שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן
קונטריס אגרת השליחות סימן כח
בסדר מינוי שליח קבלה:
והנה ידוע חומרת ר"פ ז"ל בענין מינוי שליח קבלה אך רוב הפוסקים לא חששו לחומרה זאת וגם מרן בש"ע בסי' ק"מ ס"ג פסק בלתי חולק שהאשה יכולה לעשות שליח לקבלה ורק רמ"א בסי' קמ"א סנ"ט כתב שי"א שנכון להחמיר. ובשעת הדחק לא חששו רבני האחרונים לחומרא זאת ובפרט בדורנו זה שאינו דומה יפה. ויש לחוש שהבעל יבטל השליחות אם יעשה שליח הולכה. וכן כתב הרב משפטי שמואל סי' קנ"ב שאע"פ שכתב ר' פרץ שאין לעשות שליח קבלה כבר נהגו לעשות משום תקנת עגונות פן יבטל הבעל השליחות עי"ש וגם הרב דבר משה ח"א דק"ב כתב שחומרת ר"פ דחו אותה הפוסקים מהלכה והמנהג לעשות שליח קבלה. גם מרן החבי"ב בתשו' בעי חיי בספר הנז' לאה"ע כתב וז"ל ובכתב ההוא רמזתי לכ"ת שאם הגט היה ע"י שליח קבלה היינו יוצאים מכל מבוכות אלו וחשבתי שכ"ת יסדר לקרובי הבת שתעשה כאן שלי"ק וכו' ע"כ גם הרשב"ש בסי' רס"ו כתב וז"ל ובמה שמנתה האשה שליח קבלה כבר עמדת על דעת החולקים ויפה כיוונת לסמוך על המתירים וכ"ש דאשלי רברבי כך היא דעתם כגון הרמב"ם והא"ז והרמב"ן והרא"ש והרבה מהאחרונים ע"כ וכן כתב הרב ב"ד בסי' פ"ט שמלבד שכל גדולי הפוס' הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכל שאר הפוסקים כתבו דין זה בסתם ולא כתבו שנכון שלא לעשות שלי"ק משמע דלא ס"ל הך דרבינו פרץ ז"ל וגם מרן בש"ע לא הזכיר חומרא זו וכו' עוד זאת נראה שלא אמרה ר"פ אלא לכתחילה ושלא בשעת הדחק וכו' עי"ש ועיין להרב צרור הכסף בסי' ק': והרב המפורסם שא"ב כמהר"מ חזן ז"ל האריך בספרו חוקר לב כ"י סי' ג' והעלה לעשות שלי"ק לכתחילה והסכים עמו הרב החסיד כמהרח"א גאגין ז"ל בס' חקי חיים סי' ח"י. והגאון מז"ה ז"ל בס' נדיב לב אה"ע ח'ב סי' כ"א הסכים כן כמו שעשו ב"ד שלפניו וכתב שהוקבע המנהג בעה"ק ירושלם ת"ו לתת גט ע"י שלי"ק וכן נהגו אחריו רבני עה"ק כמתבאר בס' הוראה דב"ד ובס' אזן אהרן מערכת ג' ובס' כפי אהרן ח"א אה"ע סי' ט"ז וכן עשו מעשה רבני אזמיר כמה פעמים כמבואר בספר פאת ים במזה"ג עי"ש בדס"ג. ואם הוא בתוך העיר כתב הרב מהר"ח מודעי הראשון ז"ל בס' חיים לעולם סי' כ"ו שאין צורך לשטר הרשאה. אלא עדי הגט הם יהיו עדי הקבלה וליכא שום חששא ועי"ש בס' מימר חיים סי' ט"ב אות ב"ן וגם הרב מופת דורינו ז"ל בס' שער אשר חאה"ע סי' ע"ט הסכים לעשות שלי"ק וגם כשהם בעיר אחת ולא חישינן לאידך דרבינו פרץ ז"ל דאיכא למחש שמא יאמר הבעל לפקדון נתתיו. כיון שיש מעב"ד וחתימת יד הבעל תו ליכא למחש כמו שעשו רבני אזמיר וכ"כ בס' דבר משה ח"א סי' ס"ט שעשה מעשה מהכי'ד ז"ל הגם שהיו בעיר אחת:
ואם השליח בעיר אחרת כבר איפסיקא הלכתא בטור וש"ע אה"ע סי' קמ"א שיכולה אשה למנותו שלא בפניו לקבל לה גיטה מיד בעלה. אלא דלכ"ע בעי עדים ואף החולקים וסוברים להחמיר בשליח הולכה שלא למנותו ע"י כתב שלא בפניו. אזלי ומודו דהאשה יכולה למנות שליח קבלה שלא בפניו זולת ס' תוספות רי"ד בפ"ק דקידושין שהביא הרב דברי אמת בקונטריס י"א סי' כ"ט שנראה מחמיר גם בשליח קבלה והיא ס' יחידאה נגד כל הפוס' וכמ"ש הרב דברי אמת בקונט' י"א סי' כ"ב דקי"ד ע"ג ועיין בספרי הק' תעלומות לב ח"ב דיני גטין סי' ז' ובסי' ט' דס"ו ע"ב. וכ"ש אם אינו מצוי שליח להולכה ויצטרכו לשלוח הגט ע"י בי דוואר שיותר נכון הוא לכל הדעות שתעשה האשה שליח קבלה וכמו שמבואר בתשובת הריב"ש בסי' כ"ה והו"ד בב"י סי' קמ"א ועיין בס' חתם סופר ח"נ סי' קצ"ט שהביא תשובת הריב"ש הלזו ושם האריך ג"כ בדין זה ועיין בס' שער אפרים אה"ע סי' ק"ח וק"ט ואכמ"ל. ובענין סדר המינוי לשליח קבלה סידר אותו הרב שער אשר ז"ל שם בסי' ע"ט רחב רחב בביטול מודעות והתרת השבועות לאשה. מה שלא נמצא כן בספרי הראשונים זולת בס' פחד יצחק אות מ' במומר המגרש שסידר ג"כ ביטול מודעות לאשה וכבר כתב הרב מימר חיים אה"ע בדקמ"א ע"א שבשעה"ד לא חששו לזה אלא דקשה מה שכתב שנכון היה הדבר לעשותו דמאן פלג לן בין שליח הולכה לשליח קבלה עי"ש אתו הסליחה דשניא ושניא דבשליח הולכה אנו עושים כן להבעל שיש לחוש לביטול הגט אם נשבע או מסר מודעא משא"כ באשה שמתגרשת בע"כ. והיא באה בעצמה מטוב רצונה למנות שליח וגם דלא מקלקלא נפשה ועי"ל בתשובה שהשבתי לעה"ק ירושלם ת"ו בסי' ב' ואין צורך לכפול הדברים:
והסדר הנהוג אצלנו אם שניהם בעיר אחת שבאה האשה לפני ב"ד ולפני עדים שהם עלי הגט והגם שהרב שער אשר שם בסימן מ"ט כתב שלא יהיו עדי הגט בכתיבה ומסירה. עדי השליחות אלא עדים אחרים ואנו אין מנהגנו כן אלא עדי הגט הן הם עדי ההרשאה וכן כתב בפשיטות הרב חיים לעולם בסי' כ"ו ובס' מימר חיים סי' ע"ל אות ג"ן ובסי' כ"ו בדקמ"א וכתב שכן עשה מעשה הרב מהר"י מאיו ז"ל כמ"ש בס' פאת ים במזה"ג ועי"ש מה שציין ואז נוטלת קנין בונדל"ב כתחז"ל על מינוי השליחות והגם דדינא יתיב שא"ץ קנין למינוי שליח כבר נהגו כן וכן כתוב בשטרי ההרשאות בס' פחד יצחק ונדיב לב ושער אשר וכבר כתבתי במ"א (עי"ל בסי' ד') דכיון שנהגו ליטול קנין על כל דבר ואינו נראה שעשו הדבר ברצון גמור אלא ע"י הקנין מהיות טוב קונין מידם לתוספת כח ובסי' קמ"א באה"ע שהביא הטור נסח ההרשאה שסידר ר"פ ושם אינו כתוב קנין. הביא מב"י מה שכתב העיטור אות ש' שכותבים בו קנין ויש מי שכתב בשליחות אגב ד' אמו"ק ומסתברא דלא שייך ביה ועלה הביא מרן דברי הרמב"ם בפ"ה מהל' מכירה שנהגו להקנות וכו' עי"ש ורמ"א בד"מ הביא מ"ש במרדכי דאין לכתוב וקנינא בהרשאה ע"כ והדבר פשוט שכונתו לומר שאין צורך לכתוב וקנינא אבל אם כתבו לא הפסיד והטעם ברור כמו שביארנו:
ואח"ך אומרת האשה להשליח אם הוא בפניו כלשון הזה שהובא בס' חיים לעולם אה"ע סי' ל"ה והוא יותר מדוקדק מהלשון שהביא הרב שער אשר בסי' מ"ט:
אתה פב"פ התקבל לי גטי מבעלי פב"פ בכל מקום שתמצאנו מידו או מיד שלוחו או שליח שלוחו עד מאה שלוחים ותהא ידך כידי וכחך ככחי ופיך כפי ודבורך כדבורי וקבלתך הגט מבעלי הנזכר או מיד שליח שלוחו עד מאה שלוחים כקבלתי ותזכה לי בו ותקבלהו לי. ותכף ומיד שיגיע הגט לידך מבעלי או שלוחו ושליח שלוחו עד מאה שלוחים אהיה מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם. והנני נשבעת בשבועת התורה ע"ד המב"ה וע"ד הנב"א מבלי התרה שלא לבטל שליחותך זה:
בלשון ערבי:
אנתא פב"פ (משפחה) מן אהאלי אגר אסכנדריא אקבל לי גטי מן זוגי פב"ב פי כל מכאן אלדי תווגדהו מן ידו או מן יד רסולו או רסול רסולו חתא ענד מאיית רסול ותכון ידך מתל ידי וקוותך מתל קוותי ופומך מאל פומי וכלאמך מאל כלאתי ואיסתלאמך אל גט מן זוגי פב"ב או מן יד רסולו או רסול רסולו חתא ענד מאיית רסול מאל איסתלאמי ותזכה לייה בהי ופיסתלונו לייה ווקת מא יוצא אל גט לידך מן זוגי או מן יד רסולו או רסול רסולו חתא ענד מאיית רסול אכון אנא מטלקה מנו ומחללה לכול אנסאן והא הו אנא אחלף חלפאן קטעי עלא ראיי אל כאלק תעאלה ועלא ראיי אלדי יחלפו באל חק דון התרה בעדם אבטאל תווכילך האדא:
ואח"ך באים העדים עצמם שהם עדי הגט כמש"ל ומעידים בפני ב"ד על מינוי השליחות. ועיין בתשובות דברי מרדכי גאלאנטי סי' י"ד ובתשו' חת"ס חאה"ע סי' מ"ב. ומזהירים לאשה שלא תנשא לשום אדם, עד שיתברר לב"ד שקבל השליח הגט מבעלה:
וזה נסח ההרשאה אם השליח הוא:
במקום אחר:
בכו"כ בשבת כו"כ יום לירח פ' שנת כו"כ לברי' עולם למנינא דרגילנא למימני ביה הכא במתא נא אמון דעל כיף ימא רבא מותבה בפנינו עדים חתומי מטה (ואם המינוי היה ג"כ בפני ב"ד כותבים בפני בית דין) באה האשה פב"פ העומדת היום פה במתא נא אמון הנזכרת ומינתה מדעתה ורצונה הגמור בדלא אניסא כלל את פב"פ ממתא פ' להיות שלוחה לקבל גטה מבעלה פב"פ בכל מקום שימצאנו וכך אמרה בפנינו האשה הנזכרת פב"פ ממתא פ' יקבל לי גטי מיד בעלי פב"פ בכל מקום שימצאנו מידו או מיד שלוחו או שליח שלוחו עד מאה שלוחים. ותהא ידו כידי וכחו ככחי ופיו כפי ודבורו כדבורי וקבלתו הגט מיד בעלי פב"פ או מיד שלוחו או שליח שלוחו עד מאה שלוחים כקבלתי וזכה לי בו ויקבלהו לי ותכף ומיד בהגיע הגט לידו מיד בעלי או מיד שלוחו או שליח שלוחו עד מאה שלוחים אהיה אני מגורשת בו ממנו ומותרת לכל אדם ובפנינו קבלה האשה בחרם חמור ושבועה חמורה שלא לבטל שליחות זה ושלא לגרום שום דבר שיזיק למינוי השליחו' של קבלת הגט הזה. וקנינא מינה אנן סהדי דחתמין לתתא לתוספת כח בקנין גמור מעכשיו במנא דכשר למקניא ביה ומה שהיה ונעשה בפנינו ושמענו וראינו כתבנו וחתמנו שמותנו לראיה על מינוי שליחות זה לקבלת הגט והכל שכיר ובריר וקיים. פב"פ עד פב"פ עד במותב תלתא כחדא הוינא נחנא בי דינא דחת"ל כד חתמו קדמנא סהדיא אלין דחתמין על שטר הרשאה דכא ואשרנוהי וקיימנוהי כדחזי ודין קיומיה ואתקיים. ויחתמו הב"ד.