שות תעלומות לב חלק ג· רבי אליהו בכור חזן
סימן כז
וזאת תשובתי שנית:
חזה הוית כל מילי דמר שי"ל ועם היות טרידנא טובא כאשר מלתי אמורה מ"מ לפוטרו בלא כלום אי אפשר אבל בקיצור האפשרי ובטחתי שיעיין היטב בקוצר אמרי ואל ימהר להשיב והנה מה שתמה ע"ד הרא"ש והטור ז"ל מסוגיא בדוכתא דפרק הזהב והיא היא קושיית הרב בני אהרן ז"ל בסי' א' אות ד' שציינו כת"ר ומה שרצה לחלק הרב ז"ל דהתם שאני שנאבדו בדרך ולא השלימו שמירתן משא"כ בעלמא ביושב ומשמר וכו' שנקרא השלימו שמירתן ע"כ ומהר"מ קלעי ז"ל בהסכמתו שם בסוסי' ב' כתב שיפה תירץ והוא ברור מלשון רש"י ע"כ לדידי לא תיובתא ולא פרוקא חזינא הכא:
ואחרי המחי"ר התירוץ הזה לא ניתן ליאמר דהא בכל ש"ש דחייב בגנבה ואבדה אפי' שמר כראוי. היינו טעמא מפני שלא השלים שמירתן וכל שנגנב או נאבד קודם שהחזיר ליד הבעלים לא השלים שמירתו קרינן ביה והכי מתבאר יפה מפרש"י שם שכתב בד"ה אגרייהו מהא לפסיד שהרי נשתעבדו לשומרן מגנבה ואבדה וע"מ כן היו נוטלים שכרם והרי לא השלימו מלאכתם ע"כ וכוונתו ברורה דכל שלא הספיקו למוסרם ליד הגזברים הו"ל לא השלימו מלאכתם וכן נמי בעלמא ולא ידעתי לחלק ביניהם כלל דהא כי נמי נאנסו לא מקרי השלים שמירתו אלא דאנוס הוא ורחמנא פטרי ועיין להריטב"א בחי' הו"ד בש"מ שם ובזה יקבל רו"מ תשובתו על תירוצו כי הן הן הדברים שדבר בקדשו הרב בנ"א ז"ל במלות שונות רק כי הרב ז"ל ראה את הדוחק והלחץ שיש בחי' זה והצ"ע ורו"מ פשיט"ל טובא שהוא חי' נכון למדקדק בו וכבר הראנו לדעת שאין בו מובן ועוד יתבאר ביטולו במה שנבאר עוד להלן ועיין למהר"א ששון ז"ל בסי' ע"ג:
כי ע"כ נר"ל פשוט דכוונת הרא"ש הוא ששמר כראוי ולא פשע ונאנס וקיצר במובן מפשט הסוגייא (ועיין בקיצור פסקי הרא"ש) כיון דעלה קאי וכן הבין מב"י ז"ל בכוונת דבריו בסי' ש"א שאחר שהביא דבריו כתב וכן משמע התם בגמ' ופשוט הוא ע"כ גם בסי' ס"ו הביא דברי הרא"ש אלו וסמיך ליה דברי הה"מ בפ"ב דשכירות ומה שדחה רו"מ לזה לאו דחיה היא כמובן ודבריו בזה באו שלא בהשגחה ואין צד ומקום להבין דהרא"ש והטור ס"ל דאף בגנב' ואבדה אם ישבע ששמר כראוי דאגרא נמי שקיל אף דבאופן זה בש"ש דעלמא שלומי משלם דאף אם נחלק חילוקים כי היכי דלא תקשי להו מסוגיין דפרק הזהב מ"מ זה דין חדש שלא נזכר בתלמוד ומנין לו להרא"ש דין זה ותו נר"ל ראיה דכוונת הרא"ש הוא דוקא בשמר כראוי ונאנס מדאמרינן התם בפרק הזהב ורמינהי השוכר את הפועל וכו' לפיכך אחריות שבת עליו מאי לאו לשלם לא להפסיד שכרו ורש"י פירש כולא ברייתא בהקדש וכן פירש הרא"ש בנדרים דל"ז (ועיין בכנה"ג סי' ש"א הגהב"י ה"ו וצ"ע) והשתא מובן דאם נגנבה או נאבדה בשבת דמפסיד שכרו אפי' אם שמר כראוי דהא לא אירינן בפשיעה מדקאמר נותן לו שכר שבת משמע דבאחריות שגורם להם שכר איירי דהיינו גנבה ואבדה וכמ"ש הריטב"א הו"ד בש"מ שם ובס' בני אהרן סי' ע"ב והכי איתא בפירוש בנדרים דל"ז והמובן מפשט הסוגייא דכל שאירע בהם קלקול בשבת אפי' שמר כראוי אינו נוטל שכרו ואף אם יד הדוחה נטויה לדחות הפשט לא יופשט וכן בדין דכל דבעלמא הוא חייב לשלם לגבי אינון חות דרגא שפטורים משום גזרת הכתוב והבו דלא לוסיף עלה שיטלו שכרם:
ומה שהמה מעכ"ת ע"ד מהר"א ששון ז"ל בסי' ע"ג איך לא זכר דברי הטור והרא"ש ז"ל וכו' היינו מפני שנשתקע רו"מ בחילוקו והבין זרה בדברי הרא"ש ז"ל כאמור אך מה שהקשה על מרן הכנה"ג באות כ"ה יפה תמה. אתאן לקושייתו ע"ד הגאון מז"ה ז"ל בס' עין יהוסף במציעא שם והיא היא מה שכתב אלי מקודם וכבר השבתיו יפה יפה בסי' הקודם אלא דהוסיף כאן מפי השמועה מה שכתבתי שם וכתב שאין זה פשט הסוגייא וכו' וכהבנת כל הראשונים והאחרונים ע"כ אלו דברים שלא ניתנו ליאמר כי ריהטא דשמעתתא הכי אזלא כמ"ש מז"ה ז"ל וכמו שביארתי לעיל והראשונים והאחרונים שהבינו בפשט הסוגיי' כהבנתו לא ראיתים עד הנה:
גם הרב שער משפט בסי' ס"ז סקל"ג הבין בפשוט דכוונת הרא"ש והטור במלת ששמר כראוי היינו שנאנס כמ"ש שם בפירוש אלא דק"ל איך מהימנינן ליה בשבועה לחוד ולא מצרכינן ליה להביא ראיה שנאנס כיעו"ש והביא ראיות ע"ז ואין לי פנאי וספרים לעמוד עליהם וכבר הוא ז"ל האריך הרחיב בסי' מ"ו ס"ק ח"י בענין זה וציין דבריו כאן ומה שתמה כת' עליו לק"מ דכיון דידוע דהאונס הוא בליסטיס מזויין וכיוצא א"כ אף אם אינו צריך להביא ראיה על סדר שמירתו כיון שהוא נמשך ותמידי מ"מ הו"ל להביא ראיה על שעת האונס ואיך נאנס ודוק כי קצרתי לנחיצת הזמן ועיין במשה"א סי' ש"ג ס"ג. ומה שהשיב עוד על ראייתו הב' מההיא דפ"ק דכתובו' תמהני איך יצאו הדברים האלה מפיו דאדרבא כל בתר איפכא מסתברא דהתם חיוב הכתובה כבר נתחייב בחיו"ג אלא שהוא בא לפטור עצמו בטענה חדשה אבל בש"ש כל זמן שלא יגמור שמירתו אין הלה חייב כלום והוא פשוט ומבואר בדברי הרב ז"ל שם באר היטב ועיין בטוש"ע ח"מ סי' קפ"ז ואכמ"ל:
סימן כח בישראל שבא על הגויה וירדה לו בנים ובנות ואח"כ נתגיירה אם יכול לישאנה ומה דין הבנים עי"ת אלגיר יום ב"ך יברך ישראל לחו' כסלו שנת ששו"ן לפ"ק ההיים והשלום מאל עילום כטל יערפו על ראש ר"מ מבני עליה רא"נ הרב המפורסם כתו' וביראה ר"מ ור"מ בקש"ת הא"ח נפשינו יצ"ז ער שמש יגון שמו וכסאו בימי שמים רב יקר ונכבד:
למן היום אשר נחני ה' פה אלגיר יע"א נכספה וגם כלתה נפשי להודיעו מתנעתי לחטו"ל:
ומידי דברי אחת שאלתי להודיעני ע"ד אחל המיוחד מפה העירה הידוע לכת"ר שיח"ל כי הוא נשוי נכרית ויש לו בנים ובנות ממנה ואחיו השרים בקשו לגייר את האשה המיועדת לו הנז' ולהיות עמה אח"כ בהתר בכתובה וקדושין וזכורני כי כת"ר ש"י השתדל מאד בדבר זה וכתבו לאיזמיר להרב הגאון מרן החבי"ף ז"ל ולא מצא לו פתח התר ויען בא מעשה כזה לידי ואותי שאלו להגיד להם דבר המשפט וספרי דבי רב אינם נמצאים פה רק ס' הכנה"ג לבד וגם לא סמכתי על זכרוני ע"כ יודיעני נא מאי הוי עלה על עובדא הנ"ל. והגם כי ידידינו הרב הגדול מוהר"א פלאגי הי"ו האריך הרחיב בזה בס' חיים ושלום ח"ב והתיר בנדונו הנה נ"ד שניא כי הבעל לא המיר דתו רק נשאר ביהדותו. וגם הנני נבוך מאד על הבנים הגם שהאשה היתה מיוחדת לו מ"מ מאמר שלא נשאת עמו דרך נשואין אפילו בדינם ע"י המיר כי אם בתו' פלגש הא ודאי כי הבנים כרוכים אחר אמם העל אלה לדברו הוחלתי יפשא"ק להודיעני מכל פרשת העיבור ועהס"ר:
ויען הנני כותב בעט ברזל אשר לא הסכנתי בה עד הנה לא אבא בארוכה כי אם בזאת כסא כת"ר יגדל כנפש נאמן אהבתו:
הצב"י
רחמים יוסף פראנקו ס"ט