אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק ג קונטריס השליחות סימן ב

שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן

קונטריס השליחות סימן ב

קונטריס השליחות סימן א

על אודות הקידושין הנעשים באחת הערים עם בת יקרה עם אחד מתושבי ערי אדום ולא ידעו אבי הנערה ואמה ולא הנערה שכבר היה נשוי אשה בעירו ולפי חוקי השררה דשם הראשונה דוקא לזאת יקרא אשה והשניה היא דינה כפלגש והבנים הנולדי' ממנה הרי הם כנכרים לכל דבר לענין נחלה וכיוצא וכל עת שאין רצונו בה משליכה מלפניו ואין לה עליו לא שאר ולא כסות ועונה והקידושין היו ע"י שליח הבא מהתם בהרשאה חתומה בב' עדים וחתימת החתן והתל בהם ואמר כי העדים הם רב העיר ושו"ב דשם ושוב נודע להם כי התל בם והעדים הם ב' הדיוטים אנשים בני בלי שם ועל הכל כי ידעו שהוא נשוי צעקה הנערה כי אפילו תמות ומשלכת עצמה לכבשן האש ואין לה חפץ בו בצרתה בצידה ואם היתה יודעת כי הוא נשוי אפי' יהבין לה כל חללי עלמא לא היתה נותנת אזן קשבת ומה גם דאית בה ב' ריעותות הנז' וכיוצא ואם אמרו איתתא בכל דהו ניח"ל הוא אי איכא עכ"פ כל דהו ברם כגו"ד דמשכחת לה אף ביום הב' לחופתם ישלחנה לנפשה ואין משפט בארץ ושאלו ממנו בדה"ץ אם יש אופן לבטל ולהפקיע הקידושין הנז' יען סופו הוכיח על תחילתו דקא מהדר אזיופא ואין רצונו לגרש לא ברצי כסף ולא בשום פיוס שבעולם כי איש קשה עורף הוא ורצונו להניחה עד שילבין ראשה ובו בפרק הודיעונו כי עדי ההרשאה הם פסולי עדות מהתורה שהם בעלי עבירות ומחללי שבתות בפרהסייא ואוכלי נו"ט וע"ז אבן ב"ד דחתמי לתתא כתבנו פסק ארוך כיד ה' הטובה עלינו מכמה סיניפים ומטעם ס"ס בפלגותא בתלת ספיקי ואל הד' לא אשיבנו וחמישיתיו יוסף ואחד מהספיקות היה שמא הלכה כפוסקים דמצרכי עדים בהרשאה דקידושין ע"י שליח וכיון שהעדים פסולים מהתורה השליחות בטל ומה גם די"ל דאפילו לכת החולקים דלא בעו עדים בהרשאה היינו בלא עשה עדים כלל אך בעשה עדים והם פסולים מגרעות נתן ומטו למודי"ם דבטל השליחות והוכחנו בראיות מופתיות כן וגם עשינו סניפים אחרים אומדנות שכליות ומופתיות תלמודיות והארכנו כיד ה' הטובה עלינו מפי סופרים ומפי ספרים כאשר יראה הרואה בגוף הפסק אשר נכתב ונחתם מאתנו וניתן ביד אבי הנערה והתרינו בו כי טרם כל צריך שיסע לעירו נאנגיסטר אולי יפותה החתן ע"י פיוס ויפטרנה בגט יותר טוב כי מיראי הוראה אנחנו זאת שנית שישלח לנו זכרון עדות על עידי ההרשאה שהם בעלי עבירות כנז' ולאיימו כתבנו לו כי בזה תלוי ונשען הפס"ד ואבי הנערה שמע לדברינו ויקם וילך לעיר הנז' ויפצר באיש מאד שיגרשנה ויקשה את ערפו ואמץ את לבבו כי אין שום אופן שיגרשנה. ומדי היותו שם נתברר לו מחדש כי המקדש הנז' אמת בעל עבירות וכופר בסיבה ראשונה והכל ע"י עדויות כי איש נקלה הוא אך על הזכרון עדות על העדים לא יכול להשיג מסיבת כי לפי הנימוס והפוליטיק מאותם הערים לא נכון להעיד אפילו כי הדברים אמת מה שהוא אמת כדברים האלה כי יש חסרון כבוד שהם אנשים של צורה אנשים סוחרים ועל המקדש אינם חוששים ומעידים כנז' יען הענין אצלם מעשה נבלים לישא אשה על אשתו ואפילו לא ילדה לו ועל הכל כי לא גילה אזן לשניה שהוא נשוי ברם זו בלבד יכול להשיג שם עדות כי העדים לא ידעו מהרשאת הקידושין והם מה שחתמו כונתם להעיד דוקא על חתימת המקדש החתום באמצע כי זו היא חתימתו וגם העדים אומרים בפי' כן שזו הייתה כונתם להעיד והעלים מהם הענין ואם היו יודעים המה אדרבא היו גוערים בו כי נבלה עשה לפי מנהגם כי דוקא לפלגש יכול להיות אצלם אבל לא לשם אישות ע"כ הלין באנו להשיב מפני היד שנשתלחה מאבי הנערה נפשו לשאול הגיע שנית מאתנו עתה אשר בשום אופן לא יוכל להשיג עדות על העדים שהם פסולים מתו' אם יפלו הקידושין אולי וע"ז הוכרחנו להשיב מפני הכבוד השואל דחביב מאד עלינו:

תשובה יודע רבונינו כי אין רצונינו ליטפל בדין עסק ביש אך מה נעשה כי צר לנו מאד מראות ברע הוא בוגד הלזה בנות ישראל העדינות בין מוכרים וקונים רקים ופוחזים נערים מנוערים פושטים יד בבנות מרום עם הארץ ישרים ותמימים שרים וסגנים הערמות אזור מתניהם והתחבולות אזור חלציהם עשרת מונים שם נפלו שדוד נלכדו בשחיתותם בפח יקוש נפלו ברשתם. יקומו הנערים לצחק בנו בכמה אופנים לא מן ה' הוא זה חובה על כל תופס ספר חכם ורב להושיע את אביונים. ויור"ו המורים לשבר מתלעות עול מעול וחומץ יצא לחפשי מפי סופרים ומפי ספרים לכלות קוצים ולא תעשינה ידיהם תושיה את הקוצים ואת הברקנים פן יאמרו ידינו רמה הכזונה יעשה את אחותינו בת נדיבים בת גדולים ולמען ידעו כי יש אלהים שופטים בארץ מתיר אף מפקיע לשיכים בצידיהם ולצנינים.

והנה טרם כל דברינו תמהנו מראות איך הן בעון מפני הפוליטיקה ודרך ארץ פלשתים הנהוג בערי אדום כבשו את עדותם להעיד ולגלות חרפת העדים מעבירות שבידם "אך" "אך" הכזאת יקרא פוליטיקה ודרך ארץ הכזאת יקרא קומפלימיינטו לכבוש עדותם הא במלי דשמייא מי יתן והיה יפקחו עיניהם ויראו מ"ש הנשר הגדול גאון עוזינו מהר"י אזולאי ז"ל בס' הבהיר מורה באצבע תוכחות מוסר השכל על אנשים מצויינים בעלי קומפלימיינטו ופוליטיקה כי במלי דשמייא אינם נוהגים כן ואינם חשים לכלום יע"ש האמנם אפי"ה בעהי"ת נאזור כגבר חלצינו להפקיע קידושין הללו הבה נא אבא תחילת כל על מה שנשאלנו כי רצון אבי הנערה לבטל הקידושין מטעם העדות שיש לו על המקדש אשר הוא רשע ובעל עבירו' וכגוי גמור לכל דבריו הנה לזה בודאי אין מקום בדברים הללו שהרי משנה ערוכה שנינו בקידושין דף ע"מ שאני צדיק גמור ונמצא רשע גמור הר"ז מקודשת חיישינן שמא הרהר תשובה בלבו. והגם שכתבו הפוס' ז"ל דהתם דחיישינן שמא הרהר תשובה בלבו היינו משום דכיון דנחית להתנות ע"מ שאני צדיק גמור ודאי קושטא קאמר והרהר תשובה בלבו לא כן בלא התנה א"א אכתי לא פלטינן בזה מלבד דיש חולקי' בחילוק זה זאת לא זאת דעכ"פ אם מידי ודאי קידושין יצאנו מידי ספק קידושין לא יצאנו ומה גם די"ל לאידך גיסא דהיכא דלא התנה כן בפי' כיון דאיתתא בכל דהו ניח"ל וקי"ל בדין דאעפ"י שחטא ישראל הוא ופוק חזי דביבמות איתמר בש"ס גוי שקידש בזמן הזה חוששין לקידושיו דחיישינן שמא מעשרת השבטים הוא וביבמות דמ"ז ע"ב אמרינן עלה דגר מל וטבל הרי הוא כישראל לכל דבריו למאי הלכתא דאי הדר לגיותו ומקדש בת ישראל קרינן ליה ישראל מומר וקידושיו קידושין ופסקו הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות אישות הלכה ט"ו והטש"ע ז"ל ומר"ן בי"ד ס' רס"ח ס"ב יע"ש והרב המגיד ז"ל כתב שם דאפילו זרעו שהוליד משהמיר אם קידש אותו בן ישראלית קידושיו קידושין כ"ז שהוליד מישראלית אבל וכותית ולדה כמוה יע"ש וכתב הרשב"א ז"ל בח"י יבמות הטעם משום דאעפ"י שחטא ישראל הוי יע"ש.

אשר מזה ראיתי להרשב"א ז"ל והביא דבריו הרב המגיד ז"ל בהל' יבום וחליצה פ"א ה"ו ע"ד העיטור ז"ל שהביא תשו' רב שרירא גאון ז"ל יבמה שנפלה לפני מומר כיון שהורתו ולידתו בקדושה זקוקה ליבום ומתעגנא עד דחליץ לה אותו מומר וכתב מר רב יאודאי ז"ל אי כדנסבא בעל הוה יבם מומר לא בעיא מיניה חליצה ואם הוה בעל מומר וישבע תחתיו באונס ומת מומר בלא בנים אינה זקוקה ליבום דלאו אחיו הוא ואינה זקוקה נמי לחליצה ע"כ וע"ז תמה על מר רב יאודאי ז"ל דמומר אעפ"י שחטא ישראל הוא וקידושיו קידושין וכיון שיש להם קידושין זיקה נמי יש להם כדמשמע בהרבה מקומות דכל מי שקי' קי' זיקתו זיקה וכ"ש שאשתו הנשואה לו בקדושה שאם המיר אח"ך זיקת האח הכשר לא נסתלקה ממנה ע"כ ואני עבדו נראה להליץ על מר רב יהודאי ז"ל דדוקא קידושין משום חומרא דא"א מקודשת ואמרינן אעפ"י שחטא ישראל הוא כיון דהוא עון מיתה אך לא לענין זיקה דיבום וחליצה כיון דאינו אלא איסור לאו דלא תהיה אשת המת החוצה ומה שאמרו כל מקום שיש קידושין זיקה נמי איכא לאו בכה"ג הוא אלא בחייבי לאוין דוקא דקידושין תופסין בחייבי לאוין יש ג"כ זיקה גבייהו וטעם יש בדבר דבשלת בחייבי לאוין הגם דהקידושין היו בעבירה עכ"פ הוא מאמין בה' ובתורתו בודאי בחליצתו הגם דחליצה לא בעיא כונה מ"מ ודאי רצונו דבחליצה תועיל להפקיע האיסור ממנה לא כן גבי עומר כיון דהמיר כבודו בקלון ואינו מאמין בתורה ובמצות מהיכא תיתי נאמר כי רצונו להפקיע האיסור ממנה ע"י החליצה כיון שאינו מאמין בחליצה מעיקרא וזהו הטעם ג"כ בבעל מומר דהנה טעם דיבום הוא להקים לאחיו זרע וכיון דהמת המיר דתו ובהמרתו אינו קשור בה להניח ניצוצות אצלה כנודע כדי שתצטרך ליבום וחליצה כיון שאינו מאמין לא בענין ולא בחליצה ואדרבא אין רצונו להניח זרע בישראל אלא חרם כמוהו כנ"ל בדוחק:

וראיתי להרב לח"מ ז"ל תמה על מר יאודאי גאון זלה"ה דלמא גבי בעל לא כתב שצריך שבעת שקידשה יהיה מומר דכיון דטעמא דבעינן יבם שיהיה מומר בעת הנישואין הוא משום דנישואין מפילין כדכתב הרמז"ל וכיון שבעת הנישואין נאסרה ליבם מומר תו לא זקיקא ליה כיון שהיה מצוי באותה שעה ונאסרה עליו וא"כ הך טעמא נמי שייך בבעל דדוקא אם בעת שקידש היה מומר אז לא יזקק לאחיו דנישואין מפילין אבל אם לא לא וכ"ת דכן דעתו מו"ש בבעל היינו כשהיה מומר בשעת קידושין יקשה תרתי חדא דמדברי הרשב"א ז"ל שהביא הה"מ משמע דהבין אפילו שיהיה יאודי בעת הנישואין שכ"כ וכ"ש אשתו דנשואה לו בקדושה שאם המיר אח"כ ואם איתא דאהא לא פליג למה לו להזכיר דבר דפלוגתא ליכא. ועוד דא"כ למה ליה שימות בהמרתו הא משמע דביבם שהיה מומר בעת הקידושין אעפ"י שבשעת מיתתו הוא ישראל לא זקיקא ליה דנישואין מפילין וצ"ע ע"כ:

ולע"ד אהמ"ר הראוייה לא זכיתי להבין תמיהתו דבשלמא ביבם שהיה מומר בעת הנישואין דוקא בעינן שיהיה מומר כי היכי דלא תיזקק כיון דמעיקרא בעת הנישואין אם היה היבם רוצה לישא אותה הייתה אסורה עליו ולכן תו אינה זקוקה לו וכמ"ש הרב ז"ל בפי' אשר לא כן בבעל אפילו שהיה מומר בעת הקידושין לא מפני זה היתה אסורה ליבם כיון דהיבם ישראל גמור הוא ומה לי אם הבעל היה מומר בעת הנישואין או שהמיר אח"ך אלא דכונתו פשוטה דס"ל דכיון שהמיר פקעה האחוה ולאו אחיו הוא בין אם המיר בעת הקידושין בין המיר אח"ך אלא דמצריך שימות בהמרתו משום דס"ל דאין הזיקה תלויה כמו שהבין הרב ז"ל אלא דוקא אינו עושה זיקה אלא אם אינו מומר ובין בעת נישואין ובין אח"ך עושה זיקה אפי' אם מעיקרא לא עשתה זיקה מחמת שהיה מומר אם חזר בתשובה עושה זיקה דהכל תלוי שיהיה ישראל כדי שתעשה זיקה וע"ז תמה עליו הרשב"א ז"ל שפיר איך תסתלק הזיקה ומובן מעצמו דכונתו לתמה עליו ג"כ איך תחזור הזיקה אם מקודם לא היה לה זיקה וזה פשוט. עוד ראיתי להלח"מ ז"ל ארי עלה ונסתפק לד' מר יאודאי גאון ז"ל אם יש לו בן מומר מאשה אחרת אם פוטר את אשתו מיבום דאם אמרינן דפוטר הא בג"מ אמרו גבי ממזר דכיון דפוטר לענין יבום מזקק זקיק וא"כ ה"נ דכוותה היא ואם אינו פוטר דבר קשה הוא לומר כן. ואהמ"ר החילוק פשוט דבממזר שאני כיון דהא דביבום מעטר פטר הוא משום דהממזר עצמו אין בו עון אשר חטא אלא דהקב"ה הרחיקו לבא בקהל וישראל גמור הוא לא כן במומר דהוא עצמו חטא והוציא עצמו מן הכלל אפשר דאינו פוטר ולאו אחיו מקרי או שנאמר דאפי' בבן ממזר פוטר ואפי"ה לא זקיק כיון דמעשיו גרמו לפסול שלו אלא דפוטר מחמת דגלי קרא ובן אין לו עיין עליו כנ"ל וכל לגבי דידי חיליה דמר יאודאי גאון הוא משום דהש"ס אוקי בממזר ולא אוקי במומר דהא עדיפא כי היכי דלא תקשי קו"ש התוספות בד"ה עי דמרישא שמע"י לה ממזר יע"ש אלא דסיפא דנקט חוץ משפחה ונכרית צ"ל דל"ד וה"ה מומר ואל יקשה לבך לומר כן שהרי גם לדברי הרשב"א ז"ל צ"ל כן בדברי הש"ס דמ"ש לאיתויי ממזר לד' וה"ה מומר והא עדיפא שהרי האימורא יש לו לפרש יותר כנודע בבעלי הכללים ועיין בתשו' הרא"ש ז"ל בזה בארוכה וע' תשו' הריב"ש ז"ל סי' א' וסי' ד' וסי' י"ד וכבר הרלח"מ ז"ל והנ' משל"ם ז"ל רמזו דבריהם יע"ש:

ואיך שיהיה מכל האמור נמדנו דבמקדש עצמו למדנו אפילו אם הוא רשע גמור ופסול לגמרי אפי"ה קידושיו קידושין ואפי' לד' מר יאודאי גאון ז"ל ודעמיה לא אמרו למילתייהו אלא דוקא לענין חליצה ויבום דאינו אלא איסור לאו דלא תהיה אשת המת החוצה ברם לענין הקידושין אזלי ומודו דקידושיו קידושין וכמדובר ואעיקרא דוקא במומר הוא דפליגי משום דהאיר כבודו בלא יועיל ויצא מכלל ישראל ברם לענין ישראל שהוא בעל עבירות ורשע גמור כ"ע מודו דאמרי' אעפ"י שחטא ישראל הוא דדברים הללו הם פשוטים מאד ולא היה צריך הכתוב לאמרו ולא נצרכה אלא להוציא מלב אבי הנערה אשר תקע עצמו בזה ולית דין צריך בושש:

ואולם אנכי הרואה דלא משום הכי דלא נתברר בעדות גו"ש פיסול העדים החתומי' בהרשא' הקידושין נחזקו הקידושין הללו כי באמת מה שהוא אמת מה שכתבתי בפסק הראשון ובאתי מטעם זה אינו אלא לסניף בעלמא דוקא אך הקידושין בטלים מצד עצמם מצד האומדנות דאדעתא דהכי לא נתקדשה ובאתי להתיר בטעם ס"ס בתלת ספיקי ככתוב בפסק הראשון ומשם באר"ה אלא דשם בפסק הראשון הרבתי בס"ס על שלישים ועל רבעים:

ברם קושטא קאי כי אכתי פשו להו תלת ספיקי כמבואר שם בארוכה אלא ששם ליותר דרך מרווחת הרבתי בספיקות אך הא פשיטא דכל דאיכא חלת ספיקי ככחו אז כחו עתה לעקור הקידושין והיו כלא היו ואעיקרא כיון שהם חתומים בהרשאה הכתוב בה בפי' בקל קרנא משרוקיתא אשר לפניהם בא המקדש ועשה שליח וכו' א"כ עתה שחוזרים בהם ואומרים כי אינם הם עידי ההרשאה אלא מעידים על חתימתו דוקא דבר אשר לא יקבלהו השכל והרעיון יען הי"ל לבאר כי אינם חותמים אלא דוקא להעיד שזאת היא חתימתו של המקדש כיון דהדרך היא בכל השטרות כי עדים החתומים הוא על גוף הענין וא"כ עתה לאו כל כמינייהו ולפי דבריהם הרי משוו נפשייהו רשיעי שמעידים על השקר וא"כ גם מצד זה אינם נאמנים שהרי קי"ל אין אדם משים עצמו רשע וכמבואר כ"ז בפ"ק דכתובות אמתניתין דהעדים שאמרו אנוסים היינו וכו' יע"ש ופוק חזי מ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה והביאה מרן ב"י ז"ל ח"מ סי' כ"ט דהא דהעדי' נאמני' לומר תנאי היו דברינו הוא דוקא באין כת"י יוצא ממ"א יע"ש והעלה היתר על שלחן הזהב בח"מ סימן מ"ה אם כך בתנאי היו דברינו שאינם מפילים ארצה השטר אלא מקיימים דבריהם בכת"י יוצא ממקום אחר אינם נאמנים כ"ש בנ"ד אשר מפילים ארצה עדותם דודאי אינם נאמנים וראיתי להסמ"ע והרב ש"כ ז"ל תמהו על מר"ן והטו"ר ז"ל דבסי' כ"ט ופ"ב פסקו דהעדים המה נאמנים לומר תנאי היו דברינו אפילו אם כת"י יוצא ממ"א והצ"ע וראיתי להרב משאת משה ז"ל בח"א סי' ד"ן דקמ"א ע"ב כתב לישב דההיא דסי' מ"ו מיירי דאמרי סהדי תנאי היה ולא ראינו שנתקיים התנאי דבהכי מבטיל ליה שטרא מש"ה קאמר דהיכא דאין כת"י יוצא ממ"א דמפיהם אנו חיין דוקא הוא דמהימנינן להו אמנם היכא דכתי' יוצא ממ"א לאו כל כמינייהו כיון דלאו לסהדותייהו בעינן ובטלי ליה לשטרא דמשוו ליה חספא בעלמא משא"כ התם בסימן ופ"ב דלא מיירי דקא אמרי סהדי שלא ראו שנתקיים התנאי רק דאמרי דתנאה הוה ולא מבטל שטרא בהא יס"ל להטור ז"ל דמהימנין להו אפי' היכא דכתי' יוצא ממ"א ולא הוו חוזרים ומגידים ע"כ ואהמ"ר לא זכיתי להבין ד"ק דא"כ איך כתב הטור שם בסי' מ"ו אח"ז והרמב"ם וא"א הרא"ש כתבו כסברא ראשונה והר"י ברצילוני כתב משם רבינו האיי ז"ל דבתנאי נאמנים אפילו כתי' יוצא ממ"א יע"ש והלא כפי"ז אפשר דגם רבינו האיי מודה בדין זה דבעי' דוקא שאין כתי' יוצא ממ"א כיון שמעידים ג"כ שלא ראו שנתקיים התנאי והלא הר"ן ז"ל בסו' דכתובות כשהביא מחלוק' הראשונים ז"ל הנ"ז הביאו בלשון זה והא דתנאי היו דברינו נחלקו בו אבות העולם שרבינו האיי ז"ל וכו' וכ"כ מרן הב"י ז"ל שם נמצא דרבינו האיי ז"ל איירי באומרים תנאי היו דברינו סתם דאל"כ הי"ל לאשמועינן רבותא אפילו אם אומרים ולא נתקיים התנאי:

והנה מר"ן הב"י ז"ל שם בסי' כ"ט אחר שהביא תשובת הרשב"א הנז' הביא עוד תשו' אחרת על ראובן שכתב משכונא ת"ק דינרים על חצרו לשמעון אחיו ומתו ויורשי ראובן טוענים שלא הייתה משכונא זו אלא מל תנאי וקיים התנאי מכבר ונתבטל כח שטר המשכונא ויורשי שמעון טוענים להד"מ וליורשי ראובן עדים בתנאי זה והשיב שנאמני' העדי' ואפי' כתי' יוצא ממ"א לפי שאין אלו העדים מכחישים עידי השטר אלא בירור בעיקר העדות הוא ע"כ דסיים מר"ן ז"ל דאין זה סותר תשו' ראשונה דהכא מיירי שעדים אחרי' מעידים על תנאי זה ע"כ והרב גדולי תרומה ז"ל בשער כ"א דק"ח ומהריט"ץ ז"ל בתשו' סי' כ' שניהם הנביאים תמהו ע"ד מרן ז"ל דאיך אינם חולקים והלא א"כ למה עידי השטר עצמם לא יהיו נאמנים לומר תנאי היה אפי' כתי' יוצא ממ"א כיון שאינם חוזרים ומגידים אלא הוא בירור בעיקר העדות דמה"ט כתב בתשו' דאלף י"ב דעל שיש לתלות בבירור העדות נאמנים אפי' כת"י יוצא ממ"א ומהריט"ץ ז"ל הוסיף לומר דק"ו הדברים אם העדים מהשוק הם נאמנים לפרש דבריהם ק"ו הם עצמם ולכן כתב דלא נניח שתי תשו' הללו ונתפוס האחת ובודאי שחזר בו מההיא ואזל"י בתר רובא ודברי מרן ז"ל הצ"ע יע"ש ואהמ"ר דבריו תמוהים מאד דהנה מ"ש דהדברים ק"ו יותר הי"ל לתפוס על הטור ומרן ז"ל בס' הקצר סי' כ"ט שכתבו דיש לנו לכוין דבריו כשם שיש לנו לתרץ דברי העדים אשר נראים מכחישים זה את זה וכפי ק"ו זה איפכא הול"ל אלא דמעיקרא הא ליתא דהחידוש הוא ודאי בעידי השטר עצמו כיון דקי"ל כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אך בעידים המכחישים פשיטא דאלו ואלו הם נאמנים דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אלא דמשום חזקה אמרינן אוקי ממונא בחזקת מאריה וא"כ כל זה הוא כשסותרים דבריהם אך אם אתה יכול לקיים שניהם ודאי מקיימים וסו' ערוכה היא בסנהדרין ד"מ ע"א ועיין להסמ"ע ז"ל וא"כ נסתרה דרכו שלא נניח ב' תשו' ונתפוס האחת כיון דל"ב התשו' כבר יישבם מרן ז"ל ולא ק"ל אלא מההיא דסי' אלף י"ב דמיירי בעידים גופייהו ואדרבא י"ל דמההיא חזר בו ואין בידינו להכריע איך ס"ל בהך תשו' דמשכו' וחזיתיה להרב כנה"ג בח"מ מהדורא בתרא בהגהב"י אות ד' הביא ק"ו הרב גדולי תרומה ז"ל הנז' וכתב ושוב נדפסו תשו' הרשב"א ז"ל ח"ב וראיתי בסימן ן' שצדק רבינו המחבר במאמרו שבפי' כתב שם דהא דתנאי היו דברינו כשאין כתי' יוצא ממ"א אבל בכת"י יוצא ממ"א אינן נאמנים ע"כ ואחרי נש"י הרצפה דבריו נפלאו ממני דבזה הלשון כבר הביא ג"כ מרן ז"ל משם הרשב"א ז"ל אלא דעיקר תמיהתו דסתר אהלה לההיא דסי' אלף י"ב אלא דבקושטא כל לגבי דידי דברי הרשב"א ז"ל לא פלגן בהדייהו דע"כ לא כ"כ הרשב"א ז"ל דכל שאין כת"י יוצא ממ"א הוא דנאני' אלא דוקא בתוספת תנאי שאינו מובן כלל מלשון השטר אלא הם דברים חדשים בהא דוקא דכתי' יוצא ממ"א אינם נאמנים כיון דהוא לגרוע כח השטר אשר סתמי ואין בו רמז מהתנאי ההוא והכי דייקי דבריו בח"ב סי' ן' שכתב שכיון שהייתה כאן הגדה גמורה מקודם ובלא שום תנאי שוב אין יכולין לגרוע כחו של השטר דחוזרים ומגידים הם יע"ש משא"כ ההיא דסימן אלף י"ב דהלשון הוא סתמי ויתכן להבין כן מלשון השטר עצמו כיון דסתמא לאו לעולם משמע נמצא דהתנאי כלול בתוכו אלא שאין אנו יודעים לכמה שנים ע"ז ודאי יכולין לבאר ולברר דבריהם והכי חזינא למהרימ"ט ז"ל בסי' קמ"א הביא ב' תשו' הללו וכ"כ בפשיטות:

העולה מן האמור דכל שנגרע כח השטר במה שאומרים העדים אח"ך אינם נאמנים וא"כ בנ"ד דבמה שאומרים עכשיו לא נתכוונו להעיד על עיקר הענין והשליחות אלא להעיד כי זו היא חתי' המקדש נגרע ויתבטל כח השטר דאין כאן שליחות כיון דהמקדש כיון לעשותו שליח לקידושין בעדים כדי לצאת י"ח כל הפוסקים ז"ל דמצרכי עדים לשליחות הקידושין וכיון שהם אומרים עתה כי לא ידעו מזה ולא העידו כי אם זו היא חת"י המקדש דוקא א"כ את הכל ישא רוח השליחות והקידושין א"כ אינם נאמנים דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אלא דרואה אנכי דבנ"ד כיון דאנו רואים בחוש הראות כי הן בעון רוב יושבי ערי אדום אין להם לא כתב ולא לשון נזרו אחור אשכלות מרורות למו ובילדי נכרים ישפיקו ללמוד וללמד ככתבם וכלשונם ונער ישראל בהיותו כבר שית כבר שבע כשה לטבח יובל ולשונינו העברי לה"ק והכתיבה שלנו אין איש שם על לב דדאי כי לא הבינו את הכתוב בשטר ההרשאה ולא העידו כי אם על חתימת המקדש כי זו היא חתימתו ונאמנים כיון דעינינו הרואות בחוש הראות אשר הם לא ידעו ולא יבינו ואין ספק כי המקדש הנז' לא הביא אצלם איש היודע כתב ולשון שיבין להם אות באות תיבה בתיבה את כל הכתוב בשטר ההרשאה כיון דמרתת שמא יתגלה קלונו ולא ירצו לחתום בו העדים ואדרבא יקומו עליו באבן או באגרוף כי נבלה גדולה היא אצלם לישא ב' נשים ונגד חוקי הממשלה יר"ה ונגד המנהג והנה כבר נודע מ"ש הפוס' ז"ל דכל טענה שהיא תמורת המנהג בטילה היא וא"כ איך נוכל לומר שהביא להם חכם שיבין לעדים כל הכתוב בשטר ההרשאה ומה גם דאם היה כן למה לא החתים החכם לעד כיון דהוא יותר כבוד ונכון ויותר טוב מלחתום לעדים תרי קטלי קני באגמא וכ"ש דבפירוש כתבו לו שיחתום בהרשאה רב העיר הי"ו והוא לא כן עשה כי ירא לנפשו פן יעלה בתוהו ונשאר ועל ניכר הדבר כשמש בחצי השמים דמהדרי אזיופא ופרש רשת לנערה להפילה בפח יקוש ולכן בחר אך בעדים הללו לבצע מעשיהו ואל תתמה על החפץ בחילוק זה שהרי חזינא להרשב"א ז"ל בתשו' בח"א סי' תרכ"ט והביאה מרן הב"י ז"ל באה"ע סי' סי' ס"ו וז"ל על ע"ה שבא לגרש את אשתו ואמרו לו שיפרע לה כתובתה ואמר שלא הבין כשקרא החזן את הכתובה ולא הבין התנאים ושאלו את פי הר' מאיר והשיב דשומעין לו והוא אומר דאין שומעין לו דחזקה שהעידו העדים בע"פ ועל פיו חתמו בו ואם אין אתה אומר כן לא הנחת חיוב לע"ה ולא על הנשים שכולם יטענו כן ואין אלו אלא דברי תימא אבל מה אעשה שכבר הורה זקן ויושב בישיבה חכם עם איש שיבה ע"כ ואיני יודע למה נחבא אל הכלים משום דחזא גברא ותיובתא לא חזא ולענין הלכה נ"ל כדברו הרשב"א ז"ל משום דאל"כ לא שבקת חיי דכל ע"ה יאמרו כן עכ"ל אך על תשו' הרשב"א ז"ל הלזו רבים ונכבדים נצבו כמו נד מההיא דכתב הרשב"א ז"ל עצמו בחלק האלפים סי' אלף קנ"ו וז"ל ועוד שטענה יפה במם שאמרה שלא הבינה דבר ולא שמעה אנן סהדי דאין כלה מרגשת במה שכתב בכתובתה וכיוצא בדברים אלו סומכת בכך היא על אחרים ואם מפני חתימת העדים לאו אכולא מלתא קא מסהדי וכדתנן וכו' ואלו בסי' תרפ"ט לא אמר הרשב"א ז"ל דהרתן כיון שהוא ע"ה לא הבין וחתימת העדים לאו אכולא מלתא קא מסהדי ועי' בתשו' מהר"י הלוי ז"ל בסימן נ"ז שהניחה בתימא גם הרב המגיד ז"ל בפ"ו מהל' זכיה הל' י"ב הביא דברי הרשב"א ז"ל וכתב וז"ל נראין הדברים שהכל לפי ראות הדיינים שאם אפשר לומר באשה שתדע נוסח השטרות שכותבי השטרות מורגלים לכתוב ועד שיעידו שכך אמרה להם בפי' לק' ואם רואים שידעה ולא מיחתה אעפ"י שלא א"ל בפי' אפשר שתהא מתנתו קיימת ע"כ והן הנה דברי הר"ן ז"ל בפ' האשה שנפלו משם הרשב"א ז"ל יע"ש והביא דבריו מר"ן הב"י בחאה"ע סי' צ' יע"ש ומהריק"ש ז"ל בחאה"ע סי' ס"ו ובסי' ב"ן פסק את שתיהן יע"ש ומהתימא על מרן החביב ז"ל בכנה"ג חח"מ סי' קמ"ז הגהב"י אות חי"ת עוד על סתירת דברי הרשב"א ז"ל ומתחילה יצא לחלק בין איש לאשה דבאיש אעפ"י שהוא ע"ה ושוב חזר בו משום דאכתי קשה מאשת לאשה דבסי' תרכ"ט עין רואה דאמרה למלתיה גם באשה כאשר יע"ש וע"כ חילק עוד בין כלה לשאת נשים ואנשים ע"ה יע"ש ועיין להרב פרח מטה אהרן ז"ל בח"ב סי' מ"ז דקלסיה וכיפי תלי ליה לחילוק יע"ש ואהמ"ר מהדר גאונם לא ידעתי אכתי ומה יושיענו לדברי הרשב"א ז"ל שהביא הרב המגיד ז"ל והר"ן ז"ל דאיירי גם בסתם אשה והלכה זו העלה דנאמנת לומר שלא הבינה והרב משפט צדק ז"ל בח"ב סי' טו"ב ד' ג"ן כתב לחלק דההיא דהר"ן ז"ל שהביא בסי' צ' איירי בנוסח השטרות מש"ה קאמר דצריך את פי העדים לשאול אם צותה כן בפי' משא"כ בלשון וחיוב שאמרה היא כההיא דהרשב"א ז"ל יע"ש ועיין להרב החביב ז"ל בכנה"ג ח"מ ס' ס"א אות כ"ה ועי' להרב דבר משה ז"ל בח"ב סי' ס"ט וסי' פ"א יע"ש, אפס כי עז דחזיתיה להרב מוה"ר ממהרד"ח ז"ל בס' יטב לב הנד"מ בדכ"ו ע"א אחר שהביא שם דברי הרב דבר משה ז"ל הנז' עמד מתמיה עליו וכתב וז"ל אלא שדברי הרב דבר משה ז"ל בח"ב סימן ס"ט תמוהים דפסק כמהר"ם ז"ל דשומעין לו שלא הבין נגד דעת הרשב"א ז"ל והסכמת כל רבני האחרו' ז"ל יע"ש ואהמ"ר הראוייה לישרי לן מ"ר דאין כאן תימה כלל דמעולם הרב דבר משה לא פסק כמהר"ס ז"ל אלא דאייתי לה למילף מינה בדרך כ"ש דמהר"ס ז"ל האמינו בטענה זו למתחייב עצמו כ"ש שנאמין את העדים עצמם שאינם הם המתחייבים והם אומרים בפי' שכך המצווה אמר ומ"ש בצוואה כן היינו מפני שלא הבינו וכאשר באו הדברים האלה מפורשים היטב שם בס' דבר משה כאשר יע"ש וא"כ י"ל דבנדון כזה גם הרשב"א ז"ל מודה דאין כאן לא שבקת חיי שהרי עדים טובא איכא בשוקא היודעים והאבינים ועלית על כלנה דהעדים מה איכפת להו לומר הכי אם לא שכן האמת שלא הבינו ואעיקרא עין הקורא תחזינה מישרים כי אעיקרא הרב דבר משה ז"ל שם סיים וכתב דהנכון לעשות כמתחייב לעשות איזה דבר והוא ע"ה שאינו יודע לשון הקדש ונכתב בשטר להביא אצלו אדם היודע בלשון הקדש וכלשונו אם לועז או ערבי ויפרשו לו ענין הכתוב בשטר או בכת"י ובזה כצולכו ממחלוקת הראשונים ז"ל ואין פוטר אותו ע"כ ועיין בס' הבהיר משכנות הרועים ובס' הנחמד ישרי לב אות ז"ה מדבר יע"ש להקת הנביאים מערכה עול מערכה:

והנה בעתה יש לכו לדון דבעדים כשאומרים לא הבינו הענין ונותנים טעם לדבריהם דמה שחתמו הוא דוקא על חתי' המקדש כי זו היא חתי' ולאו אשטרא וענין הכתוב בו קא מסהדי והדברים אמת ויציב ונכון וקיים שהרי כבר מלתינו אמורה כי הם ע"ה גמורים דנאמנים ודאי אפילו לכת הפוסקים הסוברים דבבעל דבר אינו נאמן בעדים דמה איכפת להו וליכא לא שבקת חיי אזלי ומודים דנאמנים וא"כ כיון דהבעל עשה הרשאה וקפיד לעשותה בעדים כאשר כן כתב לו אבי הנערה א"כ עתה שטוענים כי לא הבינו ולא ידעו ולא כתבו עדותם אלא על חתי' ונאמנים כמדובר למפרע בטלה ההרשאה ובטלה השלי' ועדיין ספק במקומו מונח אשר כתבנו בפסק הראשון ס' אם הלכה כמ"ד דשליחות לקידושין בעי עדים ואת"ל הלכה כמ"ד דלא בעי עדים שונא בכה"ג דנחית לעשות' בעדים קפידא הוי ועתה שהעדות בטילה מצד שלא הבינו גם השליחות בטל ואפי' את"ל דאין לחלק בטענ' שלא הבין בין בעל דבר לעדים אכתי יש להסתפק שמא הלכה כמ"ד דאפי' בבעל דבר עצמו נאמן לפטור עצמו בטענת שלא הבנתי וכ"ש גבי עדים וכבר כתבנו בפסק הראשון דסוגיין דעלמא אזלא דאנו עושים ס"ס אפי' בפלוגתא דרבוואתא ואפי' אם הוא נגד מר"ן ז"ל ואין צורך לכפול הדברים קחנו משם ואעיקרא אפילו בלא זה אכתי פשו להו תלתא ספיקי כמבואר שם בפסק הראשון ולא נצרכא אלא להעדפא:

ואיברא כי עתה הרווחנו שנולד לכו עוד ס' חדש הגם שהארכנו למעלה ראש וכתבנו דהדבר פשוט דאפי' מומר ורשע ובעל עבירות שקידש קידושיו חוששין להם מ"ו אכתי יש לומר שמא הלכה כמ"ד דטעמא דע"מ שאני צדיק גמור ונמצא רשע גמור דמקודשת היינו דוקא משום דנחית להתנות לכן חיישינן שמא הרהר תשו' בלבו דאי לאו כי הרהר תשובה באמת לא הי"ל מצח נחושה להתנות וכבר נודע המבוכה הגדולה אשר להראשונים ז"נ ומפני יראת האריכות עת לקצר כי קצרה היריעה מהכיל עכ"פ מידי ספיקא ודאי לא נפקא בנ"ד דלא נחית להתנות והרי נתוסף לנו עוד ס' אחר ועתה נקרא את הנערה הבת היקרה יהיו דברינו אלה צרי על לבה ותחבושת מנעי קולך מבכי ועיניך עדמעה כי ראה ה' בענייך וקידושין הללו לא שרירין ולא קיימין כחרש הנשבר מהטעמים הכתובים בעסק הראשון והנוספים בפסק הלזה וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות הכ"ד צעירי הצאן דייני ארעא רובצים תחת משא דק"ק עיה"ק יפו ת"ו בש"א טבת משנתנו זאת בא סי' ויוציא עמו:

בששון לפר"ג ליצירה ברב ע ושלום. הצעיר מסעוד הכהן ס"ט הב יוסף ן' סמחון ס"ט הצ' יוסף רפאל ק' נון ס"ט

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה