אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק ג קונטריס השליחות סימן א

שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן

קונטריס השליחות סימן א

קונטריס אגרת השליחות סימן לב

בדין שליח לקידושין שנתמנה שלא בפניו והספקות הנופלים בהם: שאלה לחוות דעת ע"ע איש אחד שהיתה לו בת בוגרת ושלחו מתם מאחת הערים מערי אדום לקחתה לו לאשה ואביה יען מכירו היה לשעבר נתרצה לתתה לו.

ושלחו אגרת להחתן למען ישלח הרשאה חתומה מהדיין הי"ו אשר במח"ת ושוחט מתא דשם למנות מורשה ושליח שיקדשנה לו קודם נסיעתה אצל החתן וכן היה ששלח הרשאה חתומה בשני עדים והוא אמר כי חותם הראשון הוא הדיין וחותם הב' הש"ץ וע"ז נעשו הקידושין וכעת נתודע ב' ידיעות ידיעה ראשונה כי עדים החתומים בהרשא' אינם כמו שאמר אלא הם אחרים רשעים גמורים ואוכלי נו"ט ומחללי שבתות בפרהסייא וחשודים על ביאות אסורות וידיעה שנית כי החתן יש לו אשה אחרת. וע"ז צעקה הנערה כי הם קידושי טעות כי מעולם אין לה חפץ בו אם הייתה יודעת אשר הוא נשוי אשה אחרת. כי מי היא האשה החפצה צרתה בצדה ואין האשה מתקנאת אלא בירך חברתה ומוכנת לישבע ע"ז ודברו עליה בערמה וכל מעשיהם בערמה והראיה עמה שהתל בה בשקר וכזב על עדי ההרשאה אשר הם רשעים גמורים בני בלי שם ואינם הדיין דהש"ץ כאשר א"ל ע"כ אלין ילמדנו רבינו שיחר"א אם יש ביטול לקידושין הללו אה מחמת פיסול עדי ההרשאה אם מחמת הטעות שהטעה אותה שלא גילה לה שכבר הוא נשוי נא גבור יראה צעקתה של ריבה ודמעתה על לחייה להתירה מכבלי העיגון יען אופן שיפטור אותה בגט ליכא כי איש קשה עורף הוא ומה גם כי לפי חוקי הממשלה יר"ה של מקום החתן לא ישמע ולא יזכר גט גירושין איש לאשתו ואין אופן בנדונינו אם לא ע"י ביטול הקידושין על הכל יבא דברו הטוב ושכמ"ה:

תשובה נבהלתי מראות כעויתי משמוע דין עסק ביש רבו הפריצים ממפ'ריצי הפירצה משחקין בתינוקות בנות ישראל העדינות היו לקלסה חוכא ואיטלולא וכשאני לעצמי ניכר שפחמי. למה זה תשאל לשמי כי וששתי את כל כלי ובביתי אין לחם ואין שמלה ידעתי ביני ידעתי לא דעת ולא תבונה לא חכימאה ולא חוזאה אנא כל רואי ילעיגו לי לעג הרבה הייתי שחוק מחכו עלה אנא אפנה לעזרה בערוה החמורה ואני בתוך הגולה מחוסר ספרי אשר בית ישראל נכון עליהם א"כ אפוא זיל הכא קא מדחי לה. ועלית על כולנה כי שמעתתא בעייא צילותא וכו' ודעתי בל עמי אגב טרדאי השתא קשייא רישא ומחר קשייא כריסא קשה עלי כרמצא דפרזלא ברם רוח בטני הציקתני מראות ברע דין בוגד הלזה שוד וכזב ירבה לצוד ציד נפש יקרה הרכה בך והענוגה וכגון דא מצוה החלש יאמר גבור אני לבקש מכוח לצרת הבת כנודע ליודעי חן דעביד נייחא לה. וכנודע מדברי מוה"ר מהרד"ח ז"ל בהסכמתו לפסק הרבנים ז"ל בביטול הקידושין יע"ש דבריו כי נעמו בחון בהם חקור בהם והיו בפיך כדבש למתוק והנה כבר נודע מחלוקת קדום כי הרמב"ם והרשב"א ז"ל ודעמייהו ס"ל כי במינוי האיש שליח לקדש לו אשה א"צ עדים ודעת הראב"ד והר"ן והמרדכי ז"ל בשם ראבי"ה ז"ל דצריך עדים ולא סגי בהודאת השליח והמשלח ומרן ז"ל בשה"ט אה"ע סי' ל"ה פסק דא"צ עדים במינוי האיש השליח וסגי בהודאתם אלא דשוב הביא סברת י"א דגם בשליחות האיש צריך עדים והנה כבר נודע דסתם ואח"כ י"א בדברי מרן ז"ל הלכה כסתם ומה גם דפסק עוד שם יש מי שאומר שאפילו לא מינהו שליח בהדייא אלא גילה דעתו שהוא חפץ באשה זו ואמ"ל לשדכה לו והלך השדכן וקידשה לו בלא מינוי שליחות מקודשת יע"ש וא"כ י"ל דל מהכא עידי ההרשאה אפי' בלא עדים היא מקודשת גמורה. וא"כ מה לנו אם עדים החתומים בהרשאה אם הם רשעים ופסולים לעדות מה"ת כיון דדל מהכא עדותם סגי בהודאתם אלא דמקום יש לי עדיין להחליש הקידושין ולחל"ק דמחלוקת הראשונים ז"ל הנז' ודברי היש מי שאומר היינו בלא העיד עדים כלל ברם בנ"ד דנחית להעיד על שליחותו עדים נמצא דאין רצונו בקיום השליחות וההרשאה אלא עפ"י עדים דוקא וא"כ בהגלות כגלות כי העדים פסולים מה"ת לעדות אדרבא מגרעות נתן ובטל השליחות מעיקרו וכעין זה כתבו התוספ' ז"ל בבתרא דנ"ד ע"א ד"ה אדעתא דציבי תמהו אס"ו דפ' הפרה וכתבו אין להקשות אע"ג דאין דעתיה אשטרא אמאי אין ידו קונה לו שלא מדעתו כמו חצרו וחצר מדין יד אתרבאי דהא דחצר קונה לו של"מ היינו שאינו יודע אם הוא בחצרו ואם היה יודע היה רוצה לקנות אבל אם יודע ואינו מתכוין לקנות לק' ע"כ וממנו נקח בנ"ד במע"ן אם ידע המשלח דבלא עדים סגי כדי לקיים השליחות וקפיד לעשות עדים ודאי כונתו דאינו רוצה בקיום השליחו' אלא עפ"י עדים והשתא העדים פסולים מה"ת בטל הכל ואם לא ידע הדין דסגי אפילו בהודאתם כ"ש שלא סמך אלא על העדים וכיון שהעדים פסולים בטל השליחות והגם דדברי התוס' ז"ל הם לענין ממונא הנה מלבד כי על עיקר החילוק לא נ"מ מידי כיון דסברה נכונה היא ומ"ל ממונא מ"ל איסורא ומה גם כי שם ג"כ נמשך ממנו לענין אם קידש בו את האשה וכמובן:

אשר מדברי התוס' ז"ל הנז' ת"ם אני ע"מ שראיתי למהרימ"ט ז"ל בח"מ סי' מ"א שכתב עמ"ש רש"י ז"ל בתשו' דמומר לע"ז שהפקיד פקדון ביד ישראל ותבעו המומר לאח"ז ולא רצה להחזיר לו ומת המומר והקרובים באים לירש השיב רש"י ז"ל אם יש עדים לנפקד שתבעו המומר והנפקד השיב לא אתן דהיינו כדי שתחשב זכייה מחיים קודם שתפול לפני היורשים וק' נימא רשותו של אדם קונה לו ש"מ כההיא ד"פ השואל הזבל של בעה"ב ואוקימנא בתורי דאתו מעלמא וא"ל דשאני התם דכי אתא לידו הפקר היה אבל הבא בתו' פקדון בא לידו וכ"ז שלא כיון לזכות בו ברשותא דמאריה איתיה וכו' דהתם שאני דהוי מעשה קנין ולא קנה אלא מדעת וכונה אבל רשותו של אדם קונה לו ש"מ ואפי' בלא כוונת קונה ע"כ וזה הפך דבריהם של התוס' ז"ל הנז' וכמובן ועיין להרב ז"ל בח"א סי' ת"ן בתשובת האורחים יע"ש: ואשא עיני ואראה להרב שרשי הים ז"ל בח"א דצ"ז ע"ד תמה ב' תשו' דמהרימ"ט ז"ל הנז' דסתראי נינהו דבסי' ק"ן כתב דכל דליכא דעת מקנה להקנות דעת קונה מיהא בעינן וידו ורשותו לא מהני מידי וצ"ע ע"כ ולע"ד אהע"ר כראוי לק"מ דהרב ז"ל עצמו לעיל בסמוך כתב בפשיטות תחי' דינו קונה לו ש"ע מכ"ש דחצרו דמשום יד אתרבאי והדר ביה מס"ו ד"פ הפרה הנ"ז. נמצא דהגם דחצרו קונה לו של"מ בידו לא אשכחן ואדרבא אשכחן איפכא וא"כ לכן הצריך דעת קונה כיון דליכא טעמא דידו וגם חצרו ל"ש כאן כיון דלאו חצרו הוא כי היכי דתיקני ליה אשר לא כן התם בחצרו פשיטא ודאי דקונה לו של"מ ולא בעינן דעת קונה וזה פשוט וברור ועוד יש לי אריכות דברים ואין כאן מקומו.

איך שיהיה עלה בידינו כפי החילוק שכתבנו דכיון דנחית לעשות הרשאה בעדים אדרבא מגרעות נתן כמדובר ומעין חילוק זה ממש כתב הרמ"ע ז"ל בתשו' סי' ל"ח והביא דבריו גאון עוזינו הרב חיד"א ז"ל בס' הבהיר יוסף אומץ סי' מ"א שכתב דאפילו לדעת הרמב"ם ודעמיה ז"ל דס"ת בלא תגין כשר היינו דוקא כשלא יש תגין כלל אבל כשהתגין אינן כתקנן פסול יע"ש וכמו כן הכא הגם כי הרשאה ושליחות דקידושין א"צ עדים וכשר היינו בלא עדים כלל אבל בעשה בה עדים ואינם כתיקנם שהם פסולים מה"ת לעדות מגרע גרע ובטל השליחות ואם המקור משחת מאין יבואו מים במורד לקיום הקידושין וכחילוק זה תמצא רבים בספרי הפוס' ז"ל אשר תקצר היריעה מהכיל והוא חילוק ברור וכבר מלתינו אמורה דנמשך ממנו לערוה החמורה אם קידש בו את האשה הן אמת דבירושלמי דנדרים פ' השותפין הלכה ה' אמרו דמי שקידש את האשה בס"ת אינה מקודשת וצידד אם הדין כן בס"ת של יחיד ושל רבים יע"ש הנה מלבד דאעיקרא דברי הירשולמי הם חידוש גדול שהרי כל גדולי הפוס' לא הזכירו דין זה וכבר הרב קרבן העדה ז"ל בתוספותיו בד"ה בס"ת נתעורר מזה וכתב דבס"ת של יחיד הכונה היא ס"ת שלו וטעם דאינה מקודשת היינו משום דאינו רשאי למכור לכתחילה ודמייא לאיסורין דרבנן יע"ש. ודבריו לא האירו ודחוקי' מאד ולפי"ד באנו לפלוגתא דרבוואתא הרב שער אפרים ז"ל והרב מהר"ח מבורך ז"ל בסי' בענין כל מלתא דאמור רבנן לא תעביד אי עביד לא מהני אי אמרינן כן באיסורין דרבנן וכבר גדול האחרון הרב נחמד למראה ז"ל בביאורו שם האריך שם בדברי הירושל' והקנ"מ ז"ל יע"ש זאת לא זאת אכתי נ"מ אם מכרו בחליפין וקידש בדמיו אם הוי מקח טעות אינה מקודשת וכו': ואיברא דלכאורא אכתי יאמר האומר דהגם דבטל השליחות מעיקרו מ"מ הרי קי"ל דזכין לאדם שלא בפניו וזכה באשה שלא מדעתו. אמנם הא ודאי בורכא היא שהרי כתב הרב משפטי שמואל ז"ל בתשו' סי' קי"ז ע"ע שנשאל על ראובן שקיבל קידושין בעד בתו מנער אחד והן עתה הנער אינו הולך בדרך ישרה ורוצה אבי הנערה לבטל הקידושין ע"י עדות שהביא שהיה אז הנער בן י"א שנה ולא הביא ב' שערות כתב בתוך התשו' וגם אין לחוש ולהחמיר דאחרי שכבר קיבל את הקידושין א"כ נימא דזכה ע"י וזכין לאדם של"ב וכו' ואע"ג דבפ"ק דב"מ מוכח דאי"ל זכייה לקטן מדרבנן וכן מייתו התוס' ז"ל בפ"ק דכתובות אולי דוקא בשיש בו זכות גמור אבל בענין שיש בו צד חובה קצת לא ובענין לקיחת אשה ימצא בה צד חובה דשמא לא תכשר בעיניו או ימצא נדונייא יותר או לא יספיק לפרנסה כפי כבודה והרבה צדדי חובה ימצא בה ואפע"ג דהשתא שהוא יאמר כי חפץ בה מ"מ אחרי שבשעת הקידושין לא נתבררה דעתו לא חלו הקי' באופן זה וא"כ אחרי דיש בו צד חובה ליכא למימר זכין לאדם של"ב וכן חילקו התוס' התם בפ"ק דכתובות יע"ש ע"כ נמצא דאינו זכות גמור ואינא צדדי חובה וא"כ בנ"ד הגם דמעיקרא מובן הדבר מעצמו שהי"ל להחתן חפץ בה ורצונו בזכות זה אפילו שיש בו צדדי חובה מ"מ בשעת הקידושין שקדשה השליח לא נתבררה דעתו דשמא חזר בו ביני וביני לא חלו הקידושין באופן זה כמדובר. אלא דאת זה אני תמיה על הרב משפטי שמואל ז"ל במה שנסתייע שכ"כ התוס' בפ"ק דכתובות ואחד הרואה שם בדבריהם בדי"א בד"ה מטבילין יראה דלא כ"כ התוס' ז"ל אלא כדי לתת לו זכיה ושליחות מה"ת אך מעיקרא שתי' דהזכיה היא מדרבנן לא פלוג בהכי ובין בין יהיה דיש לו זכיה ושליחות מדרבנן וא"כ הרב דנכנס בנדונו מטעם זכיה לקטן מדרבנן איך ביטל הקידושין בחילוק זה ומטי בה משמייהו דהתוס' ז"ל מה שאינו:

תו חזיתיה להרב משפטי שמואל ז"ל אייתי סיוע לדבריו מס"ו דפ"ק דגיטין פלוגתא דרבנן ור"מ בגיטי נשים ושחרורי עבדים וסיים וכתב וכן הוה ס"ד דש"ס התם בפ"ק דכתובות דפריך תנינא זכין לאדם של"ב מהד"ת בהפקרא ניח"ל קמ"ל והתם ודאי סו"ס צד זכות הי"ל ומשום דאיכא צד חובה אשמועינן ופשיט דאותו צד חובה הוא לגביה דוקא ולא חשיב חובה ובטלה דעתו וכוליה זכות הוא ע"כ. וראיתי לגדול האחרון הרב אמר יוסף ז"ל בדמ"א ע"ד עמד מתמיה ע"ד דהא מפורש בש"ס דבקטן ליכא צד חובה כלל משום דלא טעים טעמא דאיסורא וא"כ איך פשיט דאותו צד חובה בטלה דעתו דהא בגדול לא בטלה דעתו ובקטן ליכא שום צד חובה כלל והדבר מבורר בש"ס ובפוס' ז"ל ע"כ ואהמ"ר לא דק דהרב מכריח יסודו מן הס"ד דהיל"ל דגר קטן אין מטבילין אותו ע"ד ב"ד דאינו זכות לו הגירות כיון דבהפקרא ניחא ליה ע"ז קאמר הרב ז"ל אם איתא דבזכות אפי' מעורב בו חובה זכין לקטן ניחזי אנן מהיכא תיתי דלא כיון דהתם ודאי סו"ס איכא צד זכות ואפי"ה זכין לו אלא ודאי דכיון דיש בו צד חובה הו"א דאין מטבילין אותו כיון דכה"ג אין זכין ואהא פשוט דהוא זכות גמור לו אגירות ואותו הצד דבהפקרא ניח"ל והוא דהוא צד חובה ליתא גבי קטן דלא טעים טעמא דאיסורא דלא ניח"ל בהפקרא וחובה היא לגביה והדברים פשוטים:

תו כתב הרב משפטי שמואל ז"ל וכן מוכח ס"ו דיבמות סוף פ' האשה שלום דבעי התם המזכה גט לאשה במקום קטטה מהו כי אמרינן דזכין או"ל והיינו טעמא משום דאיכא צד חובה יע"ש והרב אמר וסף ז"ל שם כתב ע"ד דאינו מובן דהא אי אמרינן דבמקום קטטה זכות הוא לה אז ליכא צד חובה כלל אבל אי אמרינן טב למיתב טן דו אז הוי חובה גמורה וליכא זכות כלל והדומייא היא אי הוי חובה או זכות דומייא דבעייא דהמזכה גט לאשתו במקום יבם ולא הוי הבעייא משום דבזכות איכא צד חובה ובהא אמרינן זכין לאדם ע"כ ואהמ"ר לישר"י לן מר כי לא צדק בזה דאין מי שיוכל להכחיש המוחש דהגם דאיכא קטטה והוא זכות הגט איכא נייחא דגופא והוא חובה הגט והגם דאיכא נייחא דגופא והוא חובה איכא זכות מן הקטטה ול"ד להבעייא דבמקום יבם ומש"ה לא אייתי מינה הרב ז"ל ראייתו אפילו שהיא לעיל מינה כיון דהתם הספק הוא בגוף האשה הזאת אם היא סנייא ליה וזכות הוא לה או מרחמא ליה וחוב הוא לה ואינו דומה לבעייא הב' דאייתי דודאי זכות איכא ובודאי חובה איכא ומש"ה לא אייתי מינה הרב ז"ל וזה פשוט וברור.

ובהיותי בזה ראיתי להרב מזל שעה ז"ל בהל' זכייה ומתנה דע"ב ע"ג עמד מתמיה ע"ד הר"ן ז"ל בפ' השולח שכתב עלה דאתמר התם אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע ואם אין לו מזכהו בתוך שדהו כתב וז"ל ומסתברא דכי אמרינן מזכהו בתוך שדהו שאם היה צווח לא מהני שאין אדם זוכה בע"כ ומיהו אם לא היה שם משמע דמהני ומכאן נ"ל במאי דקי"ל זכין לאדם של"ב כל שהדבר עצמו זכות אפעפ"י כי ממנו נמשך חובה שהוא יותר על הזכות זכה וקנה דהא הכא כשמזכהו קרקע כ"ש מתחייב הוא בסך שאין שביעית משמטתו ואעפ"י כן אמרינן דמהני אלא דשוב דחה דהוא מקולי פרוזבול ע"כ וע"ז תמה דאמאי לא למדה הר"ן ז"ל מס"ו דחולין פ' או"ב דפ"ג בד' פרקים בשנה משחיטין את הטבח בע"כ ואפי' שור שוה אלף דינר ואין ללוקח בו אלא דינר כופין אותו לשחוט לפיכך אם מת השור מת ללוקח ופריך והא לא משך ומשני שזיכה לו ע"י אחר בד' פרקים אלו דזכות הוא לו וזכין לאדם של"ב ובשאר ימות השנה דחוב הוא לו וכו' הרי דאף דהוי זכייה דאתייא לידי חובה זכייה גמורה היא וגם בכה"ג אמרי' זכין לאדם ש"ב יע"ש שהניחה בתימה ולע"ד אהמ"ר ל"ק ומה דמות יערוך כעוכלא לדנא לההיא שכתב הר"ן ז"ל דהלא מה שהוכיח הר"ן ז"ל אינו אפילו בדבר שיש בו חוב ברור בגוף (הזכייה שהרי הדבר ס' אם ימות השור) המעשה כמו ההיא דפרוזבול דמשפט חובו השביעית וע"י זכיית הקרקע אינו משמט ולמדנו הר"ן ז"ל דאפי"ה כיון דעכ"פ זכות יראה לעינים זכייה גמורה היא ומה ילמוד מסו' הס' דאינו חוב ברור בגוף הזכייה שהרי הדבר ס' אם ימות השור או"ל ולכן התם ודאי הוי זכייה גמורה כיון דהזכייה באשר הוא שם היא בהחלט כמובן וזה ברור ועוד יש שקלא וטרייא בענין זה ע"ד הראשו' והאחרונים אך יען אינו מענינינו אין כאן מקומו:

באופן נלמד מן האמור לנ"ד דאין מקום לחלות הקי' הללו מפאת דין זה דקי"ל זכין לאדם של"ב מחמת דיש ויש הרבה צדדי חובה כמדובר וכבר באו הדברים ארוכים בספרי הפוס' ז"ל ומצאת כי תדרשנו ואין להאריך בזה כי הוא יגיעת בשר והלאות אנשים.

עוד מלתא בפומאי להחליש כח קידושין אלו דנ"ד מחמת טענתה כי לא ידעה כי הוא נשוי אשה אחרת ואדעתא דהכי לא קדשה נפשה והיא אומדנא גדולה באומדנת דר"ש בן מנסייא ומלתא כדנא לא שכיחא כלל כדי שנאמר דהיה לה לאתנויי עליה מכמה סיבות חדא דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזיקינן שיעבור בשאט בנפש על חרם הרגמ"ה ז"ל שלא לישא שתי נשים ומה גם שהחתן מתושבי אירופא וכבר העיד בנו האיש אדוני הארץ הגאון מוהר"ר שאול ז"ל בעל ס' בנין אריאל והובאו דבריו בס' מקור ישראל סי' בתשובה אשר לו עם הרב המחבר ז"ל כי תושבי אירופא קבלו עליהם חרם הרגמ"ה כמו האשכנזים ממש יע"ש זאת ב' כי מסתמא בכתובה אשר כתב לאשתו הראשו' יש בה שבועה שלא לישא אשה אחרת עליה בחייה כנהוג אצלינו ואפילו אם אין מנהגם לכתוב שבועה בכתובה מ"מ התנאי ודאי כתוב ואיה אפוא מנהג בני אירופא בעלי הפוליטיק וקומפלימיינטו ומשובחים שאינם משנים בדיבורם ואיך תעלה בדעת הנערה כי בוגד הוא באשתו כדי שתצטרך להתנות עליו יבא השלישי ויכריע כי הנה ידוע כי בכל ערי האירופא דינא דמלכותא איכא שלא יוכל שום איש כנוצרי כישראל להיות נשוי ב' נשים וכמעט סכנה מטעם המלך ואין לו שום פיטור אם לא בשיטעון אשר היא פלגשו ודרך זנות היא לו ומחוקי השררה כי הבנים אשר יהיו לו מאשה שנייה כמותרים ולא ינחלו בנחלת אביהם וא"כ מהיכא תיתי שיבא בדעתה אשר יסתכן בנפשו ועובר על חוקי הממשלה ואפילו אם החתן ד"מ הוא מבן שלשים שנה ומעלה לא יעלה בדעתה שכבר הוא נשוי אשה אחרת כדי להתנות עליו ומה גם כי הן בעון פשתה המספחת בכל ערי אדום אשר אין האנשים נושאים נשים בנקל אם לא עד יעברו רוב שנותיהם לריק ולבהלה והם אמרו טענות בלות ומטולאות שדופות קדים עד שירויחו ויעשו קרן ויוכלו למיקם בסיפוקייהו א"כ פשיטא דגם הנערה הזאת כן חשבה בדעתה כי גם חתנה היה בס' כתבת הלזו מכת מדינה ואינו נשוי עד הלום אך מעולם לא נתרצתה להתקדש לו והוא נשוי אשה אחרת. והנערה הזאת מלבד כי מוכנת היא לישבע אשר כנים דבריה זאת לא זאת כשאני לעצמי אמינא דאפי' בלא שבועה היא נאמנת בטענתה ודבר זה למדנו מתורתו של הרב בית שמואל ז"ל בסי' ל"ח שכתב בפשיטות על מ"ש מרן ז"ל דאפי' א"ל השליח תחילה פ' שלחני לקדשך לו ובשעת הקידושין א"ל הרי את מקודשת לי הנז' מקו' לשליח וסיים מרן ז"ל ודוקא ששמעה האשה והבינה יפה קודם קבלת הקידושין שאמר הרי את מקודשת לי דאם לא כן אדעתא דמה שאמר לה תחילה אקדשה לפלוני הוא שנתקדשה לו וקבלה הקידושין יע"ש וכתב הרב בית שמואל ז"ל דהיא נאמנת לומר אם הבינה יע"ש והגם דמהריב"ל ז"ל בח"ד סי' ד' כתב דצריך שנדע באיזה אופן נודע אם שמעה והבינה יפה ואם נאמין לה עפ"י דבורה עי"ש וע' בבאר היטב מ"מ בנדון דידן אפי' מהריב"ל ז"ל מודה דנאמנת היא עפ"י דיבורה מתרי טעמי חדא דכיון דלא נשמע מעולם בערי אדום דבר זר כזה שישא איש שתי נשים דרך אישות ובכתובה וקידושין וסכנה נמי איכא כאמור אין לך ידים מוכיחות ורגלים לדבר גדול מזה ובאמת אמרו ניכרים דברי אמת עוד זאת דע"כ לא אמר מהריב"ל ז"ל אלא באותו נדון כי אין דבר חוצץ והאשה חפצה בנישואין מה לה למשלח מה לה לשליח לכן י"ל שמא משקרת ואומרת שהבינה ולא למשלח נתקדשה אלא לשליח אשר לא כן בנ"ד דאיכא דבר חוצץ ומעכב כי מי זאת עולה בדעתה וסברה וקבלה לקבל קידו' אפילו אם תהיה צרתה בצדה ותהיה נידונת כפלגש הכזונה יעשה ובניה יהיו כממזרים ולא ינחלו בנחלת אביהם לא תהיה כזאת אפילו באיש שוגה ופתי ובודאי כי כנים דבריה ואפילו מהריב"ל ז"ל אזיל ומודה דהיא נאמנת.

האמנם עדין לבי מהסס בהפקעת קידושין הללו שהרי אמרו איתתא בכל דהו ניחא לה ובקמא דקידושין פריך הש"ס אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשא נפשה ומשני איתתא בכל דהו ניח"ל וכדר"ל דאר"ל טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו יע"ש והרב פאת נגב ז"ל בחי' לקמא כתב בס"ו וז"ל צ"ל כוונת המקשן דסבר דודאי אשה זו אינה רוצה ליזקק למוכה שחין ואי הוה מסקא אדעתא שתיפול קמיה לא היית מתקדשת והאי דנתקדשה הוא משום דלא אסקא אדעתא כלל ואצ"ל כשנעשה מוכה שחין אח"ך דודאי דלא אסקא אדעתא ליזקק לפניו דשמא ימות הוא קודם או יהיו לה בנים או תמות היא קודם וא"כ כשנפלה נתבטלו הקידושין למפרע כמו אונס דלא שכיח יע"ש באופן כי לפי תירוצא דש"ס דאתתא בכל דהו ניח"ל ודר"ל טב למיטב טן דו וכו' לא אמרינן אדעתא דהכי לא נתק' ובטלי קידושין למפרע אלא אתתא בכל דהו ניח"ל ואינה נאמנת והתוס' ז"ל בד"ה דאדעתא דהכי כתבו כראה דבנפלה מן האירוסין איירי דאי מן הנישואין ודאי מקדשא נפשה כדי שתהא נשואה לבעלה דמשום אחר מיתת בעלה לא מסקא אנפשה מלהיות נשואה אלא מן האירוסין איירי דמקידושין אין לה שום טובה יע"ש נמצ"ל מדבריהם דלפום תי' דש"ס הוא דאתתא בכל דהו ניח"ל ואפילו מן האירוסין דמקידושין אין לה שום טובה אפי"ה לא מצייא למטען אדעתא דהכי לא נתקדשתי אלא דרואה אנכי דלכאורה דברי התוס' הללו סתרא"י נינהו למ"ש בכתובות דמ"ז ע"ב ד"ה שלא כתב שכתבו וז"ל וא"ת א"כ כל אדם הלוקח פרה ונטרפה או מתה אנן סהדי שלא ע"מ כן לקחה. וי"ל דהתם אנן סהדי שלא ע"מ כן לקחה ותי' דהתם אנן סהדי שבאותו ס' היה רוצה ליכנס ואפילו אי א"ל שאם תטרף יש לך לקבל ההפסד היה מקבל אבל הכא לא כתב לה כלל כי אם ע"מ לכונסה ואין דעתו להכניס עצמו בספק וכן ההיא דזבין ולא איצטריכו ליה זוזי והא דפריך בהגוזל קמא יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה אע"ג דבאותו ס' מסתמא הייתה נכנסת בשעת הקידושין וכו' יע"ש הפך מ"ש כאן דבקידושין אין לה שום טובה ולא מסקא אנפשא בשעת קידושין ואחר העיון קצת נראה דדבריהם שוין הם לטובה וכונתם דאשה זו כך אומרת בדעתה בשעת הקידושין אם יהיה האופן אשר נגיע לנישואין אפילו אם אפול אח"ך לפני יבם מוכה שחין כן טובת הנישואין הנני מקבלת בשמחה כיון דמעיקרא הוא ס' אם ימות הבעל קודם או היבם קודם. ברם אם יהיה האופן כי לא נגיע לנישואין אז אם מת הבעל קודם אז אבא בטענה אדעתא דהכי לא נתקדש' ומפני זה אינה מפרשת הדברים קודם ופחדה ימנע הבעל ולא יקדשנה ובאמת שאם יגיעו לנישואין מפני טובת הנישואין בכל דהו ניח"ל אלא דבכתובן מוקמו פירכא דש"ס דפריך אפילו בדנפלה מן הנישואין ולכן מקשו שפיר והיינו ממש כס"ד דהתוס' דקמא באופן כי מעולם אין סברא דבקידושין לבד מסקא אדעתא אפילו דליכא טובא והדברים ברורים או נאמר כי האשה בקושטא לא ידעה כלל ובתומת הולכת אלא דאנן אמדינן דעתה דאי נפלה מן האירו' כיון דליכא הנאת נישואין אמרינן דאדעתא דהכי לא נתקדשה ואי נפלה מן הנישואין כיון דאיכא טובת נישואין בכל דהו ניח"ל ולא אמרינן אדעתא דהכי:

ועפי"ז אין מקום למה שראיתי לרב נהוראי גאון בס' איש אמונים נר"ו הביא דברי הרב פאת נגב ז"ל הנז"ל והחליט כי דבריו הפך התוס' שכתבו דמסתמא הייתה נכנסת ולפי"ד מאי קו' ולפ"ז אמאי לא הקשו בש"ס מאשה שנעשה בעלה בע"מ תיפוק בלא גט וצי' ע"כ יע"ש בדרוש א' לשבת הגדול ד"ג ע"ג ועמו הס"ר ערוב פרשיות שנו כאן כי הרב פאת נגב ז"ל קאי בסו' דקמא ומפרש הס"ו לפי פי' התוס' דשם דנפלה מן האירוסין איירי ומ"ש בכתובות דמסתמא הייתה נכנסת היינו משום דמווקמו סו' הש"ס בנפלה מן הנישואין ומקשו שפיר יע"ש דלפי"ד אמאי לא הקשו בש"ס מנעשה בעלה בע"מ לקמ' שהרי כבר כתבו התוס' דהתם תלוי בדעת המקדש ג"כ והן הן הדברים שכתבו בקמא אלא דשם באו הדברים בקיצור גדול ומ"ש הרב פאת נגב ואצ"ל כשנעשה מול שחין אח"ך קאי על היבם ובכור ופשוט וע"ע להרב נר"ו הביא דברי מהראנ"ח ז"ל בח"י והרבה לתמוה על דבריו ואהמ"ר לק"מ וכי היכי דלא לימא בתר דידי אזיל לא אאריך לסתור דבריו בכל אותו הפלפול שפלפל ודי בזה:

ואחרי הדברים האלה הרי חומת ברזל לפנינו בענין קידושין אלו דנ"ד דלכאורה הם חזקים כראי מוצק ופוק חזי להתשב"ץ ז"ל בח"א סי' ק"ל שדחה בשתי ידים מה שטענה הכלה שהטעה אותה וא"ל שהוא עשיר ונמצא עני משום דהוי דברי' שבלב ולא היה תנאי בדבר יע"ש וא"כ בנ"ד דכוותא הוו דברים שבלב דאתתא בכל דהו ניח"ל דגם כי יש לחלק דהתם בעינן תנאי בפי' כיון דבאמת יש בעולם עניים ועשירים ואדרבא הרוב הם העניים והאינם עשירים משו"ה כל שלא יש תנאי בפי' הוו דברים שבלב. אשר לא כן בנדון דידן כי בכל מחוז האירוכא לא נשמע ולא ישמע מי שהוא נשוי שתי נשים ומה גם כי לא יעלה על לב להשים עצמו רשע לשמים לעבור על חרם הרגמ"ה ז"ל וכ"ש אם מושבע בכתובה שלא ישא אשה אחרת עליה ורע עם השררה יר"ה כי בשאט נפש עובר על דינא דמלכותא וחוקי המדינ' בכל זאת לא נתקררה דעתי כיון דמודעת זאת בכל הארץ אתתא בכל דהו ניח"ל וטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו האמנם סעיפי יעירוני יען ראיתי להרב סם חיי ז"ל בסי' יו"ד שכתב בתחי' הפסק שאין ספק שרצון השי"ת לבטל עצת עדת עריצים הנועדים להתעולל עלילות ברשע לעשות בנות ישראל כשבויות חרב דחייבים כל חכמי ישר' לסכל עצתם הנבערה ולבטל מחשבת' ולשבר מתלעות עול ועיניה' תכהינ' ושפתותיה' תכוינ' ולא יפיקו זממם בל ירונו סלה ובזה לא יהיו בנות ישר' הפקר וכו' יע"ש וכדברים האלה ענה גאון ישראל חד בדרא מוה"ר בס' נדיב לב ח"ב סי' ז' יע"ש נמצא דגודא רבא שדו עלן רבנן וכל כה"ג באמת אמרו בעיגונא הקילו ולנו לתור ולחפש אחרי צדדי ההתר מכבלי העיגון ואען ואומר דהנה ביבמות דקי"ח ע"ב א"ל רבינא לרבא המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו כיון דאית לה קטטה בהדיה זכות הוא לה או"ד נייחא דגופא עדיף לה ת"ש דאר"ל טב למיתב טן דו וכו' וגדולי הפוס' ז"ל כתבו דנפשטא הבעייא ממימרא דר"ל אך דעת הר"ן ז"ל בהלכות ודעמיה דלא נפשטא הבעייא והיינו משום דלאו מלתא פסיקתא היא ממרא דר"ל ובמקום קטטה לא אמרה ר"ל כיון דאית לה צערא ובן מתבאר מדברי התוס' ז"ל בקידושין דמ"א ע"א ד"ה אסור שכתבו וז"ל ואע"ג דאמר לעיל דאיסורא ליכא משום דטב למיתב טן דו ה"מ בגדולה שהיא מתקדשת ע"י עצמה דכיון שנתרצית ליכא למיחש שמא תחזור אבל קטנה שמתקדשת ע"י אביה איכא למיחש שמא אם הייתה גדולה לא הייתה מתרצית יע"ש מפורש יוצא דלאו מלתא פסיקתא היא הא דר"ל ולכן אסרו שיקדש אדם את בתו כשהיא קטנה משום חששא דשמא אם הייתה גדול' לא הייתה מתרצית וכל לגבי דידי אמינא דמש"ה פסק מורם ז"ל בי"ד סי' רכ"ח סק"ד איש ואשה שקבלו חרם או נשבעו זה לזה לישא זה את זה אין מתירין לאחד בלא דעת חבירו וכתב הרב ש"ך ז"ל בס"ק כ"ד וז"ל ואע"ג שכתב מהר"ם מפאדובה שם ועוד נראה לחלק דדוקא במה שמתרצה האיש לקחת אשה מקרי טובה וכו' אבל במה שמתרצית האשה וכו' לא מיקרי טובה כי אשה בכל דהו ניח"ל דטב למיתב טן דו וכו' דעת מהריק"ו ז"ל אינו כן וכן עיקר שאין לחלק בזה וכן דעת הרב ז"ל ע"כ ולדידי הכונה היא משום דלאו מלתא פסיקתא היא האי מימרא דר"ל דטב למיתב טן דו וכו' ומש"ה לא הוי טובה גדולה שעשתה עמו שנתרצית לינשא לו ולכן פסק דאין מתירין לאחד בלא דעת חבירו.

אלא לכל זה לא יועיל ולא יציל להפקיע הקידושין שכבר נתקדשה דהנהו דוכתי אשר הבאנו אינו לענין הפקעת הקידושין אשר כבר נתקדשה ובפרט אחרי ראות תשו' מהרשד"ם ז"ל באה"ע סימן ע"ד אחר שנשא ונתן להקל וכתב דאדעתא דהכי וכו' סיים וכתב שאם היו קידושין גמורים היה מחמיר יע"ש וא"כ בנ"ד הגם דבעידי השרשאה והשליחות נמצא פיסול בעידיהן וכפי מ"ש לעיל בפלוגתא מתנייא אי מעיקרא בעינן עדים בשליחות הקידושין או לאו ואי לא בע"י עדים דל מהכא עדים יתקיימו הקידושין בהודאתם מן השליח והמשלח וא"כ לדידן שקבלנו הוראת מר"ן ז"ל הרי מר"ן ז"ל מכת הסוברים דסגי בלא עדים וא"כ הוו הקידושין גמורים בלי תפונה ומי יקל ראשו להפקיע הקידושין בטענת מקח טעות ואדעתא דהכי לא נתקדשה נגד מהרשד"ם ז"ל אשר חשש לקידושין והגם שיצאנו לחלק דבנ"ד לכ"ע בטל השליחות יען נחית להעיד עליו עדים ומגרע גרע וחזקנו זרעותיו מחילוק זה מכמה דוכת מ"מ אכתי לא פלטינן בזה לענין ערוה החמורה להפקיע הקידו' ולכן אזרתי כגבר חלצי לבטל הקידושין הנז' והיה בהניח יסוד חזק ואמיתי דע"כ לא אסיק הש"ס דיבמה שנפלה לפני מוכה שחין דלא נפקא בלא חליצה משו' דאדעתא דהכי לא נתקדשה יען איתתא בכל דהו ניח"ל וכדר"ל דטב למיתב טן דו וכ"ו אלא דוקא בכה"ג דחששתה רחוקה דשמא ימות היבם קודם ולא תפול לפניו או יהיו לו בנים ממנה או תמות היא קודם ואין כאן זיקת יבום וחליצה כלל בכה"ג היא אינה חוששת כיון דבאשר הוא שם אין לה מורת רוח ואומר' בדעתה אפילו אם יהיה האופן שתפול לפני היבם מוכה שחין לישתמש איניש בכסא דמוקרא והדר ליתבר ובכל דהו ניח"ל אשר לא כן בנ"ד כי בו בפרק אשר נתקדשה שם ס"ס צרתה בצדה ואין לה שום זמן כלל בלתי קטטה וקנאתה מירך חברתה אשר באמת אמרו רז"ל שאמר משה לפני קב"ה רבש"ע אלף מיתות ולא קנאה אחת מהיכא תיתי לומר אתתא בכ"ד ניח"ל ועוד נראה לחלק בזה חילוק חדש אשר לא שיערוהו ראשונים ואחרונים ז"ל דכל זה דאמרינן דאתתא ככל דהו ניח"ל היינו טעמא משום דבההוא פחדא יתבא שמא לא תמצא ידה לינשא או מחמת יופי או מחמת חסרון כיס אשר מטעם זה כתבו התוס' ז"ל בקידושין ר"פ האיש מקדש אמלתיה דרי' אמר רב אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפ' אני רוצה דמה שאנו נוהגים עכשיו לקדש את בנותינו אפי' קטנות היינו משום שבכל יום ויום הגלות מתגבר עלינו ואם יש סיפק ביד אדם עכשיו לתת נדונייא לבתו שמא לאח"ז לא יהיה סיפק בידו ותשב בתו עגונה לעולם יע"ש וכיון שכן כ"ז אם הבת היא קטנה כי לא תדע ווה ילד יום וגלגל הוא שחוזר בעולם. ברם בנ"ד כי הנערה כבר היא בוגרת וראויה היא עתה לנישואין ואביה גברא דאמיד בנכסין והנערה יפת תואר ויפת מראה והרבה בנ"א קופצים עליה מהיכא תתי שנאמר בכה"ג בכל דהו ניח"ל פן לא תנשא לעולם ותשאר עגונה כל ימיה הלא ממון יש כאן יופי יש כאן וכדמות ראייה לחילוק זה מההיא דפ"ק דקידושין די"א ע"א אמתניתין בכסף בש"א בדינר וכו' מ"ט דב"ש א"ר זירא שכן אשה מקפדת ע"ע ואינה מתקדשת בפחות א"ל אביי אלה מעתה בנתיה דר' ינאי דקפדן אנפשייהו ולא מקדשן בפחות מתרקבא דדינרי ה"נ דאי פשטא ידה וקבלה חד זוזה ה"נ דלא מקדשה א"ל פשטא ידה וקבלה לא קאמינא וכו' א"נ דשוייה שליח ופי' רש"י ז"ל דשוייה שליח לקבל קידושיה ולא נמלך בה בכמה ובנתיה דר' ינאי נמי אי שוו שליח לא הוו קידושין בפחות תרקבא דדינרי יע"ש וא"כ ממנו נקח לנ"ד דכיון דלעת הלום היא בת עשירים והנערה יפה עד מאד והרבה קופצים עליה שאין אנו אומרים בכה"ג אתתא בכל דהו ניח"ל וטב למיתב טן דו וכו' כיון דאין כאן שום ספק דארמלו:

הן:

אמת דהתוס' ז"ל שם בד"ה שכן מיאנו בפירש"י ז"ל הנז' דא"כ נתת דבריך לשיעורין ופי' תחי' הס"ו דקס"ד דכ"ז דאפילו פשטה ידה אינה מקודשת דלגבי דידה לא ח' כסף ואין זו סברא ומשני וכו' ואייתי פירש"י ז"ל ותמהו עליו כנז' וכתבו דהכי פריך אלא מעתה בנתיה דר' ינאי וכו' וכ"ת ה"ן א"כ נתת דבריך לשיעורין ומשני פשטא ידה לא קאמינא כי קאמינא דשוייה שליח דאז כולן שוות דפחות אינה מתקדשת ואז אינן יוצאות מכלל שאר נשים דהן יודעות שלא יתנו לשליח אלא כמו שאר נשים ע"כ ודרך אגב ראיתי להרב עצמות יוסף ז"ל בח"י דקדק בסו' זו אמאי לא בעי משאר נשים דעלמא אי פשטא ידה וכו' ה"ן דלא הוו קידושין וכ"ת דמש"ה לא פריך משום דפשיט"ל דלא הוו קידושין ובטלה דעתה אם פשטא ידה וקבלה פחות מדינר ולא פריך אלא מבנתיה דר' ינאי אי פשטא ידה וקבלה דינר משום דכיון דכל הנשים מתקדשות בדינר בטלה דעתן אצל כ"א אך י"ל כיון דזה היה דעתו של מקשן למה כתבו התוס' ומשני פשטה וכו' דאפילו בפרוטה מתקדשת ולמה כ"כ דבפרוטה מתקדשת הפך דעת המקשן ואמאי קאמר דהמקשה והמתרץ חולקים בדבר זה ע"כ ואהמ"ר תמיהתו לא ידעתי כוננה דבשלמא לס' המקשן דאין חילוק בפשטא ידה וכו' שפיר הוה פשיט"ל דלא הוו קידושין ובטלה דעתן בשאר נשים דעלמא אמנם לפי מאי דמשני דפשטא ידה וקבלה שאני קושטא הכי הוא דאין חילוק בין שאר נשים לבנתיה דר"י ואפילו בפרוטה מתקדשות שאר נשים וגם בנתיה דר"י כולם שוים כיון דהא חזינן דאינה מקפדת שהרי פשטא ידה וקבלה והדברים פשוטים ועי' למהרש"א ז"ל בחי' הלכות ע"ד התוס' ז"ל יע"ש:

באופן דבפלוגתא מתנייא בשוייה שליח בבנתיה דר"י דלרש"י ז"ל ה"ן דלא מקדשא ולא אמרינן נתת דבריך לשיעו' ואין כאן חלות לקי' וח"כ לדידיה גם בנ"ד אין כאן חלו' לקי' כיון שהטע' אותה ונשו אשה אחר' דלא אמרי' אתתא בכל דהו ניח"ל דכיון שהיא יפה ונעימה ועשי' ויש לה הרבה קופצים אין לה פחד שלא תנשא ולא ניח"ל בכל דהו ולרש"י ז"ל לא חייש משום נתת דבריך לשיעורין אך להתוס' ז"ל דחיישי משום נתת דבריך לשיעורין גם בנ"ד חיישי לנתת דבריך לשיעורין ולעולם ועד אין לחלק כלל ואמרינן לעולם אתתא בכל דהו ניח"ל משום דטב למיתב טן דו וכו' ומש"ה נראה דלא כתבו הפוס' חילוק זה משום דס"ל כהתוס' ז"ל בלי תפוצה אלא דס' רש"י ז"ל הנז' בביאור הסו' לאו יחידאה היא וכאשר אתה תחזה בשיטות הראש' ז"ל:

ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת פתח לרוחה מצאנו בהפקעת הקידושין דנ"ד והוא דהנה כבר נודע מ"ש הרב גט פשוט ז"ל בסימן קכ"ט ס"ק י"ג דסוגיין דעלמא להתיר בס"ס בפי דרבוואתא אף באיסורא דאורייתא וגם באיסור א"א להתירה לעלמא כמו שיראה המעיין בתשו' האחרונים ז"ל והרב משפט צדק ז"ל ח"א סי' ע"א והרב משאת משה ז"ל ח"א ח"מ סי' א' ד' ו' כתבו דאפילו לדעת מהריב"ל דס"ל בכמה אתשב' דאין לסמוך על ס"ס דפלוגתא דרבוואתא משום דשום פלוגתא חד הוא היכא דאיכא תלת ספיקי מודה דסמכינן עליו והרב משאת משה ז"ל שם הוסיף דה"ה למאן דבעי שיהיה הס"ס מתהפך בתלתא ספיקי סגי בלי מתהפך יע"ש ועיין להרב משכנות הרועים ז"ל מערכת ס' אות י"ג שכתב בתוך דבריו והסכמנו מן אז והלאה כל דאיכא ג' ספיקי דפלוגתא דרבוואתא וכיוצא דנפקא בלא גט יע"ש ואפילו אם הס"ס הוא נגד מר"ן ז"ל בש"ע שקבלנו הוראותיו כתב הרב יעיר אזן ז"ל באות ס' סי' ל"ב שראה לכמה מרבני האחרונים ז"ל שעשו ס"ס נגד פסק מר"ן ז"ל ושכ"כ הרב קול אליהו ז"ל בא"ח סי' ז' וכן הסכים מרן החק"ל ז"ל בחי"ד ס' קכ"ז ומר בריה דרבינא מוה"ר ח"ד בדרא בס' נדיב לב ח"ב סי' ס"ג בפסק העגלות יע"ש ומורי הרב בס' אזן אהרן ז"ל אות נ"ז סי' י"ד כתב וז"ל ולענין הלכה נקטינן כוותיה דמהרד"ח ז"ל דעבדינן ס"ס אפילו נגד מר"ן ז"ל וכן עמא דבר ע"כ ואחר כ"ז הנה בנ"ד איכא ג' ספיקי כאשר נבאר ס' אם ההלכה כמ"ד דאפילו בשליחות הקידושין בע"י עדים ואת"ל דהלכה כמ"ד דלא בעינן עדים וסגי בהודאת השליח והמשלח ס' אם בכה"ג דנחית לעדים והם פסולים מה"ת לעדות דבטל השליחות לגמרי. ואת"ל דגם באופן זה השליחות קיים עדין ס' שמא בכה"ג לא אמרינן אתתא בכ"ד ניח"ל ומקח טעות הוי כיון דעת שנתקדשה הוא בטעות והקידושין הם למרות רוחה דודאי צרתה בצד"ת והיא לא ידעה ואינו דבר שמקודם היה ס' אצלה אם תאונה אליה רעה ושוב נולדה הרעה כה"ג ודאי לא ניח"ל ומה גם דחזינן דלאו מלתא פסיקתא היא בכל דוכתי מימרא דר"ל טוב למיתב וכו' כמדובר א"כ גם בכה"ג אפי' שהוא איסור ערוה לא אמרה ר"ל ואת"ל דבאיסור ערוה אפילו באופן כזה אמרי' אתתא בכ"ד ניח"ל אכתי יש להסתפק שמא הלכה כרש"י ז"ל ודעמיה דאפילו באיסור ערוה יש הפרש בין בנתיה דר"י לשאר נשי דעלמא דבבנתיה דר' ינאי לא חלו הקידושין וה"ן כיון שהנערה מלאה כל טוב ורבים קופצים עליה ובא זה והטעה אותה דלא חלו הקידו' דכה"ג לא אתמר אתתא בכ"ד ניח"ל והוא ס"ס מתהפך שפיר כמובן ואעיקרא בכה"ג דאיכא ג' ספיקי כבר מלתינו אמורה דלא בעינן מתהפך ופוק חזי למוה"ר פרי האדמה ז"ל ח"ג ד' כ"ד ונ"ה דהתירו בלא גט מטעם ס"ס ג' ספיקי שלשת הרועים ז"ל שם ואפילו שלא היה שם שום עיגון כי היה הוא מוכן לגרשה כאשר יע"ש ודברים ק"ו בנ"ד כי איש קשה עורף הוא החתן רמאה ברעאיותיה ואפי' אם יהבין ליה כל חללי עלמא אינו מתפייס לגרשה בגט וכ"ש כי לפי חוקי הממשלה אסור לאדם לגרש את אשתו ועונש כמי איכא סכנה כמעט כי בשופי יש לנו להתיר את הנערה בלא גט והקידושין והיו כלא היו ותא אחוי לך למרן מהריט"א ז"ל בפסק המובא בס' בירך משה למהר"ם גאלאנטי ז"ל סי' ל"ד ול"ה כי בתחי' לא רצה להתיר מטעם ס"ס וכתב שם בפי' שאם היו תלתא ספיקי היה מתיר ולבסוף כתב וז"ל ואולם על תכלית בקשתו אשר כתב כי קשה הדבר להביאה לידי גט מכמה טעמי אשר הביאם כת"ר נראה בעיני כי מקום יש בראש להתירה בלא גט והמקל לא הפסיד יע"ש ובכן גם בנ"ד אמינא דהמיקל לא הפסיד שלא להצריכה גט לנערה הזאת אשר קידושיה קידושי טעות ויש להם על מה שיסמוכו ומודע לבינה כי לא עמדתי על חששא דקלא יען בנ"ד לא הוחזק הקול בב"ד וקול ושוברו עמו והאריכות בפרט זה הוא יותר"ת הכב"ד וכאשר באו הדברים בארוכה בספרי הפוס' ז"ל וצור ישראל יצילינו משגיאות וימ"ן והיו דברי לה לרצון לפני ה' יען רצוני להציל עשוק מיד עושקו הכ"ד איש צעיר' למנדבר' וזיוי ישתנון הבוטח באל חנון מצפה ישועת ה' ציון וירושלם תרין דרגין אינון. הצעיר מסעוד הכהן ס"ט הב' יוסף ן' סמחון ס"ט הג' יוסף רפאל ן' נון ס"ט

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה