שות תעלומות לב חלק ד· רבי אליהו בכור חזן
סימן ד
וזאת תשובתי אליו. מר דינא דנחית לעומקא דדינא הרב המובהק פחד יצחק יהיה בעזרו בהלו נרו ועליו יציץ נזרו כיר"א.
מר ברישא אדברה נא שלום באהבה וחיבה לאלפי רבבה. מודעת זאת מק' כתי' הבהיר וראיתי כל הכתוב במה דבדיק לן מר שתים כהלכתן בשה"ג. ויצא הראשון בשם אנג'ילינא שנסתפק אם נכתב בהא או בא' לבסוף יען ראה בשם אנג'ילה שיש סוברים שנכתב בהא לבסוף בעבור שנגזר משם מלאך עפ"י הסכמת מהרח"ש ז"ל כמ"ש הבארות המים בדר"י. ותמה רו"מ דמאי נפק"מ אם נגזר משם מלאך להוציאו מכלל לשון לעז וכו' ככתוב בדב"ק. ובעניותי בתוספת לשה"ג שלי בכ"י (ויבאו בעה"י בס' תעלומות לב ח"ד) כתבתי כן שצ"ל אנג'ילא בא' לבסוף ואנג'ילינא ג"כ בא' לבסוף, ודברי מהרח"ש שציין הבארות המים בדר"י גם אנכי לא ידעתי איה מקומו, ומה שמצאתי הוא מ"ש בחאה"ע סי' יו"ד בשם שבתולה שנסתפקו אם יכתבו בטית וכתב שכיון שנגזר משם שבת שנכתב בתיו ובהא לבסוף כיעו"ש. יבזה האמת אתו וכן ראוי להיות, כי הוא ממש כמו שם אסתר אסתרולה שמחה שמחולה חנה חנולה וכיוצא בהם. ובספרי דבר אליהו באות ש' הבאתי מ"ש הרב חיים ושלום ח"ב סי' ס"ה דקכ"ה ע"ב שכתב לכתוב שבתולא בא' לבסוף יען שהוא נגזר מלשון לעז והביא ראיה משם רחמנוזא ותמהתי על דבריו, וכן בדין שכל שם שיש בו כללות שם העברי גם האותיות הנוספות צריכים להכתב כעיקר השם:
אך אם השם הלועז הוא פירוש לשון העברי אין מקום לחשבו בשם עברי. ולכן בשם בואינא שהוא פי' טובה בלה"ק כותבים בא' לבסוף. ואף מהרי"ח ה"ד הבארות הרים בדר"י ע"ד שסובר שיכתבוהו בה' היינו טעמא שחושש שלא יובן בואי נא. וכבר השבתי ע"ד שאין לחוש לזה כיון שנכתב בתיבה אחת. וגם בשם אליגריאה שהוא פירוש שמחה ונכתב בה' לבסוף כבר כתב הרב עז"ן דה"ט משום שהפתח הוא תחת הא', וכן בשם שיניורא שהוא לעז של שרה כתב מהריק"ש שנכתב בא' לבסוף. ובס' דברי אמת קונט' י"א סי' נ"ז הביא וישם מהר"א בן סאנג'י שכתב, בה' וכתב שהוא ט"ס וצ"ל בא':
ושוב הביא שם שהרב כתב כמה פעמים בהא. ותמה דמה חילוק יש משם זה לרינולא ורוזולא. משמע דס"ל דאף שנגזר משם שרה שהוא לה"ק כיון שלא נכלל בתוכו השם העברי כשרולה וחנולה וכיוצא צריך לכותבו בא'. מ"מ הסכים לכותבו בהא מפני שרבים כתבוהו בהא, והטעם שהביא ששם הנקבה יוצא מהזכר שקורין אותו שיניור ובאשה כותבים שיניורה בהא, עליה אני דן שגם בשם שיניורה צריך לכותבו בא' וכן מבואר בי"א שם. גם בס' מימר חיים סי' נ"ו אות ד' הביא משם ה' רוב דגן שכל שיש שימוש לזכר ולנקבה כמו קלארו לזכר וקלארה לנקבה כותבים בהא. והרב תמה על דבריו, ויפה כיוין כמש"ל. וכן בשם האנשים יש שם ב'יטא שהוא פי' חיים כותבים בא' וכמ"ש הרב מימר חיים בסימן ט'ל סנ"ה וכתבו בהא שלא לשנות מחתימתו. ועיין מ"ש בשם וינטורא ומשם מוכח ג"כ שאין אנו חוששים למה שהוא פירוש לשון העברי שהרי כותבים ג"כ ב'יטא בט' וכן פרופיטא וינטורא וכדומה. ועיין ג"פ סי' קכ"ט סק"ל:
ולמודעי אני צריך כי עיקר השם הוא אנג'יל שהוא פי' מלאך בלשון ספרדי ואנג'ילו בלשון איטאלקי, ולגעגוע או שם קטנות קורין אנגילינו לאיש ואנגילינא לאשה, ויש שמשעת עריסה קורין אותם כן. ולכן צריך חקירה בשעת הכתיבה וד"ב. והוא כמו אברהמינו חיימינו וכדומה:
אתאן על שם רבקה שנשתבשו בשם זה במח"ת אר"ץ רבה וקורין אותה רפכא והאריך בזה מעכ"ת שיחל"א ובסו"ד הביא שרבני עירו ז"ל הסכימו לכתוב בגט רפכא ובאלף לבסוף. ותמה רו"מ למה לא כתבו בהא כיון שנגזר מלה"ק. לדידי חזי שהרבנים מאריה דאתרא ההיא ז"ל חקרו ודרשו במתגרשת ההיא שלא ידעו מעריסה משם רבקה והוקבע לה שם חדש אשר לא בא בכתובים, וכיון שאינו לשון ערבי ולא לה"ק לכן כתבו בא' לבסוף, וצ"ל שגם בכתובתה נכתב רפכא. אך אם נודע שכיונו על שם רבקה וכ"ש אם יודעת לכתוב וחותמת רבקה כי ודאי שאין לכתוב אלא רבקה ולצאת ידי ספק יכתבו דמתקריא רבקה, כי כל מה שהביא רו"מ דאזלינן בתר בתרא והולכים אחר הלשון המורגל. היינו בשמות שלא ככתבו בתורה, אבל בשמות שנכתבו בתורה ונשתבשו בו בקריאה או בכתיבה, כתבינן כמו שנכתב בתורה. ועיין לה' ג"פ בסי' קכ"ט סקל"ב שכתב דס"ל למוהרי"ט דכל שם מהשמות שאין אנו יודעים לו פתרון בלשון לועז והוא קרוב ללה"ק אנו כותבים כמו שכתוב בתורה ואמרינן מסתמא שהוא שם הכתוב במקרא אלא דנשתנה כפי ההגיון ואין משגיחין למה שקוראין ההמון בשינוי קצת וכותבים השם הכתוב במקרא וכו' עיי"ש. ועיין היטב בת' חת"ס א"ה ח"ב סימן כ"ח, ובשם רוביקא בעצמה שכתב מהר"א מוטאל שיכתבו ביוד אחר הבית ובאלף לבסוף היינו היכא שנתברר שזה היה עיקר השם. וגם בזה אפשר שאינו נכון לשנות. וכבר כתב הרב מהר"ח מודעי בספר מימר חיים סימן כ"ו אות כ"ח שט"ס כפל ובשה"ג שבספר תורת נזיר נדפס רוניקא בנון ע"ש. ועיין למהרח"ש בסימן יו"ד ומה שפירש דבריו הרב ג"מ בסימן מ"ח דף קי"ח ע"ב.
את זה כתבתי בעטי"ו של נח"ץ להיותי עסוק בענינים אחרים ואין הפנאי מסכים להאריך. ובהיות כאן נמצאו רבים ושלמים ורבות בנות מאר"ץ יע"א אם יבא מעשה לידי אשובה אשנה פרק זה כי לדעתי מה דפשט"ל למר לכתוב רפכא לדידי מספק"ל טובא.
ושו"ט יסגא כאות נה"ר וכנא"ה החותם פה כ"א יע"א ביום כ"ה לחדש השלישי המוכתר בכתר תורה ש' התרס"ו ליצירה.