שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן
קונטריס הליקוטים
הנה הנם שו"ת בקיצור ולקוטים וציונים אשר ליקטתי וציינתי למען אעמוד עליהם לעת הפנאי:
ובהיות עדיין עבדי דצבורא אנן ולא יכולתי לחזור ער לימודי אמרתי אעלם על ספר. והמעיין יערה את מקורן ויעיין בהם. והוא יבחר ויקרב: אורח חיים:
א:
ס"ת בלא תגין וכן אי איתנהו והם פרודים מהאותיות או כי יחדיו ידובקו עיין בכנה"ג וי"א בא"ח סי' ל"ו ועיין זכרון יוסף חיו"ד סי' פ"י יוסף אומץ סי' ע"א כתונת יוסף א"ח סי' ב' חתם סופר סיו"ד סי' רס"ה גט פשוט סי' קכ"ה סקל"א ועיין בתשובות הרמב"ם בפאר הדור סי' מ"ו ובספה"ק תעלומות לב ח"א חא"ח סי' ז' ואילך ועיין זקן אהרן סי' צ"ו שכתב ת"ל וכבר נהגו במקומנו כשיוצאים בכפרים שמביאים חומש בשבתות וקוראים ז' בברכה לפניה ולאחריה ברוב המקומות ומנהג ותיקים הוא. וכבר הרבה מהחכמי' עשו הלכה למעשה ואני נמצאתי שם במעמד ולא היה מי שמוחה ומצפצף ואפי' בזמן הזקנים מורי התורה גם בפרט מהר"א מזרחי נר"ו (הוא הרא"ם) היה מהמורים להתר ועשה הלכה למעשה ובדידי הוה עובדא וקראתי ע"פ גזרתו ע"כ והגם דאנן לא עבדינן עובדא לקרות בחומש מ"מ ודאי שבס"ת אף שאין בו תגין קורין ומברכים לכתחי' וכמ"ש בתשובתי הנז' באורך ועיין בתשו' מהר"י אסאד הנקרא יאודה יעלה הנד"ע יו"ד סי' רפ"ה. ב:
המנהג שעומד אחד אצל הש"ץ עם חומש ומקרה לו בלחש הטעמים הוא מנהג קדום בצרפת וספרד וא"י כמ"ש מהר"י מברונא בסי"ץ ואם טעה הש"ץ בדקדוק הטעמים ובפתח קמץ וסגול וכדומה כתב מהר"י מברונא שם דעובדא הוה קמיה רבותיו ושאר גדולים ואע"פ שגערו בו לא החזירוהו עי"ש.
ג:
אם נמצא טעות בס"ת במנחה אחר שקרא הב' שלשה פסוקים והב' כבר קראו ז' פסוקים אף לדידן דקי"ל דלא כהרב כנה"ג ובשחרית אם נמצא טעות במשלים מוציאין ס"ת אחר אפילו בפסוק אחרון מ"מ במנחה בשבת א"ץ להוציא ס"ת אחר כ"כ הרב חיים שאל ח"א סי' ע"ד סי"ד.
ד:
אם נדבק האות לתג שמוציאין ס"ת אחר אם אין להם ס"ת אחר התיר לקרות בו. הרב ראש משביר ח"א סי' כ"ב כיון דהתגין הם מצוה מן המובחר וכל יתר כנטול דמי ועיין דב"מ חא"ח סי' ח' שהאריך ואנכי התרתי לקרות בו לכתחילה במעשה שהיה שנדבק אות ד' למטה עם התג וה"ה באות ו' וז' בהצטרף ס' הפוס' שאם חסר כל שהוא מאות ארוכה שכבר נשאר כשיעור שהדיבוק אינו פוסל ודוק כי קצרתי.
ה מעשה שהיה בבהכ"ן ביוה"ך במנחה שקרא כהן את ההפטרה ועלה ג' אחר לוי. ובאו לשאול מאתי ואמרתי שכיון שעלה לא ירד. כי הגם שכתב המשפ"ץ ח"ב סי' ס"ה שלא יעלה כהן אחר כהן בלא הפסק ישראל כלומר שלא יעלה אחר הלוי וכ"ש אם לא היה לוי בבהכ"ן וקרא הכהן ג"כ במקום לוי וכתב מהר"י הלוי סי' ל' שאינו מועיל מה שאומר השמש אע"פ שהוא כהן. מ"מ כבר התיר הרב משפ"ץ שם לרב העיר שהוא כהן שיעלה שלישי לקרות הי"ג מדות והביא ראיה ממה שהתיר רב יאודאי גאון לקרות ג' לחתן שהוא לוי משום דאוושא מלתא שאני עי"ש בדקמ"ו ע"ג וכאן נמי אוושא מלתא כיון שהוא קורא ההפטרה ואומר השכבה ושו"ר שכתב כן כפירוש מרן החבי"ף בספר חיים סי' ס' וסי' כ"ז אות ג'.
ו:
אם נמצא פיסול בס"ת שקורין להחתן פ' ואברה' זקן אחר שקראו ג' פסוקים לא יברך אחריה כן העליתי בספרי נוה שלום בדיני ס"ת אות נ"ו וציינתי שם מ"ש הרב פתח הדביר בח"ג סי' רפ"ב סי"ד. ועתה נד"מ ס"ה שדי חמד וראיתי להרב המחבר נר"ו במערכת חתן וכלה סט"ו שהביא דברי וכתב שעיין בפתה"ד שם ואין שם שיכות לדין זה עכ"ד ולא הביט עיין בס' פתה"ד שגם שם יש טעות הדפוס ונדפס אות י"ד ב' פעמים ובאות י"ד הראשון בדק"ך ע"ד ובדכ"א ע"א הביא כל האמור בענין ומ"ש הרב חינא וחסדא בדקכ"ו שאפי' יש חתן אחר בתיבה וס"ת בחיקו אין ראוי שיקרא בו אלא יגמור בס"ת הפסול בלא ברכה. גם ציין מ"ש הזכור לאברהם באות ס"ת שאפי' לא קרא ב' פסוק א"ץ להוציא אחר ע"ע.
ז:
רבים נהגו לקנות הולכת והובאה ס"ת לבניהם הקטנים כדי לחבב המצוה והתורה על הקטנים והרה"ג שא"ב כמהר"א פאלאגי"י נר"ו בספר אברהם את עיניו בח"י לסוטה דמ"ז ע"ד כתב לתת טעם לזה מלבד שהם הבל שאין בו חטא עוד זאת שהוא להורות שהתורה מכבדת את נושאיה ולא הנושא מכבד אותה ולכן ניתן נשיאת הארון לקהת שהיה הקטן ולא לגרשון שהוא הבכור עי"ש ושבח אני בזה להמתוקנים שבערי איירופא שהרב המו"ץ מוליך ומביא הס"ת בעצמו והחזן לימינו והסגן לשמאלו ועיין בירושלמי פ' בא לו כ"ג דתנן חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן נותנו לכ"ג וכ"ג עומד וקורא וכו' ואמרינן התם שע"י בני אדם גדולים התורה מתעלה בהם. וכתב הר"ל סארוול בתשו' הבאה בתשובות מהר"י הלוי סי' מ"ה דמעלין בקדש מחזן לראש הכנסת ומראש לסגן ומהסגן לכ"ג לפי הדרגתם עיש"ב ועיין למז"ה הגדול ז"ל בס"ה ייטב לב דמ"ו באורך. ח:
לקח כוס שכר או מים ופתח ואמר בא"י אמ"ה על דעת לומר שהנ"ב וטעה ואמר בפה"ג אין מחזירין אותו ש"ע א"ח סי' כ"ט והם דברי הרמב"ם בפ"ח מהל"ב הל' י"א ועיין להרדב"ז בח"ב ללשונות הרמב"ם סי' קכ"ג שדקדק במ"ש דיצא ואין מחזירין אותו שהוא כפל הענין וגם שהיל"ל ואינו חוזר. ותי' לזה וז"ל והא דקאמר אין מחזירין אתא לאשמועינן שאם היו אחרים עמו מכוונים לצאת בברכתו אע"פ שהם לא הוציאו ברכה מפיהם אין מחזירין אותו שכבר יצאו בברכתו של זה אע"פ שהיתה בטעות וכו' ע"כ ודבר גדול דבר הנביא בזה דהא המברך לא יצא אלא מפני כונתו אבל האחרים שלא כוונו אלא לצאת בברכתו שיועיל כונת המברך להוציא אחרים בטעותו זה קשה לשמוע ועיין בתשו' מהרי"ל סימן צ"ב פסקו רמ"א שם והובאה בב"י סי' כ"ו ועי"ש בד"מ.
ט:
אם טעה הבוצע וברך על הלחם שהכל או במ"מ דיצא ואינו חוזר. נסתפק הרב מהר"י אשכנזי ז"ל בס' בית מנוחה בדינים השייכים לבהמ"ז אות ט' אם היו אחרים המכוונים לצאת בברכתו אי יצאו בברכה שיצאה בטעות מפי הבוצע וצידד כמה צדדים וכתב דלפום ריהטא יצאו גם הם י"ח עי"ש ואין כאן מקום להסתפק ובמכ"ש יוצא מדינו של הרדב"ז שהבאנו דבריו באות א' י:
נשאלתי מעיר מלטא יע"א על אודות המצות לחג הפסח שמביאים מעיר תוניס יע"א בתיבות בלתי חותם עם הב'אפור אם יש חשש לזה והשבתי שאין מקום לחוש לזה וכמו שכן נהגו ברוב תפוצות ישראל להביא המצות מעיר לעיר ולא הצריכו חותם. וכן בדין כיון שאין לחוש לחליפין שמאין ימצא להם מצות חמץ כדי להחליפם. ועיין בס' מקור ישראל הנד"ע בחיו"ד סי' אב"ג ודון מינה ואוקי באתרין ואם הלכה רופפת בידך ראה איך הצבור נוהגים ונהוג כמותם ואחר ימים בא לידי ס' זרע אמת ח"ג ושם ראיתי בחיו"ד סי' צ"ז שהעלה דלא חיישינן לזיוף ומשום חומרא דחמץ אין בראה להתיר אלא במקום צורך גדול וכו' עי"ש ולדידי אפי' שלא במקום צורך ליכא למחש היכא שבא בתוך תיבה סגורה ומשרתי הב'אפור מרתתי טובה כידוע וגם דעל הרוב כותבים גם המשקל והמנין ואין ראוי להחמיר בזה ועיין למרן החבי"ף שארינו ז"ל בספר לב חיים ח"ב סי' צ"ט מ"ש לענין הקמח של פסח שאם נתנו לגוי ספן וכדומה שיש להקל משום דלא מרע נפשיה. וכ"ש בבא באניה ובמצות אפויות כמובן:
יא בענין הקורו הוא הניגונים שמנגנים ילדי הת"ת בכהכ"ן בשעת התפילה וכן איזה נערים שהגיעו לחינוך שקורים בתורה:
שאול שאל האיש אחד מנכבדי קהלתנו וירא את ה' הי"ו על המנהג שנהגו פה בב"כ שבאים הנערים ילדי ת"ת לנגן בעת התפילה והוא הקורו הנהוג בארצות איירופא ואף הוא ראה בס"ה ישא איש הנד"מ ממש ושם בהשמטות הספר בדצ"ט תשובה ארוכה מהרב הגדול ר"ל המחבר נר"ו שאוסר בכל תקף עד שכתב שבדאגה ובדמעות נוזלות הוא רואה שאבדה התורה והיהדות והאמונה מקרב רוב ישראל כיעו"ש ובהיות ראה כי ת"ל דברי נשמעים וכבר ביטלתי כמה מנהגים שלא הוכשרו בעיני שואל כענין מדוע אני שותק על המנהג הרע הזה וכן על מה שנהגו שמעמידים בחור רך בשנים מנערי בית הספר להיות ש"ץ לקרות בתורה כי גם זה המנהג לא נכון בעיניו וראוי לבטלו את"ד: והיתה תשובתי אליו דע ידידי כי האורגנו הנקרא בל"א ארגל לחוד והקורו לחוד האורגנו הוא מין עוגב של כלי זמר שנהגו באיזה עירות בערי אדום לנגן בשבתות וי"ט ע"י גוי. ועל זה כבר צווח ככרוכיא הגאון חת"ס בחלק ששי סימן פ"ד ופ"ו ואילך עיין עליהם בדבריו המצודקים ומלהבות אש ועל א בזה הוא מה שכתב לאסור הגאון החסיד שארינו ז"ל בס"ה לב חיים ח"ב סי' ט'. וגם בערי איירופא רבו כמו רבו הבתי כנסיות שאין להם העוגב הזה בשבתות וי"ט רק בחופות ומילות הנעשות הכ"ן שמניחים אותו בעזרה. ואולם חקורו הוא להקת מזמרים ילדים ונערים שאומרים איזה פסוקים ומזמורי' וקצת ניגונים בלה"ק בהכנעה יתרה ומפי עוללים ויונקים נותנים עז לתורה לפאר בית אלהינו ועל כיוצא בזה הוא שהאריך להתיר הגאון שארינו ז"ל בס' כרך של רומי סי' א' וכל דבריו נכונים והסכים עמו הכהן הגדול הרב הגדול כמהרח"ש הכהן ז"ל ר"ע בעה"ק טבת"ו וגם מדברי הרב חת"ס שם נראה שאין לאסור אלא זמרא דמנא אבל שירא דפומא אין מקום חלילה לאסור ואדרבא מצוה איכא בשירי זמרה לעורר את הלבבות והוא פשוט וממוצא דבר אתה למד שהרה"ג ר"ל נר"ו בס' ישא איש בדב"ט. נתחלף לו האורגאנו בקורו ונדמה לו כי הרב הכש"ר ז"ל התיר האורגאנו ולא כן הדבר כי הרב ז"ל לא התיר אלא הקורו שירה בפה על משקל המוסיקא ודבריו נאמנו מאד ועיין ט"ז בסי' תק"ס סק"ה ובברכ"י שם ס"ו ובס' לקוטי מהרי"ל ה"ד המג"א סק"י:
ועל המנהג שנהגו להעמיד בחור בר מצוה לקרות הפרשה בקול נעים גם זה מנהג הגון שהנהיגו הרה"ג מאריה דאתרא הדין כמהרי"ף מהמה ז"ל כמ"ש בתשובתו הבאה בס' גו"ר חא"ח כלל ב' סי' כ"ב ובאו ונחזיק טובה להרב ז"ל על המנהג הטוב הזה דעביד לתורה שלא תשתכח מישראל. ולכן נמצאים רבים ושלמים שיודעים לקרות הפרשה בדקדוקיה ובטעמיה כנתינתה מסיני תנצב"ה.
יב:
בענין בנין בהכ"ן בשבת ע"י פועלים גוים עיין מג"א א"ח סי' כמ"ד ועיין לומ"ה ז"ל בס' נדיב לב ח"א סי' יו"ד לב חיים ח"ב סי' ו' ובס' ישרי לב א"ח אות ש' ובתשו' חתם סופר ח"ו סי' מ"ג שציינתי שם בהגה ועיין עוד להבן בחכמה אברהם רחימא הרב שא"ב נר"ו בתשו' שבס' רוח חיים א"ח סימן רמ"ד. ועיין בתשו' יאודה יעלה הנד"מ סי' כ"ג שואל ומשיב מהדורא תניינא ח"ב סי' י"ב ובספר מחנה חיים ח"ב א"ח סי' י"ח ואם ראה תראה בס' מים שאל ד"א ע"א (הו"ד בס' רוח חיים חא"ח סימן תרצ"ו ס"א ואין הספר מצוי אצלי) שעשו מעשה בעה"ק ירושלם תוב"א לבנות בנין בהכ"ן ע"י גוי בשבת עי"ש ודאי שהיה ע"צ ההכרח כי פחדו פחד מאוה"ע שמא יבטלו הבנין. אבל עתה ת"ל לא היה פחד זה כידוע והדר דינא למחש לח"ה כמובן:
עתה נד"מ ס' ישמח לב למע' הרב המופלא ארי בן ארי שמ"ח לבי נר"ו ושם בחא"ח סי' א' אייתי בידיה דברי הגאון מז"ה והרב חת"ס הנז' והרבה להפליא עליהם כיון דגם הערלים בונים ביום אידם ע"י פועלים שאינם בני דתם וא"כ אין כאן לעג הרבה וח"ה כי כמונו כמוהם ע"כ והם דברי תימה שהגוים ההם אינם שומרים דתם ויש מהם שגם הם בעצמם עושים מלאכה ביום אידם. כי החירות המדיני קלקלה כל הדתות ומה יגדל הח"ה בבנין בהכ"ן שביום אידם בטלים ממלאכה וביום ש"ק עובדים עבודתם וכדי בזיון כמובן וכעת נד"מ ס"ה שדי חמד ושם באות ב' האריך בזה ואיתי דברי מז"ה הגדול ז"ל בישר"ל. ותמה ע"ד שכתב שאין לסמוך על המתירים ולא ידע מי הם המתי' וכו' עי"ש וכונת מז"ה היתה על אחד מב"ד הזמן בעת ההיא שהורה להתיר ומז"ה אסר להם ואכמ"ל.
יג:
נשאלתי אם יש לסמוך על מ"ש מהר"י אשכנזי ז"ל בס' בית עובד בדיני ק"ש משם הברכ"י שהיחיד יכול לחזור ג' תיבות אחרו' שבק"ש ה' אלהיכם אמת גם אם מתפלל ביחיד. עי"ש והשבתי דלדידי אין היחיד המתפלל ביחיד יכול לאומרם. כי מור"ם ז"ל בהגה כתב בסי' ס"א ס"ג שהיחיד יכול לאומרם עם הש"ץ משמע שאם אינו מתפלל בצבור אין לו לאומרם. וכן כתב מהר"י אבואב הו"ד בב"י שהיחיד אין לו לאומרם וע"ז אמרו במדרש מעוות לא יוכל לתקון וכ"כ מב"י שם שהיחיד ודאי אינו חוזר ורמ"א בד"מ כתב דהיחיד אע"ג שמכוין בט"ו ווין קרי ליה בזוהר מעוות לא יוכל לתקון. משמע שאין לו תקנה ומ"ש בברכ"י ששמע שכתב מהרח"ו שנהג רבינו האר"י ז"ל לכפול ביחיד מלבד שאין למדים הלכה מפי השמועה. ובפרט היכא שמפו' בש"ע להפך. וגם אם השמועה מכוונת. אימור שאני רבינו האר"י דרב גובריה לתקן העולמות ע"ד הסוד ולא כל אדם זוכה לזה וכן ראיתי בס' מנחת אהרן כלל י"ד סי' יו"ד שהביא דברי הברכ"י וכתב שלא נהגו כדבריו עיש"ב והוא ברור.
יד שאלנו המון ויר"א משה שפיר לבית רוצאנו נכ"ו על אודות הלוחות הארוכות שמניחים על הרצפה בבהכ"ן. להגן מפני הקור בימות החורף אי שרי להתפלל תפילת י"ח על גביהן. והתרתי לו הגם שמדברי מהרי"א ה"ד בב"י סי' ז' נראה לאסור אפי' אינם גבוהים ג"ט לפי שיש לחוש לטירדה ולא יכוין בתפילתו אך בש"ע לא ביאר זה. רק רמ"א בהגה הביאו ונראה כמפרש דברי הש"ע. ואולם הב"ח ס"ל בדעת הש"ע שיש להתיר בפחות מג"ט דליכא טירדה וכר"ל דכעין הלוחות הנהוגות בב"כ שלנו יש להתיר לכ"ע. אבע"א משום דליכא אפי' טופח וליכא בעתותא וטירדה. ועוד דכיון שהם עשוים להגן מפני הקור הרי התירו לחולה אפי' בגבוה ג"ט והכל חולים אצל הקור. ועיין להפר"ח בסימן צ"ח ס"ד ולהרב כה"ש בסי' ץ' ודוק שם. טו:
שאלה אלו האכפלאות של בגד הנקראים פאנתופלאס. שתחתיהם הם מעור אי שרי להו לכהנים לעלות בהם לדוכן:
תשובה הגם שרבו הדעות והסברות בזה ועיין למב"י בסי' קכ"ח ובתשו' הרב כנסת יחזקאל סי' י"א ובס' זרע אמת חא"ח סי' י"ד. מ"מ בארץ מצרים יש להקל ולסמוך על ס' רבינו הגדול הרדב"ז שכתב בח"ה סי' ש"א רס"ד להתיר בג'יליק ושירביאס של עור מט' דהב' טעמים שאמרו בש"ס לאסור במנעלים משום כבוד צבור ומשום שמא תפסק להו רצועה ליתנהו באלו. ולא היה בכלל התקנה אלא סנדל ומנעל והבו דלא לוסיף עלה את"ד. ועל זה סמכתי כשהתרתי אלו האנפלאות בספרי נוה שלום א"ח בדיני נ"כ אות א' וראיתי להרב ויקרא יאושע ה' נ"ב סי' א' שכתב שאם אינו עולה לדוכן אלא עומד בקרקע ומברך א"ץ לחלוץ. דללשנא קמא משום כבוד צבור ליתא אלא בעולה לדוכן שנראה בעלייתו במנעלים. וכן לאידך גיסא שמא תפסק לו רצועה ליתא אלא דוקא בעלייתו ע"כ וכן אני רואה להקת הכהנים הבאים לישא כפיהם כי מי שחולץ מנעליו עולה לדוכן ומי שלא יוכל לחלוץ נשאר עומד לפנים להיכל במנעליו והגם שאין דברי הרב ז"ל ברורים בעיני. מ"מ הנח להם לישראל שיש להם על מי שיסמוכו.
טז:
בק"ק פראנקוס יב"ץ היו נוהגים לומר קדיש וברכו בין לחש לחזרה והגבאי החדש ביטל מנהג זה שלא ראה נוהגים כן בשאר ב"כ. ואחר ימים יצא אחד מהיחדים לערער על הדבר. ובאו לשאול את פי. ואמרתי להם שיחזיקו במנהג החדש ושוא"ת עדיף:
ונראה שמנהג זה הנהיגוהו ילידי הרפ"ה שראו בעריהם מנהג זה. ונראה כי שורש המנהג הוא ממ"ש במס' סופרים פ' יוד שנהגו אנשי מזרח דמעכב לומר ברכו לאחר עושה שלום בג' תפילות של י"ח גזרה משום הנכנסים והיוצאים כלומר מפני הנכנסים אחר ברכו של יוצר והיוצאים קודם קדיש בתרא. וכן פי' בס' נחלת יעקב. ועיין בתשו' הריב"ש סי' של"ד הו"ד בב"י סי' קל"ג שהנכון שלא לומר ברכו אחר קדיש בתרא. וכיון שבק"ק הנז' כבר נהגו לאומרו אחר קדיש בתרא כמנהג כל הב"כ א"כ אין להוסיף עוד ברכו שלישי. ולא חיישינן לוואחרים לבא דממהרים לצאת והמנהג שכתוב במ"ס הוא שנהגו לאומרו אחר העמידה במקום ברכו שאחר קדיש בתרא דכ"ש שיש לומר שהמנהג ההוא המובא במ"ס היינו לאומרו אחר החזרה ולא בין לחש לחזרה ויותר נכון לומר שהיה המנהג לאומרו אחר קדיש תתקבל דזה מדוקדק יותר ואע"פ שי"ל שאם נהגו לאומרו בין לחש לחזרה לא הוי הפסק. שהרי יש שנהגו לאומרו אפי' בין גאולה לתפילה כמ"ש שם. מ"מ ודאי שאינו מנהג יפה שהרי אפילו על אמירת ה' שפתי תפתח כתב באהל מועד שלא לאומרו בחזרת העמידה דהגם שמהר"י ז"ל כתב לאומרו כמ"ש מב"י בסי' קי"א וקכ"ג וכן הוא מנהגנו. מ"מ ודאי דל"ד לקדיש וברכו דאיכא הפסק טובא. ומאחר שכבר נהגו לאומרו אחר קדיש בתרא מפני המאחרים לבא אין מקום עוד לאומרו אפי' אחר החזרה ומאחר שהגבאי כבר ביטל את המנהג הקדום אין מקום להחזירו עוד ולעות את אשר תקנו. ואין בזה משום לעז על הראשונים וכמ"ש הריב"ש ז"ל שם והוא ברור.
יח:
עובדא הוה באשה יולדת שתפרה בגד ללובשו ביום מילת בנה. והן בעון מתה בהקשותה בלדתה ובעלה חפץ לעשותו פרוכת להיכל כיון שלא לבשה אותו כלל. ושאלוני משפטי צדק. והורתי להתיר כיון דמשנים צורתו לגמרי ואין מי שמכיר שהיה בגד אשה וסמכתי על מ"ש ה' מור וקציעה בסי' קמ"ז וה' באר יעקב ד"ט הו"ד בס' מחז"ב סי' קנ"ג וכן התיר הרב מאריה דאתרא הדין כמהרי"ף מהמה ז"ל בתשו' כ"י ה"ד הברכ"י בסי' קנ"ג לעשות מפות לס"ת וכ"ש פרוכת להיכל ועיין עיקרי הדט א"ח סי' ח' אות א'. יט:
בהיותי בווין יע"א בשנת אמר"ת נשאלתי מאחד משכיל ונבון מערי בולגאריאה אשר לפנים היתה תח"מ השולטאן יר"ה וע"י הקונגרי' של ברלין נהיתה לממשלה עומדת בפני עצמה כדת מה לעשות בענין הערוב אם צריך לקנות רשות מחדש כאשר נוהגים במות המלך. כי הא גרע טפי כיון שנתרוקן רשותו לגמרי. ואם יהיה צריך לקניה מחדש אם צריכים לקחת מפתחות העיר. והוא דבר קשה בימים של מהומה את"ד נר"ו והשבתי לו כי לערי בולגאריאה אין מקום לשאלה זאת. דאכתי עבדי השולטאן אינון והם לו למס עובד כידוע ואם יש מקום לשאול הוא על ערי סירביא שיצאו מרשותו לגמרי וכן לאותם העירות שלקחו בחרבם הרוסיים והרומנים והרי החשך ואכתי נר"ל שאינם צריכים לקנות רשות מחדש עד שיגמר הזמן הראשון. כי ידוע הלכות מלכים ונמוסהם שכל העשוי ונמכר מקודם במקומו עומד כבראשונה ועיין בתשו' מהר"מ שיק א"ח הנד"מ סי' קפ"ב ועיין בספה"ק תעלומות לב ח"א א"ח סי' א' שואל ומשיב מ"ת ח"ב סי' ס"ב:
ולענין לקיחת המפתח כבר כתבתי בספרי הק' תעלומות לב ח"א א"ח סי' א' שאין זה מעכב וציינתי מ"ש הרב חיד"א ז"ל בשיו"ב סי' שצ"א ועתה ראיתי להרב זרע אמת ח"ג א"ח סי' מ"ב שכתב כן והוא ברור.
כ:
מי ששכח להבדיל במוצאי יו"ט. אם יש לו תשלומין כשבת. עיין בס' בני יאודה סי' כ"ח ובברכ"י א"ח סי' תצ"א ובמז"ב שם ועיין בס' זרע אמת ח"ג א"ח סי' נ"א. כא בשנת התרל"ח גזרה המלכות שלא לצאת בלילה בלא נר דלוק.
ונשאלתי אי שרי לצוות לגוי שילך לפניו עם הנר להורות לו את הדרך בשבת. והתרתי להם ע"י שיצוו לגוי מע"ש. ועיין בס' שואל ומשיב מ"ת ח"ב סי' י"ד ובס' ישמח לב הנד"מ א"ח סס"י ב'. כב:
עובדא הוה בעוב"י טראבלס המערב יע"א בערב יו"ט שלא הספיקו לסדר כל החופות בעוד יום ושאלו את פי אי שרי לגמור הב' חופות הנותרים בליל יו"ט. ולא רציתי להתיר אחכי שמרן ז"ל בש"ע א"ח סי' תקמ"ו פסק שאין נושאים נשים במועד וכן פסק באה"ע סי' ס"ד שאין נושאין בחוה"מ ועיין בשיירי כנה"ג סי' תקמ"א הגה"ט א' מ"ש ע"ד מהראנ"ח ח"א סי' כ"ב מדברי התוס' פ' נערה וסיים דהתירוץ שתי' התוס' דבלא סעודה שרי היינו לפי הטעמים האחרים עי"ש ומדברי הרשב"א בתשו' שהביא בב"י שם מבואר שעיקר השמחה הוא הנישואין ואין מערבין אותה בשמחת הרגל אבל הסעודה טפלה היא לעיקר השמחה עי"ש ולכן סתמא נקט מרן בש"ע דמשמע דאף בלא סעודה אסור וכן בדין שהרי לענין אירוסין פסקו שמותר לארס ובלבד שלא יעשה סעודה ועיין בתשו' הריב"ש שהביא הב"י שם. ואם איתא דגם לגבי נישואין שרי בלא סעודה הו"ל לפרש ואחד מהדיינים הי"ו התיר להם מפני שכבר באה הכלה לבית החתן וסמך על מ"ש הרב ויקרא אברהם ז"ל באה"ע סי' י"ד שהתיר בשעת הדחק.
כג:
נהגו פה העירה נא אמון יע"א שבא האבל בבהכ"ן כל ז' ימי האבלות ומתפלל שם ובליל הז' עושים שם הלימוד והדרוש לע"ן. ויען שבבהכ"ן אליהו יכב"ץ אינם מתפללי' מנחה במנין כל הימים לכן הנהגתי שם שכשיבא האבל להתפלל שם שאין אומרים וידוי וכפ"א וכמו שכתבתי בספרי נוה שלום חא"ח ד"ד ע"ב ועתה נד"מ ס' יאודה יעלה למהר"י קובו ז"ל ושם בחא"ח סי' יו"ד הביא מ"ש הרב מאמ"ר בסקי"א שהביא דברי השכנה"ג וכתב ואנו אין אנו נוהגים כן אלא גם כשבא האבל לבהכ"ן אין הקהל נופלים ע"פ ע"כ וגם מ"ש בא"ח דס"ט אות ל"ג שכתב להדיא דכשבא חתן או אבל לבהכ"ן אין נופלים ע"פ וסיים הרב שי"ל דמה שנהגו קודם ע"פ דקדוק דברי הש"ע הוא מנהג בטעות ואי אישר חיליה אבטליניה עי"ש ועיין מה שציין שם הרב המגיה נר"ו. ע"ע ודאי דהיכא שמתפללים בבהכ"ן שאין נוהגים להתפלל שם בתדירות ונמצא שכל הבאים שם הם באים לכבוד האבל. אין ראוי ליפול ע"פ וכמו שכתבתי בספרי הנז'
כד:
שאלני אחד מאהובי מדוע לא נהגו לברך עתה ברכת שהחיינו או מחיה מתים כשלא ראה את חברו שלשים יום או י"ב חדש כמו שפסק מרן בא"ח סי' רנ"ה והשבתי לו כי עתה נשתנו הסדרים וע"י הבי דוואר המצוי ומתוקן וקוי הדילוג רב והשמעת קול התלפון. בודאי ידע כי שלום לו אף אם לא ראה פניו. ובכגון דא א"ץ לברך כמ"ש הרב חיד"א על הברכי"ם משם זקנו הרב ז"ל והוא פשוט.
כה:
רבים שואלים אם יש התר ללכת בשבת וי"ט בעגלות שנתחדשו מעתה שהולכות על מעגלי ברזל בכח האיליטריק. ורחיונא דנפשאי הרב המובהק בנש"ק כמהר"י ענתבי נר"ו מעוב"י מצרים יע"א שלח לידי הפס"ד אשר שרטט וכתב הרב המופלא וכבוד ה' מלא ר"מ בעוב"י דמשק יע"א כמהרי"ץ אבואלפיא נר"ו. ובקש מאתי לחוות דעי גם אני ויען הייתי טרוד בענינים אחרים השבתי לו בקיצור וז"ל:
רב הו"ד יוסף חי לעולם:
אחרי דש"ת באה"ר. זאת אומרת מקבלת כתבו הבהיר יחד עם הפס"ד קמאי ובתראי בענין רכיבת עגלות האיליטריק בשבת ובהיות דעתי מסכמת לאסור איסר. ככל אשר העלו הרבנים האוסרים ההליכה במעגלי ברזל הנקרא שמין דיפיר מכמה טעמי' כי כולהו איתנהו באלו העגלות של הטראמב אי ההולכות בכח האיליטריק כי גם אלו העגלות המחוברות למעגלי הברזל יש בהם חוטים מחוברים למעלה עם החוטים הראשים המחוברים אל המכונה הראשית אשר מלאכתה נעשית בכל עת ובכל רגע ע"י האש או כחו עוד זאת כי אם עתה תחילת מעשיהם הוא בתוך התחום, בקרב ימים יצאו חוץ לתחום עד הפיראמיד' גם כי מלבד שעתה אין להם אבונאמיינטו והם מחויבים לשלם בכסף מזומן עוד זאת שאף יהיה אבונאמיינטו שמשלמים במוקדם על חדש או שנה. עכ"פ צריך שיהיה בידו שטר אמנה שהוא אבונאטו כדי להראותו בעת רכיבתו. ואף הירא את דבר ה' ונזהר מהוצאה מרשות לרשות. לא יוכל להזהר מהוצא' השטר ההוא. כי בלעדו לא יוכל לרכוב בעגלה ודי בזה ובהיות כי אין הפנאי מסכים עמדי לכתוב להרב כמהר"י אבואלעפיא נר"ו ולהשתעשע במה שהאריך בפסקיו יהי כא בטובו להודיעו דעתי בקצרה. כי כן השבתי להשואלים ממני בענין זה. ואתו הס"ר ושבתי בשלום:
עתה כד"מ ס"ה פני יצחק ח"ה וראיתי להרב הגדול המחבר נר"ו שהדפיס פסקו בסי' א"ב בחא"ח ובהשמטות אות כ"ח דקפ"ג ע"ג הביא ג"כ דבר אליהו אנכי הצעיר וסיים וז"ל ודבריו נאמנו מאד ואינם צריכים חיזוק ובודאי שיש לחוש לכל הכתוב בדב"ק ובפרט להוצאת השטר דלא סגי בלא"ה כידוע עי"ש שהאריך: