שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן
סימן לא
וזאת תשובתי אליו לכבוד ר"א הרה"ג כמחר"א ץ' שמעון נר"ו ר"מ בעוב"י מצרים יע"א קבלתי כתבו הבהיר והנני בא להשיב בקיצור נערץ ע"ד הגיורת שרוצה להנשא להנטען. הנה אמת כי הייתי חוכך בזה להחמיר כשנתעברה וילדה בזנות שראינו שלא נתהפכה יפה יפה מ"מ אחר כן ראיתי במעשים אחרים שבאו לידינו שלא היה באפשרות להרחיקם וסמכתי על הוראתו של הרב הגדול המפ"ה ז"ל שלא חש לזה וכבר הורה זקן ושנה זאת בהיותי בלונדון יע"א אירע מעשה כזה ונשאנו ונתננו עם הרב הדיין של ק"ק אשכנזי' הי"ו ועלתה הסכמתינו שיותר הגון להשיאם בהתר. ויפה כיוין מעכ"ת להתיר אך בזאת הראיה שהביא מדין הפלגש לא שמא מתיא דהתם בפלגש ישראלית עסקינן ואפילו לאחרים היה ראוי להתיר בלא הבחנה כיון דבזנות לא גזרו אלא משום שהיא קרובה לאישות גזרו כמ"ש הב"ש אבל להנטען עצמו למאי ניחוש לה כיון שאף אם היא מעוברת מקודם זרע הנזרע בקדושה הוא משא"כ בפלגש גויה דעסקינן בה שצריך להבחין מזרע הנזרע בקדושה לנזרע של"ב כמובן ועיין בס' עבודת השם הנד"מ אה"ע סי' ה' שהאריך הרחיב:
עתה מקרוב נד"מ ס' ישא איש ושם ראיתי להרב הגדול המחבר נר"ו באה"ע סי' ז' שהעלה שאם ילדה בנים לאיש הזה בגיותה צריכה להמתין ג"ח עי"ש שהאריך והא ודאי דהיכא דאפשר להפריש' נכון הדבר לעשותו וכמש"ל ושם הובא תשובת הרב המו' רי"ח טוב נר"ו וזכר עשה למ"ש בעניותי בספרי נוה שלום בדיני קידושין וכתב שכתבנו להתיר בלא שום ראיה ולא דקדק דהתם קיימינן לענין הבחנה ובדיני גנים אות ב' שהוא עיקר הדין כבר הבאתי תשובת רבינו הרמב"ם ז"ל ואין כל חדש: