אור ברסלב

שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן

סימן לג

סימן לב

לעוב"י מצרים יע"א:

בדין מקוה הנעשה ממימי הנהר גילום:

הבאים ע"י צנורות הקבועים בקרקע:

שאלה באשר כי בעיר הלזו עוב"י ק"ק מצרים הי"ו אין גשמים יורדים גם קיץ גם חורף ומסתפקת מהנהר הגדול נילוס כידוע ובסיבת חסרון הגשמים אי אפשר לעשות מקוה טהרה לטבילת נשים נדות כי אם מימי נילוס והדבר מובן כי לעשות טבילה מימי הנהר צריך המקוה להיות בנוי בעומק האדמה כדי שמי הנהר יבצבצו מתחת הקרקע וישתפכו לתוך גומת המקוה ובסיבה זאת הני רבות בנות אינן טובלות לנדותן בעוה"ר כלל וכלאינו לתקן פרצה זאת וכאשר ביארנו וגלינו טפח וכסינו טפחיים והוא רחום יכפר עון:

ובבן עלהה על לבנו לגדור הפרץ הזה אם ה' יהיה בעזרתנו ע"י המצאה חדשה אשר נעשתה בדורנו זה. כי קמה חברה פרפתית המספקת מים לכל בתי החצרות העיר ממימי הנילוס ע"י סילונות וצינורות טמונים בקרקע ונמשכים המים להבתים באמצעות מכונה גדולה המתנועעת בכח קיטור המים וכחה ללחוץ את המים ולדוחפו לתוך הצינורות הממשיכים מימיהם לכל חצרות העיר י וזה מעשה המכונה ופעולתה המכונה הנה צורתה רצופא עם פס"ד הלזה. ונקל להתבונן על פעולתה ואופן המשכתה ועלינו להודיע את סדר פעולותיה על המים ובאזה אופן היא מביאה את המים המכונה היא בנויה בתוך חצר גדול ונשגב הרחק מאד ממי הנילוס וממקום הנהר עד המכונה יש תחת הקרקע צינורות גדולים וחזקים טמונים תחת הקרקע אשר ראשי הצינורות הם בנוים בקרעית הנהר והמים נכנסים מאליהם לתוך הצינורות האלה עד הגעתם למקום המכונה ואז המכונה עושה פעולתה ללחוץ את המים הבאים אל קרבה. ולדוחקם עד שיכנסו לתוך הצינור הגדול המסומן בהצורה באות ע' אשר הצינור הזה ראשה מחובר לגוף המכונה וגופו כולו משוקע בבנין תוך כותל בנין אבנים חזק והצינור הזה מוליך מימין דרך ישרה עד מקום אחד בקצה העיר הנקרא לעבאסייא ושופך מימיו לתוך בריכות גדולות ונוראות הבנוים שם בנין אדיר וחזק כערך ברכת מאמילה כמעט (להבדיל בין הקדש ובין החול) אשר הם כששה בריכות גדולות בנויים זו בצד זו וכולם פתוחים מזו לזו והמים הבאים מתחת הקרקע ע"י הצינור הגדו' הנ"ל באים מתחי' להבריכה הראשונה כדי שינוחו המים ויזדככו מעפרורית אשר במים כדי שיהיו ראוים לשתיה וכאשר תתמלא הראשונה ילכו המים להשניה וכן עזה"ד עד הבריכה האחרונה וכולם הם מלאים מים לעולם רק כאשר יזככו המים שבראשונה יתחילו לירר לתוך בור גדול ועצום המלא צינורות וסילונות ומשם יתפרדו לרחובות העיר ותכף יתחילו המים שבבריכה שקודם ממנה לבוא אל תוכה באופן שלעולם הם מלאות מים ושופכים מזו לזו והצינור מביא מימיו אליהם לילה ויום לא ינוח ואופן העבודה הזאת לא תשבות לילה ויום וכח בחיצת המכונה ע"י קו הלוחץ שבתוכה הוא שואף ולוחץ אלף ושני מאות קילו מים בכל לחיצה אחת ושלש עשרה פעמים היא לוחצת בכל מינוט ומינוט באופן שעולה שיעור המים הנלחץ בכל מינוט ומינוט הוא סכום חמשה עשר אלף ושש מאות קילו מים צא וחשוב כמה מאות אלפים קילו לשעה ועי"ז דעת לנבון נקל שאין המים נפסקים בחיבורם כלל שהרי המים של הנהר הם באים מאליהם ומשתפכים לתוך המכונה והמכונה לא תספיק להוריק מימיה אל הצינור הגדול הנ"ל עד כי המים חדשים באים אל קרבה כהרף עין דאל"כ כיצד תוכל ללחוץ הסכום העצום של המים במינוט אחד כמובן. ואחרי פעולתה העצומה הנה המים בבואם אל הבריכות אשר כל אחת יש בה כמה אלפי מקואות לא יפסקו מימיהן לעולם ומשם באים לתוך הסילונות הטמונים בארץ עד מקום הבתים והחצרות ואולם סמוך לכל פתחי החצרות הסילון המביא אליהם אל החצר ההוא תחת הקרקע יש בגבו מלמעלה כמין ברזל אשר ע"י תוכל החברה לסתום את המים על אותם בני החצר אשר לא ישלמו ממיר המים ואותו הצינור עצמה מוליך מים לחצר הסמוכה לה המשלמים. וכשהחברה רוצה לסתום המים צריכה לחפור בעובי הקרקע עד הגעתה למקום הברזא הסותמת מים זאת היא פעולת המכונה בקצרה והצורה הרצופה בזה תספיק לבאר את מה שידרש לביאור עוד:

ובכן נשאלתי אם מותר מצד הדין לעשות מקוה טהרה מהמים האלה ע"י שיבנה מקוה בנין אבנים כדין ודת של תורה ע"פ מדותיו ולמלאת את המקוה בכל עת הצורך ע"י ברזא הקבועה בכותל ומחוברת להסילון הטמון תוך הכותל בבנין ולהוריקו אח"כ ע"י נקב בשולי הכותל הנסתם בפשוטי כלי עץ דבר שאינו מקבל טומאה כדת של תורה כי אם יהיה היתר מצד הדין הנה יש בזה זכות גדולה להיות מזכה את הרבים ולהצילם ממכשול איסור הנדה החמורה באיסור כרת שבה. כי עי"ז נקל לכל איש לבנות מקוה טהרה בביתו כדבר האמור ויתקדשו ויהיו קדושים בעהי"ת:

תשובה הנה בשמים עדי וסהדי במרומים:

כי כוליה גופאי מירתת יראה ורעד יבא בי לגשת אל הדבר הזה כי מכיר אני את מקום ערכי עלי בער ולא אדע ואיככה אכניס ראשי לעשות חדשה באיסור נדה החמורה ועונשה עונש כרת רח"ל ואמנם לא זו בלבד שאין אני בן חורין וזאת חובתי ואעשנה להטפל בצרכי עדתי ובפרט בדבר הגדול אשר בו תלוי טהרת האומה וקדושתה ועור זאת הנה חומרו של דבר הוא קולו כי לדאבון לבבי הנה המכשול עומד לנגד מאז ומקדם ואני אני בא לראות אופן להסיר את האיסור ולא להקילו מאיסורו חלילה וע"כ בה' שמתי מבטחי כי הוא יורני מדרכיו ויאיר עיני לבל אכשל בדבר הלכה ויזכני להיות מזכה את הרבים וזה החלי וה' יעזר לי אלהים ה' חילי כיר"א:

הנה בדבר בירור משפט זה רואה אנכי כי הנהו נאחז בסבך ספקות רבות הנופלים בדבר וע"כ נחוץ לעמוד על כל ספק וספק ולברר משפטו מצד הדין ואחרי שיתבררו בעהי"ת כל חלקי הספקות אז ישובו להיות לאגודה אחת עומדת לימין שורת הדין מה שתהיה נוטה בעהי"ת כי ע"כ חלקתים לחלקי הספקות כל ספק ובירורו סמוך לו כפי קוצר שכלי ואלו הם:

ספק:

הא' אם המכונה הזאת הלוחצת את המים הנכנסים בה ויוצאים אם יש לה דין כלי ואז מימיה מים שאובים או לא:

ספק:

הב' אם תנועת המכונה הזאת ע"י כח קיטור המסבב את הגלגל והאופן לדחוק המים ולהכניסם להצינור הגדול אם זה מקרי תפיסת יד אדם או לא: ספק:

הג' אם המשכת המים נגרים בסילונות של מתכת שהם ברזל ועופרת אי אריך כיון שמקבלים טומאה ובעיון הויתם ע"י טהרה כידוע:

ספק הד' אם תמצא לומר שכיון שהמים באים מהמעין לא חיישינן להוייתם ע"י טהרה יש לעמוד אם נהר נילוס מקרי מעין גמור גם לדין זה כיון שכתב הרדב"ז ז"ל שנהר נילוס רבייתו ע"י גשמים והבי"ד מהריק"ש ז"ל בהגהותיו סי' ר"א ס"ב יעו"ש:

סימן לד על שאלה זאת השיב עליה ר"א הרה"ג:

כמהר"א:

נ':

שמעון נר"ו ר"מ בעוב"י:

מצרים יע"א באורך וברוחב:

לחוות דעי גם אני וזאת תשובתי אליו. ואותי שאל:

הגדתי היום כי מאז הימים אשר הנחני ה ויביאני אל העיר המהוללה הזאת נעומ"י:

אלכסנדריא רבתי שמעתי את העם כמתאוננים על הנשים העדינות הנותנות כתף סוררת לטבול במקוה טהרה. והן רוחצות מטומאתן בביתן ובחומתן במרחצאות המצוי להם בבית וגם בעליהן היודעים זאת אינם מוחין בידן ואולי תחילתן לא היה ברצון אלא ביודעם שלא ישמעו בקולם וכיון שדשו בה והורגלו בדרך הרע הזה נעשה להם כהתר האיסור החמור הזה ורבים ושלימים מיראי ה' וחושבי שמו בקשו ממני לבקש ולמצוא צד היתר על המרחץ שבבית. להסיר המכשלה הזאת מעל עדת ישראל:

ובהיות ידעתי שקשה למצוא התר מרווח לזה וחששתי פן אם נתיר לאלו הנשים העוברות על איסור תורה לטבול במרחץ שבבית בתקון הצריך שיהיה בו כשיעור הצריך כדי למעוטי בתפלה יבואו גם הנשים הכשרות ההולכות למקוה הכשר הנהוג להקל לעצמן ולטבול בבית וגם אותן שנתיר להם לרחוץ בבית באופן המועיל לפו"ד לא ידקדקו בכל התנאים הצריכים להכשרו כיון דבהפקרא ניח"ל ואמור יאמרו כבר התירו החכמים את הדבר ע"כ משכתי את ידי מאז ועד עתה ותמיד היתי מזהיר ומודיע לרבים חומר האיסור להם ולבניהם אחריהם בנים אשר יולדו להם אשר הורתם ולדתם שלא בקדושה. אך ברבות הימים ראיתי ונוכחתי כי לא הועיל כל דברי המוסר והתוכחות אשר הוכחנו אותם ואדרבה פשתה המספחת ברוב ככל הנשים הגבירות והשאננות.

עד שאפי' הכלה לחופתה אינה טובלת אפילו פעם ראשונה במי מקוה כשר וכדי שלא לבא בטרוניא. ושלא לדבר קטיגוריא על ישראל אשים לפי מחסום: :

ואנכי הרואה כי הרעה הגדולה הזאת לא חדשה היא בארץ מצרים שכבר היה לעולמים. מזמן רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל שכן כתב בספרו פאר הדור סי' קמ"ט וז"ל מצאנו כגע עון גדול אשר פשט בעה"ר ברוב הצבור והוא כי ברוב בני ישראל אשר ברוב ערי מצרים שכחו דיני תורתינו והקלו מאד בטבילת נדה במי מקוה. עד שהן רוחצות במים שאובים וחושבות כי בזה טהרו ממקור דמיהן והותרו לבעליהן ואין זה כי אם מינות גמורה והדבר אשר לא דברו ה' וכו' ולכן כאשר ראינו גודל העון הזה וחטאתם כי כבדה מאד צרעת נושנת פשתה בעור הבהרת וידענו רוב מעשים אלו אשר מביאים את האדם למינות וגלוי עריות וביטול ד"ת וד"ס וכו' העל זאת נתקבצנו ודרשנו להם גודל העון מאין כמוהו וכו' ומאז הימים הכרזנו בב"כ ובב"מ והודענום עונש העון הזה ושהנדה אפי' שתרחוץ בכל מימות שבעולם הרי היא בטומאתה עד שתבא במים במי מקוה:

והזהרנו אותם לספירת ז"ן כדת משה וישראל ואסרנו להם אותה רחיצה אשר היו רוחצות מאז ומקדם כדרך המינים והודענו להם שהוא עון פלילי מינות גמורה. והוא הגורם לשקע שם טבילה מישראל וכו' ואחר שהזהרנו אותם כדת מה לעשות זה שנה אחת. הנגע עמד בעיניו ולא חזרו למוטב אלא אחת מכי אלף ועל הכל הנשים הרשעיות אשר החזיקו במינות וקשה עליהן הטבילה הן הנה היו לבני ישראל לצנינים בצדם:

הנה כי כן ראינו אנחנו החכמים והזקנים והדיני' והתחלנו לעשות תקנה זו שכל אשה שלא תטבול במי מקוה תצא בלא כתובה וגם כל אלמנה שתבא לגבות כתובתה בב"ד אחר זמן ההסכמה לא תטול פרוטה עד שמגלגלין עליה בכלל שבועת אלמנה שטבלה לנדתה וכו' וגם כל מי שירצה לישא אשה לא ישאנה אלא בתנאים אלו וכו':

וכאשר פקדנו מב"ד שאינו מתוקן יעמוד אחרינו ויקלקל תקנה זו או יזלזל בה ולא יעשה על פי התקנה הזאת וכו' החרמנו חרם חמור וגדול ע"כ ב"ד שיעמוד בכל ארץ מצרים שלא ידון אלא ע"פ תקנה זו ויהיה הדין כן בכל ארץ מצרים:

עד ימות המשיח והסכמנו על תקנה זאת שידונו בה בארץ מצרים מחדש סיון ש' דתתקמ"ז (אשר שנתנו זאת התרנ"ט היא שכת השבע מאות ושנים עשר) ליצירה והלאה ופורץ גדר ישכנו נחש ונאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך וגו' וחתים עלה רבינו הרמב"ם וששה רבנים גדולים עמו זלה"ה: ועיין לו עוד בתשובותיו הנז' סי' קט"ז ובאגרותיו באגרת למר יוסף בן גאבר מבגדאד הודיעו ממה שהזהירו במצרים על הטבילה במי מקוה וכתב וז"ל ולא הספיק ההזהרה בלבד עד שהחרמנו בספרי תורות בכל הבתי כנסיות וכתבנו הסכמות על זה וכו' עי"ש נסח החרם:

ואנבי הרואה דברות קדשו המלהבות אש רעד אחזתני. כי מלבד גודל האיסור של נדו שהוא איסור כרת יש ג"כ איסור נוסף הוא החרם החמור עוד זאת כי בעוה"ר גם אנחנו לא נקינו:

כי הרב ז"ל תקן והחרים גם על הב"ד הבאים אחריו עד ימות המשיח לכתוב תנאי זה בכתובה ושלא תגבה שום אשה כתובתה לא גרושה ולא אלמנה עד שתשבע שטבלה במקוה ואני תמיה איך לא נהגו כן רבני הדורות הבאים אחריו ואולי אכשור דני אחרי כן ולא הוצרכו לזה ולא חששו שיחזור הדבר לסוכו הרע ואולם נקיים אנו משבועתו זאת אשר השביענו. כי גלוי וידוע לפניו ולפני ב"ד עתה דקיימי בעלמא דקשוט. כי אין דורנו דומה יפה ואין כאלו בידינו לתקן תקנות ולגדור גדרים ועוד זאת כי כמעט כל הנשים השאכנות ההן בנות בונוחות שלא תאונה להן רעה מאת הב"ד יען אינן צריכות לב"ד להגבותם כתובה לא באלמנותן ולא בגרושיהן כי אויבנו פלילים ולפניהם עומדות למשפט בדיני הירושות והכתובות כידוע ורק זאת עשיתי זה מקרוב ותקנתי לכתוב בכתובה שנתחייבה הכלה בש"ח להתנהג עם בעלה ולעשות כל המוטל עליה ע"פ דת משה ויהודית וכך אנו משביעים אותה בב"ש בשעת החופה:

בכל זאת ראיתי כי לא בן חורין אני להפטר לגמרי מדין עסק ביש וכל כמה דמצינן למעבד הצלה פורתה חובה עלינו לבקש צד היתר ולסמוך גם על ס' יחיד בשעת הדחק כזו כדי שלא תתבטל תורת טבילה מישראל וכנועם שיח רבינו הרמב"ם ז"ל בסי' ק"ל בענין הנטען על הגויה והשפחה כתב פסקנו כן מפני תקנת השבים. ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו וסמכנו על אומרם ז"ל עת לעשות לה' הפרו תורתך ע"כ וגם בנ"ד מצוה גדולה לבקש התר לזה ולתקן אלו המרחצאות שבבתים באופן היותר מועיל ומספיק כדי להשיב רבים מעון חמור כזה:

ועל כן נתתי אל לבי לראות אם המים הבאים אל המרחצאות של הבתים העולים מהנהר ע"י המכונה של אש יש להם דין מים שאובים או לא: ואחרי אשר הלכתי אל המקום אשר המכונה עומדת שם וראיתי סדר ואופן עלית המים וסדר המשכתם משם ע"ג קרקע איזה מאות אמות עד בואם אל מקום המכונה השנית ששם עולים ויורדים אל הברכות הגדולות להזקק ולהצרף ומשם ילכו אל הצינורות והסילונות של מתכת המונחים וקבועים תחת הקרקע. ושהם עשוים מתחילה להולכת המים ולא לקבלם בהם ואחרי אשר נשאתי ונתתי בזה בדבר הלכה וכתבתי את אשר עלה במצודתי בענין זה זו הלכה העליתי כי לרובא דרבוותא המים האלו הבאים מהנהר ע"י המכונה של אש אשר אין בו תפיסת יד אדם כלל כי האדם אינו עושה בה שום מעשה אלא שמדליק את האש ואחרי כן בכח הרוח והאש נתלשים המים ועולים ובאים ויוצאים ונמשכים ונכנסים לתוך הצינורות עד שבאים אל הבתים וכדי לצאת י"ח כל הדעות הרי יש לך המשכה ומצטרף להתיר בס"ס. ואבאר פה סברות הפוסקים בשאובה שהמשיכוה כולה:

והנה לדעת רבינו הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' מקואות הלא' מד"ת כל מים מכונסים טובלים בהם ומדרבנן המים השאובים פסולים. וכ"כ ר"י בתוספות ספ"ק דפסחים די"ז וכתב דהטעם דאסרו רבנן שאובה הוא משום גזרה דילמא אתו לאטבולי במנא ובתוך הכלי ודאי דאסור מדאוריתא דבור דומיא דמעין שיהיה בקרקע עי"ש ורבו הסוברים כן ולעומתם רשב"ם והר"ש והרא"ש ודעמייהו ס"ל שכולו שאוב פסול מן התורה וכבר הביא מחלוקותם מר"ן ז"ל בכ"מ שם ובב"י ריש סי' ר"א והראב"ד ז"ל כתב דשאובה שמילא בכתף פסולה מדאוריתא אבל ע"י כלים מאליהם שאין בו תפיסת יד אדם הוי דרבנן. והר"ש בפ"ב דמקואות כתב דשאובה בדבר המקבל טומאה פסולה מדאוריתא אבל שאובה ע"י כלי גללים ואדמה אפי' כולו שאוב אינו פסול מדאוריתא דהא הוייתן ע"י טהרה הוא וה"ד מבי' שם ועיין להט"ז בס"ק כ"ח וכבר האריך בזה הרב דברי אמת ז"ל בקונט' ב':

ולענין שאיבה שהמשיכוה פסק הרמב"ם בפ"ד מהל' מקואות הל"ח שהשאובה שהמשיכוה כשרה אם היה שם רוב מן הכשר ובהל' ט' כתב שהורו מקצת חכמי המערב שהשאובה שהמשיכוה כולה טהורה וא"ץ שיהיו בה רוב מים כשרים וזה שהצריך רוב והמשכה דברי יחיד הם וכבר נדחו ולפי זה אם היה ממלה בכלי וכו' וכן כל אמבטי שבמרחצאות שלנו כשרים שהרי כל המים שבהם שאוב ונמשך הוא. ומעולם לא ראינו מי שעשה מעשה בענין זה ע"כ. ורבינו ז"ל בפי' המשנה הביא ס' זאת בשם יחיד והרבה להשיב עליה וכאן בחיבורו הביאה בלשון רבים וסיים שלא ראינו מי שעשה מעשה בענין זה. ועיין בכ"מ ובב"י מ"ש בזה ועיין דברי אמת בקונט' הג' גם הטור בסי' זה כתב בפשיטות דלא מתכשר אלא ברבייה והמשכה:

אך הר"ן ז"ל בפ"ב דמס' שבועות כתב דמדברי הרי"ף שם משמע דס"ל דשאובה שהמשיכוה כולה כשרה ונראה דדייק כן ממ"ש הרי"ף והיכא דלית ביה מ' סאה ולא פירש שיהיה הרוב מן הכשר. וכן מדמייתי ההיא דרב דימי שאובה שהמשיכוה טהורה ולא פי' אם המשיכוה כולה וכ"ש לנוסחה דגרסי התם בהדיא שהמשיכוה כולה. ובמרדכי הלכו' מקואות מפרש בכונת רב דימי אמר רב יוחנן שאובה שהמשיכוה כולה טהורה פירושו שאם היה כל המקוה מים שאובים שהומשכו לה פסלוהו ולא מטבילין בהם עד שירדו עליהם מ"ס מי גשמים ולכן כתב שגם רב אלפם ס"ל דבעינן רבייא והמשכה וגם מב"י שם צידד לפרש דגם הרי"ף סובר כדעת הרמב"ם ז"ל. ואולם הר"ן ז"ל והרמב"ן בפרק המוכר את הבית והרשב"א בח"ג סי' רכ"ח כולם כתבו שדעת הרי"ף ז"ל להכשיר בכולה והר"ן ז"ל כתב שכן דעת רבינו שמשון ז"ל ועיין בפרישה סקמ"ח מ"מ סיים הר"ן ז"ל שדעת הגאון ר"א משבחא בשנותות כר"א בן יעקב ושכן פסק הראב"ד והרז"ה וכ"כ הרשב"א בסי' רק"ח דאנו אין לנו אלא כרב אחא וכ"כ בתשובה אחרת הובאה בב"י שכל גדולי האחרונים מסכימים לאסור כדברי הגאון ולא שמענו בארצינו מי שהורה להקל הלכה למעשה. וגם מב"י סיים שם וגם אנחנו לא שמענו מי שעלה על לבו לעשות מעשה להקל בדבר הזה. ועוד לו בתשובה שבס' אבק"ר סי' כ"ה וסי' ס' גם הרדב"ז ז"ל מאריה דארעא דמצרים כתב בח"א סי' כ"ה דמה שהכשיר הרי"ף ז"ל בשאובה שהמשיכוה כולה היא קולא גדולה ומנקט מלתה מציעתה עדיף ברביה והמשכה ודוקא בדיעבד והיכא דאפשר ראוי לעשות מקוה כשר לכ"ע וכו' גם הריב"ש ז"ל בסי' פ"ג וסי' קכ"ה הביא מחלוקת זה ודעתו להחמיר כס' הרבים המחמירים אף שבסי' פ"ג כתב שקצת מן הגאונים ז"ל סברי כהרי"ף ז"ל דהלכה כר"י מ"מ כיון שהרבה מן הגאונים חולקים להם שומעים וכן הסכים הרשב"ץ ז"ל בח"א סי' י"ז וסי' מ"ד ועיין למהריב"ל ז"ל בח"ג סי' ע':

באופן כי עם היות רבו הסוברים ששאובה שהמשיכוה כולה פסולה ולהם ודאי שומעים להחמיר מ"מ גם המתירים רבים הם ומגדולי הדורות שלפני פנינו הם. ה"ה קצת מהגאונים ומקצת חכמי המערב וס' הרי"ף והר"ש ז"ל וכדאים הם לסמוך עליהם בשעת הדחק והיכא דלא אפשר באופן אחר ובמידי דרבנן כיון דהרמב"ם ודעמיה סוברים דמד"ת כל מים מכונסים טובלים בהם והכא בנ"ד אין אנו באים להתיר לעשות מקוה חדש ע"י המשכה אלא לתקן לאלו הנשים אשר לא שמעו בקול הורים ומורים. והן רוחצות באמבטי שבבתים.

ואינם נזהרות שיהיה לפחות מ' סאה וגם שהכלי שטובלים בתוכו שיהיה קבוע בקרקע כדי לבטלו מתורת כלי וכיוצא מהתקונים הצריכים. נר"ל ודאי דמקרי דיעבד ושעה"ד גמור וראוי לסמוך על הרבנים המתירים בהמשיכוה כולה:

צא ולמד ממ"ש המבי"ט ז"ל בח"א סי' שמ"ח על מקוה חמת שנעשה ע"י גלגל וסמכו על הסובר דשאובה שהמשיכוה כולה כשרה וכתב שאין ראוי להחמיר עליהם. אלא להניחם על מנהגם נהרא נהרא ופשטיה ע"כ. גם מהר"י ציאח ז"ל בתשו' הבאה בס' אבק"ר סי' נ"ד על המקוה הזה שהוחזק בכשרות ע"פ ס' הרי"ף ודעמיה וגם הרמב"ם לא דחה ס' חכמי המערב אלא מכח שלא ראה נוהגים כן וכו' עי"ש:

ועיין בתשובה מהרימ"ט סי' י"ז והגם שמר"ן ז"ל בתשו' שאחריה הרבה להשיב על דבריו. וכתב שמעולם לא עלה על דעת שום אדם להקל ראש לטבול באמבטי שבמרחצאות שהיא שאובה שהמשיכוה כולה ובפרט במלכות הזה שהרמב"ם הוא הרב המובה"ק בכל הגלילות האלו וכו' עי"ש ובס"ס ס'. ודבריו נאמנו מאד כי אפילו בדבר שבממון ראוי לכל בעל שכל לבקש הדרך הישר והנאמן כ"ש בדבר איסור של נדה שהוא דבר שהנפש והנשמה תלוים בה שבודאי שראוי והגון לתפוס כל צדדי החומרה ולעשות מקוה כשר לכל הדעות וכמ"ש הרדב"ז ז"ל בח"א סי' כ"ה דהיכא דאפשר ראוי לעשות מקוה כשר לכ"ע אך בכגון כ"ד ודאי דחשיב דיעבד ואין לך שעה"ד גדול מזה כאשר ביארנו ועיין להתשב"ץ בח"ג סס"י י"ב שכתב וז"ל וזאת הסברה ראוי לסמוך עליה בשעה"ד דודאי שאובה שהמשיכוה אינה פסולה אלא מדרבנן ואם אפשר לצאת ידי כל הדעות הוא הישר והנכון ואם הוא שעה"ד באיסורא דרבנן יש לסמוך על המקל ע"כ ואוקי באתרין ובנ"ד יש המשכה ג"כ ע"ג קרקע ואפילו היתה ההמשכה ע"ג הסילונות כבר ידוע ס' ר"א גאון בשאלתות והראב"ד בס' בעלי הנפש והר"ש והתו"ס דגם המשכה ע"ג סילון או רצפת אבנים מהני וכן הוא דעת רבינו הרמב"ם. כמ"ש מב"י בסי' ר"א וכ"פ בש"ע סמ"ו. כל זה אני אומר אף במונח שהמים הבאים בדרך התעלה והסילונות של הבתים הם שאובים גמורים. ואנו מבקשים צד ההתר מט' שאובה שהמשיכוה כולה. כ"ש שאין המים האלו שאובים לדעת רוב הפוס' ז"ל וכמו שביארתי שם בארוכה בפס"ד הראשון ואין לי פנאי כעת לחזור על הראשונות. ועכ"פ הרי יש לנו ס"ס גמור ס' שאובה. ס' אינה שאובה.

ואת"ל שאובה ס' הלכה כמ"ד שאובה שהמשי' כולה כשרה. והוי מתהפך שפיר ועיין למהריב"ל בח"ג סי' ע' ובמ"א הארכתי גם בזו ואכמ"ל ובהיות כי הפס"ד ההוא חסר העמדה והערכה. כי הם כתובים פסקי פסקי בניירות מפוזרים. ואין בי כח כעת לסדרו כראוי ולחזור על המקרא כי למגמר מעתיקא קשה מחדתא:

ושם בתשובתי הארכתי להוכיח שגם אם נפסק לפעמים הקילוח מהמעין שהוא הנהר. מ"מ המים הבאים מהברכות הגדולות שיש בהם כמה מאות סאות ונמשכים ובאים ע"ג הצינורות לתוך המרחצאות שבבתים הם מים כשרים לטבול בהם. ואחרי שהוכחתי שרבו המתירים להטיל מים חמים אל המרחץ לחממו כתבתי שצריכים להזהר שלא יפתחו הברזא של הצנור של מים חמים אלא אחר שיהיה מ' סאה בתוך המרחץ. יען המים החמים באים מתוך כלי גמור ויש סוברים שג' לוגין מים שאובין פוסלין אפילו במים הבאים מהמעין. והגם שהם נמשכים ע"ג הצנור מ"מ יותר נכון שלא יבאו המים החמים אלא אחר שיהיה השיעור של מ' סאה בתוך המרחץ גם פקחתי עיני בענין הברזא של נחושת. והוכחתי שאין לחוש לה כלל. וצינתי למ"ש התו"ס בחיו"ד סי' רי"ח ובכמה מתשובותיו ומ"ש הרב יאודה יעלה חיו"ד סי' ר"ח ורי"ב. והרב ויאמר יצחק חיו"ד סי' ס"ב וגם מה שלפעמים אינה נהדקת יפה והמים יוצאים לאט לאט מתחת הברזא לית לן בה. כיון שאין זחילתה ניכרת כמ"ש מר"ן הש"ע בסי' ר"א ס"ק כ"א ועיין חת"ס סי' רי"ח ובלבד שיהיה במרחץ שיעור יותר ממ' סאה כדי שלא יחסר השיעור מהמים היוצאים בשעת טבילתה:

ועפ"ז יש מקום להתיר בשופי באותם המרחצאות שבבתים שהם עשוים מבנין אבנים שאז יכולים להוסיף עליו ולהגביהו עד שיהיה בו שיעור הגון יותר ממ' סאה גם בהכנס גוף האשה לתוכו ואע"פ שאינו גבוה הרבה לפי שהוא ארוך יותר משני אמות. ורחב יותר מאמה וחצי ולדעת מר"ן ז"ל בסי' קצ"ח סל"ו צריך שיהיה גבוה ממעל לטיבורה לפחות זרת גם על זה פקחתי עיני ועלתה במצודתי שיש להקל ולסמוך אס' יש מי שאומר שהביא מר"ן ז"ל שם בס' ל"ה. דאע"פ שכתבה מר"ן בשם יש מי שאומר שנראה כאלו היא ס' יחידה. הרואה יראה שס' זאת היא ס' גדולי הראשונים ורבים הם כמ"ש בב"י. והגם דודאי דלכתחילה צריך לעשותו גבוה באופן שיגיעו המים ממעל לטיבורה אך בעירות האלו שהמרחץ שבבית רוחצים בו כמעט בכל יום כל בני הבית והטף בכלל. ואנו באים להגביהו מעט עד שיהיה בו השיעור המכשירו למקוה טהרה א"א להגביהו הרבה. כי לא יוכלו לרחוץ בו הקטנים שבבית בכל יום. בכה"ג שפיר דמי לטבול בו אע"פ שאינו גבוה לעלות בהם כל גופה אלא א"כ פניה וגופה כבושים בקרקע. וכדאים הם הגאונים ודעמייהו לסמוך עליהם בשעת הדחק כנ"ד:

ועתה בראותי הקונטריס הנחמד דשדר לן מר קראתי בכל לב אמריו כי נעמו וחפץ היתי להשתעשע בדב"ק המלהבות אש אך גלוי וידוע לפניו כי חליש לבאי טובא והלכה זאת נאה למדתיה זה כג' שנים ולמגמר מעתיקה קשה. עכ"פ סגנון אחד עולה לשנינו ככל האמור ומדובר הכ"ד החותם פה לא אמון יע"א בחדש טבת התרנ"ט ליצירה ברוב עז ושלום:

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה