שות תעלומות לב חלק ד· רבי אליהו בכור חזן
סימן ח
נא אמין יע"א שבט החתרס"ה
בכתיבת שם גר בגט
עובדא הוה באיש ישראל שנולדו לו בנים מגויה ומל אותם בזמנם. ואחר ימים גיירה וגם טבלו הבנים ונתגיירו כדת של תורה. ובהיות כי הוא חוסה בצל ממשלת אוסטריה-אונגריה, וצריך לעדות מהב"ד שהבנים בניו, ואם יכתב שם הבנים על שם אברהם אבינו ע"ה לא יקובלו אצל הממשלה ההיא, הוכרחנו לכתוב פ' בן פ' שהכירו לבנו. וע"י השינוי הזה יוודע כי אינו מיוחס אחריו לפי דתנו. וביארנו הכל בפנקס ב"ד למזכרת לדור אחרון. וכן כתבנו בכתובה כאשר בא הבן ההוא לישא אשה ישראלית והזכרנו בכתובה בפירוש לעיין בפנקס ב"ד נומירו פ'. ועתה בא לגרש את אשתו ונפל הספק שאם נכתוב פ' בן א"א ע"ה לא נוכל לתת אח"כ תעודת הגורושין על שם אביו המיוחס אחריו. ע"כ שפר קדמן לכתוב בגט פ' בשמו דוקא והשמטנו שם האב ולא הגר או בן א"א מטעם הנז'. והנני בא לבאר טעמי ונימוקי:
הנה בש"ע סימן קכ"ט ס"ט כתב ולפיכך גר או שתוקי או אסופי אין כותבים אלא שמותיהם בלבד. ואלו בס"ך כתב בגט גר כותב פ' בן אברהם אבינו. ולכאורה נראה תרתי דסתרן. ואין לחלק בין לכתחילה לדיעבד דמשמעות הלשון בס"ט משמע דלכתחילה נמי א"צ לכתוב אלא שמו. וכן משמע מתשו הרשב"א סי' תקנ"ה שכתב בפשיטות שא"צ לכתוב שם אביו, דשמו ושמה שם עירו ושם עירה תנן שם אביו ושם אביה לא תנן. ואעפ"י שבב"י הביאה בלשון אפשר, אינה תשובה זאת אלא אותה דסימן אלף קע"ו והתם בדרך אפשר אמרה. ומתשובה אחרת שהביא הב"י שם שכתב גבי גר הג"ע שהיה גר מה שם אביו כי תדע ע"כ משמע דלכתחילה נמי א"צ שם האב. וסמך עליהם מרן הב"י ופסק בש"ע דלכתחילה נמי כותבים בלא שם האב וכן מבואר בתשו' מרן אה"ע דיני גירושין סימן ב'. מ"מ מפני שמצא בתשו' הרא"ש שכותבים בן אברהם ובתשו' אשכנזית ביאר שצריך שיכתוב הגר או בן אברהם אבינו. והכונה שיכתוב פ' הגר ואזי אם כתב בן אברהם סתם כשר שמובן דבן אברהם ר"ל בן א"א. או לא יכתוב גר ויכתוב בן א"א. אבל אם כתב בן אברהם ולא כתב אבינו ולא כתב פ' הגר פסול דמחזי כשקרא ומזויף מתוכו. ועיין ב"ש סקל"ט. ולכן בס"ך כתב שכותבים בן אברהם אבינו היינו לרווחא דמלתא ואתא לאשמועינן שלא יכתוב בן אברהם סתם כדמשמע מתשו' הרא"ש ועיין בלבוש שם ובג"פ ס"ק מ"ח וס"ק קי"ב.
וראיתי בספר ברכת המים סי' כ"א שהביא משם רמ"י שכתב ואם לא כתב אברהם אבינו אלא סתם פ' או בן אברהם סתם צריך שיכתוב הגר שיהא ניכר מתוכו שהוא גר אבל אם כתב בן אברהם סתם ולא כתב אבינו ולא הגר הרי הוא כמזויף מתוכו ומחזי כשקרא ופסול ע"כ. וכתב מה דמשמע מלשון רמ"י דגם אם כתב סתם פ' ולא כתב הגר פסול וכו' זה אינו משמעות תשובה אשכנזית. ונראה דלא דק רמ"י בזה דודאי לא גרע בזה מישראל וכו' ומדברי הרשב"א שהביא הב"י משמע דאפילו לכתחילה א"צ בגט של גר שם האב וכו' עי"ש. והרואה יראה שהרב בעל הלבושים דקדק יפה וגם הוא סובר שאם לא כתב שם האב אלא שמו לבד דכשר אלא ס"ל דלכתחילה יכתוב פלוני הגר או פלוני הגר בן אברהם, אבל אם כתב פ' בן אברהם סתם מחזי כשקרא ומזויף מתוכו ופסול. ובחינם החריד עליו החרדה הזאת. ועיין בספר חיים לעולם ח"ב סימן ס"ב שהאריך בזה ללא צורך וכונת תשובה אשכנזית שהיא האמתית כתב שאין פירוש זה מוכרח ואין לנטות ימין ושמאל מהפירוש האמיתי ודברי הלבוש מכוונים לדברי התשובה אשכנזית וכמו שביארתי. ומ"ש דבגר צריך לפרסמו שהוא גר מטעם הנז' משא"כ בישראל ע"כ אתו הסליחה שלא מצינו צורך פרסום זה בכתיבת הגט כיון שלא ניתן ביד הבעל לראיה. ואפילו אם כתבו בן אברהם סתם ולא כתבו הגר, לא פסלוהו מטעם שיבואו לטעות שהוא ישראל כשר וליפוק חורבא' אלא מטעם מחזי כשקרא ומזויף מתוכו והוא ברור:
עכ"פ נראה שכשיש איזה סיבה המונעת מלכתוב הגר או בן א"א יכולים אנו לסמוך על דברי הרשב"א ז"ל גדול המורים וכפשט דברי הש"ע בס"ט ולהשמיט שם האב לגמרי. ובפרט לפי מנהגנו כי הגט נשאר קרוע בב"ד ונכתבים הגירושין בפנקס ב"ד ושם מבארים באר היטב שהוא גר וד"ב. ועיין בספר חיים ושלום ח"ב סימן ס"ח. ואין הפנאי מסכים עמי להאריך: