אור ברסלב
שות תעלומות לב חלק ג קונטריס אגרת השליחות סימן יד

שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן

קונטריס אגרת השליחות סימן יד

קונטריס אגרת השליחות סימן יג

קורפו יע"א ט"ו לח' רחמים התרי"ג ליצירה מהרה"ג שא"ב המשי"ה ז"ל בשם אשטרו:

ניתן גט לשלמה הלוי בן משה הלוי לארוסתו דמתקריא אשטרו בת משה בן יצחק בבנו זה נפלו ארבעה ספקות. א'. אי שם אשמכו נכתב בשין שמאלית או בסמך. "ב". אם נכתב בטית או בתיו. "ג". דשם העריסה ורוב העולם ואביה ואמה קורין אותה אשטרו ומיעוטא דמיעוטא לפרקים קורין אותה סטילה ד'. דאביו נקרא משה יצחק אבל באמת נקרא כן מפני שהוא קלאבריז ושם אביו הוא יצחק:

ואשיב על א' א' בקיצור נמרץ כי אין הפנאי מסכים להאריך. הנה באמת שם אשטרו לא מצאתיהו בספרי שמות הגטין כולם אשר בידי והם ס' שמות הגטין למוהר"א מוטל ובכנה"ג. וביד אהרן גט פשוט גט מקושר לחם שלמה הלק"ט. גם בס' שמות כ"י אשר בידי להרב בעל דברי אמת. ואל יאמר האומר שהרי שם אישטרליא לפניך והכל אחד דזה אינו דשם אשטריא או אישטריליא הוא דוקא שם משמות הכוכבים הקטנים. ושם אשטרו הוא שם כללי על כל הכוכבים הקטנים עם הגדולים ועל כוכבי לכת וגם על ב' המאורות הגדולים שגם השמש נקרא באיטלקי ובספרדי וצרפתי אשטרו כמבואר בספרי שורשי המלות להג" לשונות הנז"ל הנקרא דיסיונאריו וא"כ לפום ריהטא אין למדין משם אשטריא והדומה שכתב הרב גט פשוט ז"ל ונגררו אחריו כל רבני האחרונים. והוא מה שכתב בס' קכ"ט סק"ל שעם שהעלה דהיה ראוי לכתוב שם אשטריליא אנשטה. פוסטירא. שאזבונה. בסמך ולא בשין שמאלית ותמה על מוהרשד"ם אה"ע סי' מ"ט במאי דנראה דס"ל דלכתחילה משפט שמות הללו הם בשין שמאלית ולא בסמך. וע"ז כתב הג"פ ז"ל דאדרבא יראה דלכתחילה יותר טוב לכותבו בסמך כיון דנקרא בשין שמאלית והאריך להכריח ולהביא שהרבה מרבוותא סברי לכתוב בסמך ולא בשין שמאלית ועכ"ז בסוף דבריו כתב וז"ל ויראה לי דכל שמות עירות שכבר נהגו לכותבם בשין וכן נשים דדשו בהו ושכיחי טובא ונהגו לכותבם בשין אין לשנות המנהג לכותבם בסמך אע"ג דהוו שין שמאלית דכיון דשכיחי ודשו בהו רבים אין לחוש שיקראו אותם בשין ימנית אבל שמות נשים דלא דשו בהו והם בשין שמאלית טפי עדיף לכותבם בסמך כדי שלא יטעה הקורא לומר דהיא שין ימנית ע"כ וכ"כ ג"כ בעזרת נשים ה"ד הרב גט מקושר דפ"ד ע"ד והשכים הוא ג"כ בזה. וכן כתב הרב בעל דברי אמת בקונטריס הגטין אשר לו כ"י על שם אשטריליא וז"ל וכן כותבין שין ולא סמך ואעפ"י שהוא שין שמאלית ויותר טוב בסמך ומוהריק"ש כתבו בסמך. אלא דכבר דשו בו רבים וכמ"ש הר' ג"פ סי' קכ"ט עכ"ד ז"ל ואחר שכן יאמר האומר דגם שם אשטרו כשם אשטריא דדשו בו רבים ונכתב בשין שמאלית וההפרש שביניהם ללא כלום יחשב. דזה אינו באמת. דכיון דשם אשטרו לא נמצא לפי שעה בספרים נמצא דמיעוטא היא. א"כ חזרנו למ"ש הג"פ בסו"ד דבשמות נשים דלא דשו בהו רבים נכתבים בסמך כדי שלא יטעו ויקראו אותו בשין ימנית א"כ אף שם אשטרו באחד מהם: אלא דכד דייקינן שפיר ידינו על העליונה להכריח שגם שם אשטרו ראוי לכותבו בשין שמאלית ולא חישינן לטעות שמא יקראו בימנית. אימא רישא דאעיקרא לנו לדעת האי דשו בהו רבים שכתב הגט פשוט ז"ל היכי משתעי. אם תאמר שכבר דשו בהו רבים על הכתיבה לכותבה בשין מה לנו ולטעות הבריות. וכי אנן אטעות של הבריות ניקום ונסמוך אם אינו ראוי ליכתב כך. אלא ודאי דכונת דשו בו רבים ר"ל שהשם הזה הווה ורגיל בפי הבריות ובביטוי שפתיהם קורין אותם בהברת הסמך או שמאלית והכל אחד. ממילא כיון דרגילי בהו אינשי ובלא כתיבה כבר הם מורגלים לבטא בשפתים השם הזה כתקנו א"כ אם נכתב בשין ודאי שקורין אותו שמאלית ולא ימנית שכיון שרגילים בו ובמבטא שפתהם בלא כתיבה קורין אותו בהברת הסמך גם בלומדם אותו השם בספר ורואין אותו בשין אינן טועין לקוראו ימנית, וקורין כדרכם מרגילות בשמאלית ודוק ותשכח שזהו כונת הג"פ ז"ל שכתב וכן שמות הנשים דדשו בהו רבים ושכיחי טובא ונהגו לכותבם בשין אין לשנות המנהג לכותבו בסמך עכ"ד כונתו ברורה אל האמור דכיון דדשו בהו רבים שקורין שם זה ושכיחי טובא וא"כ מוכרחים לבטא אותו בשפתהם בעל פה בלא כתיבה. א"כ סירכיהו נקטי ואזיל וקורין אותו בסמך או שמאלית ומן הראוי היה לכותבו בסמך מעיקרא. אלא דכיון שנהגו לכותבו בשין שמאלית אין לשנות המנהג לכותבו בסמך כיון דהבריות דרגילים בו בע"כ בקראם אותו בספר ורואין אותו בשין לא יבטוהו כי אם בשמאלית אבל להפך כשלא רגילי בהו רבים אפילו שהוקבע המנהג לכותבו בשין. משנים המנהג מפני הפחד שמא יבטוהו בימנית. וזהו שסיים וכתב הג"פ וז"ל אבל שמות נשים דלא דשו בהו והם בשין שעוית שנ"ל שהוקבע המנהג לכותבו בשין) טפי עדיף לכותבם בסמך כדי שלא יטעה הקורא לקוראו בשין ימנית עכ"ד שר"ל ודאי דלא איכפת לשינוי המנהג והוא ברור כשמש בכונת הרב ג"פ ז"ל ומאחר עלות כן בבירור הדברים נחנו נעלה בבירור שם אשטרו דאנן ביה ונאמר. שמאחר דשם אשטרו אעפ"י שנאמר דלא דשו בהו רבים לקרוא בשם איש ואשה בשם שטרו וראיה שלא נמצא בספרי שמות הגטין למקומות בארשותם והם אחד מעיר ושנים ממשפחה אפשר נקראים בשם זה ואפשר לא עכ"פ דשי ביה רבים ורגילי ביה ושכיחי טובא שיבטאו בשפתהם השם הזה כיון שהוא שם על כללות הכוכבים השמימים הקטנים עם הגדולים והמאורות הגדולים. א"כ ממילא דשו ביה לקרותו בעל פה בהברת הסמך או השמאלית וא"כ בראותם אותו כתוב בשין ודאי סרכיהו נקטי ואזלי ויבטוהו בשמואלית ולא בימנית וממילא דינו לכותבו בשין ולא בסמך. ואם כה תאמר קיים שטרך וחות לדינא הלא אתה כתבת לעיל מזה בפירוש דברי הרב ג"פ ז"ל דכל אלו השמות דרגילי בהו אינשי ויבטוהו בהברת הסמך או השמאלית ראוי היה לכותבו בסמך ולא בשין אם לא שכבר נהגו לכותבו בשין. וא"כ אין לשנות המנהג ראה דבריך באמת טובים ונכוחים מגדלות מרקחים. ואין ספק שזהו דעת הרב ג"פ ובפרושא קאמר לה. א"כ במקום דאין מנהג לכותבו בשין כמו שם אשטרו דקיימינן ביה דלא נמצא בספרי שמות הגטין א"כ ממילא לא הוחזק המנהג לכותבו בשין. וא"כ חזרנו לסיני דכיון דדשו ביה רבים ורגילי לבטא בשפתים בהברת הסמך דינא יתיב לכותבו בסמ' ולא בשין. לזאת אענה חלקי גם אני ואומר. דמלבד דשם אשטרו ואשטריליא או אישטריאה כולם יסבו בלכתם על שמות הכוכבים הקטנים עם הגדולים אלא דשם אשטריא הוא דוקא שם הכוכבים הקטנים ושם אשטרו כולל הקטנים עם הגדולים אבל לעולם על כינוי ושם אחד יסבו בלכתם. וא"כ ממילא כיון דהוקבע המנהג לכתוב אישטריא וכיוצא בשין שמאלית אף שם אשטרו כאחד מהם ולדבר הזה לע"ד אינו צריך ראיות ובר מן דין צריך שתדע דשם אשטרו הניתן ונשתמש בשם על מין האנושי אין מנהג זה כי אם צרפתי וספרדי ולא איטאלקי שהרי אתה רואה בספר שורשי המלות האטלקיות לא פירש שם אשטרו כי אם על הכוכבים הקטנים עם הגדולים והמאורות הגדולים ותו לא מדי. וכבר ראיתי הדפוס האחרון משנה שעבר (שבספרים הללו כל שהחיבור הוא מחודש הוא מלא וגדוש אשר לא יניח פינה וזוית מכל מין שם ותואר שיתפשט בדלת העם האיטלקי ובסופריו וחכמיו ושבעל הלשון (היושבים באקדמיא) הסכימו עליו כנודע ומפור') ולא פירש שם אשטרו כי אם שנאמר על הכוכבים והמאורות וכנז"ל ותו לא הוסיף שום דבר, לא כן בספר שורשי המילות צרפתיות וספרדיות הקדמון מזה חמשים שנה ומעלה אחר שפי' שם אשטרו על כל הכוכבים הקטנים עם הגדולים ועל המאורות כאשר פי' האיטלקי. הוסיף וכתב. וז"ל מועתק אות באות. גם שם אשטרו יאמר על אדם חשוב יחיד במעלת החכמה וכן נאמר על מי שהוא בתכלית יופי התאר והמראה שלא בדרך טבע. עכ"ד. הנה נמצינו למדין שבספרדי והצרפתי שם אשטרו או אשטר ישתמשו בשמות הנז"ל גם על מין האנושי ומאחר עלות כן בא ואראך איך דינו לכותבו בשין ולא בסמך שמאחר שנתברר לנו ששם זה אינם רגילים לכנותו על שם האדם היפה עינים וטוב רואי או יפה עיני השכל כי אם הספרדים והצרפתים ולא האיטאלקים. א"כ ממילא הוברר שהוא שם ספרדי וצרפתי. וכיון שידענו דמנהג הישראלים הספרדים והצרפתים הוא לכתוב במקום הסמך הספרדית והצרפתית (הנקראת איס) שין שמאלית כמו שנראה בשמות העירות והאדם. אמשטרדם "פאריש" ילואישא "מאניש" וכאלה רבות מרובבות א"כ גם שם אשטרו הניתן על האדם שהוא מנהג ספרדי וצרפתי ראוי לכותבו כמנהג אנשי ספרד אפי' יהיה הב"ד אנמאלקי או אשכנזי. והדבר הזה יוצא מקו' ממה שפסק הרב עזרת נשים ה"ד הגט מקושר דפ"ד ע"ד וז"ל ובס' עזרת נשים "דיליקאדה" כתב וז"ל הברת שם זה הוא כאלו כתוב בכף והיינו משום הספרדים אין להם הפרש במבטא בין קוף לכף אבל לערביים דיש להם הפרש גדול היה ראוי לכתוב דילי כאדא בכף דגישה אמנם כיון דשם זה לא שכיח אלא בין הספרדים ואם באולי ימצא אצל הערביים לקוח הוא משמות הספרדים צריך לכתוב השם כמו שרגילי' לכותבו בני ספרד דהם בעלי הלשון בזה עכ"ל. ומינה אתה דן ק"ו אם בשם דליקאדה שבהיותה נכתב בקוף דהערבי משנה קריאתה והברתה עכ"ז כתב לכותבו כמנהג הספרדים בקוף יען דהם בעלי הלשון בשם זה עם שיש קרוב לודאי שיקראוהו בהברתם הקוף מן הגרון ומשתנה ועכ"ז כתב לכותבו כמו שכותבים הספרדים. בשם אשטרו דכבר רגילי בהו אינשי לקרותו בהברת הסמך ולא אתו למטעי לקרות בימנכית אינו דין שנלך אחר המנהג הספרדי לכותבו בשין כיון שהם בעלי הלשון בשם זה לקרות שם האדם בשם אשטרו וכנז"ל והוא דבר ברור. ואל יאמר האומר שכיון שאשה זאת היא מארצות היונים א"כ נקראה בשם זה מפני היוני ולא הספרדי דהא נמי ליתא שהרי בלשון יוני יקראו אסטרון בנון באחרונה או אסטיר בחיריק וזאת נקראת אסטרו וא"כ נראה בחוש הראות שבעלי השם הם ספרדים ולא יונים. ואעיקרא כל הישראלים היונים של אלו המקומות אחר הספרדים נגררו גם בזה שהרי שם אנשטא שהביא הג"פ ואיש טאנואטה וכדומה לאלו הם שמות יונים ועכ"ז נכתבו בשין שמאלית נמצא שגם הרבנים שבארצות היון תפסו עיקר לכתוב בשין שמאלית שנראה בפי' שנגררו אחר רבני ספרד שמהם תצא תורה בכל הטורקיא אברופ' ועירנו קורפו זאת יע"א אחר הטורקיא נגררת שרובם ככולם מאותם הארצות באו וגם שהרבנים הקדומים משאלוניקי יצאת תורה להם ודבר ה' מטורקיאם כנראה מתשו' מוהרד"ך ומספר ההסכמות ממאתים שנה ועד הנה הנמצא באוצר הקהלה יע"א. שלשאלוניקי היו שולחים תלמידיהם ללמוד תורה ומשם הוראה יוצאה והדברים עתיקים. ועיין דבר משה ח"א ס' לענין בשר נפיחה מה שהאריך בזה ודוק וא"כ דינא יתיב שבכל ענין קורפו תהיה נגררת אחר שאלוניקי ואכמ"ל ואם יזכני ה' אבאר דבר זה לעיני השמש והירח בראיות ברורות. ואחר שראינו שמנהג שאלוניקי לכתוב כל השמות האלו בשין שמאלית וכל כך תקע מוהרשד"ם יתד במקום נאמן עד שנסתפק אם נכתב בסמך אם כשר או לא כאשר הביא דבריו הרב ג"פ דון מינה איך הוא מנהג ותיקין בשאלוניקי לכתוב בשין שמאלית וממילא קורפו הנגררת אחריה וכנז"ל ודאי דכן ראוי לכתוב כל השמות בין ששורשם ספרדי או יוני. ותל"מ:

והואיל ואתא לידן אימא מילתא בטעמא על רבני צרפת וספרד הקדמונים למה נתנו במקום הסמך איטלקית (הנקראת איס) שין שמאלית ולא סמך. ולדעתי האמת איתם יען בשתי לשונות הנז"ל כדי לבטא הברת הסמך יש ב' מיני אותיות האחת כשתבא הכף סמוך לנקודת (שהם אותיות כמו צירי או חיריק אזי אינו נקרא כי מצירי או כי, מחי' אלא סי, מצירי או סי', מחיריק (ובלשון איטלקי נקרא גו' או צי והאטלקים הראשונים היתה הברתם בזה פי או צי בחיריק בצדי ועכשיו הוא בהברת ג'ימל ויוד ונקודה אצלה) והאות הב' אשר הברתה כאות. הסמך הוא הנקראת אצלם (איס) וזה ידוע לצרפתי ולספרדי ואחר שכן גם הרבנים הראשונים הבקיאים בב' הלשונות העברי והצרפתי והספרדי עשו בחכמה שתמורת האות שהברתה בסמך. וכמעט גם תמונתה, והיא הנקראת אצלם (איש) כתבו השין שמאלית ותמורת הכף עם נקודת חיריק או צירי שהברתם באותם הלשונות כהברת הסמך באין הפרש נתנו הסמך וטעם שבחרו לתת תמורת אות (איס) שין שמאלית ולא סמך היינו טעמא שבכמה מלשונות בני יפת נשתמשו באות (איס) זאת עם תוספת איזה אות אחרת בצידה לתמורת שין ימנית שאינה בלשונותם הנז"ל כנודע. א"כ נמצא שגם באותם הלשונות נשתמשו באות (איס) הזאת תמורת השין ימנית וע"ז גם הם תמורת האות (איס) זאת כתבו השין שמאלית והאמת איתם בלי ספק וכל זה הארכתי אם לעמוד על טעם זקנים אבותינו הראשו' גאוני צרפת וספרד ואם לברר טעות החדשים המחודשי' אוהבי השינוי והתמורות שגם בשמות הערים והמדינו' גורעין ומוסיפין ודורשין לגנאי לשנות ולכתוב אמשטרד' בסמך ופאריש פעם בסמך ופעם בצדי ופעם בשין. ולא ידעו ולא יבינו שראשונים כמלאכים ידעו מבטא שפתי המדינות ההם ושפיר היו כותבים פאריש בשין שמאלית כמו שמצינו רבינו יאודה מפאריש שהביא המרדכי וכאלה רבים והדברים ארוכים. ונ"מ לפי מונח זה דכל שם שעיקרו איטלקי ולא ספרדי וצרפתי ובא בו הברת הסמך ראוי לכתוב דוקא סמך ולא שין שמאלית בשום אופן אם לא דכבר הונהגו הבתי דינין שעברו לכותבו בשין שמאלית דהא ודאי אין לשנות דכיון דדשו ביה רבים ממילא אין לחוש שמא יבנוהו בשין ימנית הא לאו הכי הא ודאי ראוי לכותבו בסמך כיון דבאיטלקי אין ב' אותיות שונות דומות במבטא לאות הסמך כדי שנשתדל לתת הפרש הזה בין שין שמאלית לסמך כאשר הוכרחו רבני ספרד וצרפת והוא ברור:

ושוב אחרי סמוך בא לידי ס' לב שלמה למוהר"ש הלוי ז"ל וראיתי לו באה"ע סי' מ"ז ד"ח ע"ב תשו' אחת לא נודע למי שנשאל על שם אשתרוק אם נכתב בלא אלף. וכתב דלפי האמור יראה שעיקר השם הוא שטרוגה ובענין שטמאטה וכיוצא בה. אלא שההמון היונים מוסיפין בו אלף כענין אישטאמאטא ואשטרו ובגט מפילין אותה כנודע א"ד הצריכים לענינינו והרב בנימין הלוי ז"ל שם בספר מ"ח נראה כאלו אזיל ומודה ליה אבל לעולם כמסתפק ובסו"ד כתב וז"ל ובאמת בנדון כיוצא בזה מהראוי היה לחקור אחרי הבקיאים בטיב לשון יוני להעמיד הדבר על בוניו וכו' א"ד. ואני אומר דדבר ה' בפיהו אמת שבכל הענינים הללו אין לו לשער אלא מי שבקי בהם ובשמותהם ובספרי שורשי המלות והתוארים שלהם כי הא לאו הכי יגשש כעור באפילה חוץ מכבוד הרבנים הגדולים אשר באורם נראה אור שלא יכבה לעולם. הא קמן שם אשטרו שכתב החכם השואל ושתי טעיות טעה בו האחת שכתב שהוא יוני ואינו אלא איטלקי וספרדי וצרפתי והיוני מוסיף בו נון באחרונה אשטרון והטעות הב' שכלל השם הזה עם שמות שנכתבים ביוני בלא אלף ונון שטמטה ושטמו וזה אינו דאשטרו באיטלקי או אשטרון ביוני כולם נכתבין ללשונותם בגוייהם באלף ראשונה וכמו שהוכחנו לעיל:

באנו לס' הב' אנו פושטים אותו אפי' בשוק לכתוב אשטרו בטית ולא בתיו כיון שהוא שם לעז וכל שם לעז הרי אפסיקא הלכתא לכותבו בטית דוקא וק"ו משם סטירא שכתב הר' ס' שמות שאפי' דנגזר משם אסתר ראוי לכתוב סטירה בטית כיעוש"ב כ"ש בנדון שלפנינו והוא ברור:

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה