אור ברסלב

שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן

סימן נז

סימן נו

נא אמון יע"א:

שאול שאל האיש מנכבדי קהלתנו הי"ו אם יכול לעשות חופת בתו בבה"כן יען ביתו קטנה מהכיל את כל הקרואים. והגם שראה הרבה נוהגים לעשות נישואין בבהכ"ן ק"ק אליהו יכב"ץ. הוא חש בראשו יען אחד חכם אשכנזי אמר לו שהגאון תפארת ישראל ז"ל כתב שהוא אסור מן הדין ועוד שאל אם יכול לעשות החופה ביום א' יען החכם הוא אמ"ל ג"כ שגם זה אסור שהוא חקות הגוים ואם יותר נכון הוא לעשות החופה בביתו בלילה שלא יבאו הרבה בנ"א זת"ד:

ואען ואומר תמיהני עליך איש חמודות שהטית אזן לדברי החכם האשכנזי באומרו שגאון אחד אסר מן הדין לעשות חופה בבהכ"ן. ואתה ידעת שגם בזמן הרב הגדול שקדמני ז"ל נעשו כמה חופות בבהכ"ן וגם בזמני נעשו כמה וכמה. ואם ח"ו היה מקום לאסור מן הדין. חלילה לנו להתיר להם. וכבר ראית בענין הכנסת ארון המתים בבהכ"ן אע"פ שנהגו כן ע"פ הוראת חכם. איך עמדתי בכל עז ובטלתי המנהג ההוא (עי"ל בסי' ט"ז וטו"ב). ועוד אני תמיה על החכם ההוא שבדבר שההתר מבואר דהיינו לעשות החופה בבהכ"ן וגם לעשותה ביום א' אם אין חשש חילול ש"ק כאשר אבאר. הגזים לומר שהוא אסור מן הדין ושיש בזה משום חקות הגויים. ולעשות החופה בלילה שיש הרבה אוסרים. כמדומה שלא אמר לך לא איסור ולא התר. או התיר בפשיטות וא"כ נראה שכונתו לקנתר ולומר על איסור מותר ועל מותר אסור לכן אבאר לך בקצרה מה שדברו הפוסקים בזה. ועל מה סמכתי בענינים אלו כדי להסיר מעלי עקשות פה ולזות שפתיים. ואשיב לך על אחרון ראשון:

א' במה ששאלת אם נתיר לך לעשות החופה:

בלילה:

הנה בתחילת בואי פה העירה מצאתי המנהג הזה לעשות החופות בלילה. ולא מחיתי בידם כיון שנהגו כן ע"פ רב מומחה ופקיע הרב הגדול שקדמני זלה"ה. אך במשך הימים ראיתי את התקלות הרבות הנמשכים מזה. כי הנה באות הנשים כמעט חציין ערומות בלבוש הבוז והדק. כדי לצאת אח"ך במחול משחקים ולרקד לפני הכלה אנשים ונשים בחורים עם בתולות יחדיו. וזאת היתה הסיבה לקבוע הנישואין בלילה. למען תכף אחר הז"ב יצאו יחד לרקד ויקומו לשחק ויבא גם השטן בתוכם להבעיר את הבערה כידוע:

לכן אזרתי כח לבטל המנהג הזה. כי מעיקרא לקדש בלילה לכתחילה יש לחוש ולהחמיר שהרי הכנה"ג בסי' כ"ו הגה"ט ז' הביא משם מהנ"י מינץ סי' כ"ז שכתב דהוי ס' קידושין והביא ג"כ שרבינו ישעיה הא' בתשובה הובאה בהרא"ם ח"ב סי' ל"ה נסתפק אם מקדשין בלילה. ועיין להרא"ם ח"א סי' פ"ב והגם שהרב פמ"א בח"ב סי' נ"א כתב שסברה זו שלא לקדש בלילה אין לה שורש וענף לא בגמ' ולא בפוסקים. כבר תמהו ע"ד הרב קול לוי בדכ"ח והי"א בסי' כ"ו הגה"ט ה' וגם הביאו מ"ש בפ"ק דקידושין די"א ע"א דקאמר הש"ס כי קאמינא דקדיש בליליא. והרב חקי חיים בסי' מ"ט הביא מ"ש בקידושין ד"ח לא צריכה דיהבה ניהלה בליליא. והביא מ"ש מהרימ"ט בסי' כ"ז דבפ"ק דקידושין נראה בהדיא דהוו קידושין וכתב שכיוין לסוגיא זאת. ועיין בתוס' כתובות בריש פרקין ד"ה ליום הד' שכתבו ולא בליל ה' משום דלית כתובה וכו' ואם יעשה נישואין ליל ה' שעא יטרד וכו' הכי שלא חששו משום קידושין ונישו' בלילה ולכולהו איכא למדחי כמ"ש הרב אמרות טהורות בדל"ב ע"ד והרב מחנה ישראל בסי' ס"ט ועיין להגאון שארינו ז"ל בס' נשמת כ"ח אה"ע סי' ב' שהאריך ובמ"א הארכתי על דבריו:

מ"מ לענין מעשה כתב מרן החבי"ב בכנה"ג שם כי מי שיוכל לקדש ביום לא יקדש בלילה. לחוש לס' ר"י הראשון ובתיריא היו נוהגים לקדש בלילה והנהיג הוא ז"ל לקדש ביום עי"ש גם במנהגי עה"ק הביאו משם הרב פה"א ח"ד דכ"ב ע"ג שכתב שבעה"ק ירושלם ת"ו לא נהגו מעולם לקדש בלילה ומסתמא לא התירו לקדש בלילה ע"כ ועיין בתשובת רמ"א סי' קכ"ד ושם התיר בשעה"ד לקדש ולהכניס לחופה בליל ש"ק עי"ש ובתשו' יאודה יעלה למהר"י אסאד ז"ל באה"ע סי' כ"ג האריך בזה והביא דברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מה"א הל' י"ד שכתב מותר' לארס וכו' בין ביום בין בלילה וכ"כ הסמ"ג עסין מ"ח ועיין להגאון רעק"א מ"ת סי' ע"א ע"ש בזה ומ"מ כתב דשלא בשמה"ד ראוי ונכון לקדש ביום לחוש לספקא דהרא"ם ז"ל וכיון שמנהגו כ"א היה מקדם קדמתה לעשות הנישואין ביום כאשר יעידון יגידון כל באי שער העיר והזקנים עדים. רק זה מקרוב הנהיגו המנהג הרע הזה לקדש בלילה כדי שיהיו מוכנים ומזומנים לדבר עברה לצאת תכף אחר הז"ב במחול משחקים ולרקד לפני הכלה אנשים ונשים בחורים ובתולות יחד אשר תחשכנה עינים מראות ברע אשר מצא את עמנו. ואין בנו כח למחות ולומר דבר שאינו נשמע אבל שנבא אנו לברך את הזיווג בעדן רתחא ולברך ז"ב בהיותן הנשים והבתולות לבושות במלבוש הבוז הזה. ודאי לא נכון לעשות דהרי כתב הב"ח ה"ד הב"ש בסי' ס"ב סקי"א כשאנשים ונשים יחד בחדר א' אין אומרים ש"ב דאין שמחה כשיצר הרע שולט עי"ש וכ"כ בס' החסידים סי' שצ"ג הו"ד בי"א ח"ב סי' ס"ב הגה"ט כ"ח וכ"ש שאין לברך ברכת אירוסין וז"ב בתערובת אנשים ונשים בסדר זה אשר עדי הרהור לא יצאו וע"כ גזרנו בהסכמת ראשי עם קדש אלופי העדה הע"י להחזיר המנהג הרא' למקומו דהיינו לעשות הנישואין דוקא ביום וכבר הנהגנו כן זה כמה פעמים.

וראינו כי ע"י זה אין פרץ ואין צוחה ברחובותנו ובפרט כאשר עושים החופה בבהכ"ן שנשים באות מאירות בלבוש הכבוד ומכוסות בצעיף לפי קדושת המקום ובכן אל תקוה ממני להתיר לעשות קידושין וחופה בלילה יהיה מי שיהיה וד"ב לחכם ונבון שכמותך. שאם האדם בכל עניניו במשאו ובמתנו בוחר לו הדרך היותר מוכשר. ק"ו הדברים בזיווג בניו ובנותיו שיבור לו הדרך הישרה ואם רוב בני אדם מקפידין פה שלא לעשות נישואין בכל חדש חשון ותמוז וגם שלא יהיו הנישואין בחיסור הלבנה וכיוצא שאין בהם ספק מן הדין ביותר צריכים להזהר בענין החופה בלילה לחוש לס' האומרים שיש ס' מן הדין וכמדובר:

ב בשאלה השנית אם יכול לעשות החופה ביום א' לשבוע:

דע ידידי שמדין תוכה אשה נשאת בכל יום כשב"ד קבוע בכל יום ובא' בשבת אמרו שמא ישחוט בן עוף לצורך הסעודה כמבואר במס' כתובות ד"ה ע"א. וכן בע"ש שמא יבא לידי חילול שבת. וכן פסק הרמב"ם בפ"י מה"א הי"ד שאין נושאין לא בע"ש ולא בא' בשבת שמא יבא לידי חילול שבת בתקון הסעודה. וכתב ה"ה שם ועכשיו נהגו לישא בע"ש ולא ידעתי על מה סמכו וכו' ויש מי שדוחה מהלכה גזרה זו והביא סמך לזה ואינו עיקר והרמב"ן כתב בשם הר"י ן' מגאש שמנהג בורות הוא אלא שלא מחו בידם עי"ש והר"ן שם כתב דכיון דמסקינן דשרי למבעל בשבת אלמא לבן עוף לא חיש וזהו דעת הרי"ף דהשמיטה ושוב הביא דברי הרמב"ן ודעמיה עי"ש הו"ד בב"י סי' ס"ל וסיים ועכשיו המנהג פשוט לישא בע"ש וכ"פ בש"ע ס"ג שהביא בסתם ס' הרמב"ם וסיים ויש מתירים וכן פשט המנהג לישא בע"ש וריא"ז ה"ד השה"ג ברפ"ק דכתובות כתב שאם רוצה לכנוס בע"ש בתחי' היום ע"ד לאכול סעודת נישואין בו ביום וכן אם רוצה לכנוס באחד בשבת הרשות בידו ע"כ וכונתו פשוטה שכיון שבע"ש עושה הסעודה ב"ב הרי הכל מוכן קודם השבת ולא יש עוד חשש ונראה מזה שאם עושה החופה אחר חצות והסעודה בליל שבת חיישינן לחילול שבת. וכן מ"ש ביו"א כונתו שיניחו הסעודה לליל ב' ויש להם זמן להכין הכל אחר השבת שרי. וכן פירש דבריו הרב הגדול שארינו מרן החבי"ף ז"ל בס' חיים ושלום ח"ב סי' ל"א. אלא שדבריו שכתב שאם עושה הסעודה ליל מ"ש או יו"א בבקר וכו' אינם מדוקדקים שאיך אפשר שיעשו הסעודה קודם החופה עכ"פ לדידן שהנישואין הוא לעת ערב ביו"א והסעודה היא בליל ב' קרוב לחצות. ורובם ככולם בעה"ר אינם עושים סעודה לאורחים ומסתפקים במיני מתיקה והשתיה כדת. ולסעודת החתן והכלה והקרובים יש זמן מוכשר לבשל ולתקן הכל אחר השבת. נראה ודאי דשרי מדינא. ובלבד שיזהר מחילול שבת בתקון החדרים וכדומה. ואני ת"ל כשעשיתי חופה לבנותי לא רציתי לעשות ביו"א. וכן ראוי לכל ירא ה' להתרחק בכל האפשר מחילול שבת החמור. ואם לא יבא הוא לידי חילול. יבאו בניו וב"ב או משרתיו וקרוביו. עכ"פ אין כח מידינו למחות במי שרוצה לעשות החופה ביום א' כיון שיש להם על מה שיסמוכו:

וחזינא בפתחי תשובה סי' ס"ד ס"ה ד' שהביא משם רמ"א ז"ל בתשובה סי' קכ"ד שכתב שאין מדרך לעשות הנישואין ביום א' כחוקות הגוים וכו' ע"כ ואין ספרו מצוי אצלי. ואחרי המחי"ר איני רואה מה שיך בזה חקות הגוים. כיון שעינינו הרואות שהם נושאין נשים בכל יום מימות השבוע. ואין להם יום מיוחד לזה. ואף אם היה יו"א מיוחד להם לנישואין איני רואה בזה לאסור משום ובחקתהם לא תלכו כמו שאבאר ואולם גם הרב ז"ל לא אסר מן הדין אלא אמר שאינו דרך ישרה. וכבר ביארנו שאין ראוי לעשותו משום חשש חילול שבת. אלא בשעה"ד שרי מדינא וכדבר האמור:

ג באיזה ענין אסרו משום חקות הגוים:

והתנאים הצריכים לאיסור זה:

ענין חקות הגוים ודרכי האמורי תוה"ק לא פירשה דבר אלא סתמה וכתבה ובחוקותה' לא תלכו. ומסרה הדבר לחכמים וכו' כמ"ש מב"י ביו"ד סי' קע"ח. ושם הביא בשם הגה"מ פי"א מהל' ע"ז שכתב משם הרא"ם דמסברא חין להוסיף על מה שמנו חכמים שהיתה קבלה בידם מחקותהם ודרכי האמורי וכתב סמ"ג שבתוספתא דשבת מונה אותם עי"ש וכתב הב"י שם שהרבה דברים שנאמרו בתוספתא והרבה בנ"א נכשלים ואין איש שם על לב. ושמא משמע להו שאין לחוש משום דרכי האמורי אלא לדברים שהוזכרו בגמ' בלבד וכל שאר דברים הנאמרים בתוספתא הוו דלא כהלכתא דאם לא כן לא הוה שתיק תלמודא מנייהו ע"כ ומהריק"ו בשורש פ"ח ה"ד הסמ"ג וכתב ואם כי בכולם שנה הר"ז מדרכי האמורי פירש לנו הסמ"ג ששני דרכי האמורי יש א' משום ניחוש ואחד משום חקות הגוים עי"ש ועיין בב"ח שם:

והנה ביאר לנו מהריק"ו שם הו"ד בב"י שם דאין לאסור משום חק אלא בא' מב' חלקים הא' הוא דבר שאין טעמו נגלה כדמשמע לשון חק וכדפרש"י והרמב"ן בפ' קדושים. וכיון שהוא דבר משונה אשר אין בו טעם נגלה אלא שהם נוהגים כן אז נראה ודאי כנמשך אחריהם ומודה להם וכו' וענין הב' אשר יש לאסור משום חקות הגוים הוא הדבר אשר יש בו פריצת דרך הצניעות והענוה ונהגו בו הגוים גם זה אסור וכו' ואף גם זאת נראה דהיינו דוקא כשהוא עושה כדי להדמות אליהם בלא תועלת אחרת וכו' עיש"ב וכיוצא בזה כתב הב"ח להשיב על מה שתמה מרן ב"י איך התירו אותם הדברים להקרובים למלכות. והשיב לזה שמי שאין דעתו להדמות להם אלא שצריך ללבוש כמלבושהם ולדמות להם כדי שלא יהיה לו גנאי אם לא ידמה להם. דבר זה לא אסרה תורה ולא עליו קאי הלאו והכי משמע מלשון הרמב"ם וכו' עי"ש וגם רמ"א בד"מ ה"ד מהריק"ו וכתב משמע דכל האיסור הוא כשעושה להדמות להם בלא תועלת אחרת אבל ע"י תועלת שרי כדלעיל ע"כ ופסקו בהגה שם. וכבר האריך בזה הגאון שארי ז"ל בס' כרך של רומי סי' א' וביאר עליו הכהן הגדול הרב כמהרח"ש הכהן ז"ל ראב"ד מעה"ק טבת"ו והסכים עמו שם בסי' ב':

ובכן הביטה וראה איך אין מקום לאסור הנישואין ביו"א משום חקות הגוים. א' שאינו חק שאין טעמו נגלה. ואם היו נוהגים לעשות חופות שלהם ביו"א. טעמו נגלה וידוע לפי שהוא להם יום שביתה ממלאכה ואין להם עסק באותו יום. וכיון שהטעם ידוע אינו חקי והב' שאין במנהגם זה פריצת דרך הצניעות והענוה. וגם שאין כונת העושים כן כדי להדמות להם ולעשות כמעשיהם. ואעיקרא דמלתא כבר ביארנו שאין הגוים עושים יו"א מיוחד לנישואהם וכאמור:

ועוד אני אומר שאחרי שהתרו מבואר בש"ס ואפי' האוסרים לא אמרו אלא משום גזרה. ולא נחתו לאסור משום זה איך נבא אנחנו לאסור משום חקות הגוים. וכבר כתב בהגהות מיימוניות פי"א מהל' ע"ז דאין להוסיף מסברה על מה שמנו חכמים שהיה קבלה בידם שהוא מחקות הגוים עי"ש. ואם בכל דור ודור נבא לאסור כל מה שיתחדש אצל הערלים והגוים. נבא לאסור כמה דברים המותרים. ואין העת והזמן מוכשר להוסיף איסורים חדשים שלא שערום ראשונים. ודיינו שנעמוד בשלנו:

אחר ימים רבים בא לידי תשובות רמ"א ז"ל וראיתי לו שם בסי' קכ"ד שלא אסר דבר זה משום חקות הגוים. אלא כתב וז"ל גם כי אינו מדרך המקומות לילך בהינומא עד אחר השבת ולעשות הנישואין ביום א' כחוקות הגוים שעושים נישואהם ביום אידם ע"כ הרי מבואר בכונתו שלא נהגו במקומות ההם לעשות הנישואין ביו"א. ואפשר שבעת ההיא היו נוהגים הגוים באותם המקומות לעשות נישואהם ביום אידם ולא רצו בני ישראל להדמות להם. משא"כ עתה שאין להם יום קבוע וכדבר האמור:

ד' אי שפיר דמי לעשות החופה במקום הקדש:

הוא בהכ"ן:

ועל שאלתך אם תוכל לעשות החופה בבהכ"ן יען שהחכם האשכנזי אמר לך בשם הגאון תפארת ישראל ז"ל שהוא אסור מן הדין דע ידידי כי ס' תפארת ישראל אינו נמצא אצלנו, ולא ידעתי אנה מצא דין זה. ואם ספרו אינו כאן. כלי זינו כאן. ולא נמצא איסור זה מצד הדין בשום ספר לא בראשונים ולא באחרונים:

והרי מצינו בפירוש למהר"מ מינץ ז"ל בסי' ק"ט שמבואר שם שעושים החופה בבהכ"ן. והחת"ס בחאה"ע סי' צ"ו ה"ד וכתב שראו רבותנו הקדמונים שראוי לברך הז"ב במקום קדוש במקום שהוא קבוע להתפלל עי"ש ואיך הרב תפארת ישראל יאמר כל בתר איפכא שהוא אסור מן הדין. ואולי כונתו על המקומות באשכנז שנוהגים לעשות החופה תחת השמים כמ"ש רמ"א ז"ל בסי' ס"א בהגה, ולדידהו אין ראוי לבטל המנהג הקדום. והיינו שכתב אסור מן הדין כלומר להחליף המנהגים שהנהיגו הראשונים ז"ל. אבל לדידן בני ספרד שאין לנו מנהג זה. אלא החופות היו נעשות בבית תחת התקרה. אדרבא עדיפא טובא לעשותו בבהכ"ן שהוא מקום קדוש וכמ"ש הרב חתם סופר ז"ל. ובפרט שע"י זה פלטינן מתרתי שתים רעות. האחת שלא יעשו החופה בלילה כי בבהכ"ן אינו נעשה אלא ביום. והשנית שיבאו בלבוש כבוד האנשים והנשים לכבוד המקום הקדוש. ויושבים שם ביראת הכבוד. משא"כ בבית כאשר ביארנו:

למודעי אני צריך כי כאשר הדפסתי ספרי הקטן נוה שלום מנהגי כא אמון יע"א. ושם בדנ"ג ע"א הבאתי מנהג זה שכבר נהגו פה בטרם בואי לעשות החופה בבהכ"ן והבאתי סמך מדברי מהר"מ מינץ והחת"ס הנז"ל. אלא שראיתי שמנהגם היה להעמיד החתן והכלה לצד מזרח ואחוריהם אל היכל הקדש. וע"ז הבאתי שם מ"ש מהר"מ מינ"ץ ז"ל שכתב שיש נוהגים להעמיד החתן והכלה לצד מערב ופניהם למזרח כנגד ארון הקדש והכנה"ג בסי' ס"א הגהב"י ד' כתב שבזמננו אין אנו מקפידים על זה עי"ש ומדבריו נראה שבזמן מרן החבי"ב כבר היו נוהגים לעשות החופה בבהכ"ן. ולא היו מקפידים על המקום שמעמידים החתן והכלה. ובשנת תרנ"ה כשעשיתי נישואין לבתי תמ"א ועשיתי החופה בבהכ"ן מחמת סיבה. העמדתי החתן והכלה לצד מערב ופניהם אל היכל הקדש. ואזי ראיתי כי לא נכון לעשות כן יען שכל הקרואים שהיו שם הפכו פניהם לצד החתן והכלה ואחוריהם אל היכל הקדש. לכן נכון הדבר יותר להעמידם מצד דרום או צד צפון:

ובאותו פרק כאשר הגיע ספרי הקטן הנ"ל ליה"ק ידידי הרה"ג כמהר"ח מדיני נר"ו. שרטט וכתב אלי להודיעו טעם וסיבה למנהג זה שעושים החופה בבהכ"ן. והשבתי לו כי מנהג זה הוא קדום פה העירה ולא ראיתי צורך לבטלו כי אדרבא נכון הדבר לעשותו במקום הקדש כמ"ש הרב חתם סופר ז"ל. והרב ז"ל תמה על מנהג אשכנז שאינם עושים הז"ב בבהכ"ן ולא מצא מנוח אלא משום שבחצר בהכ"ן מתפללים האורחים ואיכא תרוייהו סימנא טבא כככבים ומקום מיועד לתפילה עי"ש בסי' צ"ט. ובמקומנו שלא נהגו תחת הככבי' ראוי והגון לעשותו במקום קדוש המיוחד לתפילה. ובהכי פלטי לן משתיים רעות הגורם עשית החופה בבית כמש"ל:

וכעת הגיע לידי ס' שדי חמד וראיתי לידידי הרב המחבר נר"ו שהאריך הרחיב באות חתן וכלה ס"א בענין זה. וגם זכר עשה למכתבי ולספרי הנז' מבלי הזכיר בפירוש שמי ושם ספרי לא ידעתי טעמו ונימוקו. ואם כונתו היתה שחס על כבודי. אנא דאמרי שלא יפה עשה שלא להזכיר דבר בשם אומרו. וכל כי האי מלתא לימרו משמאי. וכל מה שהאריך בזה לא צדק בדבריו כמו שאבאר:

והנני בא ע"פ סדר קונטריסו. תחילת דבר תמה במה שנהגו חדשים מקרוב לעשות חופה בבהכ"ן הקדושה. כי מדברי הגאון חת"ס בסי' צ"ח מתבאר יפה דאיכא קפירא לעשותה בחצר בהכ"ן תחת האויר וכו' ואשר לא חפץ בברכה מתכוין ללמוד מדרכי המצריים וכו' ע"כ הרואה יראה שלא אסר הרב לעשות חופה בבהכ"ן ואדרבא ס"ל שראוי ונכון לעשותה במקום קדוש במקום הקבוע להתפלל שזה ראו רבותנו הקדמונים ז"ל לנכון וטרח לישב מנהג אשכנז בזמנו שאינם עושים חופה בבהכ"ן. משום שעושים אותה בחצר בהכ"ן שמתפללים בו ואיכא תרתי לטיבותא כיעו"ש וא"כ סייעתי מדברי החת"ס היא אאתני ותקיפא לדידן שלא נהגנו מעולם לעשות החופה תחת האויר. וכמה תמוהים דבריו שכתב להלן בד"ד ע"ד להשיב על דברי בספרי נוה שלום (הגם שלא הזכירו בפירוש) וטרח להביא כל תשובת הגאון חת"ס וסיים הרי מפורש שאין דעתו נוחה לשנות מנהג הקדום ולעשות החופה בבהכ"ן אלא באויר השמים ומדבריו למדנו שכן פשט המנהג בכל מושבות בני ישראל לעשותה תחת האויר וכו' ודלא כמו שנראה מדברי ס' הנ"ל וכו' עיש"ב ודברים אלו אין להם שחר שהחת"ס לא העיד על כל מושבות בנ"י אלא על ערי אשכנז והוא נר"ו העיד בד"א ע"ב שבמקומנו בערי תוגרמה ובעה"ק ירושת"ו נהגו לעשות החופה בתוך הבית. והביא עדותו של מרן הכנה"ג בסי' ס"א הגהב"י ב' שאין המנהג אצלנו לעשות תחת האויר. מינה שבמקום שעושים אותה בבית. יותר נכון לעשותה בבהכ"ן כמו שראו רבותנו הקדמונים לתקן באשכנז שהז"ב יהיו בבהכ"ן במקום המקודש וזה נלמד יפה מדברי החת"ס לכל הישר הולך,:

שוב כתב הרב שדי חמד נר"ו שם וז"ל ואולי סמכו במה שראו שכתב הרב פתחי תשובת באה"ע סי' ס"א סקי"א דמשמע מדברי רמ"א ביו"ד סי' שצ"א ס"ג דעושים החופה בבהכ"ן ותמה שלא עיין במקור הדין בהגה"מ והביא דברי הגאון מהר"י ליפשיטץ בפי' המשניות ונקרא תפארת ישראל (והוא עיקר חיליה של החכם האשכנזי המוזכר בשאלתנו לעיל) שכתב בתחילת סדר מועד בכללי שמחות אות ב' וז"ל דמ"ש רמ"א בס"ג דבחופה שעושים בבהכ"ן וכו' הנה מדכפל רמ"א ושילש בלשונו חופה בבהכ"ן על זה סמכו החדשים אשר עליהם אנו בושים. אשר כל מגמתם לדמות אותנו למי שלא נוכל להדמות ואמר דש"מ דכך יפה לנו לעשות החופה בבהכ"ן. אמנם מלבד שיש איסור בדבר זה מכמה טעמים שלא נאריך בהם כאן. הנה תלו עצמם בקורי עכביש. דכל מה שנאמר כאן בדברי רמ"א בית הכנסת במקור מקומו טהור ליתא לא בהג"מ שהביא הב"י דשם נזכר בית הנישואין וכן כתב בד"מ בפירוש ברחוב העיר. ונראה שטעות המדפיס הוא דהרי מימינו לא ראינו ולא שמענו נוהגים לעשות החופה בבהכ"ן. אלא שבשניהם היה כתוב בב"ה ור"ל ר"ת בבית הנישואין או בחצר ב"ה שהוא רחוב העיר וטעה המדפיס וכתב בית הכנסת וניכרין דברי אמת ע"כ וסיים הוא נר"ו עיניך הרואות דפשיט"ל להרב דיש איסור לעשות חופה בבהכ"ן וגם פשוט בעיניו שט"ס הוא בדברי הרמ"א וכו' עכ"ד ומלבד הדוחק הגדול לעשות ט"ס ב"ג מקומות ברמ"א וכאשר הרגיש בזה הרב המחבר נר"ו.

וניכרים הדברים שאין כאן ט"ס.

ועיקר סמיכתו של הרב תפארת ישראל ז"ל שלא ראה ולא שמע נוהגים לעשות חופה בבהכ"ן. מה שלא ראה הוא ז"ל אינו ראיה שהרי מדברי מהר"מ מינץ בסי' ק"ט מבואר שהיה המנהג לברך ז"ב בבהכ"ן. ולזה נתן טעם הרחת"ס שהוא כדי שיתברכו במקום המקודש כמבואר בתשובתו סי' צ"ט:

עוד זאת שאי אפשר לומר שהוא ט"ס וכל דברי ההגה מיוסדים על מה שביאר בד"מ דעל מ"ש הטוריו"ד סי' של"א ויש להקל בכניסת בית המשתה וכו' והם אמרו שלא אסרו אלא לאכול וכו' כתב מב"י שהג"מ הביא ס' זו.

ועל זה תמה רמ"א וכתב דההג"מ לא התיר אלא לכנוס לברכת אירוסין ונישואין במקום דליכא שמחה כלל כמ"ש דליכא שם לא ריקוד וכו' והיינו במקום שעושים החופה ומברכים שם ברכת אירוסין ונישו' וליכא שם סעודה ושמחה כלל כי הוא ברחוב העיר. אבל לכנוס למקום שעושים הסעודה אסור וכו' עי"ש ופי' בב"ח דבבית המשתה בכניסה גרידא איכא שמחה דלא גרע מהולך בדרך וכו' עי"ש. הרי מבואר שאי אפשר לפרש בית המשתה. ועיקר דינו שפסק בהגה הוא שמותר ליכנס האבל במקום שמברכים הז"ב אם נעשית ברחוב העיר או בבית אחרת שאינו מקום הנישואין. ונקט בהכ"ן לפי שבזמנו היו נוהגים לברך הז"ב בבהכ"ן כמ"ש מהר"מ מינץ ז"ל. גם הרב נחלת שבעה במשפטי הכתוב' סי' י"ב אות ט' כתב ומקצת קהלות מקדשין בבהכ"ן ומוליכין החתן והכלה לחופה בבהכ"ן. הרי שכבר היו נוהגים מעולם לעשות החופה בבהכ"ן ואין כל חדש האסור מן התורה:

ומה שכתב הרב תפארת ישראל הנ"ל שעשיית החופה בבהכ"ן הוא אסור מכמה טעמים. אתו הסליחה שאין אני רואה מקום איסור בזה מן הדין ולא ידעתי אנה רמוזה גזרה זו. והטעמים שלא גילה אותם אין לנו חלק בנסתרות והגלויות לנו נראה ברור שאין איסור בדבר ועדיף ודאי שיהיו הז"ב במקו' הקדש. ולבני אשכנז שנהגו לסדר החופה תחת הככבים אין ראוי לבטל מנהגם וכאמור. ואולי הרב תפארת ישראל שכתב שיש איסור לעשות חופה בבהכ"ן. כיוין למ"ש רב אחד בדורנו הו"ד בס' שדי חמד שם בשם הגאון אמרי אש ח"א סי' יו"ד (ואין ספרו מצוי אצלנו) שנשאל על החדשות שמבקשים לעשות חופה בבהכ"ן. שבהכ"ן שנבנה סתם יש איסור מדין התלמוד והרמב"ם בשו"ת פאר הדור וכו' עי"ש ונראה שכונתו על מ"ש רבינו שם בסי' פ"ד לאסור ההספד בבהכ"ן אם לא שהוא הספד של רבים שהותר. או שיש כתל מיוחד מעיקרו והוקצה לכך כיעו"ש וכל זה אינו ענין לדמות זה לזה. שבחופה יש בה קיום מ"ע ובשמחה ובשירים ומצוה איכא מצד זה לעשותה בבהכ"ן כי עז וחדוה במקומו. ודי בהערה זאת:

ועוד הוסיף הרב שדי חמד נר"ו איסור אחר ממ"ש רמ"א בא"ח סס"י פ"ח שהמנהג במדינות אלו כסברה ראשונה שהביא שם דאין לאשה נדה בימי ראייתה להכנס בבהכ"ן וכו' או ליגע בספר וכו' ועתה ביום החופה כי יבאו נשים רבות ולא יבצר שיש בהן נדות וגם הכלה וכו' והאריך בזה.

וגם טעם זה אין בו כדאי לאסור במדינותנו שכבר נהגו הנשים נדות ויולדות ליכנס לבהכ"ן וכמ"ש מב"י בא"ח סי' פ"ח שנשי דידן לא נהוג להמנע מלהכנס לבהכ"ן והביא מ"ש רי"ו בח"ג נתיב כ"ו שראה אנשים ונשים טועים לומר שהיולדת צריכה להזהר מלהכנס בבהכ"ן עד שיעברו מ' לזכר ופ' לנקבה ומנהג בטעות הוא וצריך למחות בידן עי"ש. ולכן בש"ע סי' זה השמיט לגמרי ס' זו. ורמ"א שהביאה בהגה כבר סיים וי"א שמותרת בכל וכן עיקר. אלא שכתב שהמנהג במדינתם כסברא ראשונה. וכבר ביארנו שבמדינתנו אין מנהג זה. ומה שהביא בש"ח ד"ב ע"א משם הגאון שארינו ז"ל בס' חקק"ל ח"א א"ח סי' ג' שאסר להוליך הכלה לבהכ"ן קודם שתלך לבית החופה והביא ג"כ ס' זאת של רמ"א עי"ש הנה ספר חקק"ל לא נמצא אתי. והנראה בכונתו שאף שלא נהגו להמנע הנדות והיולדות מלהכנס לבהכ"ן. אבל לעשותו קפנדריא דרך העברה בלי שום צורך לא אריך למעבד הכי: גם מה שהביא שם בד"ג ע"ג משם הרב יאודה יעלה א"ח סי' ל"ח שכתב שלעשותו בבהכ"ן דוקא חושש אני לאיסור דאוריתא ובחקותהם וכו' עי"ש אתו הסליחה שאין חק הגוים לעשות חפותהם בבית עבודתם. רק שיש נוהגים כן להיותו מקום רחב וכיוצא ויש הרבה נוהגים לעשות נשואהם בביתם. ובכגון דא אין מקום לאסור משום בחקותהם וכמתבאר יפה מדברי מהריק"ו ז"ל ה"ד לעיל באות ג'. ומ"ש בתשו' מהר"מ שיק אה"ע סי' פ"ה שאם רוצים לשנות המנהג ולעשות החופה בבהכ"ן כדי להדמות לשאר דתות אית ביה משום איסור דאוריתא שלא לדמות דתנו לדת שאר דתות כמ"ש הרמב"ם בפי"א מהל' ע"ז ואין זה ענין לתשו' מהריק"ו כמ"ש במ"א בחיו"ד סי' קס"ה וכו' עיש"ב בהא מודינא שאם עושים כן כדי להדמות לשאר דתות בלתי שום סיבה וטעם ודאי דהוא אסור. אבל מלבד שאין עשית החופה בבהכ"ן חק ודת הגוים. וכאשר רבים מהם אינם עושים אותה בבית עבודתם אלא בביתם. עוד זאת שהישראל העושה חופה בניו ובנותיו בבהכ"ן. חלילה לו לכוין לחק הגוים. אלא אדרבא כונתו להתקדש במקום הקדוש והמבורך וכמש"ל ועל דברי רבינו הרמב"ם בפי"א מהל' ע"ז ה"א הביא מרן הכ"מ שם דברי מהריק"ו והם דברים ברורים. ועיין להרב כתב סופר אה"ע סי' מ"ז ה"ד הרב הנז' נר"ו שם והנרלע"ד כתבתי:

ואפיריון כותיה לרב חביבי נר"ו בס' שדי חמד שם דאייתי תנא דמסייע לן במה שכתבתי בספרי נוה שלום שם. שראוי לעשות החופה בבהכ"ן כי שם באים כל הקרואים אנשים ונשים בלבוש הכבוד וביכאם הרוממות שכן כתב הרב כתב סופר ז"ל בסי' מ"ז הנז"ל שעל מ"ש לו הרב השואל שיש למנוע החופ' בבהכ"ן מפני שיש ערבוביא של אנשים ונשים והביא מ"ש הב"ש בשם הב"ח בסי' ס"ב לענין שהש"ב. והשיב לו הרב שאל יבקש ולא יבדוק במומים ח"ו במקום גדולי עולם מוסדי דור ודור ופוק חזי מאי עמא דבר ולא פקפק אדם על זה ובאמת אינו מן המדומה כי הב"ח דבר בחדר שאוכלים ושותים וכו' וכל זה לא שייך בשעת החופה ועוד חילוקא רבא וכו' עיש"ב שש לבי שכונת לדעת גדול ואין דבריו צריכים חיזוק:

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה