שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן
סימן נח
בדין ס' טומאה ברה"י דספקו טמא ואי איכא:
תלתא והשלישי אינו רואה:
גרסינן בר"פ ב' נזירים דנ"ז דהא דקי"ל דס' טומאה ברה"י ספקו טמא מסוטה גמרינן לה ומה סוטה בועל ונבעלת אף כל סי טומאה ברה"י כגון דאיכא בי תרי אבל בתלתא הו"ל ס' טומאה ברה"ר וספקו טהור. ואם זה הג' אינינו רואה אותם כגון שהוא עומד מבפנים לס' רש"י או למרחוק כס' התוס' הו"ל רה"י וספקו טמא והרב מש"ל ז"ל בפט"ז מהל' אה"ט ה"ב כתב שרבינו הרמב"ם קאי בס' רש"י ז"ל והראב"ד בס' התוס' ומקום יש בראש לומר שהתוס' ורש"י ז"ל אינם חלוקים בענין זה ואכמ"ל. ודע דבמ"ש התוס' בפ"ב נזירים ד"ה איני יודע ק"ט ממ"ש בקידושין דכ"א ע"ב וכמ"ש הגאון מז"ה הגדול ז"ל בקונטרס הזכרונות אות א' סי' ק"ס ובהגהותי שם צינתי לס' ראש דוד דג"ן וכעת אינו בידי ועתה ראיתי שכבר הקשו כן בש"מ לנזיר שם ותירצוה ונעלם דבר דברי התוס' ביבמות דכ"ג ע"ב ד"ה דיקא נמי. ועיין שמלה חדשה ודוק:
והנה בעיקר ענין זה דס' טומאה ברה"י דגמרינן מסוטה ואמר"י בנזיר שם דבב' דוקא הוי רה"י כעין סוטה אבל בתלתא הו"ל רה"ר כתב הרשב"א ז"ל בח"י לפ"ק דנדה וה"ד הרב מש"ל שם שכ"ז דוקא אנשים אבל נשים אפי' מאה כחד דמיי. וראיתי להרב פאת ים באות ט' שכתב ע"ד ויש להעיר מאותה שאמרו בפ"ב נזירים דבתלתא הו"ל כה"ר וכו' ואסיק באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם וכו' עכ"ד ודברי הרב עמדו לפני ככתל דהרי הר"ן ז"ל בחי' כתב כן וה"ד בס' מתן בסתר בח"י לנדה לד"ה ע"ב בההיא דתרגמה זעירי וכל חיליה מההיא דפ"ב נזירים ואם כונת הרב ז"ל דלמאי דאסיק הש"ס באומר ראיתי טומאה שנזרקה לוקמה בנשים דהו"ל כרה"י דאפילו מאה כחד חשיבי אינו מן המובן דאם היה מסיק כן היה צריך להחליף הגי' במתנ"י ודוקא כשיאלצהו ההכרח כמ"ש גבי תגלחת דהוכרח לאוקומי בנזירות מסיק כן אבל הכא דעדיפא טובא קמשני אין להעיר מזה. ובס' מעשה רוקח להרב מהר"א מקראקא ז"ל בריש מס' סוטה הק' להרמב"ם שפסק בפ"א דין ג' דאם קינא לה מב' כאחד אסורה עד שתשתה דהוי הפך סוגין דבג' לא אמרי' ס' טמא וכרה"ר דמיא ופסקו הר"מ בפ"ט מהל' נזירות דין ו'. והצע' עי"ש והרב חסדי דוד בחי' להתוספתא בפ"א דסוטה כתב לישב ע"פ דברי התוס' בפ' כשם דכ"ח בד"ה ברה"ר דכיון דלא שיך הטומאה כ"א בבועל ונבעלת והתם היה דבר סתר אף אם שנסתרה עם ב' הו"ל כרה"ר מ"מ התכלית הוא הטומאה ושנטמאה עם אחד נטמאה וחברו לא ראה את"ד ועי"ש ואכמ"ל: