אור ברסלב

שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן

סימן לב

סימן לא

נשאול נשאלתי בשנת ה'תרמ"ד בתחילת בואי לשרת בקדש פה העירה: נא:

אמון יע"א להגיד דבר המשפט איך להתנהג בבני התערובות אשר רבים מעמי הארץ מבני עמנו הבאים ממרחק לסחור את הארץ והנם פנוים שרוים בלא תורה ובלא אשה יש מהם שמיחדים להם אשה ישראלית ומולידים בנים ובנות בלא כתובה ובלא קידושין וביום הח' ללידת הבן מבקשים את המוהל למול את הבן ופעמים שיבוא יום מילתו ביום ש"ק ועוד זאת רעה חולה ורבה היא שיש שמיחדים להם אשה נוצרית וילדה לו בנים ובנות ובעבור זמן באים לגייר אותם למולם ולהטבילם ופעמים שמגיירי' גם את האם כדי לישא אותה בכתובה וקידושין ושואלים הלכה אי שפיר דמי לגייר את האשה שכבר היתה עמו והיא באה להתגייר רק כדי להנשא לו ולא לש"ש ומה דין הבנים ומילתם בחול ובשבת וסדר הברכות וגם אם האשה לא נתגיירה ובאים למול את הבן שהורתו ולידתו שלא בקדושה ואם חל המילה בשבת אי ש"ד למולו על כל אלה נטיתי ידי לבאר הדבר בקיצור האפשרי וה' אלהים אמת ינחנו בדרך אמת ולא נכשל בדבר הלכה. והנני בא לפרטם ולבארם אחת לאחת:

א בענין הפלגש המיוחדת ודין הבנים הנולדים ממנה:

ונחל בראשונה באלו שמיחדים להם אשה ישראית בלא כתובה ובלא קידושין. אם מפני שהם נשואים במקום אחר ולפי דתי הממשלה שחוסים בצלה לא יוכלו לישא אחרת ויש בזה בדינם עונש גוף וממון כידוע ויש מאלו שלא יוכלו לשבת יחדיו עם אשתו הנשואה. ובדתי ממשלתם נאסרו הגירושין ועושים ביניהם פירוד גמור גוף וממון ונקרא אצלם:

סיפאראסיון (וביארתי במ"א שבאופן זה אם מתה האשה אינו יורשה ואינו מתאבל עליה עי"ל סי' ך') וע"כ מיחדים להם אשה לתשמיש הנה נשאלתי על זה אי שרי ליה לאיש ישראל ליחד לו אשה פלגש ובאותו פרק בשנת התרל"ב בהיותי בשליחות מצוה השבתי בקיצור נמרץ והנני מעתיק פה הכתוב אצלי באין לי פנאי לחזור עליה:

ה"ד הנה הרמב"ם ז"ל פסק בפ"א מהל' אישות ה"ד דהבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה ודברי הרב ז"ל באו סתומים ובלתי מובנים כי הבועל לשם זנות ודאי שהוא בלא קידושין והיה אפשר לומר דדעת הרב דבעי תרתי שיבעול בלא קידושין ולשם זנות כדי שילקה מן התורה אלא שבס' המצות שלו כתב במצוה שנ"ב הזהיר שלא לבא על אשה בלא כתובה ובלא קידושין וה"א ולא תהיה קדשה ע"כ דמשמע דבכל אופן לוקה והראב"ד ז"ל שם בהל' אישות השיגו דבמיוחדת לאיש אחד ליכא לאו ומלקות וגם מדברי הרב ז"ל בפ"ב מהל' נערה בתולה ובפי"ח מה' א"ב יש ללמוד דליכא לאו ומלקות אלא במופקרת לכל והגם שהרב כתב בפירוש בפ"ך מהל' מלכים שהפלגש שהיא המיוחדת לאדם אחד אסורה להדיוט ולא הותרה כ"א למלך דוקא אפשר דגם בפלגש איכא עכ"פ איסור גרידא ואפשר מדרבנן אבל לא איסור לאו ומפני זה כתב הרב אסורה להדיוט ולא כתב שהוא מחייבי לאוין וגם מדברי הראב"ד אפשר לדקדק דאיכא עכ"פ איסורא דרבנן דלא מיעטיה אלא מלאו ומלקות:

והיה נראה להביא ראיה דאיכא איסור דרבנן בתלגש המיוחדת להדיוט עכ"פ משום גזרת ב"ד של דוד שגזרו על יחוד הפנויה ואם ביאתה מותרת למה אסרו היחוד אלא שאין ראיה מכאן שלא אסרו אלא יחוד באקראי שמא יבא לאנוס אותה ואחרי כן ישלחלה לנפשה וכמעשה דאמנון ותמר שבעבורם גזרו גזרה זאת כמבואר בסנהדרין דנ"א ואם תאמר דאם כן שיחוד תמידי ותדירי במיוחדת לו לא גזרו למה הוצרכו להתיר היחוד לדוד הע"ה אחרי שהיה יחוד תמידי והיה יכול לקחתה לפילגש אין זו טענה כלל שדוד הע"ה כבר היה לו י"ח נשים ואם יקח את אבישג אפילו לפילגש היה עובר על לא ירבה לדעת הרמב"ם ז"ל שהפילגשים בכלל י"ח וא"כ היתה אבישג לדוד באיסור לאו לכן התירו לו ליחד ולא התירו לו לגרש ואפי' לדעת הראב"ד שהפילגשים אינם מכלל י"ח מוכרח שאבישג לא רצתה להיות פילגש (הגם שהסברא נותנת שיותר כבוד היה לה להיות פילגש מלהיות סוכנת ומשרתת מ"מ לשון נינסבן הנאמר בש"ס מוכיח שהיא היתה רוצה בנשואין דוקא) שאם רצתה להיות פילגש הרי לכ"ע הפילגש מותרת למלך וכ"ש לדעת הראב"ד דבפילגשים ליכא לאו דלא יכבה (ועפ"ז נדחו ראיות הריב"ש ז"ל בסי' שצ"ד עי"ש) לכן נראה שטעם האיסור להדיוט אפי' המיוחד' הוא מטעם שבושה מלטבול ואיכא איסור נדה משא"כ במלך דליכא האי חששא הותרה לו לא כי הוא התר מיוחד למלך שלא ראינו התר זו מפורש בתורה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל במיוחסות ס' רפ"ד ומה שתפס עליו הכ"מ בהל' אישות שנראה שלא ראה סו"ד הרמב"ם בהל' מלכים שהגם שהתירה למלך אסרה להדיוט ור"ל שאין זה כ"כ תפיסה דאפשר שאפילו שראה סו"ד הרמב"ם כתב כן וכוונתו לומר דהגם שהרמב"ם התירה למלך לא כתב שהוא התר מיוחד לו שהרי לא ראינו היכן נתייחד למלך זו ההתר וכיון שהותרה למלך הותרה גם להדיוט מד"ת אלא שרצה הרב לאוסרה להדיוט אי מטעם שלא יהיו פרוצים בעריות או מפני שבושה מלטבול ואזיל לטעמיה שמבין בדעת הרמב"ם בה' אישות שלא אסר בלאו ומלקות אלא הקדשה ומופקרת ולא המיוחדת (והריב"ש ז"ל בסי' שצ"ח רצה לומר שמתורת שמואל למדנו התר למלך שכתוב שם ואת בנותיכם יקח וגו' למדנו וכו' ע"כ ואחרי המחי"ר היא ראיה קלושה וחלושה מאד כי מלבד דהתם כתיב לרקחות ולטבחות ואפילו להבנתו אפשר שיקח בכתובה וקדושין כמו כי יקח איש אשה הכתובה בתורה):

ולדעת הרמב"ם ז"ל שהפילגשים הם מכלל י"ח נ"ל להביא ראיה שפילגש המלך מותרת לאחר מהא דאמרינן קשים גרושין שהרי דוד התירו לו ליחד ולא.

התירו לו לגרש ואם איתא דפילגש המלך אסורה לאחר ותהיינה צרורות כל ימי חייהן מה ראיה מדוד המלך שלא התירו לו לגרש דודאי מלך שאני משא"כ בעלמא כי הלכה והיתה לאיש אחר (והרדב"ז ז"ל בח"א סימן רכ"ה רצה להביא ראיה מאבישג לאדונייה והוא פלא דאבישג כתיב והמלך לא ידעה והוא ז"ל מייתי בתר הכי סוגית סנהדרין סו"פ כ"ג דאמ"ל דוד אסירת לי וכו' ואולי נסתייע ממ"ש שם דאין משתמשין בשרביטו של מלך וצ"ע בש"מ שם וכבר הארכתי במ"א והריב"ש רצה גם כן להביא ראיה שהפילגש בקידושין מלשון אלמנות חיות הנאמר בפילגשי דוד ואין משם ראיה דאפשר שהן לא נתרצו לתת כבודן לאחר וחפצו להיות צרורות כל ימיהן ובלבד שיקרא שם המלך עליהן או אפשר שהמלך לא רצה שישתמש אחר בכלי שנשתמש בו וגם מפילגש בגבעה שהביא אין ראיה דאין לך נבלה תעה גדולה לחטוף פילגש אדם מתוך חיקו ולעשות אתה כלה ונחרצה ומ"ש דאין בזה מיתה ולא לאו לא ידעתי למה אין כאן לאו אחר ההפקר הגדול ההוא):

איך שיהיה המורם מכל האמור שאין מי שסובר שבמיוחדת לו שאיכא איסור לאו מן התורה זולתי הרמב"ם ז"ל לפי מה שהבין הראב"ד וחלק עליו אכן הרמב"ן וסיעתו הבינו גם בדעת הרב ז"ל שלא כתב כן אלא במופקרת אבל גם במיוחדת רבו הסוברי' דאיכא איסור אם לא של תורה לפחות מגזרת ב"ד של דוד כמבואר בתשובת הריב"ש והרדב"ז ויתר האחרונים (שאינם מצויים אתי כלל) ונראה בטעמם משום דבושות מלטבול או שיפרוצו בעריות כאשר גם הרמב"ן ז"ל שהוא ראש המתירים כתב להזהירם בזה כמבואר בתשובתו במיוחסות ועיין להדר"ך ז"ל חדר ט' שהכריח דבמיוחדת ליכא איסור ועיין כנה"ג אה"ע סי' כ"ו וסי' ל"ח וסי' קנ"ז ועיין בספרי הובא בתשובת הרשב"א ח"ד סי' שי"ד ובהרמב"ם סי' שצ"ה ומ"מ לדעת הסוברים דאיכא איסורא דרבנן משום שבושות מלטבול וגזרינן שעא יבא עליה בנדתה. כל זה הוא כשמייחדה לו בסתר ואינו חפץ לגלות הדבר מיראתו או בושתו מבני אדם א"כ היא האשה ג"כ יריאה ובושה מבני אדם וע"כ לא תלך להמקוה לטבול ואולם כאשר מייחדה בפומבי ובגלוי וברשות ב"ד אין כאן יראה ואין כאן בושה ואדרבה היא מחוייבת ללכת לטבול כיון שידוע שהיא פלגשו ואם לא תלך להמקוה מערערים אחריה שמשמשתו נדה. ובפרט שהב"ד כאשר יתירו את הדבר יזהירו אותה על טהרתה ועל כל יתר הדברים שראוי להתנות ביניהם:

ואין אני אומר להתיר לכל אשר יחפוץ להשביע את יצרו ולמאוס באשת נעוריו חלילה להעלות זה על הלב. אלא כאשר יהיה האופן בערי החופש והדרור שלא יוכל לישא אשה אחרת בנישואין ואשתו נאסרה או הופרשה ממנו ולא יוכל לשלחה ע"פ נימוסיהם אז ודאי למצוה יחשב להתיר לו ליחד אשה ישראלית עם התנאים הצריכים ובראש כולם שתטבול לנדתה ולא יבא לייחד לו גויה וכדומה ומוטב שיאכל בשר תמותות מעין למ"ש הרמב"ם ז"ל בתשובה בס' פאר הדור לענין הנטען מן הגויה ונתגיירה עיש"ב ועיין למהרימ"ט ז"ל בחיו"ד סי' מ"ז שאחר שהביא מחלוקת זה בדין הפלגש כתב ואפשר דאפי' למאן דאסר פלגש במקום מצות פו"ר היכא דאי אפשר בענין אחר שיהא מותר לחסר מ"ע כי היכי דמבטלינן עשה דלעולם בהם תעבודו עי"ש והם דברים ברורים. (אחר זמן רב נד"מ ס"ה שמו משה ושם אה"ע סי' ד' הביא דברי מהרימ"ט אלו וסייעו מדברי התוס' ושם האריך ואין הפנאי מסכים עתה להשתעשע בדב"ק) עכ"ן כתוב אצלי:

והנה מצאתי הון לי למופת הדור האחרון הגאון יעב"ץ ז"ל בשאלותיו ח"ב סי' ט"ו שהאריך הרחיב לברר התר הפלגש ואם כי יש לי מה להשיב על מה שהרבה להשיב אפו על הריב"ש ודעמיה. אך אין עתותי בידי ואני בתוך הגולה מ"מ דבריו נאמנו מאד כאשר יהיה צורך גדול בדבר ובסו"ד כתב וז"ל לדעתי הוא דבר מצוה רבה לפרסם ההתר וכו' כי היכי דלשבקו איסורא וליכלו היתרא. ולא לגעו באיסור דאורייתא כרת ומתת ב"ד וכו' וביאר עוד כיצד ראוי לעשות ע"י הרב ומו"ץ לעדתו שייחד לה חדר בביתו ותהירנה מייחוד כל אדם וגם יצוונה שתטבול בזמנה ולבאר לה שהבנים שתלד הם כשרים ומיוחסים כשאר כל ישראל וכו' עיש"ב ואני מוסיף שראוי לעשות כל אלו התנאים בכתב ובחתימת האיש והאשה וגם שיתחייב האיש שאם ישלחנה מביתו מחוייב לתת לה סך הגון וכן אם ימות תקח מיורשי' סך מה כאשר יאותו ביניהם כי באופן זה תהיה היא בטוחה בו ולא תמעל בו מעל לבקש אהבת זרים:

עכ"פ לענין הבנים הדבר ברור דלכ"ע הם בנים כשרים ונימולים לח' אפי' בשבת וכל שהוא מודה שהוא בנו הוא יורשו אע"פ שאם הוא באקראי בזנות חיישינן שמה זנתה עם אחר והוי ס'. לענין יבום כמ"ש הרמב"ם בפ"ג מהל' יבום ה"ג אבל במיוחדת לו פוטר אשת אביו כמו שהארכתי בספרי תעלומות לב ח"א אה"ע סי' ה' ושם הבאתי דברי הרב שאלת יעב"ץ הנז"ל וכתבתי שלא יפה עשה שהורה היתר בפשיטות בענין הפילגש כי אף אם יש אתה תועלת בפרט זה נזקו מרובה ולכן ראוי לעשות סייג לתורה עי"ש זה כתבתי באותו פרק יען עדין לא ראיתי היטב את מכות הארצות ההן:

אך אח"כ נשאלתי כמה פעמים בענינים כאלו:

וגם בבואי פה העירה ועיני רואות את כל התלאה וכמה הזקים וחבלות אשר השתיקה יפה ראה ראיתי שרוה"ק הופיע בבית מדרשו של הרב יעב"ץ ז"ל וכל מה שכתב בענין זה כנים ואמתיים אין בהם נפתל ועקש ועיין בתשובת מהר"מ שיק ז"ל באה"ע סי' כ"א ואכמ"ל:

ב ועל השנית בישראל שמיחד לו גויה:

ודין הבנים ומלתם:

על זאת תאבל הארץ איש ישראל שמייחד לו בת אל נכר ומוליד ממנה בנים לע"ז כי הבנים נקראו בניה וכרוכים אחריה ואם תקעו יצרו ונכשל בה ובא לגיירה ולגייר בניה ראוי לקבלם ולגיירם. ומוטב שתהיה אצלו בהיתר ולא באיסור ומצעות שהוצעה לו באיסור תציע לו בהתר והבנים אשר תלד אחר הגיור הם כשרים גמורים כאשר כתבנו בתשובה אחרת וסמכנו על תשובת רבינו הרמב"ם ז"ל שהוא מאריה דאתרין ומימיו אנו שותים:

ואם נתגיירה כשהיא מעוברת וילדה מלין את הולד אפי' בשבת אע"פ שהורתו שלא בקדוש' כמתבאר שם ובא"ח סי' של"א וכן אינו צריך טבילה כמ"ש ביו"ד סי' רס"ח ובס' דגול מרבבה שם כתב שאם לא ידעו הב"ד שהיא מעוברת בשעת טבילה תליא באשלי רברבי ולכן נכון הדבר שישאלו הב"ד העומדים על הטבילה אם היא מעוברת ועיין בס' בנין ציון סי' ז' ובתשו' מהר"מ שיק יו"ד סי' רמ"ז ואכמ"ל:

אך אם ילדה ועדין היא בגיותה אין מלין אותו בשבת כמ"ש בסי' רס"ו סי"ג משום דולדה כמוה ומכאן נראה דבחול עכ"פ מלין אותו וכן משמע ממ"ש בסי' רס"ח דנכרי קטן אם יש לו אב והביאו אביו לגיירו מגיירין אותו ואם אין לו אב ובא להתגייר אע"פ שהוא קטן ואין בו דעת מגיירין אותו ע"ד ב"ד שזכות הוא לו וכפירוש רש"י בסוגיין נראה דלאו בכל קטן הבא להתגייר קאמר אלא אם אין לו אב ומביאתו אמו. וכן פירש מב"י דברי בה"ג שכתב מלין אותו ע"פ אבותיו כלומר ע"פ אבין או ע"פ אמו והר"ן בפ"ק דכתובות כתב לענין הלכה אם בא התינוק מעצמו או ע"פ אמו מגיירין אותו אך הריטב"א הו"ד בש"מ לכתובות די"א ע"א כתב דקטן שאין בו דעת ואין אביו ואמו מביאים אותו לב"ד להתגייר אין מטבילין אותו ואם הביאוהו אביו ואמו אע"פ שהם לא נתגיירו מגיירין אותו. ומור"ם בד"מ בסי' רס"ו כתב להמרדכי אם גיירו הב"ד מעצמם לא הוי גר והנמק"י ס"ל דאין חילוק עי"ש הרי מבואר שאביו או אמו שמביאים את הקטן לגיירו מגיירין אותו ע"ד ב"ד והיינו ודאי שמלין אותו ואח"כ מטבילין אותו ומה דנקט מטבילין היינו משום ששוה בזכרים ובנקבות ונס משום שהטבילה היא האחרונה כמ"ש בש"מ שם. ויש סוברים שגם אם בא הגוי הקטן לבדו בלא אביו ואמו ב"ד מיגורין אותו שזכות הוא לו:

והנה הפרישה בסי' רס"ו כתב דמ"ש בש"ע דאין מלין אותו בשבת הו"מ למימר דגם בחול אין מלין אותו בח' דהולד כמוה ואינו נקרא יליד בית אלא אגב דאיירי כאן בדיני מילה בשבת כ"כ ע"כ ודבריו צ"ב שאם אינו נימול לח' מתי יהיה נימול כי אין סברא שיהיה נימול ביומו כיון שאינו עבד ולא מקנת כסף אלא הוא גוי גמור והאיש הזה המחזיק אותו לבנו אינו רבו וכשאנו מלים אותו מברכים עליו ברכת הגרים ולא ברכת העבדים ודבר זה פשוט הוא ולא נצרכה אלא להוציא מלב מי שרצה לומר בכוונת הפרישה שנימול ביומו ונראה פשוט שכוונתו של הפרישה היא שכיון שאמו נכרית וחישינן שיצא לת"ר א"כ אין מקום למולו בח' אפי' בחול כיון דהוי גר גמור והואיל ואדחי מזמנו ידחה עד שיגדל ויאמר גיירוני. דאז אפי' שאין בו דעת שלמה שומעין לו כיון שזכות הוא לו ואז מלין ומטבילין ע"ד ב"ד. וכן ראיתי בס' כורת הברית הנד"מ בסי' רס"ו סכ"ח שכתב משם ס' אות ברית שהוכיח מהירושלמי דגוי גמור הוא ואין מלין אותו אפי' בחול ע"כ והרב המחבר נר"ו כתב שלדעתו הטעם הוא שלא יטעו שישראל הוא לכשיגדיל והאמת שצריך גירות לכשיגדיל ולכן אין מלין אותו עד שיגדיל עי"ש ואין זה טעם מספיק למנוע ממנו המילה:

וגדולה מזאת כתב הגו"ר א"ח כלל ב' סי' ל"א שאם אמו של הולד היא מומרת אין מלין אותו אפי' בחול שיש לחוש שיצא לת"ר ואין במילתו מצוה האמתית שיעשה האדם לקיים מצות האלהים וכו' וסיים ואע"ג דהטור ומהריק"ש לא אמרו אלא שלא למול בשבת מ"מ קושטא דמלתא דלא נחתי אלא כשיש איסור גדול דחילול שבת ואה"ן דאפילו בחול אין למולו ע"כ והנה הרב ז"ל הפריז על המדה דעיין בפר"ח בלקוטי יו"ד שהביא מ"ש הש"ך בסי' רס"ו על דברי מרן בב"ה וכתב ומה בכך שיצא לת"ר סוף סופו ישראל הוא ומחייבי ב"ד לממהליה ולמה אין מלין אותו בשבת עי"ש אך הט"ז בס"ק יו"ד העלה דאין למולו בשבת וגם המש"ל בפ"א מהל' מילה הגם שכתב ג"ד הגו"ר שאין דבריו נראים במ"ש שאין למולו בחול מ"מ הסכים שאין למולו בשבת עי"ש וכל זה הוא במומרת דאע"פ שחטאה ישראלית היא והולד כשר וחייבים ב"ד למולו אבל בגויה דולדה כמוה לא נפלאת היא ס' הפרישה וה' אות ברית דלא ממהלינן ליה אפי' בחול ולד' הפרישה גם דעת הטוש"ע הכי הוי ולא נקטו שבת אלא אידי דאירי כאן בדיני מילה בשבת וכמש"ל: אלא דלפי"ז קשה דהלכתא גמירי לה שאם האב או האם מביאים את הקטן למולו ולגיירו מטבילין אותו ע"ד ב"ד ולא נחלקו אלא בבא הגוי הקטן לבדו או אם הביאו האם או האב לבדה. אבל אם הביאוהו האב והאם. אפי' לא נתגיירו עמו לכ"ע מלין ומטבילין אותו ע"ד ב"ד וכמו שביארנו לעיל והכא קיימינן בישראל הנולד לו בן מגויה והוא מביאו למולו לכן כר"ל דאדרבא כשהאב הוא ישראל גרע טובא. דאלו כאשר האב גוי ונולד לו בת מאשתו בגיותו שהוא מיוחס אחריו וקרוי בנו וראינו שנכנס בו רוח טהרה ומביא את בנו להכניסו תחת כנפי השכינה הוא מורה שכונתו לשמים ובודאי שאחר המילה יטבילנו וכן ג"כ כשאמו הגויה מביאתו לב"ד ודאי כונתה לשמים והיא ג"כ לא הכריחה שום אדם לזה. כיון שמאליה היא באה. משא"כ בישראל הבא על הגויה וילדה לו אע"פ שהוא מביאו למולו אין אין זה אביו כי לא לו יהיה הזרע והולד הזה קרוי בנה ולא בנו ומ"ש הטוש"ע ישראל שנולד לו בן מגויה אשגרת לישן הוא כיון שהוא מחזיקו כבנו מעין למ"ש בפרק הערל צא וחזר על בניו ופרש"י זינתה אשתו וכוצא בזה הרבה כמ"ש בספה"ק תעלומות לב ח"ב סי' ג' ד"י ע"א וגם אם אמו רואה ושותקת ואפי' מסכמת בפירוש. אנן סהדי שהיא עושה זאת בעבור האיש המצוי אצלה לשכב עמה. ומעשים רבים אירעו פה מילדי התערובות שמלו אותם בקטנותם ולא הטבילום ולא גיירום. וכשגדלו באו ע"פ תעודת המוהל לישא ישראלית ורק ע"י חקירה רבה נודע שלא טבלו ולא נתגיירו והוכרחנו אז להטבילם ולגיירם כדת. ודבר ה' בפיהו אמת מ"ש הרב כורת הברית בסי' רס"ו שאין למולם אפי' בחול מטעם זה שלא יטעו בזה והם דברים אמתים ועיין תוס' במס' כתובות דמ"ד ע"א ד"ה הגיורת שכתבו דאין מטבילין גר קטן על דעת ב"ד אלא א"כ הוא תובע להתגייר ופחותה מבת ג' אין בה דעת לתבוע עי"ש ומזה הוכיח התיו"ט בקידושין פ"ג משנת י"ג דהאב שנשא נכרית אין בידו לגייר את הבת שאין מטבילין גר קטן ע"ד ב"ד כמ"ש התוס' וכו' עי"ש וקשה דהאב שמביא בנו קי"ל דב"ד מגירין אותו ועפי"ה הנה נכון כי לא אמרו כן בנכרי המביא את בנו המיוחס אחריו אבל ישראל שבא על הגויה ולדה כמוה ואין זה אביו ואין מטבילין אותו ע"ד ב"ד עד שיגדל מעט ויאמר גיירוני וכמדובר:

וראיתי בספר דבר אליהו מהרב מהר"א די טולידו ז"ל הגד"מ בסו"ס משנת ר"א ח"ב באות ג' שתמה ע"ד התיו"ט הנ"ל מדוע אינו יכול לגייר בנו ושאל לאחד המיוחד על זה והשיב לו וז"ל סבור הייתי לומר כיון שולדה כמוה אינו נגרר אמר אביו אלא דאינו נוח לי וכר"ל דמה דאמרינן דניח"ל במה דעביד אבוהון היינו היכא דאמו מסכמת לדעת אביו והכא אפשר דהיא אינה רוצה שיתגייר וכו' עיש"ב וכבר ביארתי דבנדונות האלו הבאים לידינו אין שתיקת והסכמת האם מספקת. דאנן סהדי דעושה כן להפצרת האיש השרוי עמה ולא אמרו שמגיירין ע"ד ב"ד אלא כשמביאתו מעצמה וכמו שביארתי וכן ראיתי למהר"מ שיק ז"ל בחיו"ד סי' רמ"ח שכתב שכונת התויו"ט דישראל הבא על הנכרית לא נקרא כלל בנו וכיון דלא חשיב כאב לא מהני הבאתו ואין הב"ד רשאין לגיירו וכו' ואפי' בדיעבד לא מהני הגירות לדעת המרדכי בכתובות וכן הסכים הב"ח בסי' רס"ח וכו' עי"ש שהאריך והנלע"ד כתבתי:

המורם מכל האמור שרבו הסוברים שאין למולו אפי' בחול ובפרט שיש לחוש שע"י המילה יבואו לטעות שהוא ישראל ויבאו להשיאו ישראלית והאמת שהוא גוי גמור דמל ולא טבל כאלו לא מל מ"מ נר"ל שראוי לשאול תחלה את פי האם ואם היא מסכמת למולו אע"פ שכתבנו שעל הרוב היא עושה זאת שלא ברצונה. מ"מ אפשר ג"כ שהוא ברצונה הטוב. ולכן אין ראוי למנוע המילה. כי אפשר לכשיגדיל אף אם ירצה להכנס תחת כנפי השכינה מפני פחד המילה ימנע עצמו ורק צריך להזהיר את המוהל שיכתוב בפנקסו שחסר לו הטבילה וכשיתן תעודת המולה יבאר שהוא בן גויה ומל ולא טבל ולענין הברכות נר"ל דכיון שהוא ספק אין ראוי לברך וברכות אינם מעכבות וכדי שלא לביש את האיש המיחסו לבנו יברכו ברכת הגרים בלא שו"מ ועיין מהר"מ שיק שם ובאה"ע סי' ד' ובס' חת"ס יו"ד סי' רנ"ג העלה דמברכים על טבילת גר קטן שנתגייר ע"י אמו ול"ח שמא ימחה לכשיגדיל כיעו"ש והיינו ודאי שכבר מל תחלה וגם הביאתו אמו ברצונה הטוב להתגייר משא"כ כשאביו המיחסו לבנו הוא המביאו וגם כי עדין העיקר חסר שהוא הטבילה ומי יודע אם יטבלו אותו אח"כ וכבר הורה לנו הנסיון שנשארו בלא גירות כלל. ולא דמי ודאי לגר גדול שבא מעצמו למול שמברכים על מילתו ול"ח שיתחרט ולא יטבול דכיון שבא מעצמו מטוב רצונו ומקיים מצות מילה הקשה בודאי דליכא תו למיחש כלל ולולא הטעם דהוי טובל ושרץ בידו היה ראוי שיטבול קודם וכמ"ש בש"מ ולכן נר"ל שראוי לברך בלא שו"מ:

המל מברך ברוך אקב"ו למול את הגרים. והמברך על הכוס מברך ברוך אשר קב"ו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ברוך כורת הברית:

ג בישראלית שילדה בן מגוי מה:

דינו ומתי מלין אותו:

ואל השלשה לא בא. תחת שלש אלה רגזה ארץ גם כי בנות ישראל הכשרות הפרו חק הצניעות מורשה קהלת יעקב ולבשתנו וחרפתנו יש מהם מיוחדות לגוים ומולידים בנים מהם:

והנה גוי ועבד הבא על בת ישראל אמרינן בע"ז דל"ו ע"ב דאיסורא דאורייתא וכתב הרב לחם סתרים בחי' דלאו דאורייתא ממש דהא אין רמז בתורה דרך זנות לא בישראל הבא על הגויה ולא בגוי הבא על בת ישראל אלא ב"ד של שם גזרו וקרי ליה דאורייתא משום דכתוב בתורה ע"כ וכ"כ הנמק"י בפ' בן סו"מ והתוס' ביבמות דט"ז ד"ה קסבר כתבו דגוי הבא על בת ישראל ביאת התר היא ומב"ד של שם אסור ובקידושין דע"ה ד"ה ור"י כתבו דאיסור עשה איכא כדכתיב הוציאוה ותשרף עי"ש והרמב"ם ז"ל פכ"ב מהל' א"ב הל"ב כתב בישראל הבא על הגויה דרך זנות שמכין אותו מ"מ ובהל"ט כתב בגוי הבא על בת ישראל שאם היא א"א נהרג ואם היא פנויה אינו נהרג ולא פירש איסור האשה הנבעלת לגוי ומה עונשה ואולי דבדרך זנות באקראי אין שייך באשה מ"מ מפני שיכולה לומר אנוסה הייתי ואפשר דאפי' בעיר בכגון דא מהימנינן לה לפוטרה מעונש זה:

וראיתי להרב חקי חיים ז"ל בסי' י"ד שכתב דהרמב"ם אשמועינן חידושא דאפילו ישראל הבא על הגויה מכין אותו מ"מ וכ"ש בגוי הבא על בת ישראל דחמיר טובא ע"כ ודבריו תמוהים שהרמב"ם ביאר את הקל וסתם על החמור ועיין להרב ב"כ ח"ב סי' ט"ו וט"ז ובתה"ד סי' רכ"ג ובחת"ס ח"ב א"ה סי' פ"ב ואכמ"ל:

ולענין המילה נראה פשוט שמלין אותו בשבת ג"כ כיון דהולד כשר והוא ישראל גמור וממ"ש הטוש"ע בישראל שהמיר ונולד לו בן מישראלית שמלין אותו בשבת. משמע דה"ה גוי שנולד לו בן מישראלית כיון שסיים הטור בסי' רס"ו כיון שאמו ישראלית ולא חיישינן שיצא לת"ר ומ"ש ישראל שהמיר ולא נקט גוי אפשר דרבותא אשמועינן דאפי' שאביו הוא מומר ובהפקרא ניח"ל ואיכא למיחש שיסיר גם את בנו מאחרי ה'. קמ"ל דאזלינן בתר אמו וכ"ש הוא גבי גוי דעדיף בהא מישראל מומר ועיין בדרישה שם. והרב מאריה דאתרין ז"ל בס' כסא אליהו בסי' רס"ו ס"ד העלה דהדבר פשוט שנמול לח' ובשבת וכוותיה נקטינן ועיין לב חיים ח"ב סי' קל"ג:

ובאשה כזאת שהיתה מיוחדת לגוי ומתה איך להתנהג עמה בקבורתה ובהספד' עיין בס' כרך ש"ר סי' יו"ד שהאריך וכן באיש ישראל שהיתה לו גויה מיוחדת או אפי' נשואה לו ע"י הכומר עיין נוב"י מה"ת נ"ח סי' יו"ד ובס' גנזי חיים סי' צ"ט באורך:

ואם הישראלית שילדה היתה נשואה לגוי בדרך סיב'יל ע"י הממשלה וכ"ש אם נשאת לו ע"י הכומר בדתם שאז הוא דרך אישות ולוקין מן התורה שנא' לא תתחתן בם כמ"ש הרמב"ם בפי"ב מהל' א"ב הל"א ואע"פ שאמרו בפרק הערל דע"ז בגירותן אית להו חתנות בגיותן לית להו חתנות כבר כתב הרב המגיד שם שכל דרך אישות איכא לאו דאורייתא והגאון מהרי"ט אלגאזי ז"ל בס' הלכות יו"ט דקע"ג ע"ג וד' האריך וכתב דלמ"ד גוי הבא על בת ישראל הולד כשר אפי' קודם שנתגייר היינו בגוי הבא על בת ישראל בזנות שנתעברה ממנו ושוב לא ידע הגוי מהולד כלל ואמו גדלתו בתורה ובמצות בכה"ג אמרינן איגלאי מלתא למפרע דהורתו ולידתו בקדושה ומתחלתו ישראל גמור הוא אך אם הגוי גדלו הוא בעצמו ונתגדל בגיות וכו' באופן זה אינו מותר לב"ק עד שיתגייר גירות גמור וכו' עי"ש ונפק"מ כי באו נשואי התערובות מתנים בשעת נישואין שהזכרים יהיו לאב והנקבות לאם. ובכגו"ד צריכה רבה להתיר למולו בשבת ואפי' בחול צ"י לפי מש"ל בס"ב ואולי שכיון שהוא דרך אישות הו"ל בנו גמור ואף אם התנה בשעת נישואין שהזכרים יהיו לו לא גרע מגוי נשוי נכרית שמביא בנו לגיירו שמטבילין אותו ע"ד ב"ד וכ"ש הוא כשאמו ישראלית אך למולו בח' אם חל בשבת צ"י ועיין בת' מהר"מ שיק אה"ע סי' ד' ואין הפנאי מסכים עמדי כעת להאריך בזה ועיין בתשו' הנב"י מ"ת א"ח סי' יו"ד ותשו' מרן החבי"ף בס' חיים ביד סי' צ"ט שציינתי לעיל:

תוכן העניינים

שות תעלומות לב חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה