שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן
סימן כט
וזאת תשובתי לכבוד והדר בקדש נהדר הרב המופלא מר שד"ר בישראל גדול שמו פרי עץ הדר במהד"ר רחמים פראנק נר"ו ראב"ד מעיה"ק חברון תובכ"א יח"ל ברוב טוב וכבוד והדר כיר"א:
כן האירו אל עבר פני אותותי"ו המאירות ע"ע האיש שנכשל עם הנכרית וילדה לו בנים ובנות ובאה להתגייר אם מותרת לו ואותי שאל להודיעו מה נעשה באותו נדון והנני בא להודיעו כי בהיותי שמה בשנת התרל"ב הגיע אחד מהבנים שנולדו לו מהגויה לשנת הי"ג ואותי שאלו אם יוכל להלבישו תפילין והודעתים את חקי האלהים כי הבן הזה ואחיו ואחיותיו כולם גוים גמורים הם כי דין פשוט הוא שהולד הולך אחר הפגום וולדה כמוה ומה שמלו אותו בזמנו אינו מספיק להחשיבו גר כי חול ולא טבל כאלו לא מל לכן נטפלתי לדבר מצוה והטבלנו אותו כדת אז שאלו מאתי אם יש התר לגייר את אמם אשר זה שנים רבות שיושבת אתו ומיוחדת לו כאשתו ממש וילדה לו בנים ובנות ואי אפשר להפרישם ואחר שקריתי ושניתי במעוט הספרים הנמצאים שם ואני בתוך הגולה ולא צילה דעתאי אמרתי להם כי מקום יש בראש בכגון זה להתיר לגיירה מפני תקנת הבנים שכבר ילדה הכרוכי' אחריה וגם הבנים אשר תלד שיהיה הורתם ולדתם בקדושה ונסעתי לעוב"י תוניס יע"א ושם קבלתי מכתב מאחד החכמים הרשומים שבעיר מתפלא עלי איך התרתי את האסור המבואר בפ' כיצד ופסקו הטוש"ע אה"ע סי' י"א בלתי חולק והנני מעתיק לרו"מ התשובה שהשבתי לו בקיצור נמרץ: קבלתי כתבו הבהיר וראיתי דברים כמתלהמים ויורדים חדרי בטן באומרו כי לעזה המדינה על שהתרתי דבר המפורש לאיסור וכו':
והנה לא על הלועזים אני תמיה כי ידעתי שהחמורות קלות בעיניהם. גם ידעתי שאין בכל המדינה רק אחד או שנים דנהירין להו שבילי דתלמודא אבל חמסי על רו"מ נר"ו אשר היה מהראוי לו לגעור בהם אם היה מי שערער בדבר ולא זו בלבד עשה לנו אלא שגם עשה סניגורין לדבריהם וזכר עשה למ"ש בש"ע כאלו חדשות הוא מגיד ואעיקרא דדינא הן אנכי בשאלתי אם יכולים לגייר את האשה ההיא ולא דברו בעת ההיא בענין נישואיה כלל ולענין הגיור לא נתבאר ולא יתבאר שיש מקום לאסור:
והלכה רווחת היא דאחד האיש שנתגייר לשם אשה ואחד האשה שנתגיירה לשם איש גרים גמורים הם כמסקנת הש"ס בפ' כיצד וכ"כ הרמב"ם בפי"ג מהא"ב והטוש"ע ביו"ד סי' רס"ח ולא אכחד כי גליתי דעתי שאחר שתתגייר יכולה אשה להנשא לו מפני תקנת הבנים שכבר ילדה גם כי כבר ידענו שלא נוכל להפרישם ומוטב שתשב עמו בהתר ולא באיסור:
ואם על הדבר הזה הוא שקשה הדבר בעיני כת"ר וכתב שהתרתי את האסור המפורש וכונתו על מתניתין בפ"ב דיבמות דהנטען מן הגויה ונתגייר' לא יכנוס ופסקו הטוש"ע באה"ע סי' י"א גלוי וידוע לפניו שלא נעלם ממני דין זה ועליה אני דן שהרי מבואר שם בסוגיין שאיסור זה הוא לכתחלה ומשום הרחק ממך עקשות פה ולפי' רש"י דלעז הוא שיאמרו אמת היה הדבר של הקול הא' ולפירו' זה אם ידוע ומפורסם שבא עליה ובפרט אם יש לו בנים ממנה מותרת לכתחילה וכ"כ מהר"י ן' מגאש הו"ד בס' תורת חיים ח"א למהרח"ש ז"ל והרב דברי אמת בדרשותיו דכ"ט ע"ד כתב שכן ס"ל לר"ת בתוס' בריש כתובות ובדברי ר"ת אלו רבו הסברות כיעויין בטור וב"י אה"ע סי' קע"ח לא עת האסף פה ולפי' הרשב"א שהלעז הוא שלא יאמרו מפני זה נתגיירה זו וכתב הנמק"י שכן איתא בתוספתא ולפי פירוש זה יש לנו ג"כ לומר שאם היו לה בנים בגיותה והיא באה להכניסם תחת כנפי השכינה הרי יש לנו לומר שבשבילם נתגיירה וגם על העתיד שיהיו בניה כשרים כאשר הוא באמת בנדון זה שאם מפני הבעל להיותה עמו הרי יושבת לבטח עמו ואין פוצה פה ומצפצף:
כל זה אני אומר לפי הנדון שאנו עסוקים בו. שא"א לאפרישם ולהפרידם בשום אופן כידוע לרו"מ ועיקר סמיכתי בזה על תשובת רבינו הרמב"ם ז"ל בס' פאר הדור סי' ק"ל שכתב וז"ל פסקנו כן מפני תקנת השבים ואמרנו מוטב שיאכל רוטב ואל יאכל שומן עצמו וסמכנו על אומרם ז"ל עת לעשות לה' הפרו תורתך ויכול לישאנה וכו' עי"ש ואם זה כתב רבינו ז"ל בזמנו מה נענה ומה כאמר אנו בדורותינו ובארצות החופש והדרור בארץ הלזה אשר צרפתים משלו בה את זה כתבתי לרו"מ בקיצור האפשרי להציל את עצמי וה' אלהים יראנו מתורתו נפלאות ויצילנו משגיאות:
את זה כתבתי באותו פרק ובבואי פה העירה לרעות ביעקב ראיתי שהרב הגדול כמהר"מ פארדו זלה"ה שקדמני עשה מעשה באופן כזה. וגדולה מזאת עשה מעשה הרב הנז' ז"ל שביום שנתגיירה השיאה להנטען ולא הצריך ימי הבחנה להבחין בין זרע הנזרע בקדושה להנזרע שלא בקדוש' כמ"ש בש"ע אה"ע סי' י"ג וכתבתי בספרי מנהגי נא אמון בדיני קידושין אות א' (עתה נדפס בספרי נוה שלום עי"ש בדמ"ט) כי אולי ס"ל שלא הצריכו הבחנה אלא כשהיו נשואים בדרך אישות ולא כשהיו יחד בדרך זנות והגם שראינו שנתעברה וילדה. אפשר דכיון שדעתה להתגייר מנטרה נפשה ובמדי דרבנן אזלינן לקולא היכא שנתברר להם שלא היה מעוברת ומיהו היכא ששהתה שנים רבות ולא ילדה נראה ודאי שאין לחוש שמא מעוברת היא שכבר ראינו שנתהפכה יפה יפה וכמ"ש מעין לזה הרב פני משה ז"ל בח"ג סי' מ"א וכגון דא גם הריב"ש ז"ל מודה וכן עשיתי מעשה שנה שעברה:
ומ"ש כת"ר נר"ו שנשאר נבוך בענין הבנים כיון שלא נשאת עמו אפי' בדינם וכו' אחר המחי"ר לא ידעתי מקום למבוכה זאת ובין אם נשאת לו בנימוסם בין היתה עמו בזנות והולידה. הדבר פשוט שהבנים בניה ולא בניו והם גוים גמורי' ואחר שימולו ויטבלו כדת הם גרים בני אברהם אבינו ע"ה ודבר זה פשוט הוא לא היה צריך הכתוב לאומרו ושו"ט יגדל: