא בעבור האשה יען הבת עודנה קטנה כבת עשר שנים, והטעם שלא בא העד קודם לכן הוא מפני שלא נמצא בעיר. וגם כתב להממשלה לקחת העתקה מהפס"ד בענין הנהרגים, ולא השיבו דבר יען קשה למצוא הפנקסים מזמן כ"ב שנים מו"מ. ובהצטרפות כל זה נראה שיש מקום להתיר את האשה הנז' להנשא כדת של תורה, אחרי שלכ"ע יצאה מאיסור תורה. וציי"ם: